שיורי מצווה
צו. קיימים מספר מנהגים באשר לשיירי היין שנותרו בכוס ה"הבדלה", כדלהלן:
- יש נוהגים להוסיף על שיירי היין מעט מים ולשתותם (ומכיון שמכוון לשתיה זו – נפטר בברכת הגפן).
- יש נוהגים לרחוץ את העיניים בשיירי היין (רמ"א סי' רצ"ו סעי' א').
- יש נוהגים להעביר מעט מיין ה"הבדלה" על המצח.
- יש נוהגים לתת מעט מן היין על העצם ה"לוז", והטעם למנהג זה הוא, ששיירי מצוה מעכבים את הפורענות.
- יש נוהגים לשפוך מעט מהיין לתוך כלי ולכבות בו את הנר.
- יש נוהגים לשפוך מעט מיין ה"הבדלה" על הארץ לסימן טוב, ויש נמנעים מכך משום שחוששים לביזוי המשקים ולביזוי כוס הברכה. למעשה – נוהגים למלא את כוס ה"הבדלה" על גדותיה כך שיגלוש מעט מן היין מן הכוס אל הצלחת, ובסיום ההבדלה מטפטפים על הארץ את טיפות היין שגלשו על הכוס מבחוץ. אמנם, ביין של "שביעית" – יש להימנע גם מטפטוף טיפות אלה על הארץ.
אמירת פסוקים במוצאי שבת
צז. אחרי ה"הבדלה" היה נוהג רבנו האר"י ז"ל לומר פסוקי: "ויתן לך האלוקים" וכו', כמובא בסידורים.
חזרה על פסוקים
צח. נוהגים להזכיר בין הפסוקים את הפסוק בשמואל: "ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום". ויש נוהגים לומר פסוק זה שש פעמים, כדי להמשיך ממנו שפע "שלום" לששת ימי החול.
הזכרת "אליהו הנביא"
צט. נוהגים להזכיר את אליהו הנביא במוצ"ש. יש אומרים ששליח הציבור והקהל מזכירים אותו בהבדלה שעושים בית הכנסת, אך המנהג הוא שכל אחד מזכירו בביתו.
טעמים להזכרתו
ק. יש מספר טעמים למנהג להזכיר את אליהו הנביא דווקא ב"מוצאי שבת":
- • אליהו הנביא עתיד לבשר את הגאולה, אך אין אליהו בא בערבי שבתות כדי לא להטריח את ישראל העסוקים בהכנת צרכי שבת. ועל כן, דווקא במוצאי שבת מיד כשיכול לבוא אליהו אנו מעוררים את הציפייה לבואו.
- • אליהו הנביא עתיד לבשר את הגאולה הקשורה לשמירת השבת, כפי שאמרו חכמים: "אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין", ועל כן דווקא במוצאי שבת אנו מבקשים את בואו בזכות שמירת השבת.
- • אמרו חז"ל שבכל מוצ"ש אליהו הנביא יושב בגן עדן תחת עץ החיים וכותב את זכויותיהם של שומרי השבת מעם ישראל, ועל כן דווקא במוצאי שבת אנו מעוררים אותו לכתוב את זכויותינו.
- • כתב גאון עוזנו בעל בן איש חי שמנהג טוב הוא לומר במוצאי שבת: "אליהו הנביא זכור לטוב" ק"ל [130] פעמים, כמניין "אליהו הנביא" בתוספת עשר אותיות. וכתב עוד, שארבע התיבות: "אליהו הנביא זכור לטוב" עולים בגימטריא ארבע מאות, להכניע ארבע מאות כוחות של סטרא אחרא, בסוד הכתוב: "והנה עשו בא וארבע מאות איש עמו", וכוחות אלו היו מוכנעים בשבת. ועוד כתב, שגנוזות במילים אלה כוונות של מזון ופרנסה [כפי שהאשה הצרפתית ניזונה בזכות אליהו], וכן כוונות של זיכרון.
פתיתח אליהו
קא. יש מוסיפים לומר את קטע הזוהר: "פתח אליהו הנביא זכור לטוב ואמר".
פסוקים שמוזכר בהם אליהו
קב. יש נוהגים לומר את כל הפסוקים שנזכר בהם "אליהו" במוצאי שבת, משום שיש בזה סגולה לזיכרון, ולכך שיהיו דרכיו מוצלחים באותו שבוע.
