אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם
נ"ל בס"ד ארז"ל מאן מלכי רבנן דכתיב בי מלכים ימלוכו גם נצב לשון מלכות כמו אין באדום נצב מלך וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ע"פ קמה אלומתי וגם נצבה והטעם שהחכמים נקראו מלכים מפני שגזרתם היא כגזרת מלך וחייבים הכל לקבל כמ"ש לא תסורו מכל הדבר אשר יגידו לך וכמו העובר על דבר מלך חייב מיתה כן העובר על דברי חכמים חייב מיתה בידי שמים ולא עוד אלא שגם בשמים ממעל יש להם דין מלך כי הקב"ה מקיים גזרתם כי הקב"ה גוזר והם מבטלים כמ"ש לי דיבר צור ישראל צדיק מושל יראת אלהים וז"ש אתם נצבים היום כלכם נצבים ר"ל מלכים כלכם כי כולכם חכמים וצדיקים שיש לכם כח מלך גם אמר כלכם אותיות כמלך ולאו דוקא בארץ אלא גם לפני ה' אלהיכם בשמים ממעל גם ידוע כי ששה סדרים יש בתורה שמתחילין באות אלף ובכל חומש יש אחד ובחומש דברים יש שנים והאחרון הוא סדר זה של אתם נצבים והם כנגד ששה אלפים שנה דהוי עלמא ובאלף השישי ימלכו ישראל ולכן באלף של פרשה זו אמר אתם נצבים היום כלכם נצבים ר"ל מלכים ולכן חלם יוסף הע"ה והנה קמה אלומתי וגם נצבה קמה אלומתי זה אלף השישי שהוא כנגד היסוד וגם נצבה במלכות ישראל וז"ש המדרש אתם נצבים היום זש"ה הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד שכל זה יהיה באלף השישי שבו תהיה הגאולה העתידה להיות בב"א:
ובאופן אחר נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש בגמרא מעון שבו מה"ש אומרים שירה בלילה וחשות ביום מפני כבוד ישראל וזו מעלה גדולה לישראל שהם עומדים בתפלה ואומרים שירה ביום ומה"ש בלילה ומעלה הב' יש להם על המלאכים כי מחצב הנשמות שלהם דבק במחצב הספירות והוא לפנים מן מחצב המלאכים וכמ"ש רז"ל ע"פ הן אראלם צעקו חוצה וז"ש אתם נצבים היום פירוש ראו מעלתכם גדולה ממלאכים כי אתם נצבים היום ומלאכים בלילה בעבור כבודכם ונצבים כמו אנכי האשה הנצבת עמך בזה האמור אצל חנה ועוד מעלה ב' כי אתם לפני ה' אלהיכם דמחצב הנשמות הוא לפנים ומחצב המלאכים חוצה לו על כן ראוי לכם לפי מעלות אלו שתדבקו במדת הענוה כי מאן דאיהו זעיר איהו רב וזה נלמד מהקב"ה דבמקום גדולתו שם מצינו ענותנותו והיינו כי ראשכם יהיו חשובים בעיניהם כשבטיכם המון העם גם ראוי שתהיו כולכם נשמעים לדברי חכמים ולא תצטרכו למשפט המלך אלא זקניכם החכמים זקן שקנה חכמה הם יהיו שוטרכם גם עוד ראוי לכם שכל איש יהיה במדרגת ישראל ולא במדרגת יעקב כמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בפסוק ולא אותי קראת הנה אתה במדרגת יעקב אבל אם יגעתי בי הנה אתה במדרגת ישראל:
והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי
נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש בזוה"ק פ' מקץ דף כ"ד באותו צדיק שנתן שלום לאדם רשע ובזה השלום שנתן לו הוסיף כח והיה רוצה להרגו וניצול ממנו בדרך נס ולכך כתיב אין שלום אמר ה' לרשעים וכתב הגאון חיד"א ז"ל באהבת דוד דף מ"ו דאותו השלום שנתן אותו צדיק לאותו רשע עירב בו הסט"א אות כ"ף שמספרו ק' שהוא אות מאותיות שקר ונעשה השלום מכשו"ל בתערובת אות כ"ף ובזה פירש הרב הנז' שלום רב לאוהבי תרתיך ואין למו מכשול ע"ש ובזה פרשתי בס"ד במ"א רמז הכתוב אלהי פלטני מיד רשע מכף מעול וחומץ כ"ף דייקא שלא תנחנו לעשות השלום מכשול בתערובת אות כ"ף וז"ש אדם חסר לב תוקע כ"ף ר"ל כל שהוא חסר לב מסתמא הוא רשע והשמר ממנו שלא תתן לו שלום כי זה ודאי תוקע כ"ף בשלום ועושהו מכשול ובזה יובן בס"ד מ"ש דוד הע"ה אני שלום וכי אדבר המה למלחמה פירוש אני אוהב שלום לתת גם לאויבי אך דא עקא כי המה רשעים וע"י השלום שאני נותן להם המה קמים למלחמה להלחם עמי וכמו אותה המעשה של זוה"ק הנז' וז"ש והיה בשמעו את דברי האלה הזאת הכתובה על הרשעים יתברך בלבבו לאמר אני אוכל להבריח עצמי מפועל האלות האלה והוא כי שלום יהיה לי מאת הצדיקים שבדור שאתראה לפניהם והם יתנו לי שלום בודאי ואז ע"י השלום שלהם אתחזק ואתגבר ולא יחולו עלי פרעניות אלות אלו ולכן בשרירות לבי אלך ולא אדאג מן הפרענות ועז"א לא יאבה ה' סלוח לו וכו' שלא יועיל לו השלום הזה הניתן לו בטעות ובשגגה:
הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם
נ"ל בס"ד אם הנסתרות שהם הכונה והמחשבה שלנו יהיו לה' אלהינו שנכוין בהם לש"ש אז אנחנו בטוחים שלא תשלוט הסט"א בהנגלות שהם המעשה והדיבור שלנו אלא יהיו לנו ולבנינו עד עולם או יובן בס"ד הכונה אותיות י"ה הם נסתרות באותיות מצוה שהם רמוזים באותיות מ"צ בא"ת ב"ש אבל אותיות ו"ה דשם הוי"ה הם נגלות באותיות מצוה וז"ש הנסתרות ר"ל העליות של בחי' י"ה שהם נסתרות הם לה' אלהינו אבל ו"ה שהם הגלות העליות שלהם לנו ולבנינו דידוע כי אנחנו מעלין לבחינת ו"ה ובחינת ו"ה מעלים לבחינת י"ה:
ובאופן אחר נ"ל בס"ד כי התורה קרויה נר והנשמה קרויה נר ולכן בתורה יש חמשה ספרים ובנשמה חמשה חלקים שהם נרנח"י וחמשה ספרים של התורה הם נגלים וחמשה חלקים נרנח"י הם נסתרים דאינם נראין בחוש הריאות ושמירת הנסתרות ר"ל ה' שהם נסתרות המה הנרנח"י הם לה' אלהינו ששמירתם היא בידו יתברך אך והנגלות ר"ל וחמשה הנגלות שהם חמשה חומשי תורה שמירתם בידינו וזהו לנו ולבנינו עד עולם והשמירה לא סגי בלימוד דוקא אלא צריך לעשות את כל דברי התורה הזאת:
כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא
נ"ל בס"ד נפלאת לשון הפרשה ורז"ל דרשו המצוה דהאי קרא קאי על כללות התורה דקרי לה בשם המצוה על שם המצות הכתובים בה פירוש אל תאמר רחוק הדבר הזה מן השכל שאני בשר ודם איך אוכל לשמור כל תרי"ג מצות הנה תראה כי התורה שיש בה רמ"ח עשה ושס"ה ל"ת הנה היא מכוונת ממש כנגד רמ"ח איברים ושס"ה גידים שלך וא"כ זה הוכחה שכל אבר יש לו שורש ברמ"ח עש"ה וכל גיד יש לו שורש בלא תעשה ואינם מובדלים ומפורשים המצות מן איברים וגידים שלך וא"כ ודאי לא רחוקה היא ממך דודאי יכול תוכל לקיימה ואמר לא נפלאת לשון הפרשה והבדלה כמו כי יפלא ה' בין מקנה מצרים:
אז יובן לא נפלאת לשון הפלא ופלא כי האדם יתפלא בדעתו איך מעשה המצות שהם בדברים גשמיים עושים פעולה בעולמות הרוחניים אך באמת האדם רואה פלא בזה בחוש הריאות דהנפש הרוחנית מתקיימת תוך הגוף ע"י מאכל גשמי וגם על זה תקשי יותר איך מאכל הגשמי עושה פועל בנפש הרוחנית לקיימה בגוף וכיון דזה פלא וחזינן דהכי הוא א"כ אין להרהר אחר פועל המצות אע"פ שג"כ הוא דבר פלא לא נודע לנו טעמו וז"ש כי המצוה הזאת היא כללות התורה שיש בה מצות שהם נעשים בדברים גשמיים ופועלים ברוחניות למעלה אין פליאה זו נפלאת יותר מן פליאה הנראית ממך שהוא תכונת הגוף והנפש שלך שאתה רואה כי הנפש הרוחניות שלך היא מתקיימת בגופך ע"י כח אכילה ושתיה הגשמיים ועל כן בע"כ צריך אתה להודות ולומר כי לא רחוקה היא המצוה מפעולה הרוחנית אע"פ שהיא נעשית בדבר גשמי:
או יובן בס"ד לא נפלאת לשון כיסוי כמי כי יפלא ממך דבר כי מצינו שהקב"ה כיסה דברי תורה שבע"פ הרחבה מני ים בחמשה חומשי תורה ובכל פסוק ופסוק רמז בו תלי תלים דברים על כן היצה"ר אומר לאדם למה לך לטרוח ולעסוק בתורה שבע"פ די לך בגרסה של תורה שבכתב שאם הקב"ה חפץ שתהיו עוסקים בלימוד תורה שבע"פ למה כיסה אותם היה לו לפרשם להדיה אלא ודאי אין לך רשות לגלות דברים אלו ולעסוק בהם אך באמת אלו דברי הבל כי הן אמת שכיסה אותם אין כונתו לכסותם מאתנו בית ישראל אלא כונתו לכסותם מן אוה"ע שלא רצה שילמדו דברים אלו וידעו בהם ואם היה כותבם בפירוש היו לומדים אותם וז"ש כי המצוה הזאת היא התורה הן אמת שהיא מכוסה לא נפלאת היא ממך לא מכוסה ממך כי לכם רוצה הקב"ה שתתגלה ורק הם מכוסים מאוה"ע וכמ"ש יהיו לך לבדיך ואין לזרים אתך וכן הוא אומר אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו מפני שגם עיני זר היתה שולטת בהם כמותם אם הייתי כותב את רובי תורתי שהיא תורה שבע"פ וכמ"ש חז"ל בזה ועל כן לא רחוקה היא ממך שאם תהיה יגיע בה תוכל להשיגה וכמ"ש יגעתי ומצאתי תאמין:
כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו
נ"ל בס"ד פה לב מספר אלו"ף שהוא לשון לימוד דאין הלימוד שלם אלא ע"י צרוף הלב עם הפה וכתב מא"א דאלוף בחכמה וגם הבינה נקראת אלוף ע"ש וכל השגת החכמה והבינה תלויה בצירוף הלב עם הפה לכן הוא מספר ז"פ טו"ב והתורה נקראת טוב וכתיב בה חצבה עמודיה שבעה:
ועוד נ"ל בס"ד צירוף פה לב במילואם כזה פ"ה ה"י למ"ד בי"ת עולים מספר תקפ"ו כי תוק"ף האדם הוא בחיבור וצירוף הלב עם הפה ועי"כ ימשך עליו קדושה עליונה שהיא מספר תקפ"ו גם הוא מספר שופר הרומז לתשובה כמ"ש רז"ל שופר שפרו מעשכם ועיין בשל"ה מה שרמז בשופר כמה עניינים של התשובה דמצותו בשל איל וכפוף ע"ש וגם אנן בדידן נבא לרמוז בו בס"ד והוא מה שתוקעין תקיעה ושברים ותרועה ותקיעה הוא תקיעה רומזת לשמחה ושברים ותרועה רומזים לצער ויסורין וכמ"ש הגאון הלבוש ז"ל הטעם דאין לערבם ביחד לעשותם בנשימה אחת מפני שהם הפכים וידוע מן המעשה של הטבעת שחקק בה גם זה יעבור ואז כשרואה אותה בעת צערו יתנחם וישמח וכשרואה אותה בעת שמחתו וטובתו לא יגבה לבו ויבעט כי ידע דלא לעולם חסן ולכן תחילה תקיעה הרומזת לשמחה וטובה תוקע אחריה שברים שרומזים לשבר על שבר דלא לעולם חסן שאז לא יתגאה בטוב שלו וידע שגם זה יעבור וכשתוקיע תרועה הרומזת ג"כ ליסורין לא יתייאש מן הרחמים אלא יזכור גם זה יעבור שיבא אחריה טובה ושמחה לכך תוקע תקיעה אחר תרועה ובזה יתקיים האדם בעבודת ה' גם השברים הם פסקי פסקי קטנים לרמוז שהעונש יתן לאדם פסקי פסקי כדי שיוכל לסבלו וכמ"ש המפרשים ז"ל ע"פ ויהי ה' משגב לדך משגב לעתות בצרה שיחלק העת הארוך לעתות הרבה כדי שיהיו קצרים ויוכל לסבלם:
גם נ"ל בס"ד תמונת השופר רומז להתעוררות תשובה שהוא צד א' קצר וצד א' רחב ותופס צד הקצר שהקול נכנס שם והולך ומתרחב כן דרכו של בעל תשובה להיות מוסיף והולך יום אחר יום:
ועוד נ"ל בס"ד לרמוז מוסר השכל שפירש הגאון חיד"א ז"ל בפתח עינים על מעשה התינוק עם ריב"ח בעירובין דף נ"ג שאמר ריב"ח נצחני תינוק אחד וכו' ופירש שם דרך החוטאין הוא קצרה וארוכה יע"ש ולכן התוקיע שבא לעורר לבבות החוטאין שהם תופסים קצרה וארוכה הנה הוא תופס השופר ותוקע בצד הקצר והקול הולך בקצרה וארוכה לעורר אותם לפי מדתם שהם הולכים בה:
ומה שצריך לתקוע בשופר שהוא שפופרת מעשה שמים ולא מהני להוציא הזכרות שבו ולעשותה שפופרת ולתקיע בה כי אז נעשית שפופרת מהלך לקול ע"י אדם הנה בזה יצא מוסר שכתב הגאון חיד"א ז"ל שם במעשה התינוקת שאמר לה והלא דרך כבושה היא וא"ל לסטים שכמותך כבשוה כי זה המהלך אינו מותר מן השמים אלא בני אדם עשו אותו להנאתם ע"ש ולכן זכרות שנקב אותה אדם ועשאה שפופרת פסולה לתקיעה דבעינן שפופרת בידי שמים להוליך בה את קול התקיעה:
ובמה שארז"ל שיעור השופר שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן נ"ל בזה בס"ד מוסר שכתב הרב ז"ל במעשה האשה שהוכיחה אותו על אשר לא שייר פאה בקערה ע"ש והיינו שצריך האדם בכל ימיו יתפוס דרך התשובה בידו ויראה לכאן ולכאן דהיינו בצרכי עוה"ב ובצרכי עוה"ז כי יקבע עתים לתורה ועתים למו"מ דהרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם ועשו כר"י ועלתה בידם:
או יובן בס"ד הרמז שיאחז השופר הרומז לתשובה ויראה לכאן ולכאן דהיינו בעניינים שבין אדם למקום שהם בצד העליון ובעניינים שבין אדם לחבירו שהם בצד התחתון:
או יובן בס"ד שיראה לכאן ולכאן הכונה שגם בדרכי התשובה יאחז האדם מדת הממוצע ולא יעשה יותר ממה שיוכל לסבול וכמ"ש בספר בן המלך והנזיר מלך אחד היה עומד לפני רבו בעת מותו וא"ל אהה רבי החכם הורני וצוני ואמר לו השמר שלא תהיה לח ותתעצר ולא יבש ותשבר ולא מתוק ותמצץ ולא מר ותמאס עכ"ל והכונה עשה לו שני חלוקות שתים שהן ארבע הא' כנגד עניינים הנפשיים שיש בה שתים הפכיים שא"ל לא תהיה לח ותתעצר שאם האדם ירצה לעשות תשובה וירבה בתעניות וסגופים יותר ממה שמזגו סובל אז זה מריק כוחו כולו וימות ואין חפץ להשי"ת בכך וז"ש לח ותתעצר שיעצרו אותך הסגופים והתעניות עדי יוציאו כל כחך וליחותך מגופך גם לא יבש ותשבר שלא תקשה לבך כעץ יבש שלא תכנע ולא תשוב בתשובה כי אז תשבר בעונותיך כמש"ה ומקשה לבו יפול ברעה וחזר אמר חלוקה הב' שיש בה שתים הפכיים בעניינים הגשמיים והוא לא תהיה מתוק להרבות מתנות ולבזבז ממונך לאחרים יותר מדאי שאז תמצץ שיקפצו עליך בני אדם ויכלו כל ממונך ותשאר ריקם ובזה לא חפץ ה' וגם לא תהיה מר כלומר שלא תהי' קמצן וכילי מאד שלא תעשה שום טובה לאדם לא בגופך ולא בממונך שבזה תמאס אצל הכל בשמים ובארץ שאין מאוס בעולם כמו הקמצן והכילי ולז"א כאן בשופר שהוא רומז לתשובה שיאחזנו בידו שלא יפרוש ממעשה התשובה רגע א' אך תהיה אחיזתו בדרך אמצעי שיראה לכאן ולכאן שלא ישא עליו משא כבד יותר מכל יכלתו שיפרוש מן העולם ברבוי תעניות וסגופים שאין מזגו יוכל לסבול אלא יראה לכאן ולכאן לקיום החומר ולקיום הנפש וכל אחיזה באמצע היא מורה על דרך אמצעי:
או יובן בס"ד קודם שופר יש אותיות עקרה כי קודם תשובה הרמוזה בשופר היתה נפשו עקרה מן המצות וגם עקורה משרש החיים ואחר שופר יש אותיות תשצ"ז שהוא מספר שכרך הרבה מאד שאמר הקב"ה לאברהם אע"ה אל תירא אברם על אותם ימים שנהגת קודם שנתגיירת כי תשובתך הפכה כל אותם הקלקולים של ימים שעברו לזכיות ונמצא שכרך על אותם הימים הרבה מאד וכן הענין אצל בעל תשובה דאחר שיעשה תשובה יבין כי שכרו על אותם הימים שעברו בעונותיו הרבה מאד מפני כי גדולה תשובה שמהפכת הזדונות לזכיות ולז"א שיאחז השופר הרומז לתשובה בידו ויראה לכאן ולכאן ר"ל יביט ויבין הרמז שיש באותיות שקודם השופר וברמז שיש באותיות שאחר השופר שידע מה היה קודם התשובה ומה נעשה אחר התשובה:
או יובן בס"ד קודם שופר יש מספר שע"ה שהוא מספר כלל ופרט רמז שהשב יביט בתשובתו לתקן על הכלל מה שנעשה קלקול מכללות ישראל כי ישראל ערבים זל"ז וגם על הפרט מה שקלקל הוא בעצמו בחטאיו ואחר אותיות שופר יש תשצ"ז שהוא מספר ישוב הדעת רמז שיסתכל לעשות תשובתו בישוב הדעת וגם שישים לבו לתקן יותר בפגם עון שז"ל שהוא תיקון וישוב הדעת בסוד מ"ש רז"ל אין קשוי אלא לדעת וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל בדרוש גלות מצרים:
ועוד נ"ל בס"ד יראה לכאן ולכאן ע