חיוב הוידוי
א. טעמים לאמירת פרטי הוידוי – כל אדם חייב לומר את כל פרטי הוידוי אעפ"י שהוא חושב שאין בו משהו מפרטי הוידוי, וכמה טעמים לכך:
- "כל ישראל ערבים זה לזה" וכולם הם כגוף אחד, ולכן אם אחד חטא יש פגם גם בחברו.
- אם ראה אדם שחוטא בחטא מסוים ולא מיחה בו – נקרא חוטא.
- אדם צריך לתקן גם את חטאיו מגלגולים קודמים.
- דנים את האדם לפי מדרגתו, ואפילו אם עשה מעשה שהוא קל בעיניו נחשב לפעמים לחטא גדול (כגון ראובן שרק בלבל יצועי אביו, והתורה כתבה עליו ששכב עם בלהה).
- ישנן עבירות קלות שאדם דש בעקביו ונחשבות חמורות, כגון: "המלבין פני חבירו ברבים – כאילו שופך דמים", "כל הכועס – כאילו עובד עבודה זרה" וכדו'.
ולכן צריך כל אדם לומר את כל הוידוי[1].
