טעה וברך קודם הבדלה
כא. מי שטעה ובירך על דבר מאכל לפני שהבדיל על הכוס, ונזכר שעוד לא הבדיל לפני שטעם מן המאכל – יטעם מעט, כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה.
טעה ואכל קודם הבדלה
כב. טעה ואכל לפני שהבדיל על הכוס – לא פקע ממנו חיוב "הבדלה" וצריך להבדיל על הכוס למרות שאכל, וכן אדם שהזיד ואכל לפני שהבדיל – צריך להבדיל על הכוס.
מעלת ההבדלה
כג. מעלת "הבדלה" על היין גדולה עד למאוד, ובחז"ל מובא שהמבדיל עצמו זוכה לשבחים רבים:
- • ה' קוראו קדוש ומבדיל אותו מכל העמים, כמובא בפרקי דרבי אליעזר: "רבי צדוק אומר: כל מי שאינו מבדיל על היין במוצ"ש או שאינו שומע מאחרים שמבדילין – אינו רואה סימן ברכה לעולם. אבל המבדיל על היין או שומע מאחרים – הקב"ה קוראו: קדוש ועושהו סגולה, שנאמר: "והייתם לי סגֻלה מכל העמים", ואומר: "וְאַבְדִל אתכם".
- • נקרא מ"נוחלי העולם הבא", כמובא בגמרא במסכת פסחים: "ואמר רבי יוחנן: שלושה מנוחלי העוה"ב: הדר בארץ ישראל, והמגדל בניו לתלמוד תורה, והמבדיל על היין במוצ"ש, דמשייר מקידושא להבדלתא".
- • זוכה לבנים זכרים הראויים להוראה. כמובא בגמרא במסכת שבועות: "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המבדיל על היין במוצאי שבתות - יזכה שיהיו לו בנים זכרים". והוסיף רבי יהושע בן לוי שיהיו בנים אלו ראויים להוראה.
הבדלה דאורייתא או דרבנן
כד. נחלקו הראשונים אם מצות "הבדלה" דאורייתא או דרבנן. וכתב הרמב"ם: "מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים, שנאמר: 'זכור את יום השבת לקדשו', כלומר זכרהו זכירת שבח וקידוש. וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו, בכניסתו – בקידוש היום וביציאתו – בהבדלה".
נוסח ההבדלה
כה. מעיקר הדין מספיק לומר: "ברוך המבדיל בין קודש לחול" כדי לצאת ידי חובת "הבדלה" [גם לדעת הרמב"ם שסובר שהבדלה הינה מצווה דאורייתא]. אך חז"ל תקנו להבדיל פעמיים, פעם אחת בתפילה כדי להתיר מלאכה ופעם שנייה על הכוס כדי להתיר אכילה. ועל כן, אדם שהבדיל בתפילה בנוסח: "אתה חוננתנו" או אמר: "ברוך המבדיל" – מותר בעשיית מלאכה אך אסור באכילה, ורק אחרי שמבדיל על הכוס – מותר באכילה.
אכילה כשאין לו יין
כו. מי שאין לו יין ל"הבדלה" [ולא שאר משקים שאפשר להבדיל עליהם] וגם לא יהיה לו יין [או שאר משקים] עד למחרת היום – רשאי לאכול בלא הבדלה ואינו חייב לצום עד למחרת היום.
