א. המתנה ביציאה – לא ייצא מבית הכנסת עד שיסיימו את כל התפילה אלא אם צריך לנקביו וכדו'[1].
ב. לימוד אחר התפילה – מנהג טוב בקהילות ישראל לקבוע לשבת וללמוד בבית הכנסת אחר התפילה, ואומרים לאחריו קדיש "דרבנן"[2].
ג. שהייה שעה – כשמסיים תפילתו ישהה שעה אחת (דהיינו זמן מועט) בבית הכנסת ואחר כך ייצא כדי שלא תראה תפילתו כמשא שאינו חפץ בו[3].
ד. עשרה אחרונים – כשם שמצווה להיות מעשרה הראשונים, כך מצווה להיות מעשרה הנשארים אחרונים. ויזהר שלא יהיה הראשון מהעשרה האחרונים שיוצא מבית הכנסת, כיון שהוא הגורם לסילוק השכינה, שכל עוד יש עשרה בביהכ"נ שכינה שם, אלא ימתין עד שייצא מישהו מהנשארים ואחר כך ייצא הוא, ויש אומרים שכל זה הוא אם יוצא קודם סיום התפילה, דהיינו קודם שסיימו לומר "עלינו לשבח", אבל אם סיימו כבר את התפילה – יכול לצאת מיד כיון שבסיום התפילה השכינה שהייתה שם הולכת[4].
ה. פסוקים ביציאה מבית הכנסת – כשם שכשנכנס לבית הכנסת צריך לומר ג' פסוקים, כנגד אברהם יצחק ויעקב, שהם פסוק[5]: "ה' צבאות משגב לנו אלוקי יעקב סלה", ופסוק[6]: "ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך", ופסוק[7]: "ה' הושיעה המלך יעננו ביום קוראנו", יזהר לומר אותם גם ביציאתו מבית הכנסת. ויש שאומרים גם פסוק[8]: "ה' נחני בצדקתך למען שוררי, הישר לפני דרכך", ויש מוסיפים גם את הפסוקים[9]: "ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים", "ויאמר יעקב כאשר ראם, מחנה אלהים זה, ויקרא שם המקום ההוא מחנים", וטוב לאומרם[10].
ו. יציאה מבית הכנסת – כשיוצא מבית הכנסת טוב שיזהר שלא יהיו אחוריו כלפי ההיכל אלא יצדד ויצא[11].
ז. כשיוצא מבית הכנסת לא יפסע פסיעה גסה ולא ירוץ אלא ייצא בהכנעה ובכובד ראש ומתחנן לפני ה' שלא תשוב תפילתו ריקם. וטעם לדבר הוא שלא תראה התפילה עליו כמשאוי וכאחד שרוצה להיפטר ממנה. אמנם אם רוצה לצאת לזמן קצר ולחזור מיד או שרוצה ללכת מבית הכנסת לבית המדרש – מותר לרוץ[12].
ח. פת שחרית – אחר התפילה, קודם שילך לבית המדרש או לעבודתו טוב שירגיל את עצמו באכילת פת שחרית[13].
ט. שמירת הגוף – יזהר שלא לאכול דברים המזיקים לגוף ולא דברים המחלישים אותו כדי שלא יזיקוהו[14].
י. כשאין לו זמן ללמוד – מי שאינו יכול ללמוד אלא זמן מועט עדיף שיעסוק בלימוד הלכה ומוסר[15].
יא. פרנסה לאחר לימודו – אחר לימודו ילך לעסקיו שאם לא יתפרנס יהיה עני ויוכל לעבור על דעת קונו, אך ייזהר לעשות תורתו קבע ומלאכתו עראי. ואם אינו צריך לעבוד לפרנסתו – חייב להגות בתורה יומם ולילה, וצריך להיזהר ביותר שלא יבטל את זמנו לריק[16].
יב. קביעת עתים – גם אם הולך למלאכתו ייזהר לקבוע עת קבוע לתלמוד תורה, ולא יבזבז את זמנו הפנוי בהבלי העולם הזה[17].
יג. זהירות במשא ומתן – ייזהר בשעת עבודתו לנהוג עפ"י דיני התורה, ולא ירמה במסחרו כיון שעתיד ליתן את הדין על כך, וכמו שאמרה הגמ'[18] ששואלין לו לאדם כשעומד לדין: "נשאת ונתת באמונה"?[19].
