כוונת‭ ‬המברך

כוונה‭ ‬בשעת‭ ‬הברכה

לט‭. ‬ לכתחילה‭ ‬צריך‭ ‬העולה‭ ‬לכוון‭ ‬דעתו‭ ‬בברכה‭ ‬על‭ ‬הקריאה‭ ‬שבעל‭ ‬הקורא‭ ‬יקרא‭, ‬ועל‭ ‬כן‭ ‬מראים‭ ‬לו‭ ‬את‭ ‬מקום‭ ‬הקריאה‭ ‬לפני‭ ‬שמברך‭.‬

ברך‭ ‬על‭ ‬מקום‭ ‬אחר

מ‭. ‬ הראו‭ ‬לעולה‭ ‬מקום‭ ‬קריאה‭ ‬שאינו‭ ‬נכון‭, ‬וברך‭ ‬ברכת‭ ‬התורה‭, ‬והיה‭ ‬צורך‭ ‬לגלול‭ ‬את‭ ‬הספר‭ ‬למקום‭ ‬הנכון‭: ‬למנהג‭ ‬הספרדים‭ – ‬אינו‭ ‬חוזר‭ ‬לברך‭, ‬למרות‭ ‬שהיה‭ ‬צריך‭ ‬לגלול‭ ‬למקום‭ ‬אחר‭. ‬ולמנהג‭ ‬האשכנזים‭ – ‬אם‭ ‬הייתה‭ ‬הקריאה‭ ‬באותה‭ ‬עמודה‭ – ‬אינו‭ ‬מברך‭ ‬שנית‭, ‬אך‭ ‬אם‭ ‬היה‭ ‬צריך‭ ‬לגלול‭ ‬למקום‭ ‬אחר‭ – ‬מברך‭ ‬שנית‭.‬

דילוג לתוכן