בן איש חי דרשות – ראה

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה
י"ל תיבת היום נראה לשון יתר ונ"ל בס"ד חמשה ימים טובים נתן הקב"ה לישראל בשנה א' יום ר"ה שהוא יו"ט והב' יום ראשון של סוכות והג' יום שמיני חג עצרת שהוא רגל בפ"ע והד' יום ראשון של פסח אבל זש"פ אינו רגל בפ"ע והה' יום חג השבועות ואם היו ישראל שומרים חמשה ימים טובים אלו כהלכתם היו ניצולים מן חמשה ימים רעים הא' יום צום גדליה הב' יום עשרה בתיבת הג' יום שבעה עשר בתמוז הד' והה' הוא יום תשעה ועשרה באב שרובו של היכל נשרף בעשירי ולילי שאין הצבור יכולין לעמוד היו גוזרים בו ג"כ תענית וז"ש ראה אנכי נותן לפניכם היום ר"ל ה' יום חמשה ימים שהם ברכה וקללה ואם אתה נזהר באלו הימים טובים שהם לברכה תנצל מן ימים שהם לקללה:

או יובן בס"ד השמש נקראת יום והיא שני הפכיים בנושא אחד מלבנת הבגדים ומשחרת הפנים גם טובה לעינים חזקות ובריאות וקשה לעינים כואבות וכמ"ש הראשנים על פסוק טעמו וראו כי טוב ה' וכן התורה דבריה סובלים שני פירושים א' לטובה ולברכה וא' לקללה וז"ש ראה אנכי נותן לכם היום ר"ל דוגמת השמש שנקראת יום דברים שהם ברכה וקללה בנושא אחד:

אלה החוקים והמשפטים וכו' אשר אתם חיים על האדמה
י"ל וכי ס"ד שהם חיים על הרקיע ודאי הם חיים על האדמה וסגי לומר כל הימים אשר אתם חיים ונ"ל בס"ד דידוע שישראל נרמזו בגודל וכל האומות נרמזו בארבע אצבעות להורות כמו שהגודל מובדל מן ארבע אצבעות כן ישראל מובדלים מן האומות וכמ"ש הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב וידוע שקיום התורה אצל ישראל תלוי בהבדלתם מן האומות שאם יתערבו בהם יתקלקלו כמ"ש ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם והנה הגודל בלשן תורה נקרא בהן ואע"ג שהוא חסר וא"ו במקרא הנה במבטא יוצא בוהן ולא בוא"ו והנה אותיות בוהן הם סמוכים לאותיות אדמה כי אחר אדמה יש בוהן ועל ר"ל סמוך כמו ועליו מטה מנשה וז"ש אלה החוקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות אמתי יהיה זה הקיום חזק ואמיץ הוא כל הימים אשר אתם חיים על האדמה פירוש שאתם מתנהגים בחייכם כדמיון הבוהן הסמוך לאותיות אדמה שהוא מובדל משאר אצבעות כן אתם תהיו מובדלים משאר אומות הנרמזים בשאר אצבעות ועי"כ חזקה שתשמרון לעשות ולא תאבדו דבר אחד מן החוקים והמשפטים של התורה ולכן אצוה אתכם אבד תאבדון את כל המקומות ר"ל לא מבעייא אנשי רשע שבהם אלא גם המקומות שנטמאו בתועבותיהם ובזה ואבדתם את שמם של הגוים מן המקום ההוא פירוש שם הוי"ה נקרא מקום כנז' בתיקונים שחשב מספרו מקו"ם וידוע שהקליפה רוצה להפריד בין חצי השם שהוא יה לחצי השם שהוא ו"ה וכמ"ש המקובלים ז"ל ע"פ כי ראתה גוים באו מקדשה כי חצי השם נרמז בס"ת כי ראתה וחצי הב' נרמז בס"ת באו מקדשה ותיבת גוים היא באמצע מפסקת וז"ש ואבדתם את שמם הוא שם גוים הנזכר בפסוק הקודם דכתיב אשר עבדו שם הגוים תאבדוהו מן המקום ההוא רמז לשם הוי"ה שתיבת גוים מפסקת באמצע:

לא תעשון כן לה' אלהיכם וכו' כי אם לשכנו תדרשו ובאת שמה
נ"ל בס"ד הר המוריה שבו בהמ"ק בנוי הוא מושב השכינה כמ"ש עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב ואם ישראל חוטאין וגולין לחו"ל שאז מוכרחים לעשות שם בתי כנסיות הנה הם עושים מקום מושב חדש לשכינה כי כל מקום שגלו שכינה עמהם ולכך נקראים בתי כנסיות שבחו"ל מקדש מעט והר המוריה הוא ניתן מושב לשכינה מאת השי"ת אבל אלו בתי כנסיות הם נעשו ע"י ישראל וכן הוא ר"ל מושב וז"ש לא תעשו כן לה' אלהיכם ר"ל לא תחטאו ותגלו כדי שתהיו מוכרחים לעשות מושב חדש לה' אלהיכם כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלהיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם הוא הר המוריה שהוא בחלק בנימין דבכלהו שבטים כתיב ועלה וירד ורק בבנימין נתיב ועלה ולא כתיב וירד וזה הסימן שנבחר הר המוריה להשראת שכינה לשיכנו תדרשו פירוש אותיות השכנים לאותיות של הר כי קודם הר יש ק"ד ואחר הר יש ו"ש הרי צירוף קדוש נמצא אותיות קדוש הם שכנים לאותיות ההר תדרשו כלומר תדרשו להתקדש בתואר קדוש ע"י שתהיו עובדי השי"ת ותעשו רצונו ולא תחטאו ובאת שמה להכנס בקדושת המקום או שמה אותיות משה כי אם לא תחטאו אז תבאו עם משה לארץ כי טעם מניעתו מליכנס לארץ היתה בעבור חטא ישראל דגלוי וידוע לפני הקב"ה שישראל חוטאין וצריכין גלות ואם יפטר מרע"ה בא"י ילכו על קברו לבקש עליהם רחמים לבטל הגזרה וכו' וכנז' במדרש או יובן ובאת שמה מספר א"ל שד"י המאיר בבריאה ששם שורש נשמת ישראל:

והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח
נ"ל בס"ד ידוע אור מקיף מסמא עיניהם של הקליפות ואין נהנים ממנו בסוד והנחש היה ערום שאין לו יניקה מן או"מ וז"ש והניח וכו' מסביב רמז לאור מקיף שהוא סובב וישבתם בטח תהיו שלמים בשלש קדושות שהם קדושת המחשבה וקדושת הדיבור וקדושת המעשה ושלשתם נרמזים באותיות בטח אשר מלוי שלהם ג"פ ת"י שהם ג"פ קדוש או יובן בס"ד ע"פ מ"ש הרב מג"א אופן ס"ב בשם רבינו אלעזר מגרמיזא שם בי"ב הוא שם גדול שצריך לכוין בו בסוף אהבה רבה באומרך בעמו ישראל באהבה שהוא ר"ת בי"ב ע"ש וז"ש והניח וכו' מסביב קרי בה סם בי"ב דמן השם הזה ישפיע לכם סם חיים של מנוחה וישבתם בטח או יובן בס"ד הנחש הוא יצה"ר מסית למטה ונושך בשן שלו שרמוז בראש וסיף שמו והשטן הוא מקטרג למעלה ונושך ג"כ בשן שלו שהוא רמוז בראש וסוף שמו ועל שני שן אלו אמר שיני רשעים שברת וז"ש והניח לכם מכל אויביכם מסביב הם שתי אותיות שן דנחש ושטן הסובבים בשמותם שהם בראש ובסוף ונשאר בהם אותיות טח יתהפכו לכם לטוב כי יהיו מספר טוב וזהו וישבתם בטח הבי"ת שמוש ותהיה נקודת שב"א ר"ל באותיות ט"ח שיתהפכו לטוב לכם שיהיו מספר טוב:

השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה
נ"ל בס"ד בדרך רמז המידות הטובות נקראים עולות שבהם יתעלה האדם וצריך שלא ישתמש בהם אלא רק בענייני עוה"ב דהיינו מדת הזריזות תהיה רק בענייני עוה"ב שהוא עסק התורה והמצות וכמ"ש דוד הע"ה חשתי ולא התמהמהתי לשמור משפטי צדקיך משא"כ בענייני עוה"ז יהיה כבד התנועה ולא יהיה להוט ורודף אחריהם וכן מדת האהבה תהיה לו בתורה ומצות כמ"ש מה אהבתי תורתיך ולהפך אמר הלא משנאיך ה' אשנא וכו' סעפים שנאתי ותורתך אהבתי וכן מדת ותרנות ונדיבות תהיה בתורה ומצות ה' אבל בהנאות עוה"ז יסתפק במועט וכן מדת הרחמנות תהיה לו על עניים ואביונים לעשות עמהם צדקה וג"ח ועל בהמ"ק שחרב בעוה"ר ועל עולמות הקדושים שהם בצער ועל צדיקים וחסידים היושבים בצער ועל צערו של משיח המדוכה בעונותינו אך על רשעים יתאכזר לעשות בהם משפט כתוב לבער הרע מן העולם ולא תחוס עיניו לרחם עליהם וכן עזה"ר בכמה מידות הטובות שאין נאה להשתמש בהם בענייני עוה"ז שהוא המקום אשר רואה האדם בעיניו אלא ישתמש בהם בענייני עוה"ב שאין רואה אותו בעיניו וז"ש השמר לך פן תעלה עולותיך הם מידות הטובות בכל מקום אשר תראה שהוא עוה"ז הנראה לעינים כי אם במקום אשר יבחר ה' הוא עוה"ב אשר שם הוא באחד שבטיך שכל שבטיך נחשבים כאחד כי שם הוא מקום האחדות שאין שם פירוד ושנאה וקנאה אז שם תעלה עולותיך הם מידות הטובות שם תשתמש בהם ועוד אצוך כי שם תעשה כל אשר אני מצוך כלומר מה שאתה מתפלל ועוסק בתורה ובמצות בעוה"ז אל תחשוב בדעתך שאתה עושה עסק זה בעולם הזה השפל אלא תחשוב שאתה עומד שם בעולם הרוחני הקדוש ושם אתה עושה עסק הקדוש של העבודה ועוד אלמדך דבר אחד והוא רק בכל אות נפשך רק מיעוט שתמעט בתאוה שלך כי מיעוט התאוה הוא סייג גדול ליראת שמים גם אלמדך תזבח ואכלת בשר שגם המעט אשר תאכל לא תכלנו בעודו כרוך בקליפה רעה שהוא חלק הרע הכרוך בו אלא תזבח את חלק הרע בתחלה כדי שתפרדנו מן המאכל ואח"כ תאכל אותו ולכן יש הפסק כמו וא"ו בין תזבח ובין ואכלת שהוא רומז אל דברי תורה וברכות שנמשלו לחרב ככתוב רוממות אל בגרונם וחרב פפיות בידם וצריך לעשות התיקון שלם בברכת ה' אלהיך אשר נתן לך שהיא ברכה שלימה לא חסרת דבר כן אתה לא תעשה תיקון ובירור חסר ועי"כ אז הטמא והטהור יאכלנו לזה המאכל אשר יבא על שלחניך כי הנפש שלך תקח חלק הטוב שבמאכל והקליפה תקח חלק שלה הוא הזבל הנעשה בבטן ויוצא לחוץ ועוד אזהירך שתהיה תופס תמיד מידת הצבי אע"פ שהוא בורח מן האדם באופן שלא יוכל עוד האדם להשיגו לתפסו עכ"ז הוא מחזיר פניו לאחריו לראות אם יש אדם רודף אחריו וכן כשישן לא יסגור ב' עיניו אלא אחת סגורה ואחת פתוחה כן אתה שברחת מן היצה"ר לא תעשה הסח הדעת אלא תתן דעתך תמיד לראות אם עודנו רודף אחריך ותמיד יהיו עיניך פתוחות בדרכיך פן עושה לך מכשול לצוד אותך וזהו דמיון כצבי ועוד כאיל שטבעו להיות רחמני וכשרואה אין גשם על הארץ והחיות מתים בצמא נועץ צפרניו בקרקע וצועק אל השי"ת לא בעבור עצמו אע"פ שגם הוא צריך למים אלא בעבור החיות וכמ"ש רז"ל ע"פ כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלהים כן אתה אם תראה צער בעולם אע"פ שהוא מגיע גם לך לא תצעק לה' בעבור עצמך אלא בעבור אחרים ואמר עוד רק הדם ר"ל דבר רע גמור שכולו רע ואין בו תערובת טוב לא תאכלנו אלא על הארץ תשפכנו כמים שיורדין ואינם עולים:

כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר לך ואמרת אכלה בשר כי תאוה נפשך לאכל בשר וכו'
נ"ל בס"ד דידוע שגם התורה נקראת בשם בשר כמ"ש בגמרא ע"פ ולהג הרבה יגיעת בשר כל הלוהג בד"ת טועם טעם בשר והנה הגוף הנאתו מבשר הגשמי והנפש הנאתה מבשר הרוחני שהוא ד"ת וכל תאווה שיתאוה הגוף יאמר האדם לעצמו שהוא רוצה להנות כו"כ ואז אפשר שיספיק לו דברים אלו ולא יצטרך להנות בפועל וכמו שהיה נוהג דוד הע"ה עומד בבוקר ואומר לפרדס פלוני אני הולך ולמרחץ פלוני אני הולך ויצא מביתו על דעת כן וכשעובר על פתח בהמ"ד נשמע ונכנס לבהמ"ד ועוסק בתורה וכמ"ש רז"ל במדרש ע"פ חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך אך כל זה הוא בהנאה גשמית של הגוף שיהיה מבטיח חומרו ואינו עושה כלום בפועל אבל בהנאה של הנפש שהיא בעסק התורה והמצות לא יהיה מבטיח ואינו עושה אלא צריך לקיים בפועל וז"ש כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר לך ארץ זבת חלב ודבש ובתים מלאים כל טוב באופן שהגוף ימצא לפניו הנאות גשמיות מרובות אשר לבו יתאוה להם לא תהנה אותו בפועל אלא ואמרת אוכלה בשר שתבטחנו בדברים בלבד כמו שהיה עושה דוד הע"ה וכל זה בבשר הגשמי אשר יתאוה החומר שלך אך כי תאוה נפשך לאכול בשר הוא בשר הרוחני שהוא עסק התורה שהוא רק תאות הנפש הנה בכל אות נפשך תאכל בשר תאכל בפועל ולא תסתפק באמירה בלבד:

אחרי ה' אלהיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצותיו תשמרו
נ"ל בס"ד כי הנה אחרי אותיות שם הוי"ה יש שם כוז"ו וכתב בקה"י ז"ל ששם זה מסוגל לטהרת המחשבה עוד כתב ששם זה מסוגל להשפעת חב"ד וכנז' בכונת אתה חונן ע"ש וז"ש אחרי ה' אלהיכם תלכו רמז לשם כוז"ו שתכוונו בו ועי"ז יהיה לך טהרת המחשבה ביראת ה' וקיום המצות וז"ש ואותו תיראו ואת מצותיו תשמרו גם עי"ז יהיה לכם השגת התורה שתתחכמו ותבינו בה וזהו בקולו היא התורה תשמעו ר"ל תבינו שמע כלומר הבן ומאחר שנעשה לכם טהרת המחשבה אז אותו תעבודו עבודה זו תפלה כמ"ש חז"ל ע"פ ואבדתם את ה"א שצריך לה טהרת המחשבה ובו תדבקון בעסק התורה אשר תשיגו סודותיה ודבריה ועי"כ יהיה לכם הדבקות בו יתברך או יובן בס"ד אומרו אחרי ה' אלהיכם תלכו דאותיות שם הוי"ה הם כנגד עולמות אבי"ע ואנחנו מלאכתינו להעלות מ"ן מתורה ותפלה ומצות מתתא לעילא מה"א אחרונה לוא"ו ומן וא"ו לה"א ראשנה ומה"א ראשנה ליו"ד ומשם לקוץ של יו"ד אבל הקב"ה ישפיע לנו השפע מעילא לתתא כסדר אותיות שם הוי"ה ביושר וז"ש אחרי ה' אלהיכם תלכו דמלאכה שלכם היא להעלות התיקון מתתא לעילא דרך אחור באותיות השם על כן אותו תיראו כנגד ה"א אחרונה הנקראת יראת ה' ואת מצותיו תשמרו כנגד וא"ו שה"ס שמור ובקולו תשמעו כנגד ה"א ראשנה שה"ס שמיעה ואותו תעבודו כנגד אות יו"ד שה"ס ע"ב וד"ו ובו תדבקון כנגד קוצו של יו"ד שה"ס הכתר הנעלם ובו הוא בסוד ההעלם:

גם יובן בס"ד בו תדבקון ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רשב"י בסוד אותיות ח"ט שיש שתי צנורות אחד ימיני ואחד שמאלי וצנור הימני הוא קודש וזה נקרא ט' וצנור השמאלי חול שהוא ממותרות השמונה מלכים שמלכו לפני מלך מלך לבני ישראל ובני חת שהיו אצל מערת המכפלה יצאו מצנור החול לכך נקראו בני חת וכאשר לפעמים מתערבין קדש עם חול אז שתי הצנורות הם אותיות ח"ט כי שם מגיע החט וכאשר יתגבר הצנור הימני על השמאל יקרא טוב וכאשר יתגבר השמאלי על הימני יקרא ח"ט כי זה לעומת זה עשה ה' עכ"ד זלה"ה יע"ש נמצא בתגבורת הימני על השמאלי אז אות ח' שהיא צנור השמאלי תהיה אותיות ב"ו ואז הצירוף הוא טוב משא"כ להפך תשאר ח' כמו שהיא ואז הצירוף הוא ח"ט וישראל כאשר עושין רש"מ אין להם דבקות באות ח' שבה יהיה צירוף ח"ט כמו בני ח"ת אלא דבקותם תהיה בצירוף טו"ב שאות ח' תהיה אותיות ב"ו וז"ש אותו תראו ואז ב"ו תדבקון באותיות ב"ו שהוא צירוף טו"ב ולא באות ח' שהוא צירוף ח"ט:

עשר תעשר את כל תבואת זרעיך
נ"ל בס"ד יש שבעים שרים על שבעים אומות וישראל לקחו שבעה עממין שהם מעשר של שבעים ולכך חייבין לקיים מצות המעשר כי הארץ הלזו של ז' עממין לקחוה בתורת מעשר ולכך בביטול המעשר גלוי מהארץ וז"ש עשר קרי בה ע' שר תעשר תקח מהם המעשר ולכך בדין הוא שתעשר תבואת זרעך ותיבת תעשר נדרשת כפליים אחד בצירופה עם תיבת עשר שהוא ע' שר ואחד בצירופה עם תבואת זרעיך:

ונתתה בכסף וצרת הכסף בידך
נ"ל בס"ד כתיב ונתתה באות ה"א לרמוז על חמשה חלקים שצריכה המצוה להיות שלימה בהם והם מעשה ודבור וכונה ומחשבה ורעותא דלבא שהם כנגד ד' אותיות השם וקוצו של יו"ד ולז"א ונתת ה"א בכסף תתן חמשה חלקים בכסף הצדקה ואז וצרת הכסף בידך שיצטרף מספר כסף שהוא ק"ס עם מספר י"ד ויהיה קע"ד כמנין שם כס"ה בפ"ז שהוא שם המסוגל להצלחה שמספרו קע"ד:

או יובן בס"ד ונתת בכסף דהכסף הוא רחמים ואותיות שלו הולכים ונוספים במספר אך הזהב דין ואותיות שלו הולכים ופוחתים והעושה צדקה צריך שתתגבר בו מדת הרחמים שיהיה הולך ומוסיף יותר כמו אותיות הכסף וזהו ונתת הצדקה בכסף ר"ל דוגמת אותיות הכסף שהולכים ונוספים ולא דוגמת הזהב:

וצרת הכסף בידך
יובן בס"ד בהקדים מ"ש בירושלמי בבא קמא פרק החובל רבי יאודה אומר משום רבן גמליאל הרי הוא אומר ונתן לך רחמים סימן זה יהא בידך כל זמן שאתה רחמן המקום מרחם עליך והקשה מהר"ש יפה ז"ל צ"ע סימן מאן דכר שמיה הכא ועוד מה צורך לסימן ע"ש ונ"ל בס"ד דהנה הקב"ה ברא האצבעות אינם שוים זע"ז בידים דמצד אחד הזרת נמוכה ולמעלה ממנה קמיצה ולמעלה ממנה אמה והיא העליונה וממנה יש ירידה לצד השני כי למטה ממנה היא אצבע ולמטה ממנה הגודל ונ"ל דעשה כן ללמד מוסר לאדם כי תחלה צריך לעסוק במצות ולהעלות מ"ן של המצות מתתא לעילא ולזה ירמוז צד האחד שמעלה מן הגודל לאצבע ומן האצבע לאמה שמעלין ישראל את מ"ן של מצות מתתא לעילא וכיון שהעליתם מתתא לעילא הקב"ה יוריד לכם מעילא לתתא ולזה ירמוז צד השני שהוא מן האמה לאצבע ומן אצבע לזרת ולז"א ר"ג סימן זה יהיה בידך ר"ל באצבעות ידיך שאם אתה תרחם שבזה אתה מעלה מ"ן של המצוה מתתא לעילא אז המקום ירחם עליך להוריד לך שפע מעילא לתתא שלזה רומזים שני צדדין של היד באצבעות שבהם ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב כאן וצרת הכסף בידך וצרת לשון ציור פירוש תצייר מעשה הצדקה שתעשה בכסף בידך בתכונת הידים שלך אשר מצד אחד יש עליה מתתא לעילא ומצד אחד יש ירידה מעילא לתתא לרמוז אם נתון אתה אז אתן אני:

השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עיניך באחיך האביון
נ"ל בס"ד יש אדם שאומר קודם שתכנס השביעית קרבה שנת השבע שנת השמטה מפני שהוא משתוקק למצות התלויים בה לקיים אותם ולבו שמח בביאתה הנה לזה מגיע לו תועלת גדולה מדבריו אלו שאז הקב"ה מעלה עליו כאלו קיים מצות התלויות בשביעית מעת שדבר דבריו קודם שהגיעה השביעית שאז הוא מקיים בפועל אך יש שהוא מדבר ואומר קרבה שנת השבע שנת השמטה מחמת צער כי יצר לו על אשר הוא מוכרח ליטוש אדמתו וכרמיו לכל אדם והוא מדבר כן כאדם המתאונן וקורא תגר על דבר הקשה שעתיד לבא עליו הנה אדם זה יפסיד בדברים אלו שאז אפילו כשתגיע שנת השבע והוא יקיים המצוה של השביעית בזמנה לא תחשב לו למצוה מאחר שקרא תגר והתאונן בעבורה ועתה בע"כ הוא מקיים אותה כי ירא מן הב"ד שיכריחוהו ויקנסוהו אם יעבור על מצוה זו והנה ידוע רז"ל דרשו תיבת על לשון תועלת וכמ"ש ע"פ נאם הגבר הוקם על שהקים עולה של תשובה ופירש רש"י דריש על לשון תועלת וז"ש השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל חלק התיבה לשתים וקרי בה בלי על ר"ל בלי תועלת כי יש אומר דבר זה של קרבה ומגיע לו תועלת מזה הדיבור שיחשוב לו הקב"ה כאלו קיים המצוה קודם זמנה מעת שדבר בה אך אתה היה לך דבר זה בלי תועלת והוא שאמרת קרבה שנת השבע שנת השמטה לא משמחתך בה אלא בשביל כי רעה עיניך באחיך האביון אשר יכנס לכרמך ויאכל כאדם האוכל בשלו ועל כן מדאגה ורוע לב אתה מדבר כן ועוד ג"כ תעשה הוכחה ובירור לרוע לבבך כי רעה עיניך במצוה זו דהוא כי לא תתן לו אם יבא ללות ממך איזה דבר קודם שביעית לא תרצה לעשות עמו חסד לתת לו כי תאמר קרבו הימים שתבא ותכנס בכרמים שלי ותאכל כאדם האוכל משלו ולמה אתן לך עתה הנה דע דלא מבעייא שלא היה לך תועלת מדברים אלו כאותו האומר כן משמחת לב אלא גם עוד והיה בך חטא לשון חסרון שגם מה שאתה מקיים המצוה של שביעית בזמנה בפועל לא תחשב לך למצוה גם עוד אמר והיה בך חטא כי תואר חי הניתן לישראל יהפך אצלך לאותיות חטא דהחשבון שוה:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד ע"פ מעשה באותו עשיר שהיה דרכו לקמץ ידיו ולסגור דלתי ביתו משנכנס חודש אדר עד ערב פסח באומרו עתה קרבו ימי הפורים שהעניים נעשים עשירים ומלאים מן מתנות לאביונים שהכל פותחים ידיהם לעניים בבית ובחוץ הן מעות הן מאכל אשר יספיק להם למחיה כמה חודשים ולמה אתן להם ודא עקא כי אפילו לפי דעתו הנפסד הנה הוא סוגר מחודש אדר שעדיין לא באו ימי הפורים ורק אומר שקרבו ומה יעשה הרעב באותם הימים עד שיגיעו ימי הפורים וז"ש לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה שאז השדות וכרמים פתוחים לפני כל עני ואביון ולכן ורעה עיניך באחיך ולא נתת לו מעתה אע"פ שעדיין לא הגיעה השביעית ואין לו רשות להכנס הנה גם לפי דעתך קרא יקרא זה האביון שהוא רעב עתה קודם שהגיעה השביעית והיה בך חטא בודאי בלתי שום התנצלות על כן הזהר כי נתן תתן לו הן מעות הן מאכל כי בגלל הדבר הזה שאתה נותן לו גם לעת כזאת יברכך ה' אלהיך:

נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך וכו'
נ"ל בס"ד ע"פ משל שכתב בספר עת רצון ע"פ מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו לאדם שבא לשלם לחבירו החוב שחייב לו והמלוה נתן ללוה תש"ח על אשר פרע לו חובו א"ל הלוה למה אתה נותן לי תש"ח והלא שלך אני נותן לך א"ל בעיני חשוב כאלו אתה נותן אותו לי במתנה יען שיש כמה אנשים שהם חייבים לי ואינם רוצים לפרוע ומה הייתי עושה גם לך אם גם אתה לא היית פורע ולכן אני נותן לך תשואות חן כאלו נתתה לי המעות במתנה וכן הענין בצדקה שהן אמת חייב האדם ליתן צדקה כפי עושרו וכמ"ש את העני עמך אך יש כמה עשירים שנתן להם הקב"ה ממון ואין נותנים צדקה והקב"ה מניח האדם בבחירתו בעוה"ז ועל כן עשיר שנתן צדקה אע"פ שבאמת לא נתן משלו אלא הוא פורע חובו בזה מאחר דיש עשירים שאין פורעים לכך נחשב זה לפני הקב"ה כאלו נתן הצדקה משלו וכאלו הוא מלוה ה' בזה ולכן גמולו ישיב לו עכ"ד ובזה יובן בס"ד נתון תתן לו ר"ל אין אתה נותן משלך אלא מה שנתן הקב"ה חלק העני אצלך אתה נותן לעני כמ"ש את העני עמך ר"ל חלקו הוא מופקד עמך ולא ירע לבבך בתתך לו ר"ל בתתך לבדך שיש עשירים הרבה שג"כ מופקד אצלם חלקי העניים ואין נותנים לכן לא תאמר יפרעו אחרים העשירים יותר ממני את חובם ואז גם אני אפרע ואתן לעני הנה אדרבה בגלל הדבר הזה שהאחרים אינם פורעים ואתה לבדך פורע יברכך ה' אלהיך שאם היו כולם נותנים אין מתחייב שכר צדקה לשום אדם ורק מה שלוקח שכר בעל הצדקה הוא בעבור זה הדבר שהוא נותן ואחרים אינם נותנים וכנז' במשל הנז' שנתן לו תשואות חן בשביל שיש אחרים שאין פורעים לו כלום:

ועוד נ"ל בס"ד באופן אחר ע"פ משל הנזכר בספר נ"א בדברי אבימלך עם יצחק ואני אביאהו לענין הצדקה בשינוי קצת והוא לעשיר גדול שאין כמוהו בכל הארץ פעם אחת מצא עני בדרך וא"ל הלוני זהוב אחד והלוהו ואח"כ פרע לו העשיר את הזהוב ההוא ושוב אחר ימים בא העני אצל העשיר ורצה ממנו ללות לו אלף זהובים כדי שיעשה מו"מ בהם א"ל העשיר אלוך זהוב אחד דוקא כי אתה עשית עמי טובה פעם אחת שהלותני זהוב אחד ואני חייב לעשות לך טובה כנגד זה ולא יותר ויאמר העני אין הנידון דומה לראיה שאני כשהלויתיך הזהוב זה היה כל ממוני ולא נשאר אצלי כלום משא"כ אתה אם תלוני אלף זהובים נשאר אצלך בית מלא זהובים ואלו האלף לא יבוא ערכם כנגד הזהוב האחד שלי ואם אתה תרצה להלות לי רק זהוב אחד נמצא אין אתה פורע לי טובה שלימה כנגד טובה שלי א"ל העשיר הן אמת שיש יתרון בהלואתך על הלואתי כפי דבריך ויפה טענת אך באמת יש מצד אחר יתרון בהלואתי זו שאני מלוה לך זהוב על הלואתך שהלותני זהוב אחד יען כי הזהוב שהלותני לא היה בו אחריות אלא היית בטוח כי אני עשיר ואמוד ובודאי אפרע ואדרבה בהלואה שהלותה לי נעשה שמור יותר ממה שהיה שמור בחיקיך אך הזהוב שאני מלוה לך עתה יש בו אחריות כי הוא על קרן הצבי שאתה עני וקרוב יותר שלא תוכל לפרוע לי אח"כ כלום ועל כן יתרון זה שיש בהלואתי מצד זה הוא יכריע היתרון שיש בהלואתך כאשר טענת והותר ע"כ הגיע הויכוח בין העשיר ובין העני:

והנה הרואה יראה כי צדק העשיר בטענתו זאת כי ודאי יתרון זה שטוען בו העשיר הוא גדול מן היתרון שטוען בו העני אך כל זה הוא כפי אופן שאמרנו אך אם הדבר היה באופן אחר והוא שאין העשיר עצמו לוה מן העני את הזהוב אלא עבדו של אותו עשיר אמר לאותו עני הלוני זהוב אחד לצורך אדוני העשיר והלוהו על סמך העשיר הנה גם בהלואה זו של העני יש אחריות שאפשר ששיקר אותו העבד ואכל את הזהוב והעשיר לא ירצה לפרוע שלא נתחייב בזה כי לא לצרכו לקח אותו הנה נמצא העני יש לו יתרון בהלואתו גם מצד האחריות כי יאמר לעשיר אני נתתי הזהוב בעבור כבודך אע"פ שיש ספק בפרעון אם נזדמן שהעבד שיקר ולא לקח הזהוב בשבילך לכך צריך העשיר לעשות טובה לעני עתה להלוות לו יותר מזהוב בשביל יתרון זה:

והנה הנמשל הוא דהנותן צדקה לעני הוא כמלוה כביכול להשי"ת דכתיב מלוה ה' חונן דל וידוע כל טובה שיבקש האדם מהקב"ה להטיב לו בעוה"ז הכל הוא בתורת הלואה כי פרעון שכר מצות בהאי עלמא ליכא דאין שכירות משתלמת אלא לבסוף אך יבקש בעבור שכרו בתורת הלואה כדרך אומן שעוסק בכלי אחד לבעה"ב שאין לו שכר פעולתו אלא לבסוף כשגומר מלאכת הכלי אמנם בתוך ימי מלאכתו יבא וילוה מן בעה"ב סך מה על שכרו שעתיד לקבל וכמ"ש התנא הכל נתון בערבון החנות פתוחה והחנוני מקיף וכל הרוצה ללות יבא וילוה וכמ"ש במדרש שמואל נמצא כל בקשה של טובה שבקש האדם מהקב"ה בעוה"ז הנה הוא מבקש בתורת הלואה על כן אם האדם נתן לצדקה עשרה דינרים שבזה נחשב שהוא מלוה ה' כביכול ואח"כ יבא לבקש טובה מהקב"ה בסך אלף דינרים בתורת הלואה יש פ"פ לאדם לטעון כטענת העני לעשיר כי העשרה דינרים שהלוה הם רבים מאלף דינרים שלווה מהקב"ה כי כל טוב שבעולם נחשב לאין לפניו יתברך אך יש כביכול טענה להשיב לאדם כמו טענת העשיר לעני כי מתנת הצדקה של העשיר אין בה אחריות אבל מה שלווה האדם מן הקב"ה יש בזה אחריות יען כי השכירות היא לבסוף בעוה"ב ושמא בעודו בעוה"ז יחטא ויהא תוהא על הראשנות שאז איבד שכרו בזה וכמ"ש בגמרא דקודשין באדם התוהא על הראשנות אך זה דוקא כפי אופן הראשון שאמרנו במשל אבל באופן השני יש יתרון לעני בהלואה שהלוה גם מצד האחריות וזה ענין הצדקה ידמה לאופן הב' יען כי הן אמת שהקב"ה צוה שיתן האדם צדקה לעני וחשיב שהוא מלוה בזה כביכול להקב"ה אך שמא זה העני המקבל צדקה רמאי או רשע שאין האדם מקבל שכר על זה וכמ"ש ירמיה הע"ה על אויביו אם יתנו צדקה הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים כדי שלא יקבלו עליהם שכר ונמצא זה הנותן צדקה ג"כ יש אחריות במתנה זו שנותן וכיון שהוא נותן אותה על הספק לכבוד השי"ת שצוהו במצוה זו יש לו יתרון שיוכל לבקש ללות טובה בסך גדול מסך שנתן וכמ"ש באופן הב' הנז' וז"ש נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו שתאמר אולי רמאי הוא ואין לך שכר על צדקה זו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך כי אתה אין לך טענה ללות טובה מרובה בעוה"ז יותר ממה שנתת ורק בעבור הדבר הזה שאתה נותן הצדקה על הספק דאולי רמאי הוא זה הנך ראוי לקבל ברכה דהיינו טובה מרובה מסך שיצא מידך לצדקה: