ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך
נ"ל בס"ד דידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל כי מרע"ה היה יסוד דחכמה המתלבש ביסוד דתפארת וידוע כי השמן זית הוא בחי' חכמה לכך הרואה שמן זית בחלום יצפה לחכמה וידוע כי ציור אות ו' הוא רומז ליסוד ולכן נקוד על ואתה דקאי על מרע"ה טעם שני גרישין שהוא דוגמת ב' ווי"ן רמז על יסוד דחכמה המתלבש ביסוד דתפארת ומאחר שאתה מבחינה זו לכן ויקחו אליך דייקא שמן זית זך שהוא בחי' חכמה:
והנה צריך להבין למה נבחר שמן זית למנורה והלא איכא שמנים אחרים שיהיה אורן צלול ויפה גם עוד מצינו דארז"ל בגמרא דברכות הרואה שמן זית בחלום יצפה למאור תורה וצ"ל למה בשמן זית דוקא יש רמז למאור תורה והלא מכל מיני שמנים יוצא אור ונ"ל בס"ד ואקדים תחלה לפרש ענין המעשה דארז"ל בתנא דבי אליהו זוטא ח"ב פרק כ"ב מעשה בתלמיד אחד מתלמדי רבי עקיבה שהיה יושב בראש עשרים וארבעה תלמידים פעם אחת יצא לשוק וראה זונה יהודית יפה והיה מעשה שטן שאהב אותה ושלח לה שליח וקבע לה זמן לבא אצלה באותה הלילה והיא לעת ערב קודם שיבא אצלה מרוב שמחתה בדבר הזה הלכה לבית המדרש לראות פניו מרחוק קודם שיבא אצלה ועלתה על גג בהמ"ד וראתה אותו יושב בראש התלמדים כשר הצבא והיה מלאך גבריאל עומד על ימינו מיד אמרה בלבבה אוי לה לאותה אשה שבודאי כל פרענות של גהינם מזומנים לבא עליה אם יחטא בה זה האיש וכי אדם גדול כזה שהוא דומה למלאך תטמאנו בתשמיש שלה הנה ודאי אחר שתמות היא יורשת גהינם אבל אם לא תקבל שיטמא בה הרי היא מצלת אותו ואת עצמה מדינה של גהינם כל זה אמרה בלבבה וכך הסכימה בדעתה שתפריש אותו מן האיסור וגם היא תהיה פורשת מכאן ולהבא ותכף הלכה לביתה והמתינה לו עד שבא אצלה וכיון שבא א"ל מפני מה אתה מאבד חיי עוה"ב בשביל הנאת שעה אחת בעוה"ז ולא נתקררה דעתו בדברים אלו כי השטן היה מרקד בקרבו לטמאו ולאבדו ח"ו אח"כ אמרה לו בני אותו מקום שאתה אוהב מלוכלך ומטונף יותר מכל האברים ועדיין לא נתקררה דעתו לסור ממנה עד שעשתה לו דבר אחד שנמאסה בו בפניו ואז תכף סרה תאותו ממני לגמרי ולא נשא אשה אח"כ מעולם וחזר לתורתו ולקדושתו ובאותה שעה יצתה בת קול ואמרה אשה פלונית ואיש פלוני מזומנים לחיי עוה"ב ע"כ המעשה ע"ש:
והמובן מזאת המעשה הוא שהשטן נתקנא באותו תלמיד שהיה בעל תורה הרבה ורצה לטמאו בזונה ההיא כדי לאבדו ולאבד תורתו ח"ו אך כחה של תורה שהיה בקרבו הגינה עליו להצילו מבור שחת ההוא אשר חפר לו השטן להפילו בו דהתורה אגוני מגנא ואצולי מצלא מן היצה"ר אם ילמוד האדם לשמה ברם הדבר יפלא למה עשה השי"ת הצלת התלמיד באופן זה שיהיה ניצול על ידי אותה זונה עצמה ולא עוד אלא שכמה פלאות נעשה בדבר זה האחד שנתן בלב הזונה שתבא לבהמ"ד ותראהו במקום ישיבתו בעסק התורה והב' שנתן לה כח ראיה שתראה באור תורה החופף על פניו ותבהל ממנו וזאת היתה יתירה על הכל שנתן לה כח שתראה את מלאך גבריאל עומד לימינו דמחמת כן חרדה גדולה נפלה עליה ונהפך לבה ברגע מרעה לטובה ואחרי היותה אדוקה בזנות גמרה בדעתה לפרוש מכאן ולהבא וגם את התלמיד ההוא תשתדל להפרישו ולא תניחנו להטמא בה ועל זאת יתפלא כל השומע למה לא גער השי"ת בשטן מעיקרא שיפרוש זה התלמיד מן החטא מאיליו וכדהוה עובדא ברבי עקיבה ובד"מ שגרמה להם השטן באשה זונה וכנז' בגמרא ולמה הוצרך הדבר כאן לכל זאת:
אמנם ביאור הענין הוא שעשה השי"ת הצלת התלמיד באופן זה כדי להראות בזה כחה של תורה כמה גדול הוא שתוכל בזכותה להפוך את המר למתוק והחושך לאור גדול והיינו שאותה הזונה עצמה שהיתה מרה כלענה לטמא בני אדם היא עצמה תתהפך למתוק בדבר זה להפריש התלמיד מטומאת העבירה והחשך עצמו נעשה אור גדול להאיר ובזה נתקיים בשטן מ"ש הכ' אשר שלט האדם באדם לרע לו וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים פסוק זה בענין אברהם אע"ה שנולד מתרח עובד צלמים ולא עוד אלא שהשתדל השטן ג"כ שיהיה נולד מאשתו של תרח שתתעבר בו בהיותה נדה דחשב שבזה יתגבר על הנשמה הקדושה הזאת של א"א ולא תצא מזוהמה ההיא לעולם אך השי"ת עמקו מחשבותיו שעזר את הנשמה ההיא ונתגייר אברהם אע"ה ועבד את השי"ת באמת ולא עוד אלא שגייר את אביו ואת קרוביו ועוד כמה אלפים בני אדם שהפרישם מע"ז והוציאם מחלק השטן ולז"א אשר שלט האדם הבליעל באדם היא הנשמה הקדושה להביאה לעוה"ז בביאה אסורה לרע לו לאדם בליעל שבזה הפסיד הרבה וכנז' בד"ק ז"ל שם וכן הענין כאן במעשה זו ששלט אדם בליעל הוא השטן באדם באותו תלמיד להטות לבבו לתאות הזונה ההיא לרע לו לאדם בליעל דלא מבעיא שלא נטמא אותו תלמיד ולא איבד כמו שחשב השטן אלא אדרבה אותה הזונה שהיתה תחת רשות השטן והיה מטמא כמה בני אדם גם יצאה מתחת ידו שפרשה מעבירה לגמרי ראה כמה הפסיד השטן בדבר זה שעשה לתלמיד דמלבד שלא נכנס אותו תלמיד בחלקו אלא גם אותה זונה יצאה מחלקו ונכנסה לחלק הקדושה ואיבד כל רווחים שלו שהיה מרויח על ידה ולא עוד אלא יצאה בת קול ואמרה שהיא מזומנת לחיי עוה"ב שהיא מעלה גדולה מאד האמורה על צדיקים גדולים ולא עוד אלא שהקדימה בת קול את האשה ההיא קודם התלמיד ונעשה דבר זה אצל השטן כמשל דאמרי אינשי גמלא בעא קרני אודניה דהוו ליה גזיזו מיניה:
וכל זה עשה השי"ת להראות כוחה של תורה שהצילה התלמיד מן העבירה באופן זה שהפכה את המר למתוק ולכן אור התורה המגין על האדם ידמה לש"ז דהזית הוא מר כלענה וממנו יוצא השמן מתוק וגם מאיר לעולם ולכן ארז"ל הרואה שמן זית בחלום יצפה למאור תורה כי אליו דוקא ידמה אור התורה ולא לשמן אחר היוצא מדבר מתוק ואינו מר ולכן שמן זית דוקא נבחר למנורה יען כי המנורה רומזת לתורה ולכן היה בה ז' נירות כנגד ז' ספרים דספר ויהי בנסוע הוא ספר בפ"ע וכמ"ש רז"ל בפסוק חצבה עמודיה שבעה ולכן היתה בדרום ששם תתייחס החכמה של תורה כמ"ש הרוצה להחכים ידרים הרי זה טעם אחד מה שנבחר שמן זית למנורה ולא שמן אחר ועוד איכא טעם אחר דנבחר שמן זית דוקא למנורה הרומזת לתורה דאמרו בזוה"ק מהו כשתלי זתים מה זית זה בין בסתווא בין בקייטא לא אתאבידו טרפוי ותדיר אשתכח ביה חשיבות יתיר על שאר אילנין כך בנהא וכו' ע"ש ולכן נמשל אור תורה לאור שמן זית מפני דאילן הזית לא אתאבידו טרפוי בקיץ ובחורף והוא תמיד בחשיבותו כל השנה כולה כן עסק התורה הוא תדירי בכל השנה כולה בקור ובחום ובקיץ ובחורף לא ישבותו מן עסק התורה:
והנה התורה נקראת אור דכתיב נר מצוה ותורה אור ונתנה בארבעים יום וזה נרמז בתיבת למאור שהוא לאור מ' כלומר אור שניתן בארבעים יום גם עוד תיבת למאור היא אותיות אל ומר והיינו אל ר"ל תקיף מלשון ואתנהו ביד אל גוים שהוא ר"ל תקיף הגוים ביחזקאל ל"א וכן שם בסי' ל"ב אלי גיבורים והיינו ר"ל תקיף ומר וז"ש ויקחו אליך שמן זית זך כתית וא"ת למה דוקא זית ולא שמן שומשמין או שמן אגוזים לז"א הטעם חדא למאור זה הזית הוא תקיף ומר וזהו למאור אותיות אל ומ"ר והשמן היוצא ממנו הוא מתוק ומאיר בחשך ולזה ידמה אור תורה הרמוז במנורה שכחו חזק שיוציא מתוק מן המר וכמו הך עובדא הנז"ל ועוד טעם אחר שנבחר שמן זית דוקא למנורה הרומזת לתורה והיינו כדי להורות לנו בזה מוסר השכל והוא לעלות נר תמיד בקור ובחום ובקיץ ובחורף כמו אילן הזית דלא אתאביד טרפוי בין בסתווא בין בקייטא ותדיר אשתכח ביה חשיבות על שאר אילנות וכנז' בזוה"ק:
ופירש עוד היכן תהיה עליית הנר שהוא מצות ת"ת ואמר באוהל מועד הוא בית המדרש מקום אהלה של תורה מחוץ לפרכת אשר על העדות דהיינו חלק הנסתר נקרא עדות והפרוכת פרוסה עליו לכסותו כי סודות התורה מכוסים בדברים הפשטיים והאדם יעסוק תחלה בחלק הנגלה שהוא חוץ לפרכת אשר על העדות יערוך אותו אהרן הרב ובניו התלמידים מערב עד בקר לפני ה' תורה לש"ש הראויה לבא לפני ה' ואז לימוד זה שהוא לש"ש יהיה חוקת עולם ר"ל מזון העולם דחק לישנא דמזוני הוא דכתיב הטרפני לחם חקי מאת בני ישראל שהם הלומדים ועוסקים בתורה בימים ובלילות:
ובאופן אחר נ"ל בס"ד ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור בהקדים מ"ש הרב קה"י ז"ל דשם בי"ט הוא גי' יה"ו ומסוגל לשמירה וע"י שם זה ברח דוד מאכיש מלך גת וז"ס אשגבהו כי ידע שמי ר"ת אכי"ש וס"ת גי' בי"ט ושם זה הוא מספר אהיה וכו' וכתב עוד ששם זה יוצא ממלת שמן כי שמן בא"ת ב"ש הוא בי"ט ויוצא מתיבת כי בי חשק ואפלטהו והוא אותיות ב"י ואות ט' דאפלטהו הם בי"ט ושם זה ממונה על החן ועל ביטול הקליפות ובפרט ביטול קליפת עשו וישמעאל שהם ס"מ ורה"ב שהם גי' שח"ל ופתן תדרוך שהם ס"מ ורה"ב כי ב"י חשק ואפלטה"ו דכאן נרמז שם בי"ט המבטלם וכשאדם פוגם בריתו ח"ו פוגם בשם הלז עכ"ל יע"ש נמצא שם זה ממונה על ביטל הקליפות וגם מסוגל לשמירה ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב בתפלת יעקב אע"ה שהתפלל על שמירתו מן עשו ואתה אמרת היטב איטיב עמך היטב אותיות הבי"ט שתהיה הה"א אות השימוש ר"ל בשם בי"ט אמרת לי אטיב עמך יען כי הוא הממונה על השמירה וגם ממונה על ביטול הקליפות ובפרט קליפת עשו וישמעאל כמ"ש הרב ז"ל:
ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל וכו' והיינו תיבת שבטים היא אותיות ש"ם בי"ט שהעלו שם זה עמהם בשביל שמירה וגם לבטל בו הקליפות שבארץ כנען וזה הוא עדות לישראל שלא פגמו בערוה במצרים וכמ"ש הרב ז"ל כשאדם פוגם בריתו הוא פוגם בשם הלז כנז"ל ואם פגמו ברית איך ישמרם שם זה וזהו עדות לישראל על כן לזאת ראוי לנו להודות לשם ה' שעזרנו על ככה ובזה יובן בס"ד הטעם מה שמכוונים בשם זה בקדוש החודש באומרם מי שעשה נסים לאבותינו וממצרים גאלם שכתב רבינו הרש"ש ז"ל בסידור שצריך לכוין ר"ת מי שעשה נסים שמ"ן שהוא באת ב"ש בי"ט ועוד גם בשמן של חנוכה צריך לכוין בשם זה כנז' בשער הכונות להאר"י ז"ל והיינו משום דשם זה מסוגל לשמירה וגם ממונה על ביטול הקליפות והשעה צריכה לכך ובזה יובן בס"ד הטעם שעמד בית ראשון ת"י שנים ובית שני ת"ך שנים כי בנין הבית תלוי בביטול הקליפות ובחרבנו להפך ומאחר ששם זה עלה עמהם לשמירתם ולבטל הקליפות נמשך להם בזמן בית ראשון כח ממנו ממלוי אות בי"ת בלבד שהוא ת"י ובזמן בית שני נמשך להם כח ממנו ממלוי אותיות יו"ד טי"ת שעולה המלוי מספר ת"ך:
והנה ידוע שבהמ"ק נקרא אור העולם וכמ"ש בבא בן בוטא להורדוס אתה כבית אורו של עולם לך ועסוק בבנין בהמ"ק שהוא אור העולם ובזה יובן הכתוב ויקחו אליך שמן זית זך כי בשמן רמוז ההארה של שם בי"ט כמ"ש בספר הכונות דשמן בא"ת ב"ש בי"ט וע"י הארת השם הזה הרמוז בשמן יזכו להיות כתית למאור כלומר לבהמ"ק שהוא מאור העולם יהיה לו זמן של כתי"ת שהוא ת"י שנים בבית ראשון ות"ך שנים בבית שני והיינו כתי"ת הם אותיות ת"י ת"ך והנה עתה לא האיר להם אלא מלוי הראשון של בי"ט שהוא ת"י ות"ך ואם לא היה גורם החטא היה מאיר להם מלוי המלוי ג"כ ועוד מלויים ג"כ על שלשים ועל רבעים לאין קץ והיה עומד שנים מרובות ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב בהפטרה אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעוניתיהם ומדדו את תכנית וצריך להבין מהו לשון תכנית דנקיט הכא ובזה מובן היטב לומר העונות גרמו שלא נתגברו בשם הנז' הממונה על ביטול הקליפות אלא רק במלוי אחד הראשון בלבד שהוא ת"י ות"ך וזהו ומדדו בשכלם את הכח שנמצא בידם שהוא רק כח תכני"ת אותיות ת"י ת"ך והנו"ן בנתים רמז לנפילה שהיה בין זמן ת"י ובין זמן ת"ך ואנחנו מצפים לבנין בית שלישי שהוא קיים לעולם:
אלעזר ואיתמר בני אהרן
י"ל הול"ל ואלעזר בוא"ו דמוסיף על הקודם ועוד למה חזר ואמר בני אהרן מאחר דאמר תחלה ואת בניו אתו ונ"ל בס"ד רמז כאן דנדב ואביהוא דחקו את השעה בחיי אביהן ונמצא דלא הכירו שהם בני אהרן ואין להם שליטה בחיי אביהם לכן לא אמר ואלעזר כדי לעשות חלוקה שנית באלעזר ואתמר לכתוב בהם בני אהרן על אשר לא דחקו השעה בחיי אביהם שהכירו עצמן שהם בני אהרן:
ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת
נ"ל בס"ד נקיט לכבוד כי הקרבנות מכפרים בעסק עבודה אך הבגדים מכפרים בלבישה דרך כבוד ולא על ידי עסק ולכן כתיב בהו לכבוד ואמר ולתפארת שיש בהם פאר על קרבנות כי קרבנות ציבור מכפרים בשעת הקרבה בלבד ואלו כל היום בכל שעה:
ואלה הבגדים אשר יעשו וכו'
י"ל למה חזר ואמר בפסוק זה ועשו בגדי קודש אחר שכבר אמר ואלה הבגדים אשר יעשו והן הן המה בגדי קודש גם י"ל מאי קמ"ל באומרו והם יקחו את הזהב פשיטא אם לא יקחו במה יעשו את הבגדים האלו ונ"ל בס"ד כי בגדי כהונה אשר כוחם גדול לכפר כל א' על דבר א' אין הכפרה נעשית בבגדים הגשמיים אלא בבגדים הרוחניים שכל בגד משמונה בגדים יש עמו בגד רוחני כצלמו כדמותו שהוא צלם רוחני חופף עליו מבית ומחוץ דוגמת צלם רוחני החופף על האדם ועל הנשמה וא"כ האומנים העושים את שמנה הבגדים צריכים לעשות להם צלמים ג"כ ואלו הצלמים הם נקראים בגדי קודש אבל בגדים הגשמיים נקראים בגדים בסתם ואלו הצלמים שהם בגדי קודש עושים אותם ע"י קדושת הכונה והמחשבה שלהם ולכן צוה שיעשו בעסק זה של הבגדים דבר מצוה והיא מצות האמונה כדי שע"י מצוה זו שהיא יקרת הערך יהיה כח בכונתם ומחשבתם לעשות בגדי קודש הרוחניים הנז' ואם הגבאים ישקלו הכסף והזהב ושאר דברים ויתנו להם אין להם בזה מצות אמונה כי הלוקח במשקל לא יוכל לגנוב על כן צוה שהם בעצמם יקחו מן האוצר את הכסף והזהב ושאר דברים ולא ימסרו להם אחרים שאז באופן זה אם ירצו לגנוב יכולים ולא נודע הדבר ונמצא כיון שהם עוסקים באמונה ואין גונבים מן העסק יש להם בזה מצוה גדולה של אמונה ובזה הזכות יהיה כח בהם לעשות בגדי קודש הנז' וז"ש ואלה הבגדים אשר יעשו וכו' שהם בגדים הגשמיים הנראין לעינים אך אלו לבדם אין כדאי לעשות הכפרה אלא ועשו בגדי קודש ג"כ הם הצלמים הרוחניים על הבגדים האלה ולכן צריך שהם יקחו את הזהב וכו' הם דייקא שיפשטו ידיהם בתוך האוצר ויקחו בלי חשבון ומשקל כדי שיהיה להם בעסק מצות אמונה ובזכות מצוה זו יהיה להם יכולת לעשות את בגדי הקודש הנז':
