הכרזת ראש חודש
א. מנהג ישראל להכריז בשבת קודם "ראש חודש" על ראש החודש שעתיד לחול באותו שבוע ולברך את החודש הבא בנוסח "יהי רצון". על שם הכרזה זו נקראת השבת: "שבת מברכים".
טעמים להכרזה
ב. מכריזים על ראש החודש לפני בואו, מכמה טעמים:
א. להזכיר לציבור שיש הלכות מיוחדות לראש חודש.
ב. להודיע לציבור אם ראש חודש יחול יום אחד או יומיים.
הכרזה בשבת
ג. מכריזים על "ראש חודש" ביום השבת דווקא, משום שביום השבת רבים באים להתפלל בבית הכנסת ונשארים עד סוף התפילה, מה שאין כן בימי השבוע.
הכרזה אינה קידוש
ד. הכרזת "ראש חודש" בבית הכנסת אינה קידוש החודש, אלא "סימנא בעלמא", שהרי כיום אין אנו מקדשים את החודשים בפועל אלא סומכים על חכמים, שראו שהסמיכה עתידה להתבטל מישראל וקידשו את החודשים עד זמן ביאת הגואל צדק.
לא הכריזו
ה. לא הכריזו על ראש החודש בבית הכנסת – אין זה מעכב.
נוסח "ברכת החודש"
ו. פותחים בתפילת "יהי רצון" ואומרים בנוסח התפילה: "מלפני אלוקי השמים".
ז. אומרים תפילת "יהי רצון" על בית חיינו ועל השכינה.
ח. אומרים תפילת "יהי רצון" לרחם על עם ישראל.
ט. אומרים תפילת "יהי רצון" על החכמים, ומתפללים לקיים בנו חכמי ישראל.
י. אומרים תפילת "יהי רצון" לבשורות טובות.
יא. מברכים את החודש הבא בברכות רבות, ובחורף מוסיפים: "ולגשמים בעתם" ובקיץ: "ולטללי ברכה".
ר"ח יום או יומיים
יב. כאשר ראש חודש חל יום אחד אומרים: "בסימן טוב יהא לנו ראש חודש פלוני ביום פלוני". וכאשר חל יומיים מציינים את שני ימי ראש החודש, ואומרים: "בסימן טוב יהא לנו ר"ח פלוני, ביום פלוני ופלוני".
