הכרזת התענית
כב. מנהג הספרדים להכריז על תעניות י"ז בתמוז ועשרה בטבת בשבת שלפניהם.
זמן ההכרזה
כג. מכריזים על התענית אחרי קריאת ההפטרה וברכותיה, לפני "אשרי יושבי ביתך".
תעניות שאין מכריזים
כד. אין מכריזין על תעניות תשעה באב, יום הכיפורים ותענית אסתר בשבת שלפניהם, וסימנך: "אכ"ף עליו פיהו". כמו כן אין מכריזין על צום גדליה.
הכרזת בני אשכנז
כה. מנהג האשכנזים לא להכריז על אף אחד מן הצומות, כפי שכתב הרמ"א: "ומנהג האשכנזים שלא להכריז שום אחד מהם". ויש חלק מקהילות הספרדים שנהגו כאשכנזים בזה ולא היו מכריזים על אף אחד מן הצומות.
כו. רצוי להכריז היום בערוצי הקודש את ימי התענית שצריך להתענות בהם.
חיוב הצום גם ללא הכרזה
כז. גם הנוהגים להכריז על התענית, אם לא הוזכרו ע"י הש"ץ – פשוט דחייב האדם לצום את הצומות הללו.
הכרזת תענית בה"ב
כח. הנוהגים לצום צומות בה"ב – צריכים להכריז עליהם, בין האשכנזים ובין הספרדים.
הכרזת תענית בכל מקום
כט. במקום שלא נוהגים להכריז על הצומות בשבת בנוסח הכרזת התענית המקובל ["אחינו בית ישראל שמעו" וכו'] – מומלץ לגבאים להכריז בלשונם שצום פלוני יחול ביום פלוני, וטוב להכריז גם על זמני תחילת התענית, דהיינו זמן עלות השחר וסיום התענית. וכל זאת, משום שכחו של יצה"ר גדול להטעות את הציבור ולהביא להם שכחה, וע"כ טוב להזכיר לציבור את זמני התענית.
נוסח הכרזת התענית
ל. אומרים: "אחינו בית ישראל שמעו צום הרביעי" (לשבעה עשר בתמוז), ואם זה צום עשרה בטבת אומר: "צום העשירי יהיה יום פלוני, יהפוך אותו הקדוש ברוך הוא לששון ולשמחה, כדכתיב: 'כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו'".
תפילה בסיום ההכרזה
לא. מברכים את עם ישראל בכך שהצומות יהפכו לששון ושמחה, ומוסיפים את הפסוק מזכריה "כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי …. והאמת והשלום אהבו".
הכרזת תענית דחויה
לב. י"ז בתמוז שחל בשבת ונדחה ליום ראשון, נוהגים הספרדים להכריז על הצום בשבת עצמה, בנוסח הבא: "אחינו בית ישראל שמעו, צום הרביעי היה צריך לחול ביום שבת אבל נדחה ליום ראשון, ומחר הוא יום התענית".
לג. גם במקום שלא נהגו להכריז בנוסח הכרזת התענית המקובל: "אחינו בני ישראל שמעו" – מותר להכריז על הצום בשבת שלפני צום י"ז בתמוז דחוי, כדי להזכיר לציבור שביום ראשון זה יחול יום תענית דחוי.
