בן איש חי דרשות – קדושים

דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו
הדקדוק שיש בפסוק זה ידוע על אומרו דבר ואמרת לשון כפול גם מה סמך יש לזה עם מאמר אמו ואביו תראו גם עם מאמר שבתותי תשמרו גם מאמר אל תפנו אל האללים ונ"ל בס"ד דאיתא במדרש על פסוק זה רבי אבין אמר משל למלך שהיה לו מרתף של יין והושיב בו שומרים מהם נזירים מהם שיכורים לעת ערב נתן להם שכרן לשיכורים נתן ב' חלקים ולנזירים חלק אחד א"ל אדונינו המלך לא כולנו שמרנו כאחד מפני מה לאלו נתת שני חלקים ולנו חלק אחד א"ל אלו שיכורים הם ודרכם לשתות יין ושמרו לכך אני נותן להם שני חלקים ואתם נזירים אני נותן חלק אחד כך העליונים שאין יצה"ר מצוי בהם קדושה אחת שנאמר ובמימר קדישין שאלתא אבל התחתונים שהיצה"ר שולט בהם הלואי בשתי קדושות יעמודו הה"ד דבר אל כל עדת בני ישראל וכתיב והתקדשתם והייתם קדושים עכ"ל והמדרש הזה מוקשה כי המשל והנמשל הנז' ראוי להביאו על פסוק והתקדשתם והייתם קדושים דמפורש בו ב' קדושות אך פסוק זה של דבר אל כל עדת בני ישראל לא נזכר בו קדושה כפולה אלא רק אחת באומרו קדושים תהיו ולא שייך כאן המשל והנמשל הנז' מיהו בדקדוק הנז' מובן שפיר דרבי אבין קשיא כפל הלשון דבר ואמרת ובא לפרש דצריך לישראל ב' קדושות ורמזם אחת בלשון דבור וא' בלשון אמירה והענין הוא דארז"ל שלשה שותפים באדם הקב"ה ואביו ואמו וחלק הקב"ה הוא רוחני ואין צריך לזרז את האדם על קדושתו כי קדוש הוא מצד עצמו אך ב' חלקים של או"א הם חמריים וצריך לזרזו על קדושתם הוא הדבר אשר דבר הכתוב והתקדשתם והייתם קדושים שזכר ב' קדושות כנגד חלקים של או"א כי על חלקי אין צריך לזרז אתכם יען כי קדוש אני ה' אלהיכם ולכן חלקי הוא קדוש מצד עצמו ועל כן אמר קדושים תהיו שצוה אותם על חלקים של או"א אמר לשון כפול דבר ואמרת והיינו דאיתא בזוה"ק דבור בהכרזה אמירה בלחישו והנה נודע כי חלק האב בבן נפרד מן האב בעת תשמיש המטה שמזריע באשתו וכל תשמיש נעשה בהצנע ובלחישה אך חלק האם בבן נפרד מן האם בעת הלידה דאע"ג שהיא מזרעת ג"כ בעת התשמיש הנה אין הזרע יוצא ממנה כמו האיש אלא נשאר בבטנה ונמצא יציאתו ממנה הוא בעת הלידה וכל לידה תהיה בפרסום ובגלוי ובהכרזה על כן אמר דבר שהוא לשון הכרזה רמז בזה על חלק האם שנפרד ממנה בפרסום ואמר ואמרת שהוא בלחישו ובהסתר לרמוז על חלק האב שנפרד ממנו בהסתר ובהצנע בעת תשמיש ועל שני חלקים אלו הוא מצוה קדושים תהיו:

