השכמה להכנת צרכי שבת
א. מצווה להשכים בבוקר יום השישי כדי להכין צרכי שבת. והטעם לכך – הביא מר"ן בעל ה"בית יוסף" את דברי ה"מדרש תנחומא": "א"ר חסדא: מנין שכל המוציא יציאה לשבת מצוה שישכים ויוציא משחרית? שנאמר: 'והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו', ודרשו חכמים: אין 'והיה' אלא 'מיד', שנאמר: 'והיה כי קם הפלשתי"'. ובגמ': "אמר רב חסדא: לעולם ישכים אדם להוצאת שבת, שנאמר: 'והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו' – לאלתר". ופירוש המילה "והיה" – מיד או מהר. ויש מפרשים: "והכינו את אשר יביאו" אלה הם בני ישראל שהיו מכינים את אשר היו מביאים, דהיינו את ה"מן", ובו נאמר: "וילקטו אותו בבקר בבקר".
מלבד זאת, מצוה להשכים בבוקר יום שישי לקנות ולהכין לשבת, גם כדי שיוכלו לסיים את הכנת צורכי השבת מבעוד מועד ולהוסיף מחול על הקודש.
לקיחת חלק בהכנות
ב. ישתדל כל אדם לקחת חלק בהכנות לשבת, כיון שמצווה בו יותר מבשלוחו, וכתב הרמב"ם: "אע"פ שהיה אדם חשוב ביותר ואין דרכו ליקח דברים מן השוק ולא להתעסק במלאכות שבבית – חייב לעשות דברים שהן לצורך השבת בגופו שזה הוא כבודו, חכמים ראשונים – מהם מי שהיה מפצל העצים לבשל בהן, ומהן מי שהיה מבשל או מולח בשר, או גודל פתילות או מדליק נרות, ומהן מי שהיה יוצא וקונה דברים שהן לצורך השבת ממאכל ומשקה אע"פ שאין דרכו בכך, וכל המרבה בדבר זה- הרי זה משובח". ולמרות שאינו חייב לעשות בעצמו – ישתדל אדם בכך.
ג. וכך לשון השו"ע: "ואפילו יש לו כמה עבדים לשמשו – ישתדל להכין בעצמו שום דבר לצרכי שבת כדי לכבדו, כי רב חסדא היה מחתך הירק דק דק, ורבה ורב יוסף היו מבקעין עצים, ור' זירא היה מדליק האש, ורב נחמן היה מתקן הבית ומכניס כלים הצריכים לשבת ומפנה כלי החול, ומהם ילמד כל אדם, ולא יאמר: לא אפגום בכבודי, כי זהו כבודו שמכבד השבת".
וכתב המשנה ברורה בשם החיי אדם: "ומהם ילמד כל אדם, היינו אפילו החשוב ביותר, ובפרט בימים הקצרים, ומכל שכן כשרואה שכבר הוא סמוך לשבת שאז הוא מחויב לעסוק בכל כוחו. וראיתי אנשי מעשה גדולי תורה שהיו מכבדין הבית בעצמם בימים הקצרים כדי שלא יתחלל שבת, וזהו חיוב גמור על כל אדם….".
ובעל הבא"ח ע"ה כתב: "וכן אנחנו נוהגים בביתנו לערוך ולתקן הנרות שבידינו". א"כ מצוה להתבטל מלימוד התורה כדי לעשות הכנה לשבת ואפילו בדבר קטן. ולשון כף החיים: "ולפחות אם הוא גדול בתורה ואינו בא מידו, יכין הקערות של שבת וגם לקיחת הדסים יהיה על ידו… וכן אני נוהג, ואגב להביא בידי בסודרי איזה פרי לכבוד שבת ובפרט בזמן התפוחים דטוב לאכול תפוח בליל שבת כמו שכתבו המקובלים… לפחות יש לו לתקן הנר של שבת…".
הכנה בשמחה
ד. כתב גאון עוזנו בעל ה"בן איש חי": מצווה להכין את צרכי השבת בשמחה.
הכנה סמוך לשבת
ה. מלבד הכנה לשבת השכם בבוקר צריך לעשות הכנה כל שהיא לכבוד שבת גם סמוך לשבת, כגון: הכנת הנרות וכדו', וכפי שנאמר בתנחומא: "א"ר זעירא: אע"פ שמוציא אדם ערב שבת משחרית, מצוה שיוסיף בין השמשות, שנאמר: 'והיה משנה'". כלומר, הכנה שניה.
זמן היכר בהכנות שבת
ו. טוב לקנות את כל צרכי השבת ולהכין לכבוד שבת ביום שישי, משום שאז ניכר שעושים לכבוד השבת. אמנם, כשאין הדבר מתאפשר מסיבות שונות, כגון כשאין אפשרות לקנות את האוכל ביום שישי או כשיום שישי קצר ואין אפשרות להספיק להכין הכל לפני שבת – אפשר לקנות ולהתחיל את ההכנות לשבת ביום חמישי, ובזמננו אפשר לקנות צרכי שבת אפילו מיום חמישי מכיון שהיום הנשים רוצות להכין את צרכי שבת קודם לכן, ובפרט אם ביום חמישי אפשר להשיג מצרכים טובים יותר.
הקפאת אוכל כהכנה
ז. בשר ועופות ומוצרים הנשמרים ימים רבים בקירור או בהקפאה – אין חיוב לקנות דווקא ביום שישי, אבל מוצרי מזון שאינם נשמרים יפה – צריך לקנות ביום שישי. ומ"מ ישתדל לקנות חלות דוקא ביום שישי.
איחור בהכנות שבת
ח. אין לאחר את קניית הפירות והירקות ליום שישי אחר הצהרים כדי לקנותם בזול, שמא לא ימצאו פירות וירקות כפי צרכם וימנעו מעונג שבת.
אמירה: "לכבוד שבת"
ט. בעת שקונה אדם מצרכים לשבת, טוב לומר בפה שקונה "לכבוד שבת", כי הדיבור "פועל הרבה בקדושה", ויעשה זאת בשמחה. ואם מתבייש לומר כן בקול רם, לפחות יחשוב כך בלב, ואז "מטילין" לתוך תבשיליו תבלין ושמו: "שבת".
הקדמת הכנות שבת לתפילה
י. למרות שצריך להשכים ביום שישי ולקנות לכבוד שבת, נחלקו הפוסקים אם יכול להשכים ולקנות לפני תפילת שחרית או שתפילה קודמת. להלכה – תפילה קודמת, ולכן יתפלל ורק אח"כ יקנה לכבוד שבת. וכן אדם שיש לו שיעור תורה קבוע אחר התפילה – יתפלל, ילמד ורק אח"כ יקנה. אמנם, במקום שהמוצרים נמכרים השכם בבוקר, ויש חשש שאם יחכה עד אחרי התפילה המוצרים ייגמרו או ימצא מוצרים פחות טובים מכפי שהם עתה – מותר לקנות לפני התפילה, משום שהכנת צרכי שבת היא בכלל "חפצי שמים", אך בתנאי שלא יבטל תפילה עם הציבור.
הלוואות להכנות שבת
יא. חז"ל אומרים: "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות", דהיינו שאדם צריך לקנות לשבת ממה שיש לו. אם יש לו, למשל, לחם ומרגרינה כמו יום חול - יסתפק בזה, אבל אם אין לו גם את זה – אומר הקב"ה: "לוו עלי ואני פורע".
הלוואות במצב דחוק ובריבית
יב. מי שמצבו הכלכלי דחוק – צריך גם הוא לענג את השבת עד כדי לקיחת הלוואה לצורך זה. אמנם, אין לדבר שיעור, ולכן כל אחד ילווה לפי מידת הביטחון שלו.
יג. אסור ללוות בריבית גם לצורך סעודת שבת או יום טוב.
חיוב ושיעור מקופת צדקה
יד. המתפרנס מן הצדקה – ייקח מהצדקה כדי לקנות מזון ג' סעודות לעונג שבת. אך אם יש לו מזון ב' סעודות בצמצום – לא ייקח מן הצדקה בכדי לענג את השבת ולא לצורך סעודה שלישית. אבל גבאי הצדקה חייבים לתת לו כדי לקנות עבור ג' סעודות, ויש אומרים גם עבור סעודה רביעית.
קניות שבת במחיר מופקע
טו. למרות שיש מצווה להוציא הוצאות כדי לענג את השבת, אם המוכרים מפקיעים את מחירי הדגים או שאר מצרכים – מותר לבטל מצות עונג שבת ולתקן תקנה שלא לקנות מהם, ותקנה זו מחייבת את כל הקהל.
הכנות לאורחים
טז. המזמין לביתו אורחים לשבת – טוב להתעניין מבעוד מועד בדברים שהם אוהבים לאכול ולהכין סוג מאכלים כפי רצונם, וכן יקנה את מוצרי המזון בכשרות שאורחיו נוהגים לאכול, וזה מה שכתוב: "צדיק אוכל לשובע נפשו" – כפי רצונו של האורח.
יז. טוב לנקות את קורי העכביש שבבית ביום שישי, ועדיף לעשות זאת לפני חצות היום, והוא סגולה לשלום בית וכן יש לו טעם על פי הסוד.
הצעת המיטות לשבת
יח. בערב שבת צריך להציע את המיטות לכבוד שבת, ובימינו הצעת המיטה היא כיסויה בכיסוי המיוחד לשבת או לאורחים, או סידורה בצורה נאה.