חיוב הוידוי

חיוב הוידוי

א. טעמים לאמירת פרטי הוידוי – כל אדם חייב לומר את כל פרטי הוידוי אעפ"י שהוא חושב שאין בו משהו מפרטי הוידוי, וכמה טעמים לכך:

  • "כל ישראל ערבים זה לזה" וכולם הם כגוף אחד, ולכן אם אחד חטא יש פגם גם בחברו.
  • אם ראה אדם שחוטא בחטא מסוים ולא מיחה בו – נקרא חוטא.
  • אדם צריך לתקן גם את חטאיו מגלגולים קודמים.
  • דנים את האדם לפי מדרגתו, ואפילו אם עשה מעשה שהוא קל בעיניו נחשב לפעמים לחטא גדול (כגון ראובן שרק בלבל יצועי אביו, והתורה כתבה עליו ששכב עם בלהה).
  • ישנן עבירות קלות שאדם דש בעקביו ונחשבות חמורות, כגון: "המלבין פני חבירו ברבים – כאילו שופך דמים", "כל הכועס – כאילו עובד עבודה זרה" וכדו'.

ולכן צריך כל אדם לומר את כל הוידוי[1].

[1] שער הכוונות דרושי חזרת העמידה דרוש ה'. בא"ח פרשת כי תשא סעי' א'. עוד יוסף חי פרשת כי תשא סעי' ב'. כה"ח סי' קל"א ס"ק ו', ט"ז.
דילוג לתוכן