קחו שעיר עזים אחד לחטאת ועגל וכבש בן שנתו לעולה ושור ואיל לשלמים
צ"ל למה היו הקרבנות בסדר זה גם י"ל דארז"ל שעיר לכפר על מכירת יוסף דכתיב וישחטו שעיר עזים ויטבלו הכתונת בדם ועגל לעולה לכפר על מעשה העגל אך שור ואיל לשלמים לא נודע לנו למאי אצטריכו ונ"ל בס"ד דארז"ל ישראל יודעין לרצות את בוראם כאילן כותאי ששואל תחלה חד בצל ואח"כ אומר וכי אית בצל נאכל בלא פיתא ואחר שיתנו הלחם אומר היש מאכל בלא שתיה ויביאו לו לשתות כן ישראל מבקשים על הקל הקל תחלה וכנז' במדרש רבא ויקרא פ"ג ע"ש ולכן תחלה מביאין שעיר עזים על מכירת יוסף דעון זה הוא קל לגבי עון העגל חדא דלא היו בו שבט ראובן ובנימין ומנשה ואפרים ועוד עון של אבותם היה ולא שלהם ואח"כ מביאין עגל לבקש על עון שלהם וגם היה בכולם לבד שבט לוי ואח"ז יביאו שור ואיל לשלמים שור כנגד תועלת הנעשית מן עון מכירת יוסף כי אלהים חשבה לטובה להחיות עם רב ויוסף הוא שור לכך מביאים שור לשלמים בעבור תועלת הנז' ומביאים איל לשלמים כנגד תועלת שיצאה מעון העגל דבזה הורו תשובה לרבים כמ"ש רז"ל לא היו ישראל ראויין לאותה מעשה אלא להורות תשובה לרבים ואיל רומז לתשובה כמ"ש חז"ל על השופר שמצותו בשל איל שהוא מורה על התשובה שפרו מעשכם והרבה רמזים נאמר בדבר זה שיש שייכות לאיל עם התשובה ולכן באו הקרבנות בסדר זה לפי המכוון הנז' והשלמים היא הוראה על תועלת וטובה הנז' שהיא שלום על ישראל:
כי היום ה' נראה אליכם
י"ל הול"ל נראה בצירי שהוא לשון עתיד שיורה על ירידת האש שעדיין לא ירדה ואיך יאמר בקמץ שהוא לשון עבר ונ"ל בס"ד דידוע שיש י"ב צרופים של שם הוי"ה שכל צירוף הוא כנגד חודש אחד מי"ב חידשים וצירוף שם הוי"ה ככתבו הוא צירוף של חודש ניסן ואותו היום שמדבר עמהם מרע"ה דברים אלו היה ר"ח ניסן וכבר נכנס היום ונכנסה בו הארה שלו לז"א כי היום ה' ככתבו נראה אליכם נראה בקמץ לשון עבר שכבר נכנס היום ונכנסה הארתו עמו שהוא הארת צירוף השם ככתבו שהוא רחמים גמורים ולכך הוא עת רצון לקבלת קרבנותיכם:
ויקחו את אשר צוה משה אל פני אהל מועד וכו'
י"ל למה הוצרך לומר אל פני אהל מועד דודאי הוא שהביאום שם גם מ"ש ויעמדו מה ענין העמידה הזאת ומה בא הכתוב ללמדנו בזה גם למה הוצרך לומר להם זה הדבר וכו' דודאי הם הביאו כדי לעשות אשר צוה ה' והוא כבר צוה אותם בכל זה מקודם וא"ל כי היום ה' נראה אליכם ונ"ל בס"ד דאיתא במדרש ויקרא פ"ג אית אתתא חכימה למשאל אתיא לבי מגירתא תרעא פתיחא מדפק ליה דאפילו תראה השער פתוח לא תכנס פתאום מעצמה אלא דופקת על הפתח ושואלת רשות שתכנס ואומרים לה בפנים צהובות שתכנס וכו' ע"ש וכן כאן התנהגו ישראל בכך אע"פ שכבר א"ל מרע"ה שיביאו היום כו"כ קרבנות אל אהל מועד לפנים וה' נראה אליהם עכ"ז הם לא הכניסו הקרבנות ההם אל תוך אהל מועד אלא הביאום אל פני אהל מועד ר"ל אל ברחוב שלפני אהל מועד ולא עוד אלא ויעמדו לפני ה' אין עמידה אלא תפילה שנאמר ויעמוד פנחס ויתפלל וכן כאן עמדו בתפילה לפני ה' שיתן להם רשות להכנס לאהל מועד עם הקרבנות שהביאו וכמו דעבדא אתתא דחכימה למשאל ואז שלח השי"ת את משה בחירו לתת להם רשות ולכך א"ל משה זה הדבר אשר צוה ה' על ההקרבה תעשו בפנים ולמה תעמדו בחוץ כי ירא אליכם כבוד ה' שתעשו ותצליחו וכמו שאמרו במדרש על תשובת בעלת הבית שמשיבה לאתתא דחכימא למשאל:
