כוונה בקידוש
"לשם יחוד" לפני קידוש
יט. מצוות צריכות כוונה, לכן ירגיל אדם עצמו להתפלל מתוך סידור וירגיל לשונו לומר "לשם יחוד" לפני עשיית כל מצווה. ובמיוחד בקידוש ישתדל לומר את כל נוסח ה"לשם יחוד", משום שעיקר הקידוש – בדיבור ובמחשבה.
כוונה כשזמנו קצר
כ. מי שזמנו קצר ואינו יכול לומר את נוסח ה"לשם יחוד" הארוך – יכול לומר בקיצור: "הריני מכוון לצאת ידי חובת מצות עשה מהתורה לקדש בדברים, ומצות עשה מדרבנן לקדש על היין".
לא כיוון בקידוש
כא. מי שלא כיוון בקידוש הלילה לצאת ידי חובת מצווה דאורייתא לקדש בדיבור ומצווה דרבנן לקדש על היין (ולא אמר "לשם יחוד"), והתחיל בסעודה – חייב להפסיק את סעודתו ולומר: "ברוך מקדש השבת" [ללא שם ומלכות], כיון שיש הסוברים שלא יצא יד"ח.
כוונה להוציא את השומעים
כב. המקדש יכוון להוציא את השומעים ידי חובה והשומעים יכוונו לצאת בברכתו, ואם לא כוונו – לא יצאו ידי חובה. ולכן ראוי להזכיר לשומעים לכוון לצאת ידי חובה.
כוונת השומעים
כג. היוצאים ידי חובה בקידוש שעושה אחר – חייבים לשמוע את כל הקידוש מילה במילה מתחילתו ועד סופו, מברכת "בורא פרי הגפן" עד "מקדש השבת". ומעשה יצה"ר הוא שדווקא כשדרוש שקט כדי לשמוע כל מילה אז ישנם רעשים ומפריעים למיניהם, ולמרות הכל יקפידו כל בני הבית לשמוע כל מילה ולא ישימו לב לשום דבר אחר.
כשאינו שומע את המקדש
כד. מי שאזניו כבדות ואינו שומע את המקדש, וכן כאשר המקדש מגמגם או שאינו הוגה את המילים כדבעי – ישתדל לקדש לעצמו על כוס בנפרד. ואם אינו יכול לקדש לעצמו בנפרד – יתן עיניו בכוס המקדש ויאמר בלחש את ברכת הקידוש עם המקדש. ואפילו שאינו מחזיק בידו את כוס הקידוש – יוצא ידי חובה. ומכל מקום, טוב להחזיק כוס יין בשעת הקידוש אם אינו יוצא בברכת המקדש.
מקדש שאינו מוציא ידי חובה
כה. המתארח במקום שנוהגים שרק בעל הבית מקדש, וקיים חשש שהמקדש אינו יודע לכוון להוציא את השומעים ידי חובה – יתן עיניו בכוס המקדש ויאמר את הקידוש בלחש עם המקדש. אך אין לנהוג כך כשהמקדש יודע לכוון להוציא ידי חובה.
הבנת מילות הקידוש
כו. היוצא ידי חובת קידוש ע"י אדם אחר וכן המקדש לעצמו – צריכים להבין את מילות הקידוש (זאת מעבר לחובת המקדש להוציא את השומע וכוונת השומע לצאת מהמקדש, כמבואר לעיל סעי' כ"ב). לכן אם יש לאדם אורח אדם שאינו מבין עברית, ורוצה להוציאו יד"ח קידוש – יש לתרגם ולהסביר עבורו את הקידוש מילה במילה.
אמירת הקידוש בעברית
כז. כאשר אומר את הקידוש בעברית (או על פי אותיות לועזיות הכתובות לפניו), אף על פי שאינו מבין – יצא ידי חובתו, כיון שאמר את הקידוש בפיו בלשה"ק.
