זמן תפילת שחרית
תפילה בנץ החמה
ט. זמן התפילה הטוב ביותר גם בשבת הוא עם הנץ החמה, ועל כן ראוי לאדם שיתגבר כארי וישכים להתפלל עם הנץ החמה גם בשבת.
שחרית מאוחרת
י. הנוהגים להתפלל תפילת שחרית בשבת מאוחר יותר מימות החול [עפ"י דברי הרמ"א] – צריכים להיזהר לא להפסיד את זמן קריאת שמע [ובמיוחד יש להיזהר בקיץ אז הם עלולים להפסיד גם את הזמן שאפשר לברך בו את ברכות ק"ש]. וכן יש ליזהר (בפרט בחורף) לא לאחר לסעוד את סעודת השבת אחרי חצות היום.
כיסוי הראש בטלית
יא. בימות החול צריך להיזהר שתהיה הטלית על ראשו כל הזמן שתפילין בראשו, ובמיוחד בזמן תפילת שמונה עשרה [כדי שיתפלל באימה]. אמנם, בשבת וביום טוב שאין מניחים בהם תפילין – אפשר להוריד את הטלית על הכתפיים אחרי תפילת העמידה. ומכל מקום, גם בשבת וביום טוב, טוב שהטלית תישאר על הראש כל זמן התפילה.
תוספת אחר ברכות התורה
יב. לאחר ברכת התורה טוב ונכון לומר קצת דברים מתורה שבכתב, לצאת ידי חובת כל הדעות, ולכן אומרים פרשת "ברכת כהנים" מתורה שבכתב, ורצוי לומר אחרי ברכות התורה גם קטע מתורה שבע"פ, ובשבת מוסיף: "יציאות השבת שתים שהן ארבע בפנים, ושתים שהן ארבע בחוץ", ואין צריך להשלים את כל המשנה.
יג. ביו"ט יוסיף: "ביצה שנולדה ביו"ט, בית שמאי אומרים: תאכל, ובית הלל אומרים: לא תאכל".
מזמורי השבת
יד. מוסיפים בתפילת שחרית בשבת ובימים טובים מזמורים בין "ה' מלך" ל"ברוך שאמר" כפי שמופיע בסידורים.
מעלת המזמורים
טו. אותם המזמורים שמוסיפים בשבת – מעלתם חשובה מאוד, ויש בהם סודות גדולים, כיון שהם מדברים מעניין מעשה בראשית שנגמר ביום השבת, ובעניין מתן תורה שהיה ביום השבת, ועוד עניינים הקשורים ליום השבת.
טז. תוכן המזמורים:
• "השמים מספרים" – הלל על הבריאה, ושיבחה של התורה.
• "רננו צדיקים" – השגחת ה' בבריאה כולה. ויש בו כ"ב פסוקים המרמזים על התורה שניתנה בכ"ב אותיות.
• "לדוד בשנותו" – מזמור זה נאמר על הצלתו של דוד מידי אכיש מלך גת, ואותו מעשה היה בשבת. ובנוסף שינה אז דוד את דרכו והתנהג בצורה משונה, וגם אדם בשבת משנה את מלבושו. גם במזמור זה יש כ"ב פסוקים כנ"ל.
• "תפילה למשה" – נצחיות הבורא יתברך עוד קודם מעשה בראשית. אפסות האדם, וערכה של התשובה.
• "ויהי נועם", ו"יושב בסתר" – שיר נגד המזיקים השולטים בלילי שבת. ובגמרא נקרא: "שיר של פגעים", או "נגעים".
• "מזמור שירו לה'" – רומז על הגאולה העתידה, ליום שכולו שבת.
• ארבע "שיר המעלות" – מוסיפים אותם על פי הסוד.
• "הללויה הללו את ה'" – רומז על מתן תורה ועל מעשה בראשית.
• "הודו" – עוסק בכך שהקב"ה זן את העולם בחסדו. ומעבר לכך, יש בו כ"ו פסוקים כנגד שם הויה, וכנגד כ"ו דורות מבריאת העולם עד מתן תורה [ולכן הוא נקרא: "הלל גדול"].
• "השמים מספרים" – כתבו המקובלים שבאמירת מזמור "השמים מספרים" יש סגולה נפלאה להכניע אויביו העליונים והתחתונים.
• "רננו צדיקים", "לדוד בשנותו" – במזמורים "רננו צדיקים" ו"לדוד בשנותו" יש סודות גדולים ועמוקים, ואם יחסר מהם תיבה אחת – יאבד טובה הרבה ח"ו, ועל כן צריך לדקדק מאד באמירתם.
אמירת מזמורים על ידי קטנים
יז. במקומות שנוהגים שבתפילת שחרית בשבת ויו"ט עומדים ילדים ליד התיבה ואומרים את המזמורים [מ"הודו" ועד סוף "אז ישיר"] בקול רם – צריך להיזהר שאת פסוקי "ה' מלך" וכו' יאמר החזן או גדול אחר.
שכח לומר מזמורי שבת
יח. התחיל לומר "ברוך שאמר" לפני שאמר את מזמורי השבת, ולא הגיע ל"ברוך אתה ה'" הראשון, ונזכר שלא אמר מזמורי שבת – יכול להפסיק באותו מקום, לומר את מזמורי השבת על הסדר עד ברוך שאמר, וכשמגיע ל"ברוך שאמר" יאמר אותו מתחילתו.
"ויברך דוד"
יט. בשבת ויו"ט יכול לקיים מצות צדקה שרגילים ליתן ב"ויברך דוד" ע"י שייקח מערב שבת שתי מטבעות ויעטוף אותם בנייר ויסמנם, וייקח עוד מטבע אחת ויעטפה בנייר אחר ויסמנה, ויניח שתי ניירות אלו בביתו רחוקים זה מזה, וכשאומר בשבת או ביו"ט מזמור "ויברך דוד" ומגיע לתיבות: "ואתה מושל בכל" – יכוון במחשבתו במילת "בכל" לתת צדקה, קודם את שתי המטבעות שהכין, ואח"כ את המטבע האחת, ולמחר (לאחר השבת והיו"ט) יתנם לצדקה. ולא יכוון את הכוונות הנוספות עפ"י הסוד בשבת.
