נוסח הוידוי ופירושו
ב. סדר הוידוי – סדר הוידוי הוא: חטא, עוון, פשע. חטא – העושה בשגגה, עוון – העושה במזיד, פשע – העושה למרוד בה' ולהכעיסו[1].
ג. קודם הוידוי יאמר: "אבל חטאנו, עוינו, פשענו אנחנו ואבותינו ואנשי ביתנו"[2].
ד. לשון רבים – נוסח הוידוי הוא בלשון רבים מהסיבות דלעיל בסעיף א'[3].
ה. סדר א' ב' – מנהגנו הוא לומר את נוסח הוידוי עפ"י אותיות הא' ב' וכו' (אשמנו, בגדנו וכו'), ולכפול את האותיות הסופיות מנצפ"ך (ואומרים את האותיות הסופיות בסמיכות לאותיות הפשוטות הזהות להם), דהיינו: "כיזבנו, כעסנו … מרדנו, מרינו דבריך, ניאצנו, ניאפנו… פשענו, פגמנו, צררנו, ציערנו אב ואם". ואין אנחנו מוסיפים על אלו אזכרת חטאים נוספים. אמנם אם יודע בעצמו שחטא – יוסיף זאת בלחש[4].
ו. הסיבה שהוידוי הוא לפי סדר הא' ב' הוא כיון שהוידוי הוא על העבירות שבתורה שניתנה בא' ב', וגם כדי שיהיה קל לאנשים לזוכרו ויחזרו בתשובה כשיזכרו אותם ולא ישובו לסורם[5].
ז. פירוש הוידוי – פירוש המילה: "העוינו" – הכשלנו אחרים וגרמנו להם לעשות עוון ע"י שסייענו ביד עוברי עבירה, או שהחנפנו לרשע וע"י זה גרמנו לו שיתחזק ברשעו[6].
ח. פירוש המילה: "והרשענו" – הרשענו את הצדיק והצדקנו את הרשע[7].
ט. באות "ואו" בוידוי אומרים: "והרשענו" (ולא: "ויעדנו עצמנו לדבר עבירה") דהיינו אות "ואו" היא "ואו החיבור" ולא "ואו" שורשית. הסיבה לכך היא שבאותם הפרקים בתהלים[8] שמסודרים עפ"י סדר הא' ב', דוד המלך השתמש ב"ואו החיבור", ומכיון שהתהלים נאמרו ברוח הקודש, גם התפילה מסודרת כמותם (וכן הוא: "אל אדון…. ונהדר בכבוד על המרכבה", וכן: "אל ברוך גדול…ופעל…")[9].
י. פירוש המילה: "זדנו" – עשינו לחברינו במזיד דברים שאסורים לעשותם, שנאמר[10]: "וכי יזיד איש על רעהו" וכו', וכן שהיינו צריכים ללמוד ולא למדנו ובגלל זה נכשלנו באיסור[11].
יא. פירוש המילה: "עוינו" – אותם עוונות שעשינו לתאבון[12].
יב. פרוש המילה: "פשענו" – אותם עוונות שאין בהם הנאה, ונחשבים כמו עבירות להכעיס שחומרתן רבה[13].
