אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פוקד על פי משה
נ"ל בס"ד דידוע כל חשבון עושה נזק מצד השראת הברכה ומושך חסרון לאותו דבר יען דהברכה אינה שורה אלא בדבר שאינו שקול ומדוד ומנוי ואיך עשה מרע"ה חשבון במשכן כמ"ש אלה פקודי משה אך ידוע ב' טעמים בדבר היה לדחות הנזק הבא מצד החשבון הא' כי היה משכן של מטה מחובר עם משכן של מעלה הנקרא משכן העדות כנז' בזוה"ק ועי"כ נעשה כאלו זה המשכן התחתון עומד למעלה ששם לא ישלוט ולא יגיע שום נזק הארציי השולט למטה בתחתונים ועוד טעם שני כי החשבון של המשכן יצא מפיו של מרע"ה ולא מפי אדם אחר וידוע כי מרע"ה היתה שכינה מדברת מתוך גרונו דעל כן היה אומר זה הדבר אשר צוה ה' משא"כ שאר נביאים אומרים כה אמר ה' וכיון דהיתה שכינה מדברת מתוך גרונו א"כ דברים שאומר בפיו כאלו הם יוצאים מאתו יתברך וידוע שכל מנין האמור מאיתו יתברך אינו שולט נזק מצידו וכמ"ש רז"ל כתוב אחד אומר על ישראל לא ימד ולא יספר וכתוב אחד אומר והיה מספר ומתרץ בגמרא לא קשיא כאן בידי אדם כאן בידי שמים וכן הענין כאן וז"ש אלה פקודי המשכן חשבון המשכן וא"ת החשבון עושה נזק ולמה עשאו במשכן לז"א משכן העדות ר"ל זה המשכן מחובר עם משכן של מעלה הנקרא משכן העדות ואין מגיע לו נזק ועוד אשר פוקד על פי משה ששכינה מדברת מתוך גרונו:
ועוד נ"ל בס"ד הפסוק הנז' עם מ"ש על פי משה נראה לשון יתר ונקדים מ"ש רבינו האר"י ז"ל ששם אלהים הוא כנגד הג' מנצפ"ך ושלשה גבורות שהם כנגד אלה הם בחינת מעשה ושני גבורות שהם כנגד אותיות מ"י הם בחינת הבל וכשחטאו בעגל ואמרו אלה אלהיך פגמו באותיות אלה דשם אלהים ובזה היה עיקר הפגם כי אלו הם בחינת מעשה ונפגמו במעשה של העגל אך הם בקשו לפגום גם באותיות מ"י דשם אלהים שהם בחינת הבל לכך היו מנשקין את העגל כי מקום הנישוק הוא הבל ע"ש וידוע כי המשכן היה תיקון פגם עון העגל ולהיות כי עיקר הפגם שלהם בעגל היה באותיות אלה שהם בחינת מעשה לכך נתקן הפגם במעשה המשכן ולכך ברכם מרע"ה יה"ר שתשרה שכינה במעשי ידכם דייקא אמנם הם בנשוק עשו ג"כ קצת פגם באותיות מי ששם בחינת הבל וזה הפגם של הבל אינו נתקן ע"י מעשה אלא ג"כ צריך לו תיקון ע"י הבל שבפה והתשובה לזה הוא כי הן באמת עקרו של משכן הוא ענין מעשה אך איך אפשר שהיו עושין אותו אם לא היה מודיע להם מרע"ה בדבור פיו איך יעשו ומה יעשו נמצא גם מרע"ה עשה מלאכה של תיקון במשכן בדבור פיו ששם הוא הבל ובזה נתקן גם פגם שעשו במ"י שהם בחינת הבל וז"ש אלה ר"ל אותיות אלה דשם אלהים שנפגמו בעגל הם פקודי המשכן פירוש תיקוני המשכן מלשון פקד פקדתי וכן וה' פקד את שרה שהוא לשון תיקון וזכירה לטובה במאמר רז"ל וכן דרשו בזוה"ק דף רכ"ב ע"א אשר פקד על פי משה אתתקן ואתפקד בכלא דכתיב פקד פקדתי וכו' נמצא דריש פקידת המשכן ענין תיקון ומדויקים דברי הזוהר