מקום הראוי לתפילה
מב. מתפלל אחורי בית הכנסת – אמרו חז"ל[1]: "המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע". וישנה מחלוקת על דינו של אדם שעומד בחצר שלפני בית הכנסת מאחורי הכותל לאיזה כיוון הוא צריך להתפלל, האם לצד בית הכנסת או לכיוון בית המקדש – לכן לא יתפלל שם כלל[2].
מג. ברוב עם – טוב להתפלל בבית הכנסת שיש בו רוב עם. ויזהר בזה בכל התפילות[3].
מד. שכר פסיעות – טוב להתפלל בבית כנסת רחוק כדי שיקבל שכר פסיעות בהליכתו לשם[4].
מה. ציורים – אסור לצייר ציורים בבית הכנסת, ואפילו ציורים שאינם בולטים[5].
מו. חלונות – טוב להתפלל בבית כנסת שיש בו חלונות לכיוון ירושלים. וטוב לעשות בבית הכנסת י"ב חלונות, דהיינו ג' חלונות לכל צד[6].
מז. פתח בית הכנסת – טוב לעשות את פתח הכניסה לבית הכנסת מול הצד שאליו מתפללים, דהיינו אם עומדים לתפילה לצד מזרח ושם ההיכל, יעשו את הפתח מצד מערב וכיוצא בזה. ודבר זה אינו מעכב, לכן בתי כנסיות שבנויים אין חיוב להרוס את המקום או את הכניסה[7].
מח. תפילה מול פתח – בית כנסת שיש חלון בתקרה שבין התיבה להיכל, טוב להתפלל לפני אותו הפתח כדי שקודם שיעמוד לתפילת י"ח יוכל להסתכל לשמים ולהכניע לבו[8].
מט. תפילה במקום פרוץ – לכתחילה לא יתפלל במקום פרוץ כיון שכשמתפלל במקום צנוע יש עליו אימת מלך ולבו נשבר. ואם אין מקום אחר להתפלל בו – מותר להתפלל גם במקום פרוץ[9] (ועי' לעיל בדיני תפילה במקום פרוץ פרק ט"ו סעי' מ"ב).
