הלל
יד. זמני אמירת ההלל – אלו ימים שגומרים בהם את ההלל ומברכים עליו תחילה וסוף: יום טוב ראשון של פסח, שבועות, שמונת הימים של סוכות, שמונת הימים של חנוכה (ובחוץ לארץ: שני ימים ראשונים של פסח, שני ימים של שבועות, תשעת הימים של סוכות ושמונת הימים של חנוכה)[1].
טו. בימים אלו אין גומרים את ההלל: ראש חודש, חול המועד פסח ושביעי של פסח[2].
טז. בית אבל – בבית אבל נוהגים שלא לומר הלל בראש חודש, אך בחנוכה אומרים שם הלל[3].
יז. נוסח הברכה – הברכה שמברכים על ההלל היא: "לגמור את ההלל"[4].
יח. דרך אמירתו – צריך לומר את ההלל בשמחה ובנחת, ולא במרוצה. וצריך לעמוד באמירתו, ואפילו לסמוך עצמו על הכותל אסור, אלא אם כן הוא זקן או חולה או חלוש מאד מחמת איזה חולי[5].
יט. הפסקות בהלל – כשאומרים הלל עם ברכה תחילה וסוף, אסור להפסיק בדיבור מתחילת הברכה הראשונה עד אחרי הברכה האחרונה. ואם נזדמן לו לענות על דבר שבקדושה בתוך ההלל – מותר לו להפסיק כדין ההפסקות שבקריאת שמע[6], דהיינו:
- אם שמע קדיש – יענה חמשה אמנים ראשונים של קדיש (ובאמירת "אמן יהא שמיה רבא" וכו' יאמר את כל הכ"ח תיבות עד "דאמירן בעלמא"), אבל שאר האמנים של הקדיש או אמן של הברכות – לא יענה.
- אם שמע קדושה – יענה פסוק: "קדוש קדוש קדוש" וכו', ופסוק "ברוך כבוד" וכו', אבל פסוק "ימלוך" יהרהר בלבו.
- אם שמע "ברכו" – יענה: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", בין "ברכו" שקודם "יוצר" או "עלינו לשבח", ובין ל"ברכו" של עליית ספר תורה.
- אם הציבור אומר "מודים דרבנן" – יענה רק ג' תיבות של "מודים אנחנו לך".
- לא יענה אמן על הברכות אפילו אמן של ברכת "האל הקדוש" ואמן של ברכת "שומע תפילה", וכל שכן שלא יענה "ברוך הוא וברוך שמו"[7].
כ. להיכן חוזר – לאחר שענה קדיש, קדושה, "מודים" ו"ברכו" כנ"ל, לא ימשיך בקריאת ההלל מהמקום שהפסיק אלא יחזור לראש הקטע, ובשעת הדחק יחזור לראש הפסוק. ובכל מקרה, ישתדל שהפסקתו לא תהיה באמצע פסוק[8].
כא. הפסקה כשאומר הלל בדילוגים – בימים שלא אומרים בהם הלל שלם אלא מדלגין חלק מהמזמורים (ראש חודש כנ"ל) – לא מברכים על ההלל בתחילה ולא בסוף. לכן אם נזדמן לו דבר שבקדושה בתוך ההלל – יענה כדרכו[9].
