בניין וסתירה בבית הכנסת
נה. בית הכנסת במקום שיש עשרה – כל מקום שיש שם עשרה מישראל חייבים לבנות שם בית כנסת[1].
נו. בנייה ע"י גוי – צריך להשתדל שלא לבנות את בניין בית הכנסת ע"י גוי, ובפרט את בניין ההיכל[2].
נז. גובה בית הכנסת – צריך לבנות את בית הכנסת בגובהה של עיר, וכן להגביהו יותר מכל הבתים שבעיר[3].
נח. סתירת בית כנסת ישן – אם רוצים לבנות בית כנסת חדש לא יסתרו את הישן לפני שיגמרו לבנות את החדש שמא יארע להם אונס ולא יבנו את החדש. ואם חרבו יסודותיו של הישן או שהוא מט ליפול, סותרים אותו ומיד מתחילים לבנות את החדש, בין ביום ובין בלילה, שמא תדחק השעה ויישאר חרב[4].
נט. הריסת קיר שלא לצורך – אסור להרוס שום קיר של בית הכנסת ואפילו אבן אחת ממנו, ואפילו מטלטלין שלא לצורך בית הכנסת, שנאמר[5]: "ונתצתם את מזבחותם… לא תעשון כן לה'". אבל מותר להרוס לצורך בית הכנסת, כגון: לתקנו, להרחיבו וכדו'[6].
ס. ארון הקודש – מקומו של ארון הקודש הוא מקום קדוש, ואעפ"י שבארון זה לא מניחים אף פעם ספר ללא נרתיקו דינו כתשמיש קדושה, ולכן אסור להרוס את הקיר שבו ארון הקודש כדי להרחיב או להקטין את בית הכנסת כיון שכך ירד מקום ארון הקודש מקדושתו[7].
סא. בדיעבד אם עברו והרסו את הקיר של הארון קודש עד הקרקע, מותר לבנות את הקיר במקום רחוק יותר, ומקום הקיר יהפך לחלק מבית הכנסת (או לחלק מחצר בית הכנסת)[8].
סב. בית שהוקדש לבית הכנסת – אם היה בית פרטי שהוקדש אח"כ לבית כנסת – אסור להרוס אותו[9].
סג. הריסה לצורך עזרת נשים – יש אוסרים להרוס קיר בבית הכנסת כדי לעשות שם חלונות לעזרת נשים, כיון שאין לעזרת נשים קדושת בית הכנסת. ואם יש צורך גדול – יעשו שאלת חכם[10].
סד. קדיחה בקיר – יש אוסרים לקדוח חורים בכותלי בית הכנסת כדי להעמיד שם מדפים לספרים וציציות, כיון שהתיקון הוא שלא לצורך בית הכנסת אלא לצורך פרטי[11], ויש מתירים, ובשעת הצורך יש לסמוך עליהם, אבל דבר שהוא לצורך של אדם פרטי, ואפילו רב בית הכנסת (כגון מקום לתליית כובע וכדו') – אסור[12].
