הפסקה בכל מקום
מח. ככלל מותר להפסיק בקריאה בין העולים בכל מקום שרוצה, ואין חובה להפסיק במקומות המסומנים בחומשים [שהרי ההפסקות המופיעות בחומשים אינן הלכה למשה מסיני], בתנאי שמפסיק לפחות שלושה פסוקים לפני סוף פרשייה [בין אם היא פתוחה ובין אם היא סתומה]. וכן, לכתחילה יש להיזהר לא לסיים פחות משלושה פסוקים לפני העליות המסומנות בחומשים.
פרשת "האזינו"
מט. בקריאת פרשת "האזינו" יש להפסיק במקומות שקבעו חז"ל, וסימנך בראשי תיבות: "הזי"ו ל"ך", דהיינו: כהן מתחיל ב"האזינו", לוי מתחיל ב"זכור ימות עולם", שלישי מתחיל ב"ירכיבהו על במותי ארץ", רביעי מתחיל ב"וירא", חמישי מתחיל ב"לו חכמו ישכילו", שישי מתחיל ב"כי אשא", והשביעי קורא מסוף השירה ועד סוף הפרשה.
הפסקות בשבוע שלפני "האזינו"
נ. למנהג הספרדים – יש להקפיד על הפסקות קבועות בקריאת התורה במנחת שבת שלפני שבת "האזינו" וכן בימים שני וחמישי שלפניה וסימנך בראשי תיבות: הז"י [האזינו, זכור, ירכיבהו], דהיינו: ראשון קורא מ"האזינו" עד "ויכוננך", שני קורא מ"זכור ימות עולם" עד "אל נכר", שלישי קורא מ"ירכיבהו" עד "מחוללך". ומנהג האשכנזים – לא להקפיד על הפסקות אלה דווקא.
פרשות מיוחדות
נא. נהגו להקפיד לקרוא ברצף וללא הפסקה פרשיות: שירת הים, עשרת הדברות, מ"ב מסעות ושמונה פסוקים אחרונים של התורה.