הבטה בידיים
כ. נוהגים להביט בכפות הידיים ובציפורנים בשעת ברכת הנר. ויש נוהגים להסתכל על גב היד ויש נוהגים להסתכל על אצבעות היד. והמנהג הטוב ביותר הוא להסתכל תחילה בציפורניים ובכף היד ביחד כאשר האגודל מכופף פנימה ועליו מכופפות שאר ארבע האצבעות. ובעוד האצבעות מכופפות באופן הנ"ל, מפנים את גב היד אל הנר ואין אור הנר מאיר את כף היד. ומיד אחרי הברכה פותחים את כף היד ומביטים באור הנר המאיר את כף היד.
יד ימין
כא. מביטים באצבעות יד ימין. ועל כן, בזמן ברכת האש צריך המבדיל להעביר את כוס ה"הבדלה" ליד שמאל ולאחוז אותו ביד שמאל, ובעת שאוחז את הכוס ביד שמאל יביט באצבעות יד ימין.
כוונה לא לצאת ידי חובה
כב. השומע הבדלה בבית הכנסת אך מתכוון להבדיל בביתו – יביט בנר ויכפוף אצבעותיו למרות שאינו מתכוון לצאת ידי חובה שם, כדי שלא ילמדו ממנו אחרים שאין לכפוף האצבעות.
פסוקים בזמן ההבטה
כג. יש נוהגים לומר פסוקי ברכה, או אזכרות שונות בזמן שמביטים בציפורניים – ואין ראוי לעשות כן, כי יש בזה חשש הפסק בהבדלה. אמנם, לא יעורר מחלוקת בעבור זה.
טעמי המנהג
כד. מספר טעמים נאמרו למנהג להתבונן בידיים בשעת ברכת הנר:
- התמעטות הציפורן – כתב המרדכי: כדי לזכור שעד שחטא אדם הראשון היה בשרו מכוסה בציפורן מאירה, ומשחטא התמעטה הציפורן עד למקומה בקצה היד ונשאר עור על בשרו, ועל כך אמרה התורה: "וידעו כי ערומים הם".
- סימן ברכה – רבינו האי כתב: כדי להיזכר בכך שבשרטוט שבכף היד יש סימנים להתברך בהם. ורבינו יונה כתב שבציפורנים יש סימן ברכה, כיון שהן פרות ורבות לעולם.
- הנאה – נהנים מאור הנר המאיר על כף היד, כאשר בתחילה האצבעות מכופפות וכף היד חשוכה, וכאשר מיישרים את האצבעות מאיר אור הנר על כף היד ונהנים בכך.
- הבחנה – מסתכלים על מקום החיבור בין הציפורן לבשר, כדי לשער אם ניתן להבחין בין הציפורן לבשר לאור הנר, משום שהבחנה זו קרובה להבחנה בין מטבע למטבע שהוא הגדר של "יאותו לאורו".
