הנהגות שליח ציבור
כו. נח לבריות – שליח הציבור צריך להיות נח לבריות, ולכן ישתדל לא להתערב במחלוקות, לא להתקוטט ולא לדבר רע על שום אדם[1].
כז. חנף – יזהר שלא יהיה חנף ויהיה מעביר על מידותיו[2].
כח. כשיש מחלוקת – אם רואה שיש מחלוקת בין הציבור לגבי מינוי הש"ץ – ימשוך ידיו ולא ישמש כש"ץ, ואפילו אם בגלל זה ימונה אדם שאינו הגון[3].
כט. נגד רצון הציבור – לא ישמש כש"ץ נגד רצון הציבור, ואפילו אם הוא אבל יסתפק באמירת קדיש[4].
ל. כניסתו ויציאתו מבית הכנסת – ראוי שהש"ץ יכנס לבית הכנסת ראשון ויצא אחרון[5].
לא. שמירת מחשבה – צריך להיזהר מאוד מאוד שלא להרהר בשום מחשבה כשיורד לפני התיבה, שלא יהיה נאמר עליו[6]: "בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני"[7]. וצריך שיהיו עיניו נתונות בתוך הספר ולא יפנה אנה ואנה, וישא לבבו לשמים, ויכוון בפירוש המילים שמוציא בשפתיו, וישפוך נפשו מעומקא דליבא, ויכנע לבבו בהכנעה רבה[8].
לב. קול נעים – אם יש לו קול נעים – ישבח בו את הקב"ה בדברים שרגילים לשבחו, ולא יוסיף מדעתו עוד שבחים שאינם מנוסח התפילה[9].
לג. קינוח האף – אם צריך לקנח את אפו או לירק – יעצור, ויקנח או יירוק, ורק אח"כ ימשיך בתפילתו[10].
לד. מאריך בניגונים – מי שיש לו קול ערב ומאריך בניגונים כדי שישמעו את קולו הערב – הרי זה מגונה. אמנם אם מאריך בניגונים כיון ששמח בליבו על שמודה להקב"ה בניגון – מותר, ובלבד שיתפלל בכובד ראש, באימה וביראה[11]. אך אם אין הציבור רוצה בניגונים אלו – לא יאריך אלא יקצר כדי שלא יהיה עליהם לטורח, ואפילו בשבת ויום טוב[12].
לה. ניגון התיבות – יזהר שלא להאריך יותר מדי בניגון התיבות כיון שהארכה בניגון התיבה משנה לעיתים את משמעותה[13].
לו. כשמנגן בתפילה יזהר לא להאריך בניגון התיבה האחרונה שבברכות כיון שיכול על ידי כך לגרום לציבור לענות "אמן יתומה"[14].
לז. הכפלת תיבות – יזהר שלא לכפול את תיבות התפילה כשאומרם בניגון[15].
לח. מנגינות של שירי עגבים – יזהר שלא ינגן במנגינות שהם משירי עגבים או שירים של מחללי שבת, גויים וכדו' אלא ינגן במנגינות של שירי קודש[16].
לט. הופעה מכובדת – צריך הש"ץ להקפיד שבגדיו יהיו נקיים ללא לכלוך וללא רבב, ושיהיו לו שרוולים ארוכים ומכנסיים ארוכות. אמנם במקום שכל הקהל (או רובו) הולכים עם חולצה שיש לה שרוול קצר וכדו' גם בפני אדם גדול – יכול הש"ץ להתפלל כך, וטוב שילבש טלית או כיסוי על ידיו[17].
מ. עיטוף בטלית – יש מקומות שנוהגים ששליח ציבור מתעטף בטלית כשיורד לפני התיבה אך אנו לא נהגנו בכך. אמנם אם מתפלל במקום שנוהגים כך והוא יורד לפני התיבה – יתעטף בטלית (ובדיני ברכה על טלית שאינו שלו עיין לעיל פרק ז' סעיף כ"ו)[18].
מא. ש"ץ קבוע – ש"ץ קבוע ירד לפני התיבה, ואינו צריך להמתין שיאמרו לו[19].
מב. ש"ץ שאינו קבוע צריך לסרב מעט קודם שירד לפני התיבה, וכיצד יעשה? בפעם ראשונה שמבקשים ממנו – יסרב, בפעם השנייה – יכין את עצמו כאילו עומד לעלות, בפעם השלישית – יעלה ולא ימתין שיפצירו בו יותר. אמנם אם אדם גדול מבקש ממנו להיות ש"ץ -לא יסרב כלל, אך אם חושש שיש בו דבר שמעכבו מלהיות כעת ש"ץ (כגון שאינו יכול לכוון דעתו) – יחוש לכבוד שמים ויסרב גם לגדול (אך יאמר לגדול את הסיבה שבגללה הוא מסרב)[20].
מג. טבילה בימים נוראים – בימים נוראים טוב שהש"ץ יטבול קודם התפילה[21]. וטוב שינהג כך גם בימי החול[22].
מד. אינו שלם בתורה ומצוות – אם הוא אדם שאינו שלם בתורה ומצוות – לא יעבור לפני התיבה כלל[23].
מה. תפילה מתוך סידור – טוב ונכון שהש"ץ יתפלל מתוך הסידור כיון שאימת הציבור עליו[24].