ולכן אחר שצוה בקדושת שני חלקים של או"א הזכיר מצות מורא אב ואם לומר ע"י שאתם מקיימים מצוה זו איש אמו ואביו תראו בזה תהיו זוכים לקדש חלקים של אב ואם שיש בכם כי מצוה זו של מורא או"א תהיה לכם עזר וסיוע לקדש חלקים של או"א שצויתי אתכם בה גם עוד על ידי מצוה זו של מורא אב ואם תזכו דאת שבתותי תשמורו והוא כי אומרו שבתותי לשון רבים היינו דקאי על שבת בראשית שהוא יום השביעי וגם על יו"ט שהוא ג"כ קרוי שבת וכמ"ש רז"ל ע"פ ממחרת השבת דכתיב גבי עומר שהוא ר"ל ממחרת יו"ט של פסח וקרי ליה שבת שגם בו יש שביתה ממלאכה וידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות דף ט"ז דיו"ט העליה היא עד הבינה הנקראת אם לכן אלה מועדי ה' ר"ת אמ"י אך בשבת העליה היא עד החכמה הנקרא אב לכן כתיב בשבת קודש היא לכם ואין קודש אלא חכמה משא"כ המועדים כתיב בהו מקראי קודש דרק ע"י התפילות שלכם תהיה העליה עד קודש שהוא חכמה יע"ש נמצא שבת בראשית הוא בחי' אב ויו"ט שהוא ג"כ נקרא שבת הוא בחינת אם ולכן אחר מצות איש אמו ואביו תראו סמך ואת שבתותי תשמורו שני מיני שבתות שהם שבת בראשית שהיא בחינת אב ויו"ט הנקרא שבת שהוא בחינת אם גם עוד בזכות זאת שאתם מקדשים חלקים של או"א שיש בכם וגם אתם מקיימים מצות מורא אב ואם וגם שומרים ב' מיני שבתות שהם בחינת אב ואם תזכו לדחות אב ואם אשר בסט"א וז"ש אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם כי ידוע שהאב שיש בסט"א הוא ס"מ וזה נקרא מסכה יען כי כל מכות ופרענות שתהיה בעולם נעשים ע"י כוחות הזכר שהוא ס"מ וכוחות הנקבה שהיא לילית טפלים להם ולכן נקרא מסכה שאם תניח ס' של פלוני על מכה יהיה מסכה אך אלילים רמז לנקבה שהיא אם בטומאה ונקראת לילית ולכן ראש וסוף אלילים הוא אם ובתוך אלילים יש לילי שהוא שמה לילית ולז"א אל תפנו אל האלילים היא האם שבסט"א ואלהי מסכה שהוא האב שבסט"א לא תעשו לכם שתדחו אותם מעלכם וגם כאן הקדים האם קודם האב כאשר תפס בקדושת החלקים דבר ואמרת וכן אמו ואביו תראו ודוק:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד סמיכות איש אמו ואביו תראו לקדושים תהיו דארז"ל למה נסמכה פרשות עריות לפרשת קדושים ללמדך כ"מ שאתה מוצא בו גדר ערוה אתה מוצא קדושה ע"כ וידוע לכל דבר צריך יסוד והיסוד של גדר ערוה הוא הצניעות ומדת הצניעות נלמוד אותה מן אברהם אע"ה ומן שרה אע"ה דכתיב הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את ראה כמה צנוע הי' אברהם אע"ה שלא הכיר באשת ועד אותה שעה וכמה צנועה שרה אמנו שלא גילתה יופיה לבעלה וז"ש קדושים תהיו ואין קדושה אלא ע"י גדר ערוה והיסוד של גדר ערוה הוא ע"י איש אמו ואביו תראו קרי בה תראו בחיר"ק תחת תי"ו שהוא לשון ראיה שתראו ותביטו באמכם הראשונה ובאביכם הראשון שרה ואברהם כמה היו צנועים ואז תלמדו מהם מדת הצניעות וכיון שיש לכם מדת הצניעות בזה יהיה אתכם גדר ערוה שאז קדושים תהיו ולכן הקדים אמו לאביו כי שבח שרה בצניעות היא יותר מאברהם אע"ה כי האשה שהיא יפה מאד ואינה מגלית יופיה לפני בעלה למצא חן בעיניו מחמת צניעות שלה הוא דבר פלא ביותר:

וכי תזבחו זבח שלמים לה' לרצונכם תזבחהו
נ"ל בס"ד דיש ג' מצות דהאדם יהרג ואל יעבור והם ע"ז וג"ע וש"ד ושלשתם בעשרת הדברות והוא כי ע"ז היא דיבור ב' של לא יהיה לך וש"ד הוא דבור לא תרצח והוא נחשב דבור ז' יען כי בכל לוח נכתבו חמשה אך לוח הא' שנכתב בו דבור שמירת שבת נכתב בלוחות ראשונות זכור את יום השבת ובלוחות שניות שמור את יום השבת ואמרו בגמרא דשבועות דף ך' זכור ושמור בדבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכולה לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע ובאמת הם שתי עניינים דזכירה היא ענין מצוה לחוד ושמירה היא ענין מצוה לחוד על כן אע"פ שהקב"ה אמר שתיהם בדבור אחד עכ"ז אי אזלינן בתר מנין המצות דבראשנות נכתב זכור ובשניות נכתב שמור נמצא מצות שבת נחשבת כשתי מצות א' מצות זכור וא' מצות שמור וא"כ אם תמנה המצות של עשרת הדברות לחשוב מצות שבת בשתים תהיה מצות לא תרצח מצוה ז' ומצות לא תנאף מצוה ח' ונמצא שלשה מצות אלו שהם ע"ז וג"ע וש"ד הם סימנם זב"ח ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב אספו לי חסידי כורתי ברתי עלי זבח שהם מוסרים עצמם להריגה על ג' מצות אלו שהם זב"ח שהם מוסרים עצמן לזבח על שלשה שהם זב"ח ובזה יובן וכי תזבחו זבח שלמים רמז לשלשה הנז' שהם סימנם זבח שתזבחו עצמכם בעבורם שבזה תהיו שלמים צריך לרצונכם תזבחוהו דהיינו ברעותא דליבא שתהיו מתאוים לכך כמ"ש על רבי עקיבא שהיה מתאוה תמיד אמתי יבא לידי פסוק זה של מסירת נפש ואקיימנו שעשה הדבר ברצון לב:

הוכח תוכיח את עמיתך
נ"ל בס"ד כפל הלשון לימד הכתוב מוסר גדול לאדם שיהיה מוחל לחבירו אע"פ שחטא לו ולא יקפיד על כל דבר כי יביט בענייניו שבינו לבין הבורא יתברך כמה חטאים חוטא להשי"ת בכל יום והוא יתברך מוחל לו ולמה יתכעס ויקפיד על חבירו שנגע בכבודו שהוא בשר ודם ובמה נחשב כבודו כנגד כבוד השי"ת וא"כ למה יתכעס על חבירו ויחרה אפו עליו עד שיאמר ראוי זה להרגו על אשר חטא לי בכו"כ וכן על זה הדרך בהפלגות שמפליג בענשו של חבירו ומה ישיב לעצמו בחטאיו שבינו למקום ושמעתי מספרים מעשה במלך א' שגזר על גנב א' לתלותו על עץ ויאמר הגנב שהוא מקבל גזרת המלך על עונו אך צריך שימתינו לו עד שיעשה לפני המלך חכמה נפלאה שהוא לבדו יודע אותה וכשימות גם היא תמות עמו לכך רוצה שילמדנה למלך כדי שתשאר בעולם ולא תאבד ויאמר לו המלך מה זאת ויאמר שהוא יודע להביא גרעין א' של תפוחים או פרי אחר ויתקן אותו בסמנים ידועים לו ויתחבנו תוך הקרקע ואחר חצי שעה יהיה הגרעין הזה אילן ויבקע הארץ ויצא אילן גדול מלא פירות ויתפלא המלך על זאת וקם ובא להגינה שלו ויבואו עם המלך המשנה שלו וגם שר האוצר לראות מעשיו של זה ויביאו לגנב גרעין של פרי וישרה אותו תוך הסמנים אשר צוה להביא לו ערך חצי שעה ויאמר הגנב עתה נגמר בישול הגרעין וצריך לתחבו בקרקע כדי שאחר חצי שעה יהיה אילן גדול אך צריך שזה התוחב את הגרעין בקרקע יהיו ידיו נקיות מן גניבה וגזל ואם מימיו גנב איזה דבר אפילו פעם אחת תפסד הסגולה של הגרעין ולא יצא והנה הוא א"א לתחוב אותו בידו כי הוא היה גנב כל ימיו על כן החזיר הגנב פניו אל המשנה ויאמר לו בכבוד תתחוב זה הגרעין בידיך ויאמר המשנה לא אכחד כי בהיותי קטן הייתי עושה הוצאות הבית של אבי בידי והייתי מרויח בהוצאות שאחשוב על אבי יותר ממה שהוצאתי ואע"פ שהייתי עדיין קטן בשנים חושש אני פן תפסיד הסגולה כי אין הידים נקיות לגמרי אח"כ פנה אל שר האוצר ויאמר בכבוד תתחוב אתה הגרעין בקרקע ויאמר אני שר האוצר שכל חשבון ממון אוצר המלך בידי ושגיאות מי יבין שמא טעיתי בחשבון וכתבתי יותר על חשבון המלך שלא כדת אז פנה הגנב אל המלך ויאמר בכבוד אדוני המלך אתה תתחוב הגרעין ויאמר המלך זוכר אני בהיותי קטן ראיתי אצל אבי המלך חוט מרגליות חשוב מאד וגנבתי אותו ממנו לכן גם ידי אינם נקיות נביא אדם אחר ואז הגנב הכה הכאה גדולה על פנים של עצמו ויפול על רגלי המלך ויאמר לו אדוני המלך הנה שר האוצר שלך טען על עצמו שידיו אינם נקיות וגם המשנה הודה שגנב מאביו בחשבון הוצאות הבית וגם אתה אדוני המלך אמרת שגנבת מאביך א"כ למה תתלני על גנבתי אשר העניות לחצה אותי וגנבתי למלאות נפשי כי ירעב ויבוש המלך ויבן כי בחכמה עשה כל זאת המעשה ויפטרהו ע"כ שמעתי הנה כי כן גם האדם אם יחטא לו חבירו יחרה אפו עליו ואומר זה ראוי לענשו כו"כ או להרגו על אשר נגע בכבודי בכו"כ ולמה לא יביט על עצמו אשר הוא חוטא כמה וכמה בכבודו יתברך וצריך שיבוש מאיליו כאשר בוש אותו המלך במעשה הנז' וז"ש הוכח תוכיח את עמיתיך ר"ל כשתבא להוכיח את עמיתיך שחטא לך ויחרה אפך בו הנה תחלה הוכח לעצמך בדברים שבינך למקום כמה וכמה חטאת ואח"כ תוכיח את עמיתיך ואז ודאי לא תשא עליו חטא אלא תמחול לו כי תאמר בלבבך אם אני אפליג עליו בעונש על חטאו לי א"כ כמה וכמה אהיה חייב עונשין להקב"ה בחטאי בכבודו כמה וכמה ועל כן ודאי לא תקום ולא תטור את בני עמך אע"פ שחטאו לך לא תעשה להם קימה ונטירה אלא ואהבת לרעך בודאי יען שאם הוא חטא לך הנה הוא עשה כמוך כי גם אתה חטאת בכבוד השי"ת או הכונה אם הוא חטא לך הנה הוא אדם כמוך אבל אתה תבין כי אני ה' ואתה בשר ודם חוטא לי כמה וכמה צריך אתה לקבל נקמה ועונשים כפי ערך העונש שאתה תרצה לעשות לחבירך בנקמתך בחטאו לך:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד הכפל של הוכח תוכיח את עמיתך בהקדים מה שפרשתי בס"ד בדרשותי ע"פ שאמר שלמה הע"ה מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון והוא ע"פ מעשה שהיה באחד אורח שבא לעיר גדולה ואמר שהוא המוכיח של עיר הגדולה פראג כי אצלם היה הדרשן הגדול שבעיר נקרא בשם מוכיח ובאותו זמן היה למוכיח של עיר פראג שם גדול מאד בכל ערי אשכנז ובשאר מקומות ואותה עיר שבא האורח היתה רחוקה מן פראג ולא היה שם אדם שמכיר את המוכיח של פראג בצורת פניו ורק שמעו שמעו הגדול ואז הכריז הרב של אותה העיר על הדרשה שידרוש המוכיח של פראג ביום שבת ויתאספו קהל גדול ויבא זה האורח ויעמוד על הבימה במקום שעומד המוכיח הדרשן ויאמר רבותי דעו לכם כי הוא היה דר בפראג היא העיר הגדולה שיש בה עשירים גדולים וקהל גדול ויהי לו ט"ו כרמים ומכרם פלוני יעלו לו ריוח בשנה סך כו"כ ומכרם פ' סך כו"כ וכו' וכו' הגיד להם ריוח של כרם בפרטות עספ"א ואמר עוד שהיה לו עשרים שדות של זריעה ומשדה פ' יגיע לו ריוח בשנה כו"כ וכו' וכו' גם היה לו שלושים אלף צאן ומגיע לו ריוח מחלבם כו"כ ומצמרם כו"כ ומן הולדות סך כו"כ ועוד מאתים חנויות ומכל חנות מגיע לו ריוח סך כו"כ והיה לו חמשים חצרות שהיה משכירים ויגיע לו מזה סך כו"כ ומזה סך כו"כ וכו' והיה לו בית מסחר גדול שיש בו כו"כ חדרים וכו"כ סופרים והיה לו מאתים ספינות שמגיע לו מהם סך כו"כ והיה לו מסחר גדול באנגלית וצרפת ומסקוף ופרנסייא ואיטאלייא והיה תמיד מצוי באוצר שלו זהובים בעין כו"כ וכספים סך כו"כ ושטרות על הממשלה בסך כו"כ ועל הכל היה פורט חשבון הסך של הרווחתו בפרטות כאדם המסדר חשבון עם שותפים שלו והקהל מתלחשים זע"ז לאמר מה מדבר זה ועל מה באנו לכאן וכולם ממתינים סוף דבר לידע מה רצונו בדברים אלו שפורט והולך והוא אחר שגמר כל הקניינים שהיה לו אז אמר הנה כל העושר הנורא הזה אשר הגדתי בא יום רעה ואבד הכל בזמן מועט ונשאר ערום מכל הנז"ל כמו איוב ממש ותהום כל עיר פראג על המקרה הרע שקרה לו וכל העשירים שהיו מתגאים בעושרם השפילו לארץ ראשם ויאמר כל אחד ואחד אם כל עושר הגדול ההוא אבד בענין רע בזמן מועט איך יבטח האדם על עשרו ואיך יתגאה בו להיות לו בו הרמת ראש על בני אדם ואם בארזים נפלה שלהבת מה יענו אזובי קיר ועל מה ירדוף האדם אחר עוה"ז ימים ושנים אשר אפשר לאבד כל טרחו ויגיעו ביום אחד הן מידו הן מיד בניו ויתפעלו כל אנשי העיר פראג מן המקרה הזה שקרה לו ועשה בלבם רושם גדול ונשבר לבם לכמה שברים ונמס והיה למים כי מן הדברים האלה שקרה לזה ירד מוסר גדול לתוך חדרי בטנם עד כי המוכיח הגדול של פראג שדורש להם תוכחות מוסר מפי סופרים ומפי ספרים לא היה עושה רושם בקרבם אחד מני אלף מזה ונמצאתי אני בזה מוכיח גדול של עיר פראג ולכן כשבאתי עתה לעיר שלכם הזאת אמרתי אני הוא המוכיח של פראג ולא שקרתי ח"ו כי אני הייתי המוכיח שלהם במקרה הזה אשר קרני יותר מן המוכיח שהוא הדרשן שלהם והנה בודאי זה המקרה אשר ספרתי לפניכם עתה עשה רושם ותוכחות מוסר בקרבכם עשר ידות מן תוכחת מוסר שדורש לכם החכם שלכם אז אמר ר"ח בן עקשיא אומר ויאמר קדיש על ישראל ויקומו הקהל וילכו לבתיהם בשברון לב וינודו בראשם על בגידת הזמן וכל או"א נתפעל בלבבו מן הדברים האלה מאד מאד ע"כ המעשה:

