אבלות בצנעה בשבת
כג. בשבת שתוך השבעה נוהגים איסור ברחיצה, בסיכה, בתלמוד תורה ובקיום יחסי אישות שהם נעשים בצנעה. אמנם, שאר איסורי אבלות שבפרהסיה, כגון: ישיבה על כסא רגיל, נעילת נעלי עור וכו' – אינם נוהגים בשבת.
לבישת בגד נקי ומכובס
כד. בשבת לובש האבל בגדי שבת [מיהו את בגדיו הפנימיים לא יחליף אלא אם כן הם מלוכלכים מאוד]. אמנם, אם בגד השבת לבן ומכובס או מגוהץ – ילבש אדם אחר את בגדו שעה קלה ואחר כך ילבשו האבל. ואם הוא בגד בצבע אחר – מותר לאבל ללבשו.
אמירת "שבת שלום"
כה. מותר לאבל להקדים ולברך אחרים בברכת "שבת שלום", וכמו כן להחזיר שלום למי שפונה אליו, משום שאין אבלות בפרהסיה בשבת, ולכן אין האבל צריך לצאת מבית הכנסת לפני סיום התפילה מחשש שהמתפללים יברכו אותו ב"שבת שלום".
אחרים באמירת "שבת שלום"
כו. מותר ואפילו רצוי לאחרים לאחל "שבת שלום" לאבלים, ואדרבא יש בכך חשיבות מיוחדת, משום שחשוב לקרב את האבל גם ביום השבת.
תפילה בביהכ"נ בשבת
כז. מותר לאבל לצאת מביתו בשבת וללכת לבית הכנסת לתפילות השבת. אמנם יש שנהגו להתפלל מנחה וערבית בבית האבל, ולא מחסרים כלום מהתפילה, רק לא אומרים את משניות "במה מדליקין", רק "אמר ר' אלעזר" וכו' וקדיש "על ישראל".
כח. גם אם מתפללים בבית האבל אומרים שם ברכת "מעין שבע".
שינוי מקום בביהכ"נ
כט. למנהג הספרדים – אבלים המתפללים בבית הכנסת בשבת אינם משנים את מקומם. למנהג האשכנזים – אבלים משנים את מקומם המכובד [ביום חול וגם] בשבתמה שתוך שבעה.
ל. אם יש קידוש בר מצוה, ברית מילה – מותר לאבל להשתתף בשבת כי אין אבלות בפרהסיא.
לא. נהגו בכמה בתי כנסיות – אחר תפילת מוסף לבוא לבית האבלים ולומדים אידרא או דורשים בד"ת או ללמוד תהילים ואומרים קדיש, ואומרים לו: "שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבוא", וכיום נוהגים לעשות קידוש. כך נהגו, כך צריכים לנהוג.
זמירות שבת
לב. חובה על האבלים לנהוג כמנהגם בכל שבתות השנה ולשיר "שלום עליכם" ושאר זמירות שבת, בין אם יש אחרים עמהם ובין אם אין אחרים עמהם.
ברכת הבנים
לג. האבל מברך את הבנים כמו בכל שבת.
עונג שבת
לד. חובה על האבלים לאכול בשר בשבת ולשתות יין ולענג את השבת.
לה. מותר לקיים עונג שבת עם תלמידים בבית בשנת האבלות.
ברכת המזון
לו. אם רק האבלים נמצאים בבית ואין אנשים זרים: אם הם ספרדים – יכולים לברך בברכת המזון ברכת האבלים, אבל אם יש אחד זר – לא מברכים ברכת האבלים.
עלייה לתורה
לז. המנהג הוא שאבל אינו עולה לתורה בשבת שתוך שבעה. אמנם, אם קראו לו לעלות לתורה – יעלה לתורה.
עליית כהן לתורה
לח. אבל שהוא כהן ומתפלל במקום שאין שם כהן אחר – יעלה לתורה, כדי שלא יראה כאבלות בפרהסיה. אמנם, במקרה כזה, טוב יותר שיצא מבית הכנסת לפני הוצאת ספר תורה.
ברכת כהנים
לט. אבל נושא כפיו – אעפ"י שיש מי שנוהג שכהן אבל, בשבעת ימי אבלותו, יצא מבית הכנסת בשעת ברכת כהנים, אמנם מנהג ירושלים הוא שכהן אבל נושא את כפיו בין ביום חול ובין בשבת, והנוהג כך – תבוא עליו ברכה. אבל האשכנזים נהגו לעלות לישא כפיים רק בשבת.
מ. בית אבל – בבית אבל נושאים הכהנים את כפיהם כי כך הוא מנהג ירושלים, ואם יש שם כהנים אבלים שאינם רוצים לשאת כפיהם – יצאו לחדר אחר קודם ברכת "רצה".
שמו"ת
מא. למנהג בני אשכנז – מותר לאבל לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום בשבת שתוך השבעה, ולמנהגם יכול לקרוא גם פי' רש"י.
למנהג בני ספרד – לא יקרא שניים מקרא ואחד תרגום, וישלים את פרשיותיו לאחר גמר האבלות.
הבדלה במוצ"ש
מב. אין אומרים את פסוקי השמחה שלפני ההבדלה ["הנה אל ישועתי אבטח" "ראשון לציון הנה הנם" וכו']. לפי מנהג הספרדים – אומרים את כל ברכות ההבדלה כרגיל, ולמנהג האשכנזים – אין מברכים על הבשמים [אמנם יש חלק מבני אשכנז שנהגו שהאבל מברך על הבשמים]. אם חלק מהאבלים ספרדים וחלקם אשכנזים – יעשו כל אחד לפי מנהגו: הספרדים יריחו הבשמים, והאשכנזים לא יריחו. ומ"מ עדיף שהאבלים ישמעו הבדלה מאחר.
אבלות במוצ"ש
מג. מיד בצאת השבת יתפלל ערבית ויבדיל, ולאחר ההבדלה חוזרים לחול על האבל כל דיני אבלות. וצריך לחלוץ את נעלי העור, לפשוט את בגדי השבת וללבוש את הבגדים הקרועים.