גם אמר להם כי היום ה' נראה אליכם דארז"ל בגמרא דשבת נו"ן נו"ן נאמן כפוף נאמן פשוט וז"ש כי היום ה' נו"ן כפופה ראה אליכם כלומר אתם היום נאמן כפוף ולכך תצליחו במעשה הקרבנות שיעלו לרצון או יובן ע"פ מ"ש הרב קה"י ז"ל בשם תיקונים ז"ח כי נו"ן של ויהי בנסוע ובנחה הם עיקרו של עולם ויעקב אע"ה בירך בהם את בניו וידגו לרוב כתרגומו ובנוני ימא ואוה"ע אין להם חלק בנוני"ן שנאמר לא נין לו ועל אלו מבקשים עלילות שנאמר אמרו בלבם נינ"ם יחד ובאלו הנוני"ן יגאל אותנו שנאמר לפני שמש ינון שמו ע"ש ובזה פרשתי הטעם מה שרצה המן לעשות למרדכי עץ גבוה חמשים אמה וז"ש כי היום ה' נו"ן ראה אליכם להשפיע לכם דוקא מאותו הנון של ויהי בנסוע ולא לאוה"ע:
זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'
נ"ל בס"ד יש טפשים אומרים כיון שהקב"ה לבא בעי דמחשבה טובה מצרפה למעשה אין צריך לטרוח לעשות המצות בפועל אלא די בכונת הלב ומה צורך ללבוש ציצית ותפילין ולתקוע בשופר ולישב בסוכה וליטול לולב וכיוצא די לקיים כל אלו המצות בכונת הלב דרחמנא לבא בעי ובאמת דברים אלו דברי שוטים הם דכונת הלב רצויה לפני הקב"ה אם תהיה עם המעשה ולא בהיותה לבדה בלי מעשה משל לאחד שנשא אשה וא"ל בשלי לי תרנגולת שתהיה ממולאה בבשר ואורז חשוב ובשלה לו ואכל ואמר לה טוב התבשיל הזה אך אני לא ערב לי מלוי התרנגולת כ"כ מפני שלא היה בה תבלין שקורין הי"ל ודרצינ"י ותאמר טוב הדבר מחר כן אעשה וזו חשבה בדעתה מאחר שזה אוהב התבלין שהם הי"ל ודרצינ"י אמלא את התרנגולת מאלו התבלין ולא אניח בתוכה בשר ואורז וכן עשתה והביאה לפניו וכשבא לפתוח המלוי של התרנגולת לאכול מצא כל המלוי הוא התבלין לבדם שהם אין ראויים לאכילה כלל כי חדים הם ובקש לאכול בשר התרנגולת לבדו וגם זה נתקלקל מרוב החידוד של תבלין שהיו הרבה ויאמר לאשתו מה עשית ותאמר ראיתי כי ערבו לך תבלין אלו על כן עשיתי כל המלוי בהם בלבד א"ל שוטה אלו התבלין ערבים עם יהיו מעורבים עם הבשר והאורז אך לבדם אינם מאכל כלל וכן הנמשל כונת הלב רצויה וערבה לפני הקב"ה אם תהיה מעורבת במעשה אבל להיות היא לבדה במקום מעשה אינה רצויה ורק אם האדם א"א לקיים המצוה במעשה דאנוס הוא הנה בדבר זה עשה הקב"ה חסד גדול עם האדם לחשוב לו על כונת הלב כאלו עשה מעשה עמה לכך אמרו רז"ל מחשבה טובה מצרפה למעשה שיחשוב לו כאלו עשה מעשה ונתערבה מחשבה זו עמה:
והנה נודע כי במעשה המצוה שיעשה האדם אינו ניכר כבוד ה' כ"כ יען כי אפשר הוא עושה אותה מחמת הבושה מבני אדם שהוא בוש אם לא ילבש ציצית ותפלין ולא ישב בסוכה ויטול לולב אך כונת הלב בקדושה אם תחסר ממנו אין העולם יודעים חסרונו הקב"ה הוא היודע מחשבות לב ולכן הנזהר לקדש ולטהר לבו בכונה ומחשבה הרי זה מכבד את ה' באמת לכן כבוד גי' לב דע"י שלימות הלב בזה יהיה כבוד ה' וכבר אמרנו שאם הוא אינו עושה המצוה בפועל כלל אלא רק בכונת הלב בלבד לא בחר ה' בזה ואינה כלום דאין כונת הלב רצויה אא"כ תתערב עם המעשה ולכן כאן שהביאו הקרבנות לכפר דהבאת הקרבנות היא מעשה וצריך לה כונת הלב שיכוין בקרבן לשמו וגם שיחשוב שהוא עצמו נשחט ונקרב עמו אך אם לא יביא קרבנות בפועל כלל אלא רק יחשב ויכוין בלבבו אין זה כלום בזמן שיש מזבח ויוכל לקיים הקרבן בפועל ולז"א זה הדבר אשר צוה ה' תעשו בפועל כלומר אע"פ שאני מזהיר אתכם בכונת הלב לא תספיק לכם כונת הלב לבדה בלתי צירוף המעשה אלא זה הדבר אשר צוה תעשו בפועל ואז וירא אליכם כבוד ה' מכח כונת הלב שעולה מספר כבוד שבו ניכר כבוד ה':
ובאופן אחר נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רבינו חידא ז"ל בשם הרב חס"ל ז"ל דהנכנס ת' יום בקדושה בלתי חטא בנתיים אינו שולט בו היצה"ר ע"ש וז"ש זה הדבר אשר צוה ה' בקדושתכם במצותיו תעשו חלק התיבה לשתים וקרי בה ת' עשו ר"ל ת' יום עשו בקדושת מצותיו יתברך ואז ירא אליכם כבוד ה' שלא יוכל היצה"ר לשלט בכם או יובן בס"ד ידוע כל המצות נאחזים בכ"ב אותיות ויש מצות נאחזים בסדר אבג"ד שהוא אור ישר ויש נאחזים בסדר תשר"ק שהוא אור חוזר ולכן בודוי שאדם מתוודה על עונות יתוודה ע"ס כ"ב אותיות בסדר אבג"ד ובסדר תשר"ק וכנז' בנוסח על חטא שאומרים ביוה"כ וז"ש זה הדבר אשר צוה ה' תעשו ר"ל עד תי"ו עשו כי צריכים אתם לשמור כל המצות כולם שהם מגיעים עד אות תי"ו ובזה ירא אליכם כבוד ה' כבוד ד"ו כ"ב כלומר שתי בחינות כ"ב שהם אבג"ד באור ישר ותשר"ק באור חוזר ודו ר"ל שתים:
ויקרב את העולה ויעשה כמשפט
נ"ל בס"ד דידוע דאות ה"א ראשנה דשמא קדישא ה"ס בינה מתקנת את אות ה"א אחרונה שה"ס מלכות ותיקון שלה שתהיה שלימה כמו אות וא"ו דשמא קדישה הנקרא משפט וז"ש ויקרב את ה' על ה' כי תיבת העלה כתיב בלא וא"ו וקרי בה ה"א על ה"א שהקריב ה"א ראשנה על ה"א אחרונה לתקנה ויעשה כמשפט ויעש ה"א אחרונה כמשפט כמו בחי' וא"ו דשמא קדישא הנקרא משפט:
וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם
נ"ל בס"ד כי בעת שעושין רש"מ קורא אותם עמי ואחר שעשו העגל היה קורא אותם עם שסילק אות יו"ד ונשאר עם לכך בעת שהוציאם ממצרים היה מחבבם וקוראם עמי שלח עמי ויעבדוני בין עמי ובין עמך מסתולל בעמי והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל וכאלה הרבה ואע"ג דכתיב בפ' יתרו רד העד בעם קראם כך סמוך למתן תורה להורות כי תואר עמי ביו"ד קנו אותו ע"י קבלת עשרת הדברות שעתידין לקבל אבל בלא"ה הם במדרגת עם אבל אחר שעשו העגל פגמו בעשרת הדברות ונסתלקה אות יו"ד מן עמי ואז קראם עם דכתיב ראיתי את העם הזה והנה עם קשי עורף הוא ועתה לך נחה את העם אל אשר דברתי לך לך עלה מזה אתה והעם אשר העלת וראה כל העם אשר אתה בקרבו דהיה קוראם עם ולא עמי ועתה היום שהקריב אהרן לתיקן עון העגל נתקבל ברצון והחזיר אות יו"ד לאותיות עם ונעשה להם שם עמי וז"ש וישא אהרן את יד"ו את יו"ד אל העם ובזה החזיר להם תואר עמי ויברכם:
ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד ה' אל כל העם