נמצא מקרי הזמן אשר יהיו לאדם בהפכת הגלגל הם עושים פועל מוסרי בלבות בני אדם יותר מדברים אשר עורך הדרשן המוכיח את העם מפי סופרים ומפי ספרים כי מן המקריים האלה יתפעל האדם למאס בגאוה וגבהות לב אשר תהיינה מצד העושר וגם ימאס ברדיפת הכבוד ויבין פחיתות העוה"ז שהוא כלה ואבד ברגע ואינו שוה כלום כנגד חלק קטן של עוה"ב ולכן שלמה הע"ה שהיה מלא וגדיש מכל מין טובה ותענוג חמריי של עוה"ז ולא חסר ממנו דבר כמ"ש הגדלתי מעשי בניתי לי בתים ונטעתי לי כרמים עשיתי לי גנות ופרדסים וכו' קניתי עבדים ושפחות וכו' גם מקנה צאן ובקר הרבה וכו' גם כסף וזהב וסגולת מלכים וכו' עשיתי לי שרים ושרות ותענוגות בני אדם וכו' והגדלתי והוספתי וכו' ואחר כל זאת בא יום רעה ונשאר ערום נקי מכולם דלא נשאר לו אלא רק מקלו שבידו ומחזר על הפתחים וקורא אני קוהלת ואין שומע לו עד שהחזירו הקב"ה למלכותו בנס והנה ודאי מקרה זה שקרה לו אחר שאסף כל הטובות הנוראות אם יבא האדם אחר כך להוכיח לבני אדם במקרה הזה שקרה לשלמה חן ימצא בדבריו כי יעשו דבריו רושם בלבות בני אדם כאשר יוכיחם ממעשה שהיה ולא בדברים בעלמא ולז"א מוכיח אדם אחרי חן ימצא כי הלימוד ממעשה שהיה בפועל עושה רושם מאד בלב השומע יותר מאותו מחליק לשון לסדר דברים דוקא אע"פ שהוא מטעים אותם והם יקרים המיוסדים ע"פ השערת השכל והסברתו:

והנה ידוע כי כל יסורין ופגעים רעים אשר תהיינה לאדם מן השמים נקראים בלשון תוכחה כמ"ש השי"ת לדוד הע"ה והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם יען כי השי"ת שולח היסורין לאדם כדי להוכיחו בהם על עונותיו על כן נקראים בשם תוכחה וכבר אמרנו כי האדם יתפעל בתוכחות מוסר בלבבו מן מעשה תוכחה הנעשית בפועל עשר ידות מדברי המוסר אשר תשמענה אזניו מן המוכיח הדרשן וכמו ענין המעשה הנז"ל וזו התועלת היא לשומעין וגם יש בזה עוד תועלת להמוכיח עצמו כי החכם הדורש תוכחת מוסר מפי סופרים ומפי ספרים לא יבצר מהיות עולה בלבבו שמץ גאוה בראות עצמו עומד על הבימה ומוכיח את הציבור על מעשיהם משא"כ אם יהיה זה המוכיח בעל מעשה כאותו האיש אשר אמרנו במעשה הנז' שאמר שהוא המוכיח של פראג וסיפר להם מקרה הזמן שקרה לו שנפל מאגרא רמא עד בירא עמיקתא לא שייך שיבא להתגאות בדבריו באותה שעה שהוא מספר בשפלות לבו אשר ירד פלאים וארז"ל במדרש כי רשב"ג שנהרג היה מצטער מה עשה עון שסופו להיות נהרג ואח"כ תלה הדבר בזה דלא יבצר מהיות עולה בלבבו קצת גאוה בעת שהיה דורש בציבור לעם רב וז"ש הוכח תוכיח את עמיתיך ר"ל בהוכח שעשו לך מן השמים הם יסורין ופגעים שנקראים בשם תוכחה בהם תוכיח את עמיתיך שתספר להם מה שקרה לך שאז בזה יכירו חסרונות עוה"ז וכמו שעשה אותו האיש שאמר שהוא המוכיח של פראג כי בזה המוסר שיוצא להם מן מעשה שהיה יהיה רושם ופועל בלבם יותר מן תוכחות של מוסר שאומר המוכיח מפי סופרים ומפי ספרים וגם בזה איכא נפקותא אחריתי למעליותא והוא כי לא תשא עליו חטא של גאוה ויוהרא מאחר שאתה מדבר בשפילות מצבך ואשר קרה לך וכאמור וגם הוא לא יבוש מהדברים אשר תדבר עמו מאחר שאתה מדבר בחסרון עצמך וגם זה נרמז באומרו ולא תשא עליו חטא ר"ל חטא של הכלמה והלבנת פנים:

לא תקום ולא תטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך
הנה רבים נתפלאו במצוה זו איך תצוה התורה דבר שהוא נגד הטבע שאין טבע האדם יכול לקיים דבר זה שיאהב את רעהו כמוהו וכבר חז"ל אמרו חייך קודמין לחיי חבירך נמצא דבריהם הפך פשט הכתוב הזה גם י"ל למה הוצרך לפרש ולומר את בני עמך והלא כל הצווי של התורה מדבר בבני עמך ולא בעם נכרי ולמה הוצרך לפרש כאן טפי משאר דברים ונ"ל בס"ד כי הנה באמת אחר שגילו לנו רז"ל סוד הגלגול אז אנחנו רואין טעם נכון והכרחי לבלתי נהיה שונאין זא"ז ובלתי עשות נקימה ונטירה זל"ז והיינו כי תמצא ראובן ושמעון שהם רחוקים וזרים זה מזה הרחק מאד מצד משפחתם ובית אבותם אך באמת בגלגול הקודם היו קרובים זע"ז שהיו שני אחים או אב ובנו ועל כן אם יהיה שמעון שונא עתה לראובן שהיה אביו בגלגול הקודם או בנו נמצא הוא עתה שונא את אביו או את בנו וכן להפך וכן הענין הוא בין הנשים אשר ימצא בהם כמה וכמה שהן שונאות זא"ז מאד ואפשר שבגלגול הקודם היו אלו אם וביתה מעשה באשה שהיתה שונאה את כלתה שנאה עצומה מעת שנכנסה לביתה בימי חופתה והמריבה לא היתה זזה ממנה בימים ובלילות ובכל שעה ושעה עד שקצה כלתה בחייה ובחרה מות מחיים מחמת שהיתה חמותה מציקה לה בקטטה מאד וסיבת השנאה שהיתה לאשה עם כלתה היה זה כי לאותה האשה היה לה בת יפה מאד שהיתה חביבה עליה כנפשה וקודם החופה של כלתה בט"ו שנים נפטרה אותה הבת והיתה אמה מתאבלת עליה הרבה ולא שכחה אותה וכשבאה הכלה ההיא לביתה הביטה בצורתה וראתה שהוא דומה ממש לביתה הנפטרת הן מצד קומתה הן מצד יופיה הן מצורת פניה ולכן כשראתה אותה זכרה את ביתה שנפקדה ממנה ותשנא את זאת ותעש עמה מריבה כל שעה ושעה וצר לה מאד אשר זו כדמות ביתה באה וישבה בביתה במקום שהיתה ביתה והנה לילה אחת בא בעלה של אותה אשה שהיתה אלמנה אליה בחלום ויאמר לה עד מתי את עושה מריבה עם כלתך לוא ידעת מי היא זאת היית כל יום מחבקת ומנשקת אותה אמרה לו לו בחלום מה היא זאת ויאמר זאת היא ביתך שנפטרה קודם ט"ו שנים משבאה זו לביתיך וביום שנפטרה נולדה זה הכלה ונתגלגלה בה ביתך ולכן היתה הצורה שלה דומה לה ממש בכל דבר ולהיות שאת היית מצטערת על ביתך גלגלו מן השמים שבינך יקח לו לאשה זאת הכלה שהיא ביתך בעצמה ונמצא ביתך חזרה אצלך בבית ואת כל יום מצערת אותה בקטטה ומריבה הרי את מצטערת את ביתך שחביבה כנפשך וזאת בשמעה דברים אלו מבעלה בחלום חרדה ורעדה מאד ותכה בידיה על פניה ואז הקיצה מן השינה והנה חלום ותבך בכי גדול על אשר עשתה לכלתה שבאמת היא ביתה ותקם באותה לילה ותדפק על פתח חדר כלתה ותכנס ותפול לפני רגלה ותחבקנה ותנשקנה ומאז היתה אוהבת אותה כנפשה כי ידעה שזאת היא ביתה שחזרה אצלה ומן המעשה הזאת יעשה האדם היקש לכמה דברים שיהיו בין האנשים ובין הנשים על כן מי שיש לו מוח בקדקדו יתרחק משנאה ונקמה ונטירה כי אולי זה שהוא שונאו עתה הוא היה אביו בנו או אחיו וכן בנשים מאחר ששניהם הם זרע ישראל ועם אחד הם אפשר להיות כך משא"כ נכרים מעם אחר לא יצוייר דבר זה וז"ש לא תקום ולא תטור את בני עמך קרי ביה עימך חיר"ק תחת העין ר"ל כיון שהוא בני עמך אפשר להיות שכבר היה בגלגול הקודם עמך ממש או אב או בן או אח אע"פ שהוא זר עתה ואיך תקום ותטור או אביך אי את בנך או את אחיך:

ועוד הוסיף הכתוב טעם אחר בחיוב האהבה בין בני אדם והוא כי מחמת שהם מין אחד השכל מחייב שצריך לאהוב זא"ז כי כל בריה ראוי שתאהב את המין שלה וז"ש ואהבת לרעיך ר"ל שעוד טעם נוסף בחיוב האהבה לרעך יען שהוא כמוך מין אחד שאתה אדם והוא אדם וראוי שכל בריה תהיה אוהבת המין שלה אע"פ שהם רחוקים מצד המשפחה ובית אבות:

לא תאכלו על הדם
נ"ל בס"ד התשמיש מכונה בשם אכילה כמו אכלה ומחתה את פיה ויש חמשה דמים טמאים שהם דוחים התשמיש של איש ואשתו וז"ש לא תאכלו על ה' דם ר"ל על חמשה מיני דם:

ועוד נ"ל בס"ד קודם אותיות דם יש אותיות גל שהוא לשון גללים שהוא זבל הכרס והאדם טוב שיפנה תחלה קודם סעודתו ואח"כ יאכל וז"ש לא תאכלו על הדם ר"ל קודם שתפנו הגללים מן הכרס הרמוזים באותיות שקודם דם או יובן לא תאכלו בשביל להרבות דם בגופכם שהוא בריאות הגוף ולא תכונו לקיום הנפש ובזה לא תנחשו שתהיו דומים לנחש אשר עפר לחמו כן אתם כונתכם בעבור החומר שהוא מתייחס לעפר אלא תהיה כונתם לברר נ"ק מן המאכל שזהו קיום הנפש גם לא תעוננו לשון ענן כי האדם ע"י שילמוד תורה על השלחן זורח אור על השלחן כאור השמש כי נר מצוה ותורה אור ואם בתוך השלחן יחזור ודבר דברים בטלים ואינם הגונים הרי זה ידמה כמו ענן העובר תחת עין השמש ומכסה אורה ומחשיך על השלחן:

או יובן בס"ד לא תאכלו על הדם ע"פ מ"ש הגאון חיד"א ז"ל ברב"ל האוכל מאכל הרבה אז וא"ו של וש"ט יתארך ונעשה ושט אותיות שטן ששולט השטן באכילתו ע"ש והנה בין מספר וא"ו למספר נו"ן הוא דם וז"ש לא תאכלו על הדם ר"ל שתגרמו להוסיף דם על ושט ויהיה שטן ועי"כ לא תנחשו חלק התיבה לשתים לא תנח שו כי השטן שהוא דרגא דשו לא תניח לו שליטה על אכילתך ובזה לא תעוננו שתי עינויים עינוי לנפש ועינוי לגוף כי כתב הרמב"ם ז"ל כל חולאים הבאים לגוף הם מחמת רבוי האכילה יותר מדאי:

או יובן בס"ד לא תאכלו על הדם דידוע בכל עסקינו בתורה ומצות ותפלה כדי לעשות בירורים של י"א סימני הקטורת וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל בספר מבוא שערים ע"ש וידוע כי הבירורים של הנז' בכל יום הם שתים שהם ארבע כי בבוקר מזכירים י"א סמני הקטורת בתורה שבכתב של המקרא ותורה שבע"פ של תנו רבנן כי הם ב' בחינות אחת של תפארת ואחת של מלכות ונמצא בשחרית ומנחה הם ארבעה וד"פ י"א הם דם וצריכין לבררם להביאם למקום האחדות שהוא סוד אל"ף ועל כן ישראל נקראו בתואר אדם ואם אינו מברר ומכניס למקום האחדות נמצא הוא חסר אות א' מן אדם ונשאר אצלו בתואר אדם רק אותיות דם וז"ש לא תאכלו על הדם אלא גם באכילתכם תהיו זהירים לקיים הרמוז בתואר אדם שלכם לברר מן ד' בחינות י"א סמני הקטורת של שחרית ומנחה שהם דם ולהביאם למקום האחדות שהוא אות אל"ף:

ובזה יובן רמז התנא אזהו דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם ר"ל היא תפארת לעושיה שהיא שלמה במחשבה ובמעשה והיא תפארת לו מן האדם שעושה בה בירור כראוי אשר רמוז באותיות אדם:

מפני שיבה תקום והדרת פני זקן
נ"ל בס"ד עיקר תיקון העונות בתשובה והוא ע"פ מספר התעניות שגילה רבינו האר"י ז"ל לכל עון בפ"ע ואם האדם יעשה תשובה בזקנתו לא יוכל לקיים התיקון בצום כי א"א לזקן שיתענה אבל בבחרותו אפשר לקיים תיקון בצום והנה קודם זקן יש אותיות צום וז"ש מפני שיבה תקום כמ"ש בזוה"ק על בעל תשובה שישוב בבחרות יען כי עתה תוכל להדר התשובה שלך בצום שהוא פני זקן ר"ל שרמוז קודם אותיות זקן:

והתקדשתם והייתם קדושים
פרשתי לעיל ע"ד שלשה שותפים באדם הקב"ה ואביו ואמו ובזה יובן בס"ד מאמר רז"ל עתידים הצדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה כלומר יאמרו לפניהם ג"פ קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה קק"ק והטעם כנגד שלשה חלקים הנז' שכולם יתקדשו ויהיו קדושים ובזה יובן בס"ד הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה פירוש הסתכל בכבוד הגדול הזה שיהיה לצדיקים לעתיד שיאמרו ג' דברים לפניהם דהיינו ג"פ קדוש ואז תהיה צדיק כדי שתזכה לכך: