מנהג למכור עליות
א. נוהגים למכור בשבתות ובימים טובים את העליות לספר התורה וכן את שאר המצוות הקשורות להוצאת ספר התורה, כדי למנוע מחלוקת בין המתפללים, ואין בכך איסור מקח וממכר בשבת.
זמן המכירה
ב. את העליות והמצוות ראוי למכור אחרי קדיש "תתקבל" ולפני שמוציאים את ספר התורה, ואין למכור את העליות אחרי שמוציאים את ספר התורה.
מניין מצומצם
ג. במקום בו המניין מצומצם – עדיף לא למכור את העליות ולא את שאר המצוות.
בעלי שמחה
ד. יש להתחשב בבעלי שמחה, שאין באפשרותם לשלם סכומים גבוהים, ולהעניק להם עליות ללא תשלום גם במקום שנהגו למכור את ה"עליות" לתורה, כדי למנוע מחלוקת, וטוב לתקן תקנות מיוחדות לצורך זה בבית הכנסת.
הזכרת סכום
ה. מנהגו של חכם צדקה חוצין זצ"ל היה להזכיר רק את סכום הקניה בלי לומר את שם המטבע [לירה, שקל, דולר וכו'] . אמנם, למעשה – נהגו להקל בזה.
אמר סכום ולא זכה
ו. אדם שהציע סכומי כסף במהלך המכירה ובסופו של דבר לא זכה במצווה – אינו צריך לשלם את הסכומים שהציע במהלך המכירה ולא לתת אותם לצדקה.
הוספה שלא על מנת לקנות
ז. אסור לאדם שאינו מתכוון לקנות את המצווה להוסיף על סכומי הקניה מתוך כוונה שהמתחרה יוסיף גם הוא ובית הכנסת ירוויח, משום שיש בכך שקר וגם לחץ פסול על הקונה להוסיף דמים.
זמן המכירה
ח. בזמן שמוכרים את העליות והמצוות צריך הציבור להיזהר לא לדבר דברים בטלים בבית הכנסת. וראוי לכל אדם לנצל זמן זה לאמירת תהילים או לימוד "שניים מקרא ואחד תרגום", וכיו"ב.
לא זכה במצווה
ט. אדם שהציע סכומים לקניית עליה או מצווה וזכה בה אחר – לא יריב עם חברו או יכעס אפילו מעט בשל כך. ואפילו אם לדעתו נעשה לו עוול או שנגרם לו עלבון – ימחל לחברו בלב שלם. ומעלתו של המוחל על עלבונו גדולה מאד, ועליו נאמר: "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".
הוספה על הצעת הרב
י. מותר להוסיף על סכום שהציע הרב כדי לזכות במצווה או בעליה, אפילו שבכך מונע מן הרב לעשות מצווה זו, ואין בזה פגיעה בכבוד הרב, משום שאין בכך שהאדם חפץ במצוות משום פגיעה בכבוד הרב.
הוספה על הצעת אביו
יא. אסור לאדם להוסיף על הצעת אביו ולגרום לכך שאביו לא יזכה במצווה או בעליה, משום שנראה כמזלזל באביו.
קניית מצווה לאחר
יב. מותר לאדם לקנות עלייה או מצווה ולכבד את חברו, בתנאי שאין בכך משום שוחד או ריבית, כדלקמן.
קניית מצווה לדיין
יג. אסור לאדם לקנות עלייה או מצווה עבור דיין שאמור לשבת בדין הקשור אליו, אפילו אם עדיין לא פנה אליו לדון, שהרי זהו שוחד.
דיין שקנו מצווה עבורו
יד. אסור לדיין לעלות לעליה או למצווה שקנה עבורו נידון אשר הוא יושב בדינו, אם נראה הדבר כשוחד. אמנם, כאשר אין הדבר נראה כשוחד, כגון שאותו אדם רגיל לקנות עליות ומצוות ולכבד את אותו דיין – ינסה הדיין להשתמט מעלייה זו, ואם לא יצליח. יעלה ויפרע הוא את סכום הקניה לבית הכנסת.
קנייה עבור מלווה
טו. אסור ללווה לקנות מצווה או עליה עבור אדם שהלווה לו, משום לאו דריבית.
עליה המוחזקת לרב
טז. טעו ומכרו עליה המוחזקת לרב, כגון: עליית "עשרת הדברות" – יעלו את הרב לעליה זו, כמנהגם משום שהיה זה מקח טעות.
סיום המכירה
יז. כל זמן המכירה עד שהכריז הגבאי: "זכה" – יכולים הציבור להוסיף על סכומי הקניה, ואין סכום המכירה נקבע עד שיאמר הגבאי: "זכה". משאמר הגבאי: "זכה" – הסתיימה מכירת אותה מצווה ואין לשנות אפילו אם יוסיף אחר.
הכרזה בטעות
יח. מכרו עליה או מצווה והכריז הגבאי שפלוני זכה בה, וקם אותו אדם ואמר שטעה הגבאי ולא הוא הקונה – אינו חייב לשלם.
תשלום לבית הכנסת
יט. הקונה עליה או מצווה – חייב לתת את סכום הכסף לבית הכנסת בו קנה את העליה, ואין הקונה רשאי לתת סכום כסף זה למוסד אחר או מטרה אחרת, אפילו לא למטרת צדקה אחרת.
"מי שברך" לקונה
כ. יש נוהגים לברך את קונה המצווה או העליה בנוסח: "בעבור שנדב", ויש נוהגים לברכו בנוסח: "בעבור שנדר", ואין להקפיד בזה, ויאמרו כפי שירצו.
קנה ולא היה שם בזמן העלייה
כא. אדם שקנה עלייה ולבסוף לא היה בבית הכנסת בזמן העלייה, חייב לשלם אפילו שלא היה שם בזמן העליה.
מכירת ראשון ב"בראשית"
כב. במקום שנהגו למכור בשבת "בראשית" את עליית ראשון לישראל במקום לכהן, רשאים למכור.
התרמה בעת העלייה
כג. אדם שעלה לתורה ובגמר העלייה ברכו החזן: "בעבור שייתן מתנה לבית הכנסת" מבלי שהעולה ביקש זאת, אם כך הוא מנהגם שכל עולה מתנדב לתת מתנה לבית הכנסת בעת העליה – הרי על דעת זה עלה וחייב לשלם, ואם לא נהגו שכל עולה מתנדב לתת מתנה לבית הכנסת בעת העליה – אינו חייב לשלם.
תרומה פעמיים
כד. קנה עליה בסכום מסוים ובסיום העלייה ברכו אותו שוב והזכירו שהתנדב את אותו הסכום, אם מנהגם לברך פעם נוספת עבור אותה תרומה – הרי זו תרומה אחת, ואם אין מנהגם לברך שנית עבור אותה תרומה – הרי זו תרומה חדשה.
קנייה מכספי מעשר
כה. הכלל הוא: כל דבר שאדם חייב לעשותו – אינו יכול לשלם אותו ממעשר כספים, ולכן אם נוהג לקנות "מפטיר" כל שנה – אינו יכול לשלם לבית הכנסת ממעשר כספים, אבל אם רוצה להוסיף על הסכום מעבר למה שרגיל לתת כדי לזכות במצוה – יכול לתת את התוספת כנדבה ממעשר כספים.
