ויקח קרח
ארז"ל לקח מקח רע לעצמו י"ל מה סחורה קנה קרח דקרו ליה מקח רע ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש המפרשים ז"ל בפסוק ובני קרח לא מתו ר"ל אע"פ שנאבד קרח מן העולם עכ"ז בניו הם תלמידיו שנקראים בניו ההולכים בעקבותיו ואורחותיו בענין המחלוקת לא מתו שבכל דור ימצא בעלי מחלוקת ובניו נקראים כי הוא כרה בור זה של המחלוקת ובזה פרשו מ"ש רש"י ז"ל פרשה זו יפה נדרשת כלומר כל פרשה של ספור עניינים שעברו היא נדרשת על העבר בלבד ומה דהוה הוה אך פרשה זו של קרח הנדרש בענין גנות המחלוקת וקלקולו יפה נדרשת דמועלת הדרשה מכאן ולהבא ג"כ דבני קרח לא מתו והנם בכל דור ודור עכ"ד ולפ"ז שפיר קרו ליה רז"ל לעניינו של קרח בשם מקח רע כי סחורה גדולה נסתחר בעון המחלוקת הזה שעשה שגרם להוליד מסחורתו זו רעה בכל דור ודור:
ועוד נ"ל בס"ד אומרם מקח רע ע"פ מ"ש הרב ב"ט ז"ל בלקוטים דף כ"ג כמ"ש במחלקת קרח כי יצא הכסף מלפני ה' דמדת אהרן הוד וכשחלק קרח ועדתו עליו פגמו בהוד ונתחלף להם הוד בא"ת ב"ש לאותיות קצף ע"ש והנה יש מקח וממכר שהוא ענין חליפין שמחליף פרה בחמור חטים בשעורים וכיוצא וקורין לזה בלשון ערבי מע"א רצ"א וקרח אם היה מודה בגדולתו של אהרן הע"ה היה נדבק בהוד שהוא מדת אהרן והיה נשפע ממנו אך עתה שחלק עליו פגם בהוד וע"י מחלקתו נתחלפו לו אותיות הוד באותיות קצ"ף שהוא בא"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"ץ ו"ף נמצא עשה לעצמו מקח של חליפין לרעה לז"א לקח מקח רע לעצמו ונרמז החליפין שהם אותיות קצף בתיבת רע כי קצ"ף מספר ר"ע:
עוד ארז"ל ויקח קרח לקח עצמו לצד אחד ונ"ל בס"ד אחר אותיות קרח שהוא מצד אחד יש רש"ט ותצרפם עם אותיות קרח יהיה מזה צירוף תיבות חר"ט שק"ר שדבק בסטרא דשקרא וחרט אותיות שקר בעצמו גם אותיות שרט רומזים שעשה שריטה בישראל ע"י מחלוקת זו שלו:
ואיתא במדרש ויקח קרח זש"ה אח נפשע מקרית עוז וכו' ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל שהוא בא בטענה מכח יצהר וקהת ולוי יע"ש והנה ר"ת יצה"ר קהת לוי ק"מ וס"ת רת"י הרי כאן צירוף מקרית שהוא ק"ם רי"ת וזהו נפשע לעשות המחלוקת מכח טענות שיש לו בשלשה אלה שהם מקרי"ת ולכך עשה מדנים כבריח ארמון גם בזה יובן הרמז בשמו שהוא אותיות חקר קרח רחק כי הוא חקר לעשות הוכחות מן דורות שעברו שהם יצהר קהת לוי ובזה נעשה קרח מן השררה שהיתה בידו ולא עוד אלא שנתרחק גם מן מדור בני אדם בעוה"ז שבלעתו האדמה ועוד חקר קאי על מה שלקח טלית שכולה תכלת ובית כולו ספרים להוליד מזה טענות של שקר:
קריאי מועד אנשי שם
נ"ל בס"ד יש שור מועד ויש שור תם וכנגדם יש מזיד ויש שוגג אך ת"ח שגגתו עולה זדון וא"כ תמיד יש לו דין שור מועד וכן אלו שהיו ראשי סנהדרייאות בעלי חכמה אין להם דין שוגג לקראם שור תם אלא הם קריאי מועד קרי ביה מועד בפתח תחת עין גם הם נקראים אנשי שם הם דור הפלגה שאמרו נעשה לנו שם שרצו לחלוק על השכינה וכן אלו כי ארז"ל החולק על רבו כחולק על השכינה:
ויאמר אליהם רב לכם
נ"ל בס"ד ע"ד שארז"ל כל רב מבבל וכל רבי מא"י וביאר סודם רבינו האר"י ז"ל במספר השמות והם באו לקנתרם לומר למה תתנשאו הלא אין אתם נכנסים לארץ ישראל שיהיה לכם תואר רבי אלא אתם בני חו"ל דוקא שאין לכם אלא תואר רב ועוד נ"ל בס"ד אומרם רב לכם פיהם הכשילם ודברו דבר זה לנכון כי בזו הקימה שקמו עליהם לחלוק נעשה להם רב מעלות כי עי"כ נתאמתה נבואת מרע"ה וכהונת אהרן הע"ה ע"י כמה אותות ומופתים שנעשו בסיבת מחלוקת קרח וא"כ יפה פתחו פיהם בתיבות אלו של רב לכם:
בקר וידע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו
י"ל הכתוב כפול ומכופל ונ"ל בס"ד בהקדים מ"ש המדרש והאיש משה עניו מאד מכל האדם זש"ה והחוט המשולש לא במהרה ינתק ומצאתי כתוב ביאורו בשם מהר"י מוספיה ז"ל במה שחקרו המפרשים ז"ל מאי רבותיה דמרע"ה דכתיב ביה עניו מאד והלא גבי כל אדם נאמר מאד מאד הוי שפל רוח דנאמר בו מאד כפול ומרע"ה כתיב ביה חדא מאד ותרצו הכי קאמר עניו מאד מכל האדם שיש לו מאחר יתר על מדת כל אדם דאית בהו תרי מאד והוא היה שלש מאד שהוא מאד אחד יתר ולזה המדרש קשיא ליה קושיא הנז' ותירץ הה"ד וחוט המשולש כלומר למרע"ה היה לו שלשה מאד עכ"ד והנה קרח א"ל ומדוע תתנשאו על קהל ה' וקשא דהול"ל עדת ה' כי בתחלת דבריו קראם עדה דכתיב העדה כולם קדושים אך נראה שבא לקנתר בזה ולומר אתם יש לכם שלשה מאד שהם מספר קל"ה אותיות קהל זהו ענוה מבחוץ אבל בלבבכם אין אתם ענוים בשלשה מאד שהם מספר קהל אלא אדרבה אתם מתנשאים על קהל ה' ולזה גם מרע"ה השיב לו תשובה ברמז על קנתורו שמקנתר בשלשה מאד ולכך כפל לו הדברים בשלש חלוקות כנגד ג' מאד הנז' שיוודע אם הם באמיתות שרוצה בם השי"ת או לאו או יובן בס"ד נקיט ג' לשונות כנגד שלשה מדרגות הצדיקים שהם הא' יש לו חלק לעוה"ב הב' למעלה מזה בן עוה"ב והג' למעלה מכולם מזומן לחיי עוה"ב וכנגד העליונה נקיט ויודע ה' את אשר לו וכנגד הבנונית ואת הקדוש והקריב אליו וכנגד התחתונה ואת אשר יבחר בו והקריב אליו:
ועדיין צ"ל אומרו בקר ויודע ה' את אשר לו למה תלה הענין בבוקר ואבא לפרש תחלה מאמר רז"ל פני משה כפני חמה שבארתי בס"ד מאמר בשני ביאורים הא' כמו פני חמה אם האדם משער מדתה כפי ראיית עיניו ודאי הוא טועה בכך טעות גדול כי למראה עינים גודל שלה כמו ככר לחם אבל היא באמת גדולה כמה אלפים ורבבות יותר משיעור כדור הארץ ורק לרוב גובהה נראית קטנה כן אם יבא אדם לשער מעלתו של מרע"ה כפי מה שנראה לו מפשט המקראות המדברים בשבחו הנה הוא טועה בהשערתו דלפי האמת הוא גדול מאד מן שיעור הנגלה לנו מפשט המקראות כמה אלפים מדרגות ולז"א פני משה כפני חמה ר"ל חשיבות של מרע"ה כדמיון חשיבות החמה שהיא גדולה כמה אלפים ורבבות על שיעור הגלוי לעינינו וכן הוא חשיבות מרע"ה:
ואופן הב' פרשתי בס"ד כי החכם הצדיק נקרא דומה לשמש דכתיב ואוהביו כצאת השמש בגבורתו אך יש חכם צדיק שהוא תקיף וחזק בטבעו מפני שהוא מבחי' הגבורות ואורייתא מרתחא ליה תמיד והוא נוקם ונוטר כנחש ועניש וקטיל וזה דמיון שיש לו עם השמש הוא דומה לשמש בעת הצהריים שיוצא ממנה חום חזק וקווי האור שלה מכים בעינים הצופים בה ובצדיק כזה לא יבחר השי"ת לעשותו מנהיג לישראל יען כי יצא מהנהגתו נזק לישראל דעניש להו תכף כשיחטאו נגדו אך צדיק שהוא מבחינת החסדים אשר לבו תמיד מלא רחמים וגם הוא עניו ושפל שאינו מקפיד אם יתריסו נגדו הנה זה ידמה לשמש בהיות הבוקר שהוא תחילת זריחתה דעדיין אינו יוצא ממנה חום השורף והיא עומדת נמוכה ואין קווי האור שלה מכים בעינים הצופים בה והאדם נהנה מראייתה ואינו נזוק כן זה הצדיק אם ינהיג את ישראל יהא נח להם מהנהגתו כי לבו מלא רחמים עליהם תמיד ואפילו אם יתריסו כנגדו מחמת שהוא עניו ונמוך אינו מקפיד עליהם ואינו מענישם ולכן מרע"ה ראהו השי"ת דומה לשמש בעת זריחתה בבוקר שהיה עניו ונמוך ולבו מלא חסד ורחמים לכך בחר בו השי"ת להיות מנהיג את ישראל וכן ארז"ל במדרש בדקו תחלה בצאן שהיה רועה את צאן יתרו ונהג בעין חסד וחמלה בצאן של בשר ודם והביא המדרש מעשה באותו שה אשר הרכיבו על כתפו וכו':
ולכן אמר ברמז לקרח ועדתו אשר התריסו כנגדו והוא היה יכול באמת לכלותם מעל פני האדמה ברגע בהבל פיו אך לבו מלא רחמים כי הוא ידמה לשמש בבוקר בתחלת זריחתה שאין נזק יוצא מתוכה לבני אדם כי אם רק הנאה וטובה לז"א בוקר ויודע ה' את אשר לו ר"ל המתינו עד הבוקר שבו התחלת זריחת השמש שהיא הנאה לעולם ואין יוצא ממנה ויודע ה' את אשר לו ר"ל מי הוא בדור זה אשר ידמה לו לשמשו של בוקר כדי שיהיה ראוי להנהיג את ישראל והוא אמר דבר זה כנגד מה שהתריסו על הנהגתו כי בשלשה דברים התריס קרח באומרו לישראל משה מלך ואהרן כה"ג ובניו סגני כהונה ובכל זאת לא צוה ה' אלא הוא מלך מעצמו ומינה את אחיו כה"ג ובנו סגן כהונה מדעתו ומרע"ה מרוב ענוה שלו השיב על התרסה זו שהתריס בעבור שהוא המנהיג ישראל ברמז בדברים אלו אך על התרסה שכנגד אהרן הע"ה אמר ואת הקדוש והקריב אליו ועל התרסה שכנגד סגן כהונה אמר ואת אשר יבחר בו יקריב אליו:
ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי
י"ל למאי אצטריך לומר להם שמעו הלא עומדין הם ושומעין בודאי ונ"ל בס"ד דאיתא במדרש רבה א"ר לוי למה חלק קרח על משה אמר אני בנו של שמן בן יצה"ר שנאמר ותרשך ויצהרך תרש זה יין והיצהר זה שמן ובכל המשקין שתתן את השמן הוא נמצא עליון ולא עוד אלה שכתוב אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ וכי יש לשמן בנים אלא זה אהרן ודוד שנמשחו בשמן המשחה אהרן נטל כהונה ודוד נטל מלכות אמר קרח ומה אלו שנמשחו בשמן לבד נטלו כהונה ומלכות אני שאני בנו של שמן איני נמשח (כלומר איני צריך למשיחה) ונעשה כהן ומלך מיד נחלק על משה עכ"ל והנה בודאי לא אמר הפסוק הנז' של אלה בני היצהר אלא אמר המכוון של הפסוק דהיינו שאמר כה"ג ומלך צריכין משיחה אבל אני נעשה כה"ג ומלך ואין צריך לי משיחה ורבי לוי