ע"פ ביאורינו זה כמ"ש אתתקן ואתפקד בכלא תיבת בכלא דייקא ואע"פ שהמשכן הוא ענין מעשה ועיקרו בא לתקן אותיות אלה שהם בחי' מעשה עכ"ז משכן העדות ה' עדות לשון עדי וקשוט ר"ל עשה עדי לכל החמשה אותיות דשם אלהים הוא הדבר שאמר הזוהר אתתקן ואתפקד בכלא דייקא וא"כ והלא ב' אותיות מ"י הם בחי' הבל ואיך יתוקנו במעשה המשכן לז"א אשר פוקד על פי משה דלא היה אפשר לעשות מעשה המשכן בלתי מלאכת הפה של מרע"ה שצוה אותם בפיו איך יעשוהו ובמה יעשוהו ובזו המלאכה של הפה שה"ס הבל נתקנו אותיות מ"י שהם סוד הבל ובזה יובן בס"ד מאמר רז"ל בסוטא דף ט' דאמר מר משנבנה מקדש ראשון נגנז אוהל מועד קרסיו קרשיו ובריחיו ועמודיו ואדניו וקשה למה פרט חמשה מינים אלו ודי לומר נגנז אהל מועד אך לרמוז בחמשה מינים אלו שבו היה תיקון לחמשה אותיות שם אלהים וכיון דהתיקון נשאר קיים לכך גם הוא נגנז כדי שישאר בקיומו ולא תשלוט בו יד אויב:
ובזה יובן בס"ד המדרש פרשה נ"ב ע"פ עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון שהיו ליצני הדור מלייצין אחריו של משה ואומרים אלו לאלו אפשר שהשכינה שורה על ידיו של בן עמרם כיון שא"ל הקב"ה להקים את המשכן התחיל שוחק עליהם שנאמר ותשחק ליום אחרון אמר להם בואו שנקים המשכן התחילו טוענין ובאין אצלו שנאמר ויביאו המשכן אל משה כמה חכמים היו שם ובאו אצל משה ולא היו יכולים להקימו אלא אמר שלמה רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה שמשה היה מעולה מכולם למה שעשו את המשכן ולא היו יודעין לישבו מה עשו נטלו כל או"א מלאכתו ובאו להם אצל משה ואומרים הרי קרשים הרי בריחום כיון שראה אותם משה מיד שרתה עליו רוה"ק והקימו עכ"ל והדברים תמוהים במה מצאו פתחון פה לדבר אפשר שהשכינה שורה על ידיו של בן עמרם מה זו תמיה דמי יש כמוהו בעל יכולת בכל דבר שבקדושה ולמי כל חמדת ישראל אך הענין הוא כי עיקרו של משכן שהוא ענין משה בא לתקן פגם אותיות אלה שפגמו בעגל שהם בחינת מעשה וגמר התיקון של מעשה המשכן הוא מעשה ההקמה שלו שיתחברו כל חלקיו ביחד והיה המשכן אחד ובזה נשלם פגם המעשה של העגל אך ידוע כי מרע"ה היה בחי' הבל בן אדה"ר שהוא מסוד ב' גבורות שהם מ"י שהם בחינת הבל משא"כ קין היה מסוד ג' גבורות אלה שהם בחינת מעשה ולכן מרע"ה היה כוחו בפיו וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים ובשער מאמרי רשב"י ובזה פרשתי בס"ד מ"ש מרע"ה לפני הקב"ה בסנה כששלחו לעשות אותיות ומופתים במצרים להוציא את ישראל משם שאמר לא איש דברים אנכי ופרשתי הכונה דקאמר בלשון תימה וכי לא איש דברים הלא אנכי בחינתי מגבורות שהם סוד הבל ולכך כוחי בפה דוקא וענין של מעשה אינו מבחינתי ואתה שולח אותי לעשות מעשים של עשר מכות ראוי שתשלח אדם שהוא מבחי' קין שכוחו במעשה ולא אני שאנכי איש דברים ולא איש מעשה ולזה היו אומרים ליצני הדור מי יקים המשכן בידו להשלים תיקון המעשה אפשר שכינה שורה על ידי בן עמרם על ידי דייקא כלומר בן עמרם כוחו בפיו וראוי לעשות על ידו תיקון של הבל ואין ראוי לעשות על ידו תיקון של מעשה להקים המשכן בידים אך באמת הקב"ה נתן לו כח גם במעשה ולכך כשבאו להקימו כל אותם שעסקו בו במעשה לא היה בידם כח להשלים תיקון המעשה אלא נטלו כל אחד מלאכתו דייקא שעסק במעשה ובאו להם אצל מרע"ה ואומרים הרי קרשים הרי בריחים שאין בידם כח להשלים תיקון המעשה בהקמה וכמה חכמים היו שם אשר לא יבצר מהיות בהם צדיקים שהם בחי' קין שכוחם במעשה ועכ"ז לא יכלו להקימו עד ששרתה רוה"ק על ידיו של מרע"ה והקימו נמצא הוא שהיה בחי' הבל השלים תיקון המעשה לכך שחק עליהם ונאמר בו ואת עלית על כלנה:
ובזה יובן בס"ד מדרש רז"ל יושב בסתר עליון זה משה שישב בסתר עליון שנכנס בתוך הענן שהוא סתר עליון עכ"ל ולפי האמור מובן שפיר כי כתב רבינו ז"ל דשני גבורות שהם מ"י אע"פ שהם בסוף שם אלהים הם עליונים וגבוהים מן ג' גבורות שה"ס אותיות אלה יען כי הם סוד הבל והם אור מקיף וידוע כי הענן הוא סוד אור מקיף וידוע כי מרע"ה הרג את המצרי בשם כה"ת כמ"ש רבינו ז"ל בסוד הכתוב הלהרגני אתה אומר דייקא שתהרוג בדיבור ואמירה שהוא א"ל למה תכה רעיך תכה אותיות כה"ת גם ידוע מ"ש המקובלים ז"ל בשם כה"ת הוא אחר אותיות שד"י וז"ש יושב בסתר עליון זה משה שישב בסתר עליון ר"ל שהוא בחי' ב' גבורות מ"י שהם עליונים משלש גבורות אלה ופירש שנכנס בתוך הענן שה"ס או"מ וב' גבורות אלו ה"ס אור מקיף ולזה סיים בצל שדי יתלונן ר"ל כיון שהוא יושב בבחינת ב' גבורות עליונים שהם סוד הבל לכך כוחו בפיו שאינו הורג בחרב אלא בצל שדי שהוא שם כה"ת שאותיותיו הם בצל אותיות שדי שם יתלונן להרוג בו ולפעול בו שהוא בדבור דוקא ולא במעשה:
ועוד נ"ל בס"ד אלה פקודי המשכן וכו' דאיתא בבעל הטורים ז"ל בפ' ויעבירו קול במחנה אותה שלה יוה"כ היה בשלישי בשבת וביום רביעי א"ל מלאכת המשכן והביאו בבקר בבקר ביום חמישי וביום שישי ובשבת הכריז איש ואשה אל יעשו וכו' נמצא מה שהביאו למשכן נדבה היה בשני ימים בלבד שהוא יום חמישי ושישי ובזה יובן ברוך אדני יום יום יעמוס לנו ובהובאה זו של יום יום הנז' הוכחה על תיקון שעשינו שנושענו בו וזהו האל ישועתינו סלה דנ"ל מה שהיתה ההובאה של המשכן ביום חמישי ושישי היינו לרמוז שבזה עשו תיקון מעליא באותיות ו"ה דשם הוי"ה אשר פגמו במעשה העגל והנה ידוע דאותיות ו"ה שבשם עולים מספר אלה והיינו כי אות וא"ו במספר הקדמיי כזה אבגדה"ו עולה כ"א ואות ה"א במספר הקדמיי עולה ט"ו הרי מספר אלה ובזה פרשתי הטעם דהתורה נקראת אלה כמ"ש רז"ל במדרש בפסוק אלה החוקים כי תורה שם כולל לשבכתב ולשבע"פ וידוע שבכתב ה"ס וא"ו ושבע"פ ה"ס ה"א וז"ש אלה רמז לאותיות ו"ה שבשם שהם מספר אלה ונקראים אלה הם פקודי המשכן מלשון וה' פקד את שרה שנפקדו לטובה בסוד התיקון שנתקנו במעשה מצות המשכן ואמר משכן העדות המשכן עצמו מעיד על זה התיקון שנעשה באותיות ו"ה מפני כי הובאת נדבת המשכן נזדמנה בשני ימים אלו שהם ה"ו שבשבוע:
ובמדרש איתא משכן העדות עדות הוא לכל באי עולם שאין סליחה אלא לישראל ונ"ל בס"ד במה תהיה עדותו על ככה דארז"ל לא היו ישראל ראוים לאותה מעשה אלא להורות תשובה לרבים ופירש הרב זרע בירך ז"ל הכונה דאדם שהוא מוצלח בעושר הרבה לא יוכל היצה"ר לפתותו להחליף האמונה ולעבוד ע"ז מאחר שהוא מוצלח בהיותו תופס האמונה הזאת בידו למה יעזוב אותה ויתפוס אמונה אחרת אך זה שהוא מוצלח בעושר רב אפשר לפתותו בזנות שבו הנאת הגוף וכן הענין אצל ישראל אם היו במדבר עניים ודלים אפשר שיתפתו מן היצה"ר לעבוד ע"ז באומרו להם שתשפיע להם טובה אך באמת הם היו עשירים ומלאים כל טוב שבעולם איך אפשר להיות מצד הטבע שיתפתו לעזוב אמונה שבידם ולעבוד ע"ז דמה חסר להם עתה מן הטובה כדי שיאמר להם יצה"ר להשיגה ע"י ע"ז אבל אפשר שיתפתו לזנות מכח רוב טובה שהיו שרויים בה ולז"א לא היו ראויים מצד הטבע לאותה מעשה של ע"ז מאחר שהיו מלאים כל טוב אבל למעשה אחרת של זנות וכיוצא מהנאות הגוף היו ראויים מצד הטבע ואיך עבדו ע"ז אלא ודאי בהשגחה פרטית היה הדבר הזה הפך הטבע כדי להורות תשובה לרבים עכ"ד יע"ש והנה כיון דאמרינן שחטאו כדי להורות תשובה ש"מ דאין קבלת התשובה היא מוסכמת משורת הדין אלא רק היא על צד החסד דאם היא מוסכמת משורת הדין למאי הוצרכו ישראל לחטוא בעגל כדי להורות תשובה ומאחר דש"מ מזה דאינה משורת הדין אלא מצד החסד על כן ש"מ דאינה אלא לישראל שהטיב חסדו ית' עמהם וצוה אותם בתשובה כדכתיב ושבת עד ה' אלהיך משא"כ שאר אוה"ע לא נתן להם מצות התשובה אין להם חלק בה כי קבלת התשובה אינה לפי שורת הדין ואיך יהיה להם סליחה בה:
נמצא לפ"ז אין אנחנו יכולים ללמוד שישראל לא חטאו אלא כדי להורות תשובה אא"כ נניח במונח שהיו ישראל במדבר מלאים כל טוב ועשירים גדולים ואין להם מחסור מן טוב עוה"ז וכאמור לעיל והנה מי מעיד על ישראל שהיו מלאים כל טוב המשכן מעיד כי עשו אותו מן י"ג מינים יקרים מאד וזה הוכחה שהיו עשירים מופלגים ונמצא אצלם כל מיני עושר לרוב וכיון דהמשכן מעיד על עשרותם ממילא הוא מעיד שאין התשובה מועלת אלא לישראל יען כיון דהיו עשירים מופלגים נמצא לא היו ראוים לאותה מעשה מצד הטבע ועל כן בע"כ צריך אתה לומר שחטאם היה בהשגחה פרטית כדי להורות תשובה ואם התשובה היא מקובלת ע"פ שורת הדין למה אצטריכו להורות על התשובה אלא ודאי היא הפך שורת הדין ולכן איננה נוהגת בשאר אומות ורק לישראל ניתנה ע"פ מדת החסד ולא עשה כן לכל כי החסד אין לך בו אלא חדושו ולמי שניתן ניתן ולמי שלא ניתן לא ניתן ולז"א משכן העדות עדות הוא לכל באי עולם שאין סליחה אלא לישראל ולז"א לכל באי עולם כי לאנשים של אותו הדור אין צריך להם הוכחה מן המשכן לידע שישראל עשירים ומלאים כל טוב כי זה היו הקרובים רואין בעיניהם והרחוקים שומעין באזניהם אך העדות של המשכן הוצרכה לבאי עולם ר"ל לדורות הבאים שלא היו בזמן ישראל של דור יוצאי מצרים הנה אחר כמה דורות רואין את המשכן שנעשה בעושר רב אז יבינו מזה עושרן של ישראל יוצאי מצרים:
כל הזהב העשוי למלאכה שכל מלאכת הקודש
הדקדוק ידוע אומרו בכל מלאכת הקודש לשון יתר ועוד למה זהב הראשון מנוקד בשני קמ"ץ וזהב השני מנוקד בשב"א ופת"ח ונ"ל בס"ד שאם האדם יוציא הזהב שלו וצורך הגשמיות בלבד הנה זה קורין עליו וי וי מבית למחוץ לכן נקוד על זהב העשוי למלאכה שהוא הגשמיות שנקראת מלאכה בסתם ב' קמ"ץ שהוא מספר ו"י ו"י אך אם זה הזהב העשוי למלאכה הגשמיות הכניס ממנו לקדושה שעשאו בכל מלאכת הקודש אז לא יקרא זהב בשני קמצין שהם וי וי אלא ויהי זהב התנופה בשב"א ופתח שהם מספר שם הוי"ה וקראו תנופה ר"ל תנו פה שנותן אותו בתיקון המלכות שנקראת פה וכל מעשה הצדקה הוא תיקון המלכות או יובן בס"ד הזהב הוא דומם אבל אם יתנהו לזהב במלאכת הקודש צדקה וג"ח אז יהי זהב התנופה שהוא תנו פה ר"ל נותן לו פה לדבר ולא ישאר דומם וכמ"ש על ממון הצדקה אני כפיך לאל שיהיה מליץ טוב על האדם בכח המלאך הנברא מן מצותו:
בקע לגלגלת
נ"ל בס"ד הגלגלת שם המוח ששם המחשבה שורה והמצות שיזכה האדם בהם ע"י המחשבה הם קבע שנמצאים בכל עת ובכל זמן שכל עת בשנה שיתאוה וישתוקק לקיים סוכה ולולב ואכילת מצה וכיוצא נחשב לו כאלו קיים אותם משא"כ חלק המעשה אינו קבוע דיש לו זמן ואם עושה המצוה קודם זמנה לא עשה כלום וז"ש בקע בהפוך אתוון קבע לגלגלת פועלת המחשבה שבגלגלת היא קבועה תמיד בכל עת ועת ואמר עוד מחצית השקל אפילו אם תעשה מצות כחול הים לא תחשוב עצמך מלא אלא תמיד תחשוב שאתה עומד במחצית השקל וכל זה אני מצוך להיות חושב בך שאתה חסר מחצה הוא דוקא בשקל הקודש בדברים שבקדושה אבל בעניני הגשמיות אדרבה תחשוב עצמך מלא ולא כאדם שתמיד חצית אותו בידו כי דבר זה בקניינים הגשמים יעשה נזק בעבודת הקודש:
או יובן בס"ד בקע לגלגלת תחלת הגוף הוא הגלגלת ששם המחשבה והחכמה וסוף הגוף הוא שני רגלים ימין ושמאל שהאדם מהלך בהם ויש לאדם שני מהלכים אחד הוא מהלך בתי כנסיות ובתי מדרשות לתפלה ותורה וזה המהלך נרמז ברגל ימין ומהלך השני הוא מהלכו בשווקים לעסוק במו"מ ומלאכה ונרמז ברגל שמאל ע"ד שאמרו הרוצה להחכים ידרים וכו' וקודם ביאת המשיח צריכין ישראל לשני מהלכים אלו של רגל ימין ושל רגל שמאל דהרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם ועשו כר"י ועלתה בידם שצריך לעסוק בזה ובזה והנה בזה פרשתי בס"ד רמז מאמר רז"ל בנר חנוכה עד שתכלה רגל מן השוק והיינו דאחר ביאת המשיח יתקיים בישראל ברכת יעבדוך עמים שאין צריכין לעסוק שום עסק גשמי בידם וא"כ הליכת רגל המתייחס למהלך השוק תכלה שאין צריכין עוד למהלך זה וכן זכרון הנס שעושין בנר חנוכה הוא רק קודם ביאת המשיח אבל אחר ביאת המשיח אין עושין זכר לנסים שעברו חוץ מנס הפורים לא יתבטל זכרונו כמ"ש רז"ל ע"פ וזכרם לא יסוף מזרעם ולז"א הדלקתה עד שתכלה רגל מן השוק על כן עתה קודם ביאת המשיח מוכרח להיות שני מהלכים שהם כנגד רגל ימין וכנגד רגל שמאל והאדם צריך לשקול בפלס במחשבתו וחכמתו את שני מהלכים אלו הן של הימין הן של השמאל שלא ילך בהם כאשר ישאנו הרוח אלא יביט את הנולד ויתבונן להיות מהלכו כראוי וכמ"ש דוד הע"ה חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך כי תחלה חשבתי שנתבוננתי במחשבתי על דרכי קודם הלוכי בהם ועי"כ אשיבה רגלי אל עדותיך שלא אכשל באיזה דבר:
והנה כל שקול זה והשכלה זו צריכה להיות בחכמה ומחשבה אשר במוח שהוא בתוך הגלגלת שבראש האדם על כן נקראת גלגלת שאם תבקענה לשני חלקים דהיינו תבקע אות תי"ו דגלגלת לשתים ותהיה שני רישי"ן ואז תבקע התיבה לשתי תיבות שתחבר אות ר' אחד עם אותיות גל ויהיה רגל וכן תעשה באות ר' השני לחברו עם גל השני ויהיה רגל הרי ב"פ רגל נעשה מן הגלגלת ובא הרמז בזה שהאדם צריך להתבונן ולהסתכל במחשבתו וחכמתו אשר בגלגלת של רגל ימין שהוא מהלך הימיני של בתי כנסיות ובתי מדרשות בתפלה ועסק התורה ועל רגל שמאל שהוא מהלך השמאלי של שווקים בעסק מו"מ ומלאכה וז"ש בקע לגלגלת לשון מבקעין עצים שהוא חלוקת דבר אחד לשתים ר"ל תעשה בקוע לגלגלת לעשות מזה תיבות רגל רגל להביט משם על רגל ימיני ועל רגל שמאלי ועי"כ תזכה לתקן קליפת נגה הנקראת טקלא כנז' בזוה"ק שהיא חציה טוב וחציה רע ואתה תריק ממנה חלקי הטוב להניחם בשקל הקודש וז"ש מחצית השקל הוא חצי הטוב דקליפת נגה הנקראת טקלא יהיה בשקל הקודש וכמ"ש בבקשה בכל יום ונגה כאור תהיה אל מקום הקודש או יובן בס"ד מחצית השקל ר"ל אותיות שקל תחלקם לחצאין והוא מן אות ש' יהיה קנק"ן וחצי ק' הוא שני נו"ן וחצי למ"ד הוא אותיות יהי"ה על כן תעשה מן אותיות שקל ג' תיבות שהם קנק"ן יי"ן הנ"ה והענין הוא דידוע מ"ש במדרש רבא פ"ג בפסוק ואני הנה לקחתי הנה לשון שמחה ורצון וכן הוא אומר וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו ע"ש עוד ידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל בס' הכונות בדרוש מנחת שבת בענין יין הקדוש של שני סעודות וז"ל בשתי סעודות הראשנות היה היין ההוא נמשך מבינה עלאה בסוד יין המשומר בענביו יין המשמח ואינו משכר ח"ו עכ"ל נמצא הארה של יין הנמשך מן הבינה הוא יין המשמח והארה זו נמשוך אותה על ידי מעשינו לשקל הקודש הם חמשה גבורות שם אלהים שבקדוש' שהם ת"ל מספר שק"ל למתקם וז"ש מחצית השקל שהוא קנק"ן יי"ן הנ"ה ר"ל קנקן יין המשמח שהוא נמשך מן הבינה תמשכנו בשקל הקודש ה"ג שמות אלהים שבקדושה:
ומן התכלת והארגמן ותולעת שני עשו בגדי שרד וכו'
נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש התנא הסתכל בשלשה דברים וא"א בא לידי עבירה מאין באת מטיפה סרוחה ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה ולפי מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון וכו' והנה האדם בא לעוה"ז כדי להכין מלבושין דיקר לנשמתו מתורה ומצות ואם לא יסתכל בשלשה הנז' לא ינחנו היצה"ר להכין המלבושים לנר"ן שלו אלא יהיה להוט אחר לבושים הגופניים וז"ש ומן התכלת היא הסתכלות התכלית לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון וארגמן הסתכלות שבא מטיפה סרוחה כי טיפת הזרע תתהפך לאודם וממנה נוצר האדם וארגמן הוא גוון אדום ותולעת שני הסתכלות מקום הקבר ששם שולטת בו התולעת ר"ל ע"י שלשה הסתכלות אלו תהיו פורשים מן העבירה ואז תוכלו לעשות בגדי שרת הם לבושין דיקר של נר"ן לשרת בם בקודש בעוה"ב וכ"כ יש באדם להכין לו לבושין דיקר דקודשה ע"י התורה והמצות עד שיוכל לעשות לבושין כמו שמונה בגדי כהונה גדולה שהם עליונים מאד ולז"א ויעשו את בגדי הקודש אשר לאהרן פירוש יעשו לנשמתם בגדים קדושים ועליונים כמו בגדי הקודש אשר לאהרן וכאשר צוה ה' את משה:
ותכל כל עבודת משכן אהל מועד ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו
י"ל הול"ל ויעשו וכו' ותכל וכו' כי העבודה כלתה אחר שעשו ונ"ל בס"ד כי ראשית הצוי שצוה השי"ת על המשכן אל מרע"ה הוא מ"ש מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי שצוהו להביא מנדבת לב ברצון וגם א"ל ויקחו לי לשמי ואח"כ צוהו על התרומה מה היא באומרו וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכו' והנה טבעו של אדם אם עושה מצוה ובפרט מצוה שהיא תלויה במתן דמי"ם לא יהיה לו נדיבות ורצון בסוף כמו בההתחלה וכן ה"ה במצוה שיש בה טורח הגוף אינו דומה הסוף להתחלה אמנם בנדבת המשכן גם בסוף העבודה שהוא קרוב שתכלה המלאכה עכ"ז היו העוסקים עושים המלאכה בנדיבות ורצון לב וכן המתנדבים היו מביאים נדבה הצריכה בנדיבות ורצון לב ולש"ש כאשר צוה ה' את משה בהתחלת הצווי שיביאו כוחם וממונם ברצון ונדיבות וגם לש"ש וז"ש ותכל כל עבודת ר"ל בסוף שכבר באה לידי גמר עכ"ז ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה הן המתנדבים הן העוסקים שהיו עוסקים ומביאים לש"ש וגם בנדבה ורצון ובזה יובן עוד ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו בני ישראל את כל העבודה כל דייקא הן עבודה הגשמית התחתונה הן עבודה הרוחנית שכנגדה אך הרוחניות לא ראה אותה אלא מרע"ה לבדו וזהו וירא משה את כל המלאכה כל דייקא הגשמית והרוחנית והנה עשו אותה כאשר צוה וכו' ולכן ויברך אותם יה"ר שתשרה שכינה במעשה ידכם:
