דיני התרומה והמעשר לאחר הפרשתם
תרומה ותרומת מעשר
יט. תרומה ותרומת מעשר – למרות שכיום אין חובה לתת "תרומה גדולה" ו"תרומת מעשר" לכהן, עדיין אסור לזרקם בדרך בזיון. ולכן, אם הדבר אפשרי - יניחם במקום שמור עד שירקבו ואם אין אפשרות להניחם כך – צריך לעטפם בנייר או בשקית ניילון אטומה ולהניח באשפה, ורצוי להניחם בתוך שני עטיפות ולזורקם לאשפה.
מעשר ראשון
מעשר ראשון ניתן ללוי, ומהדין הלוי צריך להפריש תרומת מעשר אך נהגו שהבעלים מפרישים את תרומת המעשר. הנשאר ביד הלוי הוא חולין גמור, ויעשה בו הלוי כרצונו.
בירקות ופירות שהם טבל ודאי, דהיינו כשברור שלא הופרשו מהם תרומות ומעשרות – חייב לתת מעשר ראשון ללוי, גם בזמן הזה. אולם כאשר הפירות מועטין, אין כדאיות ללוי לבוא ולקבל חלק מהפרי, כגון המפריש מעשר ראשון מקילו עגבניות, שאין כדאי ללוי לבוא לקבל עגבניה או חלק מעגבניה, לכן נהגו להלוות סכום כסף ללוי, שרגיל ליתן לו מעשר, ובמקום שהלוי יחזיר את החוב, בכל פעם שיש למלוה מעשר ראשון, יאמר: "אני מקנה מעשר ראשון זה ללוי", ויעריך כמה שווה אותו מעשר ראשון, ויאמר או ירשום שלוקח את הפרי על חשבון החוב, וכן יעשה על דרך זה, עד שיפרע כל החוב. אך בספק טבל – אין חייב ליתנו ללוי.
מעשר שני
"מעשר שני" – את פירות ה"מעשר השני" וחומשם ניתן לחלל על פרוטה אחת (ולא על שטר), למרות שערך הפירות גדול יותר.
פרוטה
פרוטה – ערך ה"פרוטה" שאפשר לחלל עליה "מעשר שני" הוא כערך 1/40 גרם של כסף טהור.
חילול כמה פעמים על אותה מטבע
חילול כמה פעמים על אותה מטבע – ניתן לחלל פירות "מעשר שני" על מטבע בערך גדול מ"פרוטה" כאשר החילול הוא רק על ערך של "פרוטה" מתוך הערך הכולל של המטבע, ומותר לעשות כן כמה פעמים כאשר בכל פעם מחללים על ערך "פרוטה" מתוך הערך הכולל של המטבע.
עד מתי מחלל
עד מתי מחלל – מטבע שחיללו עליו פירות "מעשר שני" עד תומו, כלומר בכל ערך המטבע – אי אפשר לחלל עליו עוד פירות מעשר. ומשום כך, צריך בעל הפירות לזכור את מספר הפעמים שחילל פירות "מעשר שני" על מטבע זה.
מטבע שהתמלאה
מטבע שהתמלא – מטבע ש"התמלא" מחללים את קדושתו על פרי השווה פרוטה. עוטפים את הפרי בעטיפה אטומה ומניחים באשפה. וכן יכול לחלל מטבע זו על פרוטה של מטבע אחרת, ואומר: "המטבע שבידי של מעשר שני מחולל הוא וחומשו על פרוטה שבידי" (את המטבע יש לשחוק או לזרוק לים).
כשמחלל על מאכל
כשמחלל על מאכל – כשמחלל על פרי או אוכל השוה פרוטה, אומר: "המטבע שבידי של מעשר שני מחולל הוא וחומשו על שווה פרוטה שבידי" (את הפרי או האוכל יקבור באדמה וכדו').
יש שלא מחללים את כל המטבע על הפרוטה, אלא אומרים: "המטבע שבידי של מעשר שני מחולל הוא וחומשו על המטבע שבידי, חוץ מפרוטה חמורה שבו".
כ. "מעשר שני" הראוי לאכילה והנמצא בין חומות העיר העתיקה בירושלים – אי אפשר לפדותו גם כיום. ולכן, הרוצה לפדות פירות מעשר שני כאלה בין החומות בירושלים – צריך לטמאם ובכך לא יהיו ראויים לאכילה. וכיצד יעשה? לפני ההפרשה ירטיב את הפירות [כדי שיוכשרו לקבל טומאה], יטמאם במגע ובזה לא יהיו ראויים לאכילה ויוכל לפדותם.
כא. "מעשר עני"
- מעשר עני נותנים רק מפירות שוודאי לא הופרשו מהם תרומות ומעשרות.
- שנות הפרשה – "מעשר עני" מפרישים בשנים ג' ו' למניין שנות השמיטה במקום "מעשר שני" ולא בנוסף אליו.
- חילול המעשר – מחללים את פירות ה"מעשר עני" על מטבע שערכו כערך המלא של הפירות ולא על מטבע בערך של "פרוטה". אולם אם הפירות מועטין ינהג כאמור לעיל במעשר ראשון בדרך הלוואה (ראה לעיל סעיף י"ט).
- המטבע לעניים – צריך לתת לעניים את המטבע שחיללו עליו "מעשר עני", בפועל.
- מעשר עני בדמאי – דיני "מעשר עני" וכן ההפרשה [קביעת המקום] של "מעשר עני" שייכים גם ב"דמאי" (אף שבפועל אינו מחוייב ליתן לעני).