מביא הפסוק דאלה בני היצהר מפני שדברים אלו נדרשים בו וכך הוא מנהג חז"ל בכמה מאמרים נמצא קרח הוה בדיק בשמא והבין בשם אביו יצהר ללמוד ממשמעות שם אביו שיהיה הוא ראוי להיות כהן ומלך ובאמת אם הוה בדיק בשמא היה לו להיות בדיק בשמיה דלוי שהוא אב השבט כולו שקרח ואביו כולם נגררים אחריו דמוכח משמו חשיבות החיבור והלווי כי הוא נקרא לוי על שם החיבור והלווי דכתיב עתה הפעם ילוה אישי אלי ותקרא שמו לוי ועל כן ראוי שכל זרעו יהיו בחיבור ואהבה וישנאו הפירוד ואיך הוא בא לעשות הפירוד בינו ובין שאר בני שבטו שבא לחלוק עם בני עמרם דודו ועל זה הוכיחו מרע"ה ברמז באומרו שמעו נא בני לוי שמע כלומר הבן ר"ל תבינו איך אתם בני לוי הנקרא על שם החיבור ואיך אתם עושים פירוד:
המעט מכם כי הבדיל אתכם ה' אלהי ישראל וכו'
נ"ל בס"ד ידוע דאין הקב"ה נותן גדולה לאדם אא"כ ממעט עצמו תחלה דמאן דאיהו זעיר איהו רב ולכן א"ל הנה אתם מבקשים גדולה יותר על מה שיש לכם וכי עשיתם איזה מעוט והשפלה בעצמכם באיזה דבר בעת שהקב"ה נתן לכם גדולה כדי שתהיו ראויים לגדולה זו אשר תבקשנה לעת עתה וז"ש המעט מכם כי הבדיל אתכם ה' אלהי ישראל ר"ל אם בעת שהבדיל אתכם נראתה איזה המעשה והשפלה מצדכם כדי שאתם מבקשים גדולה על גדולתכם:
כי תשתרר עלינו גם השתרר
י"ל כפל הלשון ומה בא לרבות בתיבת גם ועוד אומרם העיני אנשים ההם תנקר את עין מי רוצה לנקר ונ"ל בס"ד ע"פ מדרש רז"ל בתהלים ובמושב לצים זה קרח שהיה מתלוצץ על משה ואהרן מה עשה כנס כל הקהל שנאמר ויקהל עליהם קרח את כל העדה התחיל לומר ליצנות וא"ל אלמנה אחת היתה בשכונתי ועמה שתי נערות יתומות והיתה לה שדה אחת באתה לחרוש א"ל משה לא תחרוש בשור וחמור יחדיו באתה לזרוע א"ל שדך לא תזרע כלאים באתה לקצור ולעשות ערומה א"ל הניחי לקט שכחה פאה באתה לעשות גורן א"ל תני תרומה ותרומת מעשר ומעשר ראשון ומעשר שני הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו מה עשתה מכרה השדה ולקחה ד' וה' כבשות ללבוש מגיזתם ולאכול מחלביהן והטעם הוא מפני שעשה לה צרה ומצוקה באותם ההלכות של השדה כי היתה עניה ואין לה שוורים משלה לחרוש בהם ולקחה בשאלה מאחרים ואחד השאילה שור ואחד השאילה חמור והוא ביטל אותה מן החרישה וכמה צער נצטערה עד שנזדמן לה אחד שישאיל אותה מין אחד וכן בעה שזרעה השדה לא היה לה זרע אלא לקחה בתורת צדקה מאחרים כל או"א נתן לה מלא חפניו זה חטים וזה שעורים וזה כוסמין וזה שאר מיני דגן ונתערבו ביחד ורוצה לזרוע אותם בשדה בתערובתם ומנע אותה בשביל כלאים והוכרחה לשבת ימים ולילות עד שביררה כל מין בפ"ע ולכך קצה נפשה בשדה ומכרה וקנתה הכבשות וכיון שילדו ילדו זכרים ובא אהרן וא"ל תני לי את הבכורות שכך אמר הקב"ה כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר וכו' הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו הגיע זמן גיזה א"ל תני לי ראשית הגז שכך אמר הקב"ה ראשית גז צאנך תתן לו אז אמרה אין לי כח לעמוד מאיש הזה הרי אני שוחט אותן ואוכלתן כיון ששחטה אותם א"ל תני לי הזרוע והלחיים והקיבה אמרה לו אפילו ששחטתי אותם לא ניצולתי מידך הרי הן עלי חרם אמר לה תני הכל שכך אמר הכתוב כל חרם בישראל לך יהיה נטלם והלך לו הניחה בוכה היא ושתי בנותיה אריך כדין הא ביזתא עלובתא כלומר הראוי לעשות כן הלא נגזלה העניה הזאת כ"כ הם עושים ותולין בהקב"ה מכאן שהיה לייצן ע"כ ע"ש והנה ידוע הוא דכל המעשה שסיפר קרח היא שקר וכזב כי אותו זמן עדיין לא באו לא"י ולא נתחייבו בתרומות ומעשרות ולא היה להם עדיין שדות כי במדבר היו ולא נתחייבו ג"כ בראשית הגז אך בדה מעשה זו מלבו כדי ליתן ארס בלב השומעין שלא יקומו עליו בראותם שהוא חולק על מרע"ה והשומעין יודעים שלא היתה מעשה זו באמת מאחר דהם במדבר ורק הוא אומר להם על זמן שיכנסו לארץ דאפשר שיזדמן מעשה כזאת ויצא האדם נקי מנכסיו ואיך יצוה הקב"ה דבר שאפשר לבא לידי כך ולכך השומעין שתקו ולא ענו אותו כלום כי הטיל ארס בלבבם במציאות מעשה זו שבדה מלבו ובזה יובן מדרש רז"ל ויקח קרח הה"ד אח נפשע מקרית עז ומדינים כבריח ארמון שפשע ומרד בקרית עוז הוא מרע"ה בעל התורה שנקראת על שמו ואל תתמה איך כל ישראל לא קמו עליו והרגוהו לז"א ומדינים כבריח ארמון שעשה מציאות של מדינים בשקר וכזב להטיל ארס בלב השומעין ונעשו אלו המדנים כבריח ארמון ולכך לא תתקנאו השומעין:
והנה על פי המעשה הנז' שבדה קרח באו דתן ואבירם לקנתר בדברים נגד מרע"ה ואמרו המעט כי העלתנו מארץ זבת חלב ודבש וכו' כי תשתרר עלינו בשדות שלנו גם השתרר בבהמות שלנו כאשר היה באותה אלמנה ואמרו גם לרבות שאר נכסים שיש לכם שליטה בכולם אם יחרימם האדם מרוב מרירות נפשו וכמו שהיה באותה מעשה ואם תאמר כל אותה מעשה היא שקר וכזב דעדיין לא באנו לארץ לז"א אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הבאתנו האי אף ר"ל אפילו כלומר אפילו דעדיין לא הבאתנו אל ארץ זבת חלב ודבש ותתן לנו שדה וכרם כדי שתהיה מעשה הנז' עכ"ז מה בכך הלא מעתה צריכין אנחנו לצייר מעשה זו כאלו היא מוצגת לפנינו בפועל כיון דאפשר לבא לידי כך אחר כניסיתנו לארץ וכי העיני האנשים ההם תנקר פירוש אם תוכל לנקר עין השכל שלהם לבלתי יציירו מעשה כזאת בשכלם וכיון דהשכל מחייב הציור הזה הרי הוא כאלו נעשה:
סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה ואל תגעו בכל אשר להם
נ"ל בס"ד דארז"ל אין נא אלא לשון בקשה ותפלה וא"ל אל תתפלל בעד האנשים האלה כי איבודם טוב לעולם גם אם יש לכם כלי משלהם ששאול הוא אתכם אל תגעו בו כי הכלי יתגלגל מאיליו ואולי הנוגע בו יתגלגל עמו:
בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי
נ"ל בס"ד הנה ז' אותות נעשה להעיד על אמיתות נבואת מרע"ה שהם חלוקים זע"ז הא' בליעת החולקים עצמם שהם קרח ודתן ואבירם והב' בליעת הנשים שלהם שבזה יש רבותא יותר שהם עצמם לא היו חולקים אלא נבלעו בשביל שלא פרשו מבעליהם ולא מיחו בהם והג' בליעת בניהם הגדולים בשנים שהם בני עונשין ואע"פ שלא חלקו להדיה נענשו כי נטו אחרי אבותיהם והד' בליעת הקטנים שהם אינם בני עונשין ועכ"ז נענשו בעון אבותם וכמ"ש רש"י ז"ל בא וראה כמה קשה המחלוקת שהרי ב"ד של מטה אין עונשין עד שיביא ב' שערות וב"ד של מעלה עד עשרים וכאן אבדו אף יונקי שדים ע"ש הרי יש בזה רבותא יותר והה' בליעת הבתים והממון שלהם דמן הדין כשיש עונש נפשות ליכא עונש ממון הוא"ו בליעת רכושם שהיה מופקד אצל אחרים שנעשה בבליעתו פלאי פלאות שנתגלגל מאיליו ובא למקום הבליעה ונבלע עמהם הז' השריפה של מאתים וחמשים איש הרי יש כאן ז' אותות ולז"א בזאת תדעון כי ה' שלחני כלומר בז' אות זא"ת בחולם קרי בה ז' או"ת:
ואמר כי לא מלבי נראה לשון יתר מאחר שאמר ה' שלחני לעשות את כל המעשים ונ"ל בס"ד דארז"ל שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה וארז"ל בגמרא דלא עשה מדעתו ממש אלא למד אותם מדברי הקב"ה ופירש הגמרא מאי דרש בכל חד וחד מנייהו וכן ארז"ל ע"פ כה אמר ה' קחו איש חרבו דלא צוה הקב"ה בפירוש על זה אלא למד כן מדבריו יתברך נמצא לפעמים יאמר כה אמר ה' אע"פ שלא צוהו בפירוש אלא למד דבר זה מן קל וחומר או גז"ש או שאר דרכי הלימוד שהתורה נדרשת בהם ולהכי עתה בא לפרש דכל המעשים האלה שערער עליהם קרח באומרו שאני אומר בשם הקב"ה ואינו כן הנה אלו שלחני הקב"ה עליהם בפירוש ולא מלבי דייקתי אותם ע"י קל וחומר או גז"ש או שאר דרכי הדרשה ללמוד דבר מדבר בבינת הלב או יובן בס"ד מרע"ה שכינה היתה מדברת מתוך גרונו נמצא הדברים שהיה מצוה את ישראל הם יוצאים מאור השכינה ולא מוציא אותם מלבו ובזה פרשתי בס"ד בכל ביתי נאמן הוא פה אל פה אדבר בו דייקא או יובן לא מלבי אותיות אמל"ל ב"י דנבואתו היתה קול בקול ושניהם שלו וכמ"ש רז"ל קול לו קול אליו:
ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים
נ"ל בס"ד טעם לשלשה נסים אלו שנעשו במטה שמצאו בו פרח וציץ ושקדים כי ישראל הם ג' קדושות כהנים לוים ישראלים שהם ר"ת כלי ואם יהיה חבור אחד הרי יש להם כלי שלם לקבל בו השפע וכמ"ש לעיל לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום כלי דייקא ואם פירוד ביניהם אז הכלי שבור לחלקים ובמה יתקבל השפע וקרח עשה פח לישראל במחלוקת זו שחלק על מרע"ה לומר דעשה לאהרן אחיו כה"ג מדעתו כי עתה יאמר כל הדברים הם מדעתו מצוה בם את ישראל ובנפלת קרח לגיהנם נשבר הפח ונעשה פרח ולכן היה האות במטה אהרן הע"ה בשלשה נסים שהם פרח וציץ ושקדים כנגד ג' אותיות כלי שחשב קרח לשברם בפירור ומחלוקת שעשה בישראל וגם העליון שבמטה היה פרח לרמוז על שבירת הפח שנעשה פרח:
או יובן בס"ד טעם לשלשה נסים הנז' דוגמת הסגו"ל שהוא נקוד החסד והכהונה היא בסוד החסד שהיא בשלשה מדרגות כה"ג וסגן וכהן הדיוט ונ"ל בס"ד ר"ת ג' הנז' שקדים ציץ פרח הוא שצ"ף שבהם נתאמתה כהונת אהרן ונתבטל השצף וס"ת שלהם צמח והוא מספר הצלחה שבהם הצליח אהרן הע"ה בכהונתו:
