מקום ההדלקה
א. עיקר מצות הדלקת נרות שבת הוא להדליקם במקום הסעודה ושם יש לברך. אמנם, גם בשאר החדרים שמשתמשים בהם בשבת יש להדליק, ללא ברכה, ויכול להדליק נר או תאורת חשמל.
ב. ע"כ יש להשאיר אור דולק גם במקומות אחרים שרגילים להכנס לשם, כגון: למטבח, לנוחיות וכדו'. אדם שיש לו תינוקות קטנים – צריך להשאיר אור כל הלילה. וכאשר מדליק אור בחדרים שבהם ישתמש בשבת לאור החשמל – יתכוון שמדליק לשם מצוה.
הדלקה בחדר כשהדליקה במקום סעודה
ג. בעל שאשתו מדליקה נרות שבת במקום הסעודה, ורוצה להדליק נרות בחדרו – ידליק בלא ברכה, ותע"ב.
הדלקת נרות כשיש אור אחר
ד. מדליקים נרות שבת בברכה גם כאשר יש במקום אור ממקור אחר, אפילו שאין צורך באור הנר לתאורה [כגון: כשיש במקום תאורת חשמל או כשמאיר אור הירח], וכמה סיבות לדבר:
- ע"פ הקבלה יש להדליק נרות דווקא ולא להסתפק במקור אור אחר.
- יש חיוב על האדם לעשות פעולת הדלקה גם אם יש כבר אור.
- כיון שבנר יש כמות המספיקה לזמן מסוים, משא"כ בחשמל הזרם מתחדש כל הזמן, ומערכת החשמל אינה בידינו ואור החשמל עלול לכבות מסיבות שאין לנו שליטה עליהן, משא"כ נרות שאם נזהר בהם לא יכבו.
טלטול הנרות אחר הדלקתן
ה. אין לטלטל את נרות השבת ממקומם שלא לצורך אחרי שהודלקו [אפילו לפני שקיעה, אפילו ע"י אדם שעדיין לא קיבל שבת]. על כן, צריך להדליק את הנרות במקום שבו יישארו אחר כך. אמנם, כשיש צורך להזיזם, כגון כשהדליקו את הנרות במקום אחד אבל רוצים לאכול במקום אחר, או כשיש חשש שילדים יפילו את הנרות – מותר לאדם שעדיין לא קיבל שבת לטלטלם ממקומם.
טלטול הנרות ע"י האשה
ו. אשה שקיבלה שבת בהדלקת הנרות – אסורה בטלטול הנרות, אפילו אם יש צורך בדבר.
טלטול הנרות בחולה
ז. אין לטלטל נרות שבת ממקום למקום, אפילו ממקום משכבה של אשה חולה למקום הסעודה. ועל כן, אשה חולה שיכולה להדליק נרות במקום הסעודה – תדליק בעצמה, ואם אינה יכולה ללכת למקום הסעודה – ידליק בעלה את הנרות במקום הסעודה.
טלטול הנרות באותו חדר
ח. אשה חולה השוכבת באותו חדר שבו סועדים בני הבית – מותר להגיש אליה את הנרות להדלקה ולהחזירם למקומם.
הצד בו מדליקים את הנרות
ט. השולחן והנרות וכו' – טוב לשים את השולחן בצפון ולהדליק את הנרות במקום הסעודה בדרום, כדי שיהיו כסדר שהיה במשכן. שהרי כאשר יאמר דברי תורה על השולחן בסעודה, יהיה השולחן כמזבח ויהיו הנרות כמנורה ויהיה ביתו דומה לבית המקדש. ומ"מ אין זה לעיכובא, ואין לטלטל נרות דולקים אף בערב שבת אל צד דרום.
כשיש צער לאכול במקום הנרות
י. כאשר במקום הנרות יש ריח רע, רעש, יתושים או שאר גורמים שמסבים צער לאדם – מותר לסעוד במקום אחר, ואפילו במקום חשוך, ובתנאי שייהנה מאור הנרות או יאכל משהו במקום הנרות, כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה.
הנחת הנרות במקום שלא יכבו
יא. צריך להדליק את נרות השבת במקום שלא יכבו. ולכן, אין להדליקם סמוך מאד לדלת או לחלון או במקום אחר שרוח עלולה לכבותם.
זהירות מכיבוי הנרות ע"י קטנים וכדו'
יב. וכן אין להדליק נרות שבת במקום שאנשים עוברים כשיש חשש שיגרמו למשב רוח שיכבה את הנרות או במקום נמוך, כשנמצאים שם ילדים קטנים.
נרות שליד הדלת
יג. אסור לגרום לכיבוי הנרות. ועל כן, כאשר הנרות מונחים אחרי הדלת ממש – אסור לפתוח או לסגור את הדלת. אמנם, אם הנרות מונחים בכותל שאחרי הדלת – מותר לפתוח את הדלת, אך צריך להזהר לפתוח אותה בנחת, בין אם הדליקו נרות שעווה ובין אם נרות שמן.
שימוש בחלון רחוק מהנרות
יד. מותר לסגור דלת וחלון הרחוקים מהנרות כאשר אין הסגירה גורמת הבערה או כיבוי של הנרות [באופן ששם לב לכך שסגירת החלון או הדלת אינם משפיעים על הנרות].
הנחת הנרות על השולחן
טו. מנהג האשכנזים שמניחים את הנרות על שולחן השבת, אולם מוטב שלא להניחם על השולחן, מכמה טעמים:
- • מפני שעלול לכבות את הנרות או לגרום לכיבויים [נרות הפרפין המצויים היום דקים מאוד, ואם ינענעו את השולחן הפרפין שנמס יישפך, וזה כגרם כיבוי. וכן נרות השמן עלולים להישפך גם הם, והוי מכבה בידיים].
- • משום שרצוי במידת האפשר שהשולחן יהיה בצפון ומנורה תהיה בדרום, כלומר, שיהיו נפרדים האחד מן השני.
זהירות בשולחן שעליו נרות
טז. הנוהגים כיום להניח את הנרות על השולחן – צריכים להזהר מאוד ששולחן השבת יהיה יציב ולא יתנועע בזמן הסעודה.