נ"ל בס"ד בכל יד יש ט"ו פרקים באצבעות ובכף וארבעה ידים של משה ואהרן הם ששים פרקים כנגד ס' אותיות שיש בברכת כהנים וז"ש ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם בפסוקי ברכת כהנים וגם בזה המשיכו אות יו"ד מן ר"ת ג"פ של יברכך וכו' אל אותיות העם לעשותם עמי וירא כבוד ה' אל כל העם שנעשה עתה במדרגת עמי גם כבוד ה' עם הכולל גי' ששים כנגד ששים אותיות של הברכה:
וידבר ה' אל אהרן לאמר יין ושכר אל תשת וכו'
נ"ל בס"ד דקדוק תיבת לאמר דאינו לומר לאחרים ועוד קישור הכתובים זע"ז והוא ע"פ מ"ש באה"י ז"ל טעם שצוה שלא ישתה יין בבואו אל אהל מועד כי המקדש והיין הם שני הפכיים דהמקדש כוחו למלאת לב האדם הנכנס שם בשמחה כמ"ש לדוד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך תתעורר השמחה בלבי מעת שאומרים בית ה' נלך וכ"ש כשאבא שם אך היין נברא לנחם אבלים ולמי שהגיען רעה דכתיב תנו שכר לאובד ויין למרי נפש ולכן הבא למקדש ששם מקור השמחה מה לו לשתות יין עכ"ד ועוד יש טעם אחר נוסף על זה שנמנע היין מן הבא למקדש כדי להבדיל בין הקודש ובין החול כי השמחה אשר תגיע לאדם מן קדושת המצוה וקדושת ביאת המקדש שהיא קדושת נצחית גם השמחה תתמיד בלב האדם ולא תסתלק אחר גמר המצוה או אחר סילוקו מן המקדש אך שמחה הבאה לאדם מן היין היא קצרה שאיננה אלא רק בעוד כח היין בו משא"כ אחר שהפיג יינו לא ישאר לו מן השמחה ולכן כדי להבדיל בין שמחה הבאה מן הקודש ובין השמחה הבאה מן החול שהוא היין צוהו שלא יכנס שתוי יין למקדש כדי שיהיה לו היכר והרגשה שיבחין בין זו לזו וז"ש וידבר ה' אל אהרן לאמר חלק התיבה לשתים וקרי בה לא מר כלומר אתה מבאי אהל מועד ואין לך מר שהיין ניתן למרי נפש ואתה אינך מר נפש לכן יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכם אל אהל מועד כי כל הבאים שם אינו מרי נפש ועוד צריכין אתם להזהר בזה כדי להבדיל בין כוחו של קודש ובין כוחו של חול ופסוק זה נכתב לפי פשוטו ונסמך כאן כדי לרמוז טעם זה כמ"ש בתחלת הפסוק ואומרו אתה ובניך אתך היינו לאו משום שמא תשגו בדבר העבודה מחמת שכרות כי אזהרה זו היא אע"פ שבניך אתך דמדכרי אהדדי:
נמצא לפ"ז ההפרש בין דבר הבא מכח הקדושה לבין דבר הבא מכח החול הוא כי זה יהיה לו קיום והתמדה וזה אין לו קיום והתמדה ולפ"ז דבר הבא מכח הקדושה ידמה לאילן או עשב שהוא מחובר בקרקע שהוא מתמד ברטיבותו ויופיו והדרו אך דבר הבא מכח החול ידמה לתלוש שהוא מעט מעט מתייבש וכלה ואבד וכן ישראל שהם נשמתם חצובה מתחת כסא הכבוד שנקרא בשם עוה"ב שה"ס הבריאה דומין לעץ הנטוע שיש להם חלק קיים ועומד בקדושה של עוה"ב משא"כ עכו"ם אשר נשמתם מן הקליפה דעשיה ידמו לתלוש אשר אין לו קיום והוא יבש ויכלה ויאבד ובזה יובן בס"ד דברי התנא כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב כלומר דבר קיים ועומד בעוה"ב שה"ס הבריאה שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ לעולם דייקא שהוא קיום נצחי ירשו ארץ החיים שה"ס עולם ולכן ידמו לנצר מטעי כלומר נצר הנטוע ולא תלוש ולכך מעשי ידי שהם שמים וארץ יהיו להתפאר על ידי ישראל:
