הבדלה על היין
א. חז"ל הרבו לשבח את המבדיל על היין. וכך אומרת הגמרא: "אמר רבי יוחנן: שלשה מנוחלי העולם הבא, אלו הן: הדר בארץ ישראל, והמגדל בניו לתלמוד תורה, והמבדיל על היין במוצאי שבתות. מאי היא – דמשייר מקידושא לאבדלתא". וכתב הטור: "ר' צדוק אומר: כל מי שאינו מבדיל על היין במוצ"ש או שאינו שומע מאחרים שמבדילין – אינו רואה סימן ברכה לעולם, אבל המבדיל על היין או שומע מאחרים שמבדילין – הקדוש ברוך הוא קוראו קדוש ועושהו סגולה, שנאמר: 'והייתם לי סגולה מכל העמים', ואומר: 'ואבדיל אתכם מן העמים'".
יין לכתחילה
ב. לכתחילה יש להבדיל על יין או על מיץ ענבים ולא על "חמר מדינה" [ראה לקמן מהו "חמר מדינה"]. ותיקנו חז"ל את ההבדלה על היין, מכמה שטעמים: א. משום שזמן ה"הבדלה" הוא זמן הירידה משליטת קדושת השבת אל זמן הדין, והיין רומז למידת הדין, ומבדילים על היין כדי למתק את מידת הדין בברכת ההבדלה. ב. משום שהיין עולה בגימטריה 70, והוא רומז לשבעים אומות העולם שיכנעו תחת השכינה.
שיעור רביעית
ג. צריך להבדיל על כוס יין בשיעור רביעית הלוג = 86 גרם, ולחזון איש = 150 גרם.
אין לו שיעור רביעית
ד. אדם שחסר לו מעט יין לרביעית הלוג – יכול להוסיף מעט מים כדי להשלים לרביעית. אמנם, על פי הקבלה – אין מוסיפים מים על היין בכוס של הבדלה, ולכן צריך לשים את המים בכוס תחילה ועליהם להוסיף את היין. לחליפין ניתן להוסיף המים לבקבוק היין זמן מה לפני ההבדלה ולמזוג ממנו לכוס סמוך להבדלה.
טעם יין
ה. המוסיף מים ליינו – צריך להקפיד שגם אחרי שהוסיף את המים יהיה טעמו טעם יין, ושיהיה בו לדעת הספרדים לפחות 51% יין ולדעת האשכנזים לפחות 20% יין.
יין שהחמיץ
ו. מי שהבדיל על היין וכשבא לשתות גילה שהחמיץ היין – אינו מבדיל שנית, אפילו אם יביאו לו יין אחר [ברכת ההבדלה אינו מברך שנית], משום שיש דעה שיוצא ידי חובת ברכת הבדלה גם בלא כוס, ואע"פ שאין אנו פוסקים כן, מידי ספק לא יצאנו, ואפשר שכבר יצא ידי חובה וסב"ל, ומשום שאינו מברך ברכת ההבדלה אין סיבה לברך שוב "בורא פרי הגפן".
ז. יין שריחו רע – עיין בהלכות קידוש (לעיל פרק י"ז סעי' ט"ו).
כוס של ברכה
ח. כל הדינים הנוהגים בכוס של ברכת המזון נוהגים בכוס של הבדלה (ע"כ צריכה הכוס להיות שלמה, מודחת ומלאה).
הדחה ושטיפה
ט. יש לשטוף את כוס ההבדלה מבחוץ ולהדיחה מבפנים לפני שנותן לתוכה את היין להבדלה.
כוס שאינה פגומה
י. כוס של הבדלה צריכה להיות כוס שאינה פגומה, כלומר שנתנו בה יין שלא שתו ממנו ישירות, לא מן הבקבוק שבו היה ולא מן הכוס עצמה.
יא. מי שיש לו כוס יין פגומה וכוס שיכר מתוקנת – יבדיל על כוס היין הפגומה ולא על כוס השיכר המתוקנת בשל חשיבות ההבדלה על יין דווקא, ואם יכול – יתקנו ע"י הוספת יין או מים.
כוס מלאה
יב. צריך להבדיל על כוס מלאה, ועל כן גם אדם שיש לו כוס ששיעורה יותר מרביעית הלוג – צריך למלאת אותה עד סופה.
יג. יש לו כוס גדולה להבדלה, ולמרות שיש בה רביעית יין אין היין מגיע עד סופה ואין לו די יין למלא את הכוס עד סופה – יניח בתוכה אגוז או סוכריה וכדו', כדי שיגיע היין עד סופה. אם אינו יכול לעשות כן – יוסיף למלאת אותה במים עד סופה, אך לא יוסיף מים באופן שיהיה היין פחות מ51% מן הכוס.
יד. תנאים אלו יש להזהר בהם לכתחילה, אך בדיעבד – יוצא ידי חובת ההבדלה גם בלעדיהם.
סימן ברכה
טו. נוהגים למלא את כוס ההבדלה עד סופו ולהוסיף מעט עד שיישפך, לסימן ברכה.
יין שביעית
טז. יין שביעית – מותר לשפוך לכוס מעט יותר מתכולת כוס ההבדלה.
יז. דיני מזיגת הכוס, אחיזתה והגבהתה הנוהגים בכוס הקידוש נוהגים גם בכוס ההבדלה. וראה בהרחבה בדיני קידוש בפרק י"ז. ומכל מקום, בדינים אלה יש להיזהר לכתחילה, אך בדיעבד גם אם לא נזהר בהם – יוצא ידי חובת הבדלה.
