בן איש חי דרשות – עקב

והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשתם אותם
הנה מפרשים רבים נתחבטו לפרש תיבת עקב דנקיט כאן ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הרב מהר"א גבישון ז"ל בעומר השכחה דף ז' דכח הדמיוני הוא במוקדם המוח וכח המחשבי הוא באמצע המוח וכח הזוכר הוא במאוחר המוח מקום קשר של תפילין ורמז לו השי"ת שיהיה הקשר של תפילין בעיקר הכוחות שהוא הכח הזוכר הוא מאוחר המוח ולא במוקדמו כי מה יועיל כח הדמיוני וכח המחשבי שהם במוקדם ובאמצע אם יעיין וישכח והכל אינו הולך אלא אחר החתום והתכלית הוא העיקר עכ"ל ע"ש נמצא עיקר שמירת התורה הוא בסוף ועקב של המוח ששם הוא כח הזוכר ושם צריך לקבץ כל ההלכות של התורה דיניה ומשפטיה דקיבוצם במוקדם ובאמצע של המוח לא יועיל דאע"פ ששם מחשב ומבין בהם ומדמה מילתא למילתא מה יועילו דמיונותיו ומחשבותיו בהם אם ישכח הכל והכל הולך אחר החתום הוא כח הזכירה המונח בעקב של המוח ובזה יובן בס"ד הורני ה' דרך חוקיך ואצרנה עקב ר"ל אשמור אותה בכח הזוכר שהוא מונח בעקב של המוח ובזה יובן בס"ד טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם ר"ל השנים הם כח הדמיוני וכח המחשבי הטוב שלהם בא להם מן האחד שהוא כח הזוכר דעל ידו נמצא שיש להם שכר טוב בעמלם שלא יהיה עמלם לריק ובזה יובן בס"ד הכתוב במשלי כ"ט כל רוחו יוצא כסיל וחכם באחור ישבחנה ר"ל הכסיל אינו פועל בכח הזוכר ולכן כל רוחו אשר יקבץ לו בכח הדמיוני והמחשבי יוציא יפלוט לחוץ שישכח הכל אך החכם באחור הוא כח הזוכר שהוא באחרית המוח ישבחנה לחכמה שלו כי לא יהיה עמלו בה לריק ויגיעתו לבהלה וז"ש והיה עקב הוא כח הזוכר העומד בעקב המוח תשמעון ר"ל תאספון מלשון וישמע שאול את העם את המשפטים האלה ואז עי"כ ושמרתם ועשתם אותם שאם לא תעשון להם שמירה שם לא יבואו לידי עשיה מחמת השכחה:

או יובן בס"ד שמירת התורה וקיום המצות תלוי באהבה ואחדות שיש לישראל זע"ז וידוע כי עשרת דברות הם קע"ב תיבות כמנין עקב ותיבה האחרונה שהיא עק"ב היא תיבת לרעיך ואם משמעות תיבה זו שהוא ענין אהבה וריעות מצויה בינכם בשמעכם את המשפטים האלה אז בודאי ושמרתם ועשתם אותם שתבואו לידי שמירה ועשיה:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד דידוע בירורים של ואלה המלכים הם נבררים ועולים לתיקון שם הוי"ה דההי"ן שהוא מספר ב"ן וזה השם הוא סוף כל ארבע מילואים שהם עסמ"ב כנגד אבי"ע גם ידוע כי בירורים של ניצוצות הנז' הם רפ"ח וב"ן שהם ש"ם טפים וז"ש והיה עקב והיה אותיות הוי"ה עקב פירוש שם הסוף שהוא בחי' ב"ן תשמעון לשון אסיפה נקבוץ את המשפטים האלה משפטי"ם ש"ם טפי"ם שהם מסוד ואלה המלכים ושמרתם ועשתם אותם תיקון כפול בשמירה ועשיה ואז ושמר ה' אלהיך לך את הברית הוא היסוד ואת החסד הוא החסד הידוע או ה' חסד חמשה חסדים הנרמזים בחמש אור:

או יובן בס"ד והיה לשון שמחה אם תהיה השמחה שלמה גם בעקב דהיינו סוף הלימוד וסוף המעשה ולא תהיה רק בהתחלה בלבד אז בזה תהיו בטוחים כי כאשר תשמעון את המשפטים האלה לא תהיה השמיעה לריק ולבהלה אלא ושמרתם ועשתם שתבואו לידי שמירה במצות ל"ת ולידי עשיה במ"ע:

כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם לא תירא מהם זכור תזכור וכו'
נ"ל בס"ד בהקדים מ"ש בספר לקוטי תורה בשם אמת ליעקב הטעם שדן הקב"ה את המצרים על הים במכות כפולות חמש ידות על מה שלקו במצרים דממ"נ אם הם חייבים זאת מעיקרא היה לו לעשות להם מכות אלו בארץ מצרים קודם שיצאו ישראל משם ואם הוא על אשר רדפו פרעה ועמו אחריהם לא יתחייבו כ"כ מכות חמש ידות על מה שלקו במצרים ודי במכה אחת ופירש הרב ז"ל דעשר מכות שלקו בארץ מצרים היו על אשר סירב פרעה ומיאן בדבר ה' ולכן בכל סירוב שלח לו מכה אחת אבל מכות שלקו על הים היו דין ומשפט בעבור שזלזלו בישראל בשעבודם דעל עיקר השעבוד לא יתחייבו כי כך היתה הגזרה ועבדום וענו אותם אך נתחייבו על אשר נהגו בהם מנהג בזיון ביותר בזה השעבוד ואם היה עושה להם זה הדין קודם שיצאו ישראל ממצרים לא היו נידונים במכות קשות ורבות כאלה עד היות להם כליה מן העולם לגמרי יען כי אדם גדול הרבה שזלזל בקטן ופחות ממנו אין זה נחשב לבזיון ולכן אינו נחשב לו לעון כ"כ אבל אם קטן ופחות יבזה לאדם נכבד וגדול נחשב לו לעון גדול משל לאדם הדיוט שהכהו הפרנס על הלחי וזה שתק כי מה יוכל לדבר הדיוט זה כנגד הפרנס לימים העני הפרנס ונעשה מדלת העם ואותו ההדיוט נתגדל ונתעשר ונעשה פרנס מה עשה המוכה אשר הוכה מקדמת דנא מאותו האיש שהיה פרנס באותו זמן ועתה הנה היא הדיוט הביא את זה לדין לפני ז' טובי העיר לדון אותו איך הרים ידו על הפרנס והכהו לחייבו בזה כדין הדיוט שהכה את הפרנס וחייבוהו הזט"ה על זאת והאיש טען אני לא הכיתי פרנס אלא אני הייתי הפרנס וזה היה הדיוט ואם הפרנס יכה הדיוט אין בזיון למוכה כ"כ לחייב הפרנס ויאמרו הזט"ה אנחנו דנים באשר הוא עתה שזה המוכה שקיבל עליך הוא פרנס ואתה הדיוט ופחות והשומע שומע עתה כך הדיוט שכמותך הכה את הפרנס הזה לכן צריך לדון אותך לפי כבודו של פרנס הזה ולפי פחיתות ערכך עתה וכן עשה השי"ת אם היה דן את המצריים קודם צאת ישראל מארץ מצרים על אשר עשו קלנא ובזיון גדול לישראל בשעבודם לא היו מתחייבים כ"כ בזה כי פרעה ועמו היו באותו זמן אנשים חשובים וישראל היו פחותים אך המתין הקב"ה עד שיצאו ישראל ממצרים שאז קנו להם מעלה וחשיבות גדולה שלא ניתן כזאת לכל אדם משנברא העולם כי היה ה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן ועמוד אש לילה והיו הולכים ביד רמה עד שאוה"ע היו אומרים עליהם אין אלו כבני אדם אלא כמלאכים והמצריים היו מדולדלים מאד מחמת מים הזדונים שעברו עליהם בעשר מכות והיו ללעג וקלס בכל הארצות לכן עתה לפי גודל ועוצם חשיבות ישראל ולפי דלותם של פרעה ועמו נידונו על בזיונות שעשו לישראל בעונש רב שהוא חמש ידות על אשר לקו בארץ מצרים עד שכלו ואבדו מן העולם לגמרי עכ"ד:

ולפ"ז גם בשאר עכו"ם יעשה השי"ת ככה לעתיד כאשר עשה במצריים דאיתא בזוה"ק מה שיתחייבו העכו"ם לעתיד עונשים רבים הוא על אשר נהגו בישראל בזיון וקלון בהיותם גולים אצלם שהיו מחרפים ומגדפים אותם סורו סורו טמא קראו למו והקב"ה ימתין ולא ידון אותם תכף אלא עד אחר שיבא מלך המשיח וימלוך שאז יהיו ישראל אותו זמן גדולי הערך ברום המעלות מכל הצדדים ומכל העניינים והעכו"ם יהיו מדולדלים ופחותים מאד ואז ידון אותם איך הם הפתוחום פגעו בכבוד בני מלכים אנשים גדולים מאד שביזום וחרפום ומחמת כן יתחייבו עונש גדול אשר בו יאבדו מן העולם וע"ז אמר הכתוב כימי צאתכם מארץ מצרים אראינו נפלאות:

וז"ש כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה אשר אני גולה אצלם עד אחרית הימים הם רבים ממני כלומר רבים במעלה בעושר וגדולה ואנחנו גרים ופחותים ועניים על כן איכה אוכל להורישם ר"ל באיזה טענה וכח אחייבם בעונש עצום ורב עד גדר שאורישם לגמרי ואכלם מן העונם כי לפי ערכינו ולפי ערכם לא יתחייבו אלא בעונש קל על בזיון שעשו לנו ולז"א זכר תזכור את אשר עשה ה' לפרעה ולכל מצרים והם המסות הגדולות אשר ראו עיניך על הים שהיו גדולות ביותר שכל מכה היתה של חמש מכות וזהו ה' גדולות מספר חמש גדולות שהמתין הקב"ה ולא עשאם להם אלא עד שיצאתם ממצרים שאז אתם הייתם גדולים מאד והם היו פחותים מאד כן יעשה ה' אלהיך לעת"ל לכל העמים הם העכו"ם אשר אתה ירא מפניהם כי ימתין לדון אותם אחר שיבא מלך המשיח שאז אתם במעלה רבה ועצומה והעכו"ם בתכלית הדנות והפחתות וגבר ישראל:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד דידוע הטעם שצונו השי"ת לזכור נס יצ"מ בכל יום בשירת הים ובק"ש וברכותיה שחרית וערבית כי ענין זכירה זו בשבחו יתברך עושה הכנה לגאולה העתידה להיות בב"א דארז"ל כל המודה בנס ואומר שירה זוכה ועושים לו נס אחר וכמש"ה כי חמת אדם תודיך שארית חמות תחגור ובזה פירש עט"ר הרה"ג מור זקני רבינו משה חיים ז"ל חסדי ה' אזכיר תהלות ה' כעל כל אשר גמלנו ה' ועל ידי זכירה זו אז אני גורם רב טוב לבית ישראל כי זכירה זו יהיה בה הכנה לגאולה העתיד בב"א עכ"ד דפח"ח ובזה יובן זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה' כי מה שצונו לזכור כל יום נס יצ"מ הוא מצד רחמנותו עלינו כדי לעשות לנו הכנה בזכירה זו לנס הגאולה העתידה וז"ש כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם ר"ל באיזה זכות אתגבר עליהם לז"א זכור תזכור את אשר עשה אלהיך לפרעה וכו' פירוש עשיתי לך תיקון והכנה לדבר זה ע"י שתי זכירות שתזכור בק"ש וברכותיה א' בשחרית וא' בערבית וע"י מצות זכירה זו כן יעשה ה' אלהיך לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם וגבר ישראל:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש בס"ד בסה"ק אדרת אליהו בפרשת בא ע"פ מי ומי ההולכים דאותיות מ"י עולים ויורדים בנפש הגוי יע"ש גם ידוע דפרעה ומצרים היה להם אחיזה ויניקה באותיות מ"י דשם אלהים במ"ח צרופים שבהם ולכן נקראו בני חם וישראל נתגברו עליהם וסינקו יניקתם משם ביציאתם ממצרים וז"ש כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממנ"י קרי בה מן מ"י ר"ל שהם רבים וחיים מן אותיות מי שהמה עולים ויורדים בנפשם ולכן אתה ירא פן יתגברו בכח שתי אותיות אלו הנה אומר לך לא תירא מהם אלא זכור תזכור את אשר עשה ה' אלהיך לפרעה ולכל מצרים שהיה להם אחיזה ותגבורת גדול מאותיות מ"י דשם אלהים במ"ח צרופים שבהם ועכ"ז בעזרת האל יתברך נתגברתם ובטלתם יניקתם וכ"ש שתתגברו בענין זה דאותיות מי שיורדים ועולים בנפשם שלא יוכלו להתגבר בהם:

וגם את הצרעה ישלח ה' אלהיך בם
נ"ל בס"ד דהגלות נקרא צרה אך כתיב וממכותיך ארפאיך דהצרה של ישראל שהיא מכתם תתהפך על אויביהם וכל זה יהיה ע"י זכות עסק התורה שנדרשת בשבעים פנים ובזה פרשתי דברי התנא הפוך בה והפוך בה דכולא בה והיינו ע"י התורה תהפך הצרה על עכו"ם גם על ידי התורה תהפוך הטובה של העכו"ם לישראל דכולא בה לכן הצרה שתסתלק מישראל ותהיה לעכו"ם לא תשאר הצרה כמו שהיא אלא נוסף אות ע' שמספרו שבעים כנגד זכות התורה שנדרשת בשבעים פנים ויהיה צירוף צרעה וז"ש וגם את הצרעה ישלח ה' אלהיך בם שהצרה תהיה צרעה עד אבוד הנשארים הם אוייבים התחתונים שהם גלויים והנסתרים הם אוייבים העליונים שהם הקליפות שהם נסתרים מפניך:

לא תערוץ מפניהם כי ה' אלהיך בקרבך אל גדול ונורא
נ"ג בס"ד דידוע שעובדי ע"ז טוענים אחרי רבים להטות והם רבים במספר והתשובה לזה גם לפי דבריהם שהם רבים הנה קי"ל רוב וקרוב הולך אחר הקרוב והקב"ה קרוב אלינו כי השרה שכינתו בקרבינו וכתיב כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראינו אליו וז"ש כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני וכו' ואמר אח"ז לא תערוץ מפניהם בעבור טענת רבים כי ה' אלהיך בקרביך דייקא ואין לך קרוב ממנו והדין הוא רוב וקרוב הולך אחר הקרוב גם אמר בקרביך כי אותיות ישראל במילואם יו"ד שי"ן רי"ש אל"ף למ"ד הקרב של האותיות הם מספר צו כמנין אל הוי"ה שהוא המאיר בעשיה ועיקר הקליפות הם בעשיה ושם אל הוי"ה מכרית אותם ולז"א כי ה' אלהיך בקרביך דייקא והוא המכרית אותם שהוא אל גדול ונורא:

כל המצוה אשר אנכי מצוך תשמרון לעשות למען תחיון וכו'
נ"ל בס"ד דארז"ל ע"פ אורך ימים בימינה למיימינים בה אורך ימים איכא וכ"ש עושר וכבוד אבל למשמאילים עושר וכבוד איכא אורך ימים ליכא והלומד תורה בשביל לעשות זה מן המיימנים משא"כ הלומד כדי להתגדל או לקבל טובה או פניה אחרת זה מן המשמאלים וז"ש כל המצוה זו התורה קרי לה מצוה כמ"ש רז"ל תשמרון לעשות שתהיו לומדים בשביל לעשות למען תחיון אורך ימים ורביתם לשון רבנות זה הכבוד וירשתם את הארץ זה העושר:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש מהרי"מ ז"ל בפסוק ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה ותקיא הארץ את יושביה כי מי שהוא חזק בטבע ובריא מאד יכול לאכל מכל מין מאכל וישתה מכל מיני משקה ואינו נזוק ועוד ג"כ אינו צריך לאכול במדה ומשקל אלא גם אם יכניס בתוך מעיו כל מה שירצה הוא סובל הכל ועודנו בריא אולם אך נזדמן אל האיש הזה שהעמיס אח בטנו משא לעיפה במאכלים רעים וגסים עד כי חלה ונפל למשכב והיה מקיא כל דבר שיתן לתוך פיו הנה הגם כי נסתלק החולי ע"י סמים ורפואות הנה הוא צריך להשמר מכאן ולהבא לדקדק במאכל שלא יאכל מאכלים רעים וגסים אפילו כל דהו וגם ידקדק בשמירה ומשקל שלא יאכל הרבה דאז בנקל יחזור הקלקול במעיו ויקיא מחמת שנחלש כוחם בהקאה הראשנה וכן הענין אצל א"י אע"פ כי תחלה בהיות העממין בתוכה סבלה כמה שנים התועבות שעשו בתוכה אע"פ שהרבו להרע בקרבה עכ"ז אחר שחלתה על ידם והקיאה אותם אז אם ישראל יעשו ח"ו אחד מעשרה מן התועבות הקדמניות שנעשו בקרבה אז תכף ומיד תקיא אותם כאשר קאה את הגוי אשר לפניהם עכ"ד ע"ש ובזה מובן הטעם שנתן הקב"ה לישראל ארץ העממין ולא נתן להם ארץ חדשה שתהיה ג"כ טובה ושמנה כמו הארץ שנתן לישראל כי אין מעצור לה' וכן ארז"ל במדרש במדבר פ' כ"ג אמר הקב"ה לישראל יכול הייתי לברא לכם ארץ חדשה ע"ש ובזה מובן שפיר כדי שלא יחשבו שאפשר להרבות בקרבה תועבות ולא תקיאם כאשר המה ראו בארץ עממין שסבלה אותם שנים רבים ברבוי התועבות לכך נתן להם ארץ זו שכבר חלתה והקיאה כדי שידעו רעתה בנקל תחזור להקיא מחדש גם במעט תועבות ובמשך זמן מועט ובזה יובן בס"ד כל המצוה הזאת אשר אנכי מצוך תשמרון לעשות כל דייקא שלא תחסרו אפילו מצוה אחת למען תחיון וא"ת על מה כל החרדה והלא הכנענים עשו כל התועבות כולם ולא היה להם דבר אחד טוב נתקיימו שנים רבים ואנחנו למה נירא אם נעבור במקצת וגם יש אתנו כמה מצות טובים לז"א ובאתם וירשתם את הארץ אשר נשבע ה' לאבותכם שהיא ארץ עממין ואינה ארץ חדשה שהיא חזקה בטבעה ולא תחלה מהר אלא זו היא ארץ שכבר חלתה ומקיאה את הכנענים וכיון דמקיאה אז בנקל תהיה מקיאה אתכם מחדש אפילו על מעוט עבירות ואפילו שיש בידכם כמה דברים טובים ולכן הזהרתי אתכם שתשמרו כל המצות למען תחיון:

וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלהיך במדבר
י"ל תיבת כל נראה יתר ונ"ל בס"ד בא ללמדנו שהאדם צריך ללמוד מוסר השכל מן הטובה ומן הפרענות שאם יראה טובה לעושי רצונו יתברך אז ילמוד וידע כמה מרויח האדם בעשיית רצונו יתברך גם בעוה"ז מלבד השכר השמור לעוה"ב ואם יראה פרענות לעוברי רצונו ג"כ ילמד וידע כמה החטא גורם וכמה מפסיד האדם בעון שהוא לשעה קלה ונודע כי בארבעים שנה שהלכו במדבר ראו טובות נשגבות אשר לא טעם אדם בעולם אפילו אבות ושבטי יה וגם ראו יסורין קשים ומרים עד מאד וכל זה היה תלוי במעשיהם ודרכם מ"י ומ"י ולז"א וזכרת את כל הדרך וכו' כל דייקא מפני שהיה בו עניינים הפכיים שאתה תלמוד מן הטובה וגם מן הפרענות:

למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצותיו אם לא
נ"ל בס"ד בכניסת ישראל לארץ משיגים הנאה גשמית לאכול מפריה ולשבוע מטובה והנאה רוחניות ונפשיית לקיים כמה וכמה מצות התלויים בארץ שלא היו יכולים לקיים בהיותם במדבר ועל כן האריך להם מהלכם במדבר כדי לעשות מבחן על לבבם אם הם מתאוים להכנס לארץ בשביל הנאה הגשמיית הגופניית או אם בשביל הנאה הרוחניות הנפשיית והוא שאם הם קצים במהלכם הארוך נמצא הם באים בשביל הנאה הגשמיית אבל אם אין קצים במהלכם הארוך הם באים בשביל הנאה הנפשיית שהיא בעבור לקיים מצותו יתברך ולכך אין קצים ברבוי המסעות בדרך יען כי המסעות האלה הם נוסעים ע"פ השי"ת והם עושים מצותו במהלך הזה ע"פ ה' יחנו וע"פ ה' יסעו ולמה יקוצו וז"ש וזכרת את כל הדרך וכו' זה ארבעים שנה במדבר למען ענותך ולמאי אצטריך העינוי הזה הוא לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצותיו אם לא פי התשמור כמו ואביו שמר את הדבר ר"ל אם אתה מצפה להכנס לארץ בשביל קיום מצותיו יתברך או אם בשביל הנאת עצמך לאכל מפריה ולשבוע מטובה והמבחן הוא באריכות הדרך אם אתה קץ בו או לאו:

כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם
נ"ל בס"ד דידוע שכר מצות בהאי עלמא ליכא דאין להם דין ביומו תתן שכרו מפני שנצטווינו בהם ע"י שליח הוא מרע"ה ודמי לשוכר ע"י שליח דליכא בזה דין ביומו תתן שכרו ורק בעבור מצות אנכי ולא יהיה לך דמפי הגבורה שמענום צריך לקבל שכר גם בעוה"ז לקיים מצות ביומו תתן שכרו וידוע כי עסק התורה נקרא לחם דכתיב לכו לחמו בלחמי וכתבו המפרשים ז"ל בעבור עסק התורה יש לישראל לקבל שכר וטובה גם בעוה"ז מפני כי לקיום המצות יש סוף שהוא זמן המיתה דנעשה חפשי מן המצות ואין שכירות משתלמת אלא לבסוף אבל על עסק התורה לא יש סוף דגם במיתה הנפש עוסקת בתורה בג"ע וכמ"ש רז"ל ת"ח אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנאמר ילכו מחיל אל חיל וכמ"ש כל זה בספר וילקט יוסף בשם המפרשים ז"ל נמצא יש שכר מתחיל בעוה"ז בעבור עסק התורה משא"כ בעבור קיום המצות ליכא בעוה"ז וז"ש לא על הלחם לבדו הוא עסק התורה הנקרא בשם לחם ככתוב לכו לחמו בלחמי יחיה האדם בעוה"ז אלא גם יש חיות וטובה בעוה"ז מצד מקצת מצות והם של אנכי ולא יהיה לך דמפי הגבורה שמענום וזהו כי על כל מוצא פי ה' דייקא מה שאנחנו שמענו מפי ה' יחיה האדם בעוה"ז כדי לקיים מצות ביומו תתן שכרו ועוד נראה לרמוז בס"ד אומרו מוצא פי ה' על שם הוי"ה שהוא בניקוד המוצא שמסוגל לפרנסה וחיים:

שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה
נ"ל בס"ד שמלתך על מלבוש הנשמה כאשר מכוונים כל יום בברכת מלביש ערומים וברכת הנותן ליעף כח כנז' בספר הכונות ועיקר החלישות המגיע ללבוש הנשמה הוא מעונות שאדם דש בעקביו כי עונות החמורות לא ימצא שיעבור עליהם סתם האדם בכל יום ולז"א למה לא בלתה היינו מפני שרגלך לא בצקה רמז לעונות שדש בעקביו או יובן בס"ד ורגלך לא בצקה על אבר התשמיש שמכונה בשם רגל וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל עמ"ש דוד הע"ה לאוריה רד לביתיך ורחוץ רגליך ר"ל מה שלא בלתה שמלתך זה מלבוש הנשמה מפני שרגלך אבר התשמיש לא בצקה בביאה של איסור או בשז"ל כי ד"ז נוגע יותר לקלקל לבוש הנשמה ואמר זה ארבעים שנה זה כינוי ליסוד שלם בארבעים שנה רמז לארבעה יודי"ן דשם ע"ב:

וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך
ק' הול"ל כאשר ייסר אב את בנו ונ"ל בס"ד יש אב ממש שילדו ויש אינו אב ממש אלא הוא איש דעלמא ורק גידל את הבן הזה ופרנסו ולכך נחשב זה בנו ויש הפרש ביניהם כי איש דעלמא המייסר את הילד שגידל שהוא נחשב בנו אינו מייסרו אלא לטובת הבן אבל אב ממש המייסר את בנו הוא מייסרו לטובת הבן וגם לטובת עצמו שאם הבן רע מעללים אז החרפה תהיה לאביו וכמ"ש בן מביש מחפיר אביו והנה כאן אצל ישראל כאשר מיסרם הקב"ה ידמו היסורין ליסורין שמייסר איש את בנו שגדלו שהיא רק לטובת הבן כי לאיש הזה המגדלו אינו מגיע חרפה אם זה יצא רע בליעל ולא תדמה ליסורי אב את בנו שיש הנאה וטובה לאב ג"כ דכתיב אם צדקת מה תתן לו ואם חטאת מה תפעל בו וז"ש וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך שאם חטאת אין נוגע חרפת חטאיך אליו ח"ו:

ואומרו וידעת עם לבבך ולא אמר בלבבך נ"ל בס"ד אותיות הסמוכים ללב מצד אחד הם אך לשון מיעוט והסמוכים מצד השני הם גם לשון רבוי רמז שבדברים הנפשיים הנוגעים למעלה שהם תורה ומצות יראה האדם כל מה שיש לו בהם הוא מועט ולא יהיה בעיניו עשיר השמח בחלקו ולכך אך לשון מיעוט נרמזו למעלה מאותיות לב כי זה קאי על דברים של מעלה אבל בדברים התחתונים הגשמיים יראה עצמו מלא והמועט יחשבהו למרובה ויהיה שמח בחלקו לכך תחת לב נרמז גם שהוא לשון רבוי ולז"א וידעת עם לבבך ר"ל תשים ידיעתך להביט מה שיש עם אותיות הלב שלך מכאן ומכאן כדי שאתה תתנהג כאשר יהיו מורים תיבות אלו של אך ושל גם שישנם עם לבבך כל תיבה במקום הראוי לה:

ועוד נ"ל בס"ד אומרו וידעת עם לבבך כי בתוך אותיות לב במילואם יש אותיות תמיד וידוע שהקב"ה נקרא לב של ישראל וכמ"ש רז"ל ע"פ צור לבבי וחלקי ולכן נרמזו אותיות תמיד בתוך אותיות לב להורות לאדם שצריך לקיים מ"ש דוד הע"ה שויתי ה' לנגדי תמיד ולז"א וידעת עם לבבך שתדע האותיות שיש עם הלב לקיים מה שהם מורים לך גם אמר עם לבבך ע"ד מ"ש רז"ל בכל לבבך בשני יצריך כן ידיעתך בעבודת ה' תהיה בשני יצריך:

ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך
נ"ל בס"ד הכונה תרתי למעליותא האחד היא הארץ הטובה ועוד אשר נתן לך דוקא ולא נתן לאחרים כמותה כי יש מרגלית יקרת הערך מצד עצמה ואם לא נמצא אחרת כמוה אצל הזולת תתעלה ותוסיף יקר וכבוד לבעלה עשר ידות יותר וכן הענין בארץ הקדושה והנה ברכה זו היא על בהמ"ז אשר ימשך שפע בארבעה ברכות שבה לארבע עולמות אבי"ע ולכך מכונים בחתימה ראשנה במלוי ע"ב ובשניה ס"ג ובשלישית מ"ה וברבעית ב"ן שהם כנגד אבי"ע כנודע ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב אברכה את ה' בכל עת שהוא ר"ת את אבי"ע וכן כאן ר"ת וברכת את ה' אלהיך על הוא ר"ת אבי"ע כי וא"ו של וברכת שימוש וראש התיבה הוא ב' ושאר מילות הפסוק הוא ר"ת נאה לה':

המאכילך מן במדבר וכו' להטיבך באחריתיך
נ"ל בס"ד דארז"ל לא ניתן מן לישראל אלא כדי שע"י אכילתו יתחכמו בתורה וגם כדי שיהיו פנויים לעסק התורה שלא יצטרכו למלאכה ולעסק הגשמי כלל ובזה פרשתי בס"ד מ"ש רז"ל במדרש ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו אר"א בר"ש מזון אלפים שנה היה יורד בכל יום דכתיב דבר יום ביומו ולהלן הוא אומר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול וקשא למאי אצטריך לירד שיעור גדול זה ללא צורך דהא וחם השמש ונמס ובזה מובן שפיר היינו להורות להם שהמן יורד להם בעבור עסק התורה שהיתה טמירא שני אלפים שנה קודם בריאת העולם כמ"ש רז"ל בגמרא ובזוה"ק גם עוד מיוחס לה שני אלפים שנה מן ששת אלפים דעלמא וכמ"ש רז"ל שני אלפים תוהו שני אלפים תורה שני אלפים ימות המשיח וגילה סודן רבינו האר"י ז"ל והנה ידוע עסק התורה נרמז באות למ"ד דכ"ב אותיות אלפא ביתא שהוא עליון על כל אותיות והוא ניתן בסוף שם ישראל להורות דקיום ישראל הוא ע"י לימוד התורה וז"ש המאכילך מן וכו' הוא כדי להטיבך באחריתיך ר"ל בלימוד התורה הנרמז באות שהוא אחרית שמך: