כיבוד אחרים בבית הכנסת
לה. ברכה למתעטש – המתעטש בבית הכנסת אין אומרים לו "לבריאות" או "חיים טובים"[1].
לו. נישוק קרובים – אסור לנשק את בניו הקטנים או קרובים בבית הכנסת כיון שאין ראוי להראות שם אהבה אחרת מלבד אהבת ה'[2].
לז. נישוק ידי ת"ח – מותר לנשק בבית הכנסת ידי תלמיד חכם כיון שזה כבוד התורה ואהבתה, וכן מותר לנשק ידי אביו או רבו או שאר קרובים שחייב בכבודם מהתורה, כיון שזה כבוד הקב"ה שעושה רצונו שציווה לכבדם[3].
לח. נישוק ידי העולה לתורה – אדם שעובד אצל בעל הבית לא ינשק את ידו לאחר שעולה לתורה, וכן כל אדם לא ינשק ידי קרוביו שאינו חייב בכבודם מהתורה[4], ובמקום שרגילים בכך טוב להסביר להם בדרכי נועם את האיסור שבדבר. ואם הוא חושש שדבר זה יביא לידי מחלוקת או שיתרעמו עליו, מותר לו לעשות כמותם וכמנהגם. ודין זה הוא גם לאותם הנוהגים לנשק בפנים[5].
לט. קימה – אדם עשיר שאינו זקן או תלמיד חכם, אעפ"י שמכבדים אותו מחוץ לבית הכנסת בקימה, בתוך בית הכנסת לא יקומו מלפניו, כיון שאין בכיבוד זה כבוד להקב"ה. ואם גביר זה מפורסם מיחידי הקהל ומקפיד על כבודו – מותר לקום בפניו מפני דרכי שלום, ודרכי שלום הרי הם בכלל מצווה, ועל זה נאמר[6]: "וכל מעשיך יהיו לשם שמים"[7].
מ. זילזול באדם – יזהר שלא לזלזל בשום אדם ובפרט שנמצא בבית הכנסת כיון שמזלזל בכבוד השכינה[8].
מא. הספד – אין מספידים בבית הכנסת אלא אם מדובר באדם תלמיד חכם או באחד מגדולי העיר שרבים באים לשמוע את ההספד[9].
