טלטול כשאין עירוב בעיר
כח. כאשר אין "עירוב" מסביב לעיר [כגון: כשנקרעו חוטי העירוב] – מותר לטלטל רק במקום שבו נמצא "עירוב החצרות". ועל כן טוב לעשות "עירוב חצרות" בכל הבתים והחצרות המשותפים, ובכך יהיה מותר לטלטל מן הדירות הפרטיות לחדר המדרגות ולחצר גם כאשר אין "עירוב" מסביב לעיר.
שיתוף בעירוב
כט. "עירוב החצרות" נעשה ע"י פת או מצה שמונח באזור המגורים, ומשתתפים בו כל הדיירים, ובזה נחשב כאילו קבעו לאכול יחד ומשתתפים בו לרשות היחיד אחת.
עירוב במצות
ל. מערבים כיום "עירובי חצרות" במצות שאינן ממהרות להתעפש, שנקנו בכסף שנאסף מן המשתתפים בעירוב או לחליפין מקנים לכולם חלק במצות העירוב.
עירוב פעם בשנה
לא. עושים "עירוב חצרות" מדי שנה בשנה ורגילים לעשות את העירוב עם מצה בשיעור חצי קילו בערך, ובדרך כלל עושים זאת בערב פסח. כשחל ערב פסח בשבת – יעשו "עירוב חצרות" בערב שבת. ויש שנהגו לעשות "עירוב חצרות" בשבת חול המועד. ויעשו את העירוב אחרי מנחה לפני השקיעה ולפני כניסת שבת. אם אין שהות לכך – יעשו "עירובי חצרות" לפני מנחה.
סדר העירוב
לב. העירוב צריך להעשות על ידי חכם המכיר את ההלכות, וכן יעשה:
יקנה הרב את המצות ויגביהן טפח, אחר כך יתן את המצות שלו לאדם אחר, ויאמר לו: "זכה בעירוב זה לאחינו בני ישראל הדרים פה עמנו ושיבואו לדור בעיר הזאת שיסמכו לטלטל על ידו מרשות לרשות בשבת וביום טוב". אם המצות שייכות לאדם אחר – אותו אדם יתן את המצות לרב והוא יתן אותם למישהו שיזכה בהם לכל הקהל.
יגביה הזוכה את המצות טפח, ואחר כך יקח הרב את המצות ויברך: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציונו על מצות עירוב", ויאמר:
"בדין עירובא. יהא שרי לנא לאפוקי ולעיולי ולטלטולי מבית לבית ומבית לחצר ומחצר לבית ומבית לבור ומבור לבית ומגג לגג ומעליה לתחתית ומתחתית לעליה ומזוית לזוית ומרשות לרשות כל מאי דצריך לן בכל שבתות השנה וימים טובים לנו ולכל המסתופפים עמנו מכאן ולהבא מפסח זה עד פסח של השנה הבאה שיבוא עלינו לשלום בעזרת האל יתברך שמו לעד".
להבין את נוסח ההפרשה
לג. צריך שיבין מה שאומר, וטוב שיחזור לומר בלשון הקודש: "בעירוב זה יהא מותר לנו להוציא ולהכניס ולטלטל מבית לבית ומבית לחצר ומחצר לבית ומבית לבור ומבור לבית ומגג לגג ומעליה לתחתית ומתחתית לעליה ומזוית לזוית ומרשות לרשות כל מאי דצריך לנו בכל שבתות השנה וימים טובים לנו ולכל המסתופפים עמנו מכאן ולהבא מפסח זה עד פסח של השנה הבאה שיבוא עלינו לשלום בעזרת האל יתברך שמו לעד".
מקום הנחת העירוב
לד. נהגו להניח את מצות העירוב בבית הכנסת, במקום בולט כדי שדין "עירובי חצרות" לא ישתכח. ויש שעושים קופסה נאה ועליה כותבים: "עירוב חצרות", ובתוכה מניחים את המצות, אך אין לתלות את המצות על וו שבקיר.
עירובי חצרות כל ערב שבת
לה. יש נוהגים לעשות "עירוב חצרות" בחצרם בכל ערב שבת, כסברת רבנו האר"י ז"ל. והנוהגים כך יכולים להמשיך במנהגם למרות שרב המקום או אחרים עושים ערוב כללי פעם אחת בשנה ומזכים לכל בני העיר [משום שזה כאילו התנו שאינם נכללים ב"עירוב חצרות" שעושים הרב או האחרים].
