בן איש חי דרשות – פינחס

פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן
איתא במדרש אמר הקב"ה בדין הוא שיטול את שכרו נ"ל בס"ד כי בפרשה הקודמת כתיב וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו והדקדוק ידוע למה הוצרך ליחסו עד אהרן והלא באומרו בן אלעזר הכהן נודע שהוא בן בנו של אהרן כי לא היה באותו זמן כהנים אלא הם ועוד אמרו מתוך העדה לשון יתר הוא ופרשנו דבא להגיד שבחו שעשה דבר שהוא זר ופלא מצידו כי הוא בן כהנים שאין להם עסק במלחמה ואין מצוי בידם כלי מלחמה ועוד גם הוא מצד עצמו היה עצור לפני ה' בעמלה של תורה המתשת כוחו של אדם ורחוק דבר זה שעשה מאתו לדקור ב' גופים גסים וחזקים בבת אחת ברגע ברומח ולשאת אותם מן אהלם עד פתח אהל מועד ודבר זה אינו ראוי לעשותו אלא אנשים שהם מלומדי מלחמה ועסקם בכך לעשות כזאת מכח תגבורת הלב שלהם לז"א וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן שאביו ואבי אביו כהני ה' שהם רחוקים ממעשה המלחמה ומן כלים שלה ופרושים ממלאכה זו ולכן מצד אבותיו רחוקה מעשה המלחמה הזאת שנלחם פנחס ועוד גם הוא עצמו נעצר לפני ה' בישיבת הסנהדרין הנקראים בשם עדה כדכתיב ושפטו העדה והצילו העדה ועל כן בטבע צריך שיהיה תש כח ואין לו תגבורת לב לעשות מעשה כזאת לדקור שני גופים חזקים בבת אחת וזהו ויקם מתוך העדה הוא מושב הסנהדרין ועכ"ז עשה דבר פלא זה ויקח רמח בידו וכו' וידקור את שניהם וכו' ואחר שהגיד הכתוב שמעשיו שעשה בדבר זה היה בדרך פלא חוץ לטבע לכך אמר הקב"ה בדין הוא שיטול את שכרו משל למלך שהלך לצוד ציד ביער והיה עמו ראש הגבורים של החיל שלו ופגעו בו לסטים מזויינים להלחם בו ותכף רץ הגבור לקראתם וילחם בם בכלי זין שבידו ויפילם חללים והמלך לא נתן לו שכר ומתנה על הדבר הזה והנה אח"כ נזדמן שהלך המלך לבדו לצוד ביער ולא היה עמו כי אם נער אחד שהוא משרת לפניו על השלחן ופגעו בו לסטים והנער בראותו כך לקח החרב מאת המלך ורץ כנגדם וילחם בם ויפילם חללים ויתן לו המלך מתן מאה אלף זהובים א"ל עבדיו למה לראשון לא נתת כלום ולזה נתת מתן רב כ"כ א"ל הראשון היה ראש הגבורים שלי וזו היא מלאכתו אשר עסק בה מנערותו ובעבור זאת הלך עמי על כן כשנלחם עשה דבר המוטל עליו ואין זה חידוש ופלא מצידו כדי שאתן לו מתנה על מעשיו אך השני היה נער רך משרת על שלחני ואינו מלומד מלחמה ואין זה עסקו כי גם כלי זין לא היה נושא איתו ולקח החרב ממני ונלחם בנפשו לכך ראוי לתת לו מתן וכן הדבר כאן דפנחס עשה דבר פלא שהוא זר ורחוק מצידו לכך בדין הוא שיטול שכרו ולז"א פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן מה שהוצרכתי לייחסו כ"כ על שם אביו ואבי אביו שהיו כהנים היינו כדי להודיע בזה שבדין הוא ראוי ליטול ולא דמי לאדם אחר:

השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם
נ"ל בס"ד עוה"ז נברא בה"א ועוה"ב ביו"ד כמ"ש רז"ל ע"פ בי"ה ה' צור עולמים ועוה"ב היא חלק ישראל לכך נקראו ישראל בשלשה שמות שהם ישראל יעקב ישורון שמתחילים ביו"ד הרי ג' יודי"ן וידוע כי יו"ד דשם הוי"ה היא צורתה ג' יודי"ן וצריך לכוין הסופר בזה בעת כתיבתו יו"ד דשם הוי"ה ואלו השלשה יודין אשר בגופה של יו"ד דשם הוי"ה הם ראש ותוך וסוף וסימנם סת"ר ולז"א יושב בסת"ר עליון ר"ל ישראל שהם יושבים בסת"ר אות העליון שבשם הוי"ה הנה הוא בצל שדי יתלונן ולא בצל השרים כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו ולכן כתיב בהו והייתם לי סגולה כי הסגול הוא ג' יודי"ן שהם רמוזים בגופה של יו"ד דשם הוי"ה שאחוזים בם ישראל ולכן כמו שזכו לשלשה שמות אשר מתחילים בשלשה יודי"ן כן זכו לשלשה פסוקים של ברכת כהנים המתחילים בשלשה יודי"ן שהם יברכך יאר ישא וידוע דאות יו"ד דשם הוי"ה שנברא בה עוה"ב היא בסוד זכר ואות ה"א שנברא בה עוה"ז היא בסוד נקבה ולכן ישראל שהם זכו לחלק היו"ד דשם הוי"ה יש להם דין זכר שירש הכל אבל אוה"ע יש להם דין נקבה לכך קראם הכתוב בנות ירושלים כמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל דקאי על אוה"ע שהם בסוג נקבה והנה היו"ד דשם הוי"ה שזכו בה ישראל שהיא חלוקה לשלשה יודי"ן נרמזה בתוך אותיות יש"ר דישראל במלואם כזה יו"ד שי"ן רי"ש כי אותיות ו"ד דמלוי יו"ד הוא מספר עשרה וכן בתוך שי"ן ובתוך רי"ש ג"כ יש ב' יודין ובתוך אל"ף למ"ד דישראל נרמז מספר ע' לרמוז כיון דחלקם הוא ביו"ד שהיא שלשה יודי"ן לכך יש להם דין זכר כי היו"ד היא סוד זכר ולכך ראוי שירשו כל ע' אומות הרמוזים בתוך אל"ף למ"ד והנה שלשה יודי"ן אשר באות יו"ד דשם הוי"ה שזכו ישראל להם ונרמזו תוך אותיות שמם המה במילואם עולים מספר ששים ועם ג' כוללים שלהם עולים ס"ג כמנין חימה וז"ש השיב את חמתי מעל בני ישראל שזכה לבטל החימה שהיא מספר ס"ג בקנאו את קנאתי קנאת יו"ד אשר היא רמוזה בתוכם בשלשה חלקיה שעולים עם הכוללים שלהם כמנין ס"ג לכך בעבור זה זכה לבטל החימה שהיא מספר ס"ג ולא כליתי וכו':

לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום וכו'
נ"ל בס"ד ואקדים לפרש תחלה הכתובים בסוף הפרשה הקודמת דכתיב וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה דאומרו ויקם מתוך העדה לשון יתר ומאי קמ"ל בזה ועוד אומרו אחר איש ישראל אין לזה הבנה כי לא נכנסו לאהל בזא"ז ועוד אומרו את שניהם לשון יתר וסגי לומר וידקור את איש ישראל ואת האשה ולמה אמר את שניהם מאחר שפרט אותם בפירוש ונ"ל בס"ד דבא הכתוב לרמוז לפי דרכו ענין נשגב והוא כי פנחס נתחזק ונתאמץ בדבר זה מכח כ"ה אתוון דיחודא דפסוק שמע ישראל דשחרית וערבית שהם חמשים אותיות ואלו הם כמו חרב פיפיות לצדיקים נגד צריהם וכמ"ש רוממות אל בגרונם זה פסוק ק"ש דשחרית וערבית ובזה נעשה חרב פיפיות בידם פיפיות דייקא שהם ב' פיות א' דשחרית וא' דערבית ועוד נתגבר מכללות רמ"ח תיבין דק"ש כולה שדבר זה הוא תיקון בפ"ע שהם מספר רמח להרוג בו האוייבים ובחרב הזה וברמח הזה ביטל את השטן וגם את הנחש כי אחר אותיות רמ"ח יש שטן רמז שבזה ביטל את כח השטן וגם הנחש בכלל השטן הוא כי נחש עם הכולל שטן דשורש אחד הם וחלק העוסק למטה בסוד יצה"ר להחטיא האדם זה נקרא נחש וחלק העוסק למעלה בקטרוגים זה נקרא שטן והנה פנחס בזאת המעשה אשר עשה בקנאתו למטה לדקור את שניהם ביטל מעשה נחש שהוא היצה"ר שהיה מסית למטה ופתותם לזנות כי בטל הזנות מהם עי"כ וגם ביטל מעשה שטן המקטרג למעלה מאחר שעשה דין באלו למטה לא נשאר לו פה לקטרג עוד על ישראל למעלה נמצא בקנאתו זאת עשה ב' פעולות טובות אחת למטה שביטל הפתויים והסתה של הנחש שהיה מסית ומפתה את ישראל לזנות וזו הפעולה שייכה לכבוד השי"ת שהיה הנחש מחטיאם לעבור על רצונו יתברך וכנגד זו הפעולה זכה לחיים נצחים כי הוא עשה דבר לכבודו יתברך שהוא חי וקיים ועשה פעולה טובה שנית למעלה שביטל עי"ז קטרוג השטן שהיה מקטרג על ישראל ובעבור זו זכה לכהונה לו ולזרעו עד עולם:

ובזה מובנים בס"ד רמז הכתובים בפרשה הקודמת ובפרשה זו והוא אומרו ויקם מתוך העדה רמז בזה על כח הנמשך לו מן אתוון דיחודא דשמע ישראל שחרית וערבית שהם חמשין אתוון ונרמזים בתוך אותיות עדה במילואם כזה עי"ן דל"ת ה"י דראשי המלוי הם מספר חמשים והוא שם יל"י אחד משמות ע"ב ורמז בר"ת למען יחלצון ידידיך כנודע ולז"א ויקם מתוך העדה שנעשה לו קימה ועזר מתוך השם הרמוז בתוך אותיות עדה ועוד ג"כ ויקח רמח בידו שלקח כח רמ"ח תיבין דק"ש שהם כמו רומח לצדיקים לדקור בם את האוייבים והמזיקין וכמ"ש על ק"ש יפול מצדך אלף ורבבה מימיניך וכו' ועל ידי שלקח כח רמ"ח הנז' נתגבר על נחש ושטן הרמוזים אחר שם איש ישראל שהוא זמרי כי אחר זמר מן זמרי יש אותיות נחש ואחר אותיות מר"י בזמרי יש אותיות נשך רמז לשטן שהוא נושך בפיו בקטרוגים שלו הרי שניהם נרמזו אחר אותיות זמרי באופן זה ולז"א ויבא אחר איש ישראל שהוא זמרי אחר דייקא וידקור את שניהם הם הנחש והשטן הנרמזים אחר זמרי כי מלאכת שניהם נתבטלה ע"י קנאתו והדקירה של שניהם היתה את דקירה של איש ישראל הוא זמרי ואת האשה אל קובתה ר"ל דקירה של השנים ההם היתה עם הדקירה של שנים אלה ובזה נעצרה המגפה מעל בני ישראל:

ולכך בא הדיבור בפרשה זו לפרש לו שכרו על פי פעולותיו הטובים הנז' אשר פעל ואמר השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם וזו הפעולה האחת שעשה לכבודי וגם יש לו פעולה שנית שלא כליתי את בני ישראל בקנאתי וזו היא לטובת ישראל לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום זו חיים נצחים ועוד שכר שני והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם בעבור שתי פעולות שעשה אחת אשר קנא לאלהיו שהוא חי וקיים והשנית אשר כפר על בני ישראל וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בביאור הכתוב הזה:

ועוד נ"ל בס"ד הטעם שזכה לשלום באומרו הנני נותן לו את בריתי שלום וזכה לכהונת עולם והוא דאיתא בזוה"ק בר"מ בפרשה זו דף רל"ז ע"ב אליהו רחימא דמלכא עלאה חזא מ"ם מן מות טאס באוירא חטף לה ושתף לה עם ר"ח דאיהו יצחק ואיהו בחשבן פנחס ואשתלים בה רמח לבתר חזא וא"ו מן מות טאס ברקיעה וחטף ליה ושוי לה ברמ"ח ואשתלים רומח הה"ד ויקח רומח בידו וכו' וידקור את שניהם בתרין אתוון מ"ו והיינו בקנאתו בתוכם וכו' עכ"ל יע"ש נמצא חטף אותיות מ"ו מן סט"א והכניסם לקדושה ובטל המות מעל ישראל דאתעבידו אותיות מ"ו עזר לישראל בצירוף ר"ח שהם מספר יצחק ומספר פנחס ונ"ל בס"ד על זה נתנבאו בשירת הים תביאמו ותטעמו בהר נחלתך חלק תיבות תביאמו ותטעמו לשתים וקרינן בה תביא מ"ו ותטע מ"ו בהר נחלתך סטרא דקדושה שנסתלקו אותיות מו מן מות ונכנסו לסטרא דקדושה דאתעבידו רומח ושני אותיות אלו נרמזו באומרו בקנאו את קנאתי בתוכם בתוך מ"ו כי נקיד החולם של בתוכם יהיה במקום וא"ו ואז קרינן ביה בתוך מ"ו ונשאר אות ת' במות ועם אותיות חמה נעשה צרוף מחתה ובהפוך אתוון תמחה ר"ל תמחה אותיות מחתה ובזה יובן הכתוב בישעיה בצדקה תכונני רחקי מעושק כי לא תראי וממחתה כי לא תקרב אליך אלא המחתה תקרב ותגיע לזכר עמלק כי המחתה תמחה את זכר עמלק וכמ"ש מחה תמח"ה את זכר עמלק:

ובזה מובן בס"ד שפיר מה שזכה פנחס בעבור זה לשלום כי שלום הוא אותיות ש"ל מ"ו דחטף אותיות מ"ו מן סט"א דרגא דמות ומשכם משם ואותיות של לשון המשכה וחטיפה כמו שולה דגים מן הים האמור על השליו ולכך זכה לשלום שהיא אותיות של מ"ו ומזה זכה לכהונה לו ולזרעו כי הכהונה נקנית בכ"ד מעלות כנז' בברייתא דאבות ולו ולזרעו ב"פ כ"ד הוא מ"ח כמנין אותיות מ"ו עם כולל שתי אותיות:

או יובן בס"ד הטעם שזכה לשלום ע"י תיקון הברית שעשה והוא כי בתיקון הברית נעשה שני תיקונים של בחינת פ"ד האחד הוא מ"ש בזוה"ק דדיוקנא דברית אזדרע במ"ב זווגים וכו' והוא סוד כונה של פ"ד כמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל ותיקון הב' הוא להעלות ד' אותיות אחה"ע שהם מספר פ"ד והם מ"ן שבגרון וכמפורש בדברי רז"ל על כן ב' פ"ד של שני תקונים הנז' הם קס"ח ועם מספר שמו פינחס ביו"ד שהוא מספר ר"ח עולה מספר שלום לכך בתיקון הברית שעשה בקנאתו אמר הנני נותן לו את בריתי שלום:

ועדיין צריך להבין מ"ש לכן אמור שרצה שיפרסם ויכריז דבר זה לכל כי לא כתיב אמור לו אלא אמור לעלמא ומה צורך לפרסם שכרו ובפרט שכר החיים הנצחים שנתן לו בשלום כמ"ש רז"ל שהוא ר"ל חיים נצחים כמ"ש בריתי היתה איתו החיים והשלום ונ"ל בס"ד דידוע אין עון מזיק לישראל בשפע הפרנסה כמו עון הזנות ולכן אמר הכתוב כי בעד אשה זונה עד ככר לחם ר"ל עון אשה זונה נוגיע בככר לחם שהוא שפע הפרנסה יען כי הסט"א בראותה אשה מזנה עם זר ואיש מזנה עם נכרית גם היא תעיז פניה לגשת אל הקודש לחטוף מן השפע שאינו שלה ולכן יתמעט השפע ועל כן כאשר יראו חסרון שפע בדור תחלת הכל יבדקו אחר עון זה כי זה העון גורם למעט שפע הפרנסה יותר מכל העונות ולכן אמרו בגמרא דגיטין פרק ד' מעשה בכפר סבגיה של מצרים שעמדו ארבעים מודיות בדינר נתייקרה התבואה ונחסר השער מודיה אחת ובדקו ומצאו אב ובנו שבאו על נערה מאורסה ביוה"כ והביאום לב"ד וסקלום וחזר השער למקומו ע"ש ראה כמה גורם עון זה בשפע המזון וגם הם לא נחתו לבדוק אלא רק בענין זה ומצאו:

ובזה אמרתי בס"ד טעם נכון בעובדא דאיתא בירושלמי דתענית פרק א' שפעם אחת היו ישראל צריכין למטר והגידו מן השמים לרבי אבהו בחלום על אדם אחד ששמו פנטקקה שהוא יתפלל ויבא המטר שלח רבי אבהו והביאו ושאל אותו מה אמנותיך והשיב חמש עבירות הוא עושה בכל יום שכך הוא אמנות שלו משכיר זונות גויים להמזנין גויים בבית המיוחד לזנות ועוד מיפה ומכבד ומתקן את מקום השחוק ששוחקין בו לפני הזונות ועוד מכניס בגדיהם של הזונות לבית המרחץ ליפותם ועוד שהוא מטפח ומרקד לפני הזונות עד שיבואו המזנין אצלם ועוד אחר שיבואו מקיש בכלי זמר לפניהם א"ל רבי אבהו ומה טיבו עבדת ר"ל מה מעשה טוב בא לידך ועשית בעסק הרע הזה והשיב לו פעם אחת הייתי מייפה המקום ההוא ובאה אשה יהודית ועמדה אחרי העמוד ובכתה אמרתי לה מה לך שאת בוכה ותאמר בעלה חבוש בבית האסורים והיא מוכרחת להשכיר עצמה לזנות כדי ליקח ממון לפדות את בעלה ובשמעי כך מכרתי מטתי והמצע אשר עליה ונתתי לה הדמים ואמרתי לה הא לך מעות אלו ותפדי את בעליך ולא תחטאי בזנות אמר לו רבי אבהו כדאי אתה להתפלל על הגשמים דמזה הדבר שעשית נראין מעשיך לש"ש שאתה משתדל שלא יחטאו בנות ירושלים בזנות יע"ש:

ולכאורה הדבר הזה יפלא דהן אמת שאותו האיש הוא עצמו לא היה מנאף וכל עסק זה היה עושה עם הגויים בלבד והיה לבו טוב למנוע את בנות ישראל מן הזנות אך במה כוחו ומה נחשב הוא כנגד מאורן של ישראל הוא הקדוש רבי אבהו דגילו מן השמים דרק זה האיש יתפלל על הגשמים ויהיה נענה בתפלתו ולמה לא יתפלל רבי אבהו ושאר חכמים וצדיקים שהיו באותו זמן דרבים המה בודאי אמנם כפי האמור מובן הטעם שפיר מאחר דעון הזנות הוא מזיק בשפע הפרנסה ועצירת גשמים לכך בכונה מכוונת והשגחה פרטית נבחר אדם זה מן השמים להביא הגשמים ולהריק ע"י תפלתו שפע הפרנסה הואיל והיה משתדל למנוע הזנות מבנות ישראל כדי שיתפעלו כל אנשי ישראל ויבינו כמה קשה עון זה וכמה גורם הזק בענין הפרנסה בראותם אדם כזה שהוא המיני ועסקו רע זכה להביא גשמים יותר מכמה צדיקים שבדור בשביל שהיה משתדל למנוע עון זה של הזנות מישראל ובזה יתלהבו המון העם לפרוש מזנות וגם יתלהבו חכמי הדור לתת דעתם והשגחתם על דבר זה לאפרושי את העם מעון זה:

והנה ידוע שיש לעונות כח פרטי בסט"א שתחטיא בו את בני אדם ועל זה ארז"ל מלאך מלא עינים כי הוא מלאך הוא יצה"ר המפתה את בני אדם וידוע כי תאות הזנות נמשכת מן העין רעה של הקליפה לעין של האדם כי עין רואה ולב חומד ואברים גומרים וידוע כי שפע הפרנסה מכונה בשם שלום כי הוא בא ע"י חיבור שם הוי"ה ושם אדני בהבאה זב"ז שיהיה מזה מספר שלום כמ"ש הרב הקדוש מהרש"ם ז"ל בדן ידין ולכן כתיב השם גבוליך שלום חלב חטים ישביעך ולכן ניתן השלום לפינחס כי על ידי קנאתו שעשה הפריש את ישראל מעון זה של הזנות ועי"כ נמשך להם שפע הפרנסה הנקרא שלום אשר היה ראוי שיסתלק מהם בעבור עון זה ולכך זכה לשלום מדה כנגד מדה והואיל ועל ידו יצאו ממות לחיים לכך זכה לשלום של חיים כמ"ש בריתי היתה אתו החיים והשלום כמ"ש רז"ל שחי חיים נצחים ששנום יהיה לו בין גופו ובין נשמתו כמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל:

מיהו כל דבר טובה של יחיד אם יתפרסם לכל ישלוט בו עיה"ר ב"מ דאפילו התורה מפני שנתנה בפרסום שלטה עיה"ר של אוה"ע ושריהם ונשברו לוחות ראשנות כמ"ש חז"ל וכ"ש אדם יחידי אך על טובה זו של פנחס בענין שלום החיים צוה השי"ת למרע"ה לגלותה ולפרסמה ולא יחוש לעיה"ר יען כי הוא ביטל עון הזנות מישראל הנמשך ובא מעין רעה של סט"א לעין האדם וכאמור לעיל ומאחר דסימא בקנאתו זאת את עין רעה של סט"א לכך לא תשלוט בו עיה"ר לכך צוהו שיאמר ויפרסם שכר טובת השלום של פנחס כדי להודיע המצוה הזאת כמה פועל טוב פועלת לז"א לכן אמור לפני הכל הנני נותן לו את בריתי שלום הוא שלום החיים:

דילוג לתוכן