י"ג מידות
יז. לאחר שגמר את הוידוי יאמר מיד י"ג מידות ("ויעבור ה' על פניו" וכו'), וצריך לאמרם לאט ובנחת כדי שיוכל לכוון בפירושם[1].
יח. הפסקה בין וידוי לי"ג מידות – לא יפסיק בין הוידוי לי"ג מידות בבקשות ובתחנונים אפילו בשני וחמישי (כגון: "מה נאמר לפניך" וכו')[2].
יט. חלוקת הי"ג מידות – יש כמה חלוקות בעניין הי"ג מידות, ולשיטתנו י"ג המידות הם: א -ל, רחום, חנון, ארך, אפים (ארך היא מידה אחת, ואפים בלשון רבים מרמז על שתי מידות), רב חסד, ואמת, נוצר חסד, לאלפים (כיון שיכול להיות נוצר חסד אבל לא לאלפים) נושא עוון, ופשע, וחטאה, ונקה[3].
כ. ציבור יאמר בלחש – כל הקהל צריכים לומר עם החזן את הפסוק הראשון: "ויעבור ה' על פניו ויקרא", ונהוג שהציבור מקדימים את שליח הציבור וקוראים פסוק זה ושותקים, והש"ץ אומר בקול רם: "ויעבור… ויקרא" ואז כל הקהל קוראים בקול: "ה', ה' א -ל רחום" וכו'[4].
כא. שחייה באמירת "ויעבור" – כשאומר: "ויעבור ה'" וכו' ישחה מעט, וכשמגיע ל -"ה', ה' א -ל" וכו' – יזקוף. ויש נוהגים להגביה את עצמם מעט מהקרקע באמירת: "ה', ה'" ע"י הגבהת העקבים, ויש נוהגים לשחות כשאומרים: "ויעבור ה'" וכו' ולהגביה ראשם בתיבת: "ויקרא", וכשחוזרים ואומרים תיבות: "ה' ה'" חוזרים ומשתחווים[5].
כב. הפסק בתיבות "ה', ה'" – יזהר להטעים את הַפָּסֵק שיש בין תיבת "ה'" לתיבת "ה'" השנייה, ומי שאינו מפסיק עונשו גדול[6].
כג. ספירת הי"ג מידות באצבעותיו – יש הנוהגים למנות את הי"ג מידות באצבעותיהם כדי לכוון בהם היטב, וגם שהמניין מראה על חשיבות, והעושה כן תבוא עליו ברכה[7].
כד. לצייר את האותיות במחשבה – יש הנוהגים לצייר את האותיות של הי"ג מידות במחשבתם כשאומרים אותם בעל פה (כמו שכתב רבי חיים מוולוז'ין שצריך לעשות בתפילת י"ח), ומנהג יפה הוא. ואם הש"ץ ממהר בקריאת הי"ג מידות – אין חיוב לאחוז במנהגים אלו[8].
כה. אמירת י"ג מידות במניין – כשאומרים דברים שבקדושה צריכים מניין, וי"ג מידות הם מדברים שבקדושה ולכן אין אומרים אותם אלא בעשרה[9]. ולכן אם יחיד קרא את הוידוי לאט יותר מהש"ץ, וקודם שהתחיל היחיד את הי"ג המידות סיים כבר הש"ץ את אמירתם – יאמרם היחיד בטעמים כקורא בתורה, ואף על פי כן אינו חייב לגמור את כל הפסוק כמו שכתוב בתורה אלא יאמר עד תיבת "ונקה"[10] .
כו. אם קרא את הי"ג מידות עם הציבור, וכשגמרו הציבור עדיין הוא נמצא באמצע – הרי זה נחשב כקורא עם הציבור כיון שהתחיל יחד איתם[11].
כז. מתפלל ביחיד – מי שמתפלל ביחיד יכול לומר את הי"ג מידות בטעמים כקורא בתורה. וכל זה הוא רק בי"ג מידות שאחרי הוידוי שאומרים בכל יום, אבל הי"ג מידות שאומרים בשני ובחמישי אחרי נפילת אפיים לא יאמרם בפיו אלא יהרהרם במחשבתו בלבד, ואח"כ יאמרם בלשון תרגום: "ואעבר ה' שכינתיה על אפוהי וקרא, ה' ה' אלהא רחמנא וחננא, מרחיק רגז ומסגי למעבד טבון וקשוט. נטר טיבו לאלפי דרין, שביק לעווין ולמרוד, ולחובין סלח לדתיבין לאורייתא", ואח"כ יאמר בקשה זו:"אנא ה', א -ל חי, תספיק לנו שפע אור וברכה, חן וחסד ורחמים ואומץ, נא ה' א -ל פודה, עטרנו שמחנו"[12].
כח. כשאין עשרה – אם אין עשרה בבית הכנסת – לא עובר ש"ץ לפני התיבה ולא נושאים הכהנים את כפיהם ולא קוראים בתורה ולא מפטירים בנביא ולא פורסים על שמע בפחות מעשרה, ואם התחילו בעשרה ויצאו מקצתם ונשארו רובם – רשאים לגמור[13]. וכן הוא הדין לעניין הוידוי, דהיינו אם התחילו את הוידוי בעשרה או יותר, וקודם שהגיעו לי"ג מידות יצאו חלקם אך נשארו לפחות ששה – יכולים לקרוא את הי"ג מידות, ויש חולקים[14].
כט. אמירתם בלילה – אין אומרים י"ג מידות בלילה. ולכן אותם הנוהגים להתפלל מנחה סמוך לשקיעת החמה יזהרו לא לומר י"ג מידות אחר השקיעה. אמנם אפשר לומר י"ג מידות בבין השמשות, דהיינו י"ג רגעים (דקות זמניות) אחרי השקיעה, אבל אין אומרים בזמן זה נפילת אפיים[15].
ל. אחר י"ג מידות – אחרי י"ג מידות יאמר כשהוא עדיין עומד: "רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו והושיענו"[16].
לא. אמירתם בשעת צרה – אם הציבור נמצא בצער מאיזה סיבה שהיא, ויש "ברית מילה" באותם ימים – סגולה טובה שיאמרו הציבור בכוונה י"ג מידות בין מילה לפריעה, ואח"כ יאמרו פסוקי[17]: "מי אל כמוך" וכו' שהם כנגד הי"ג מידות[18].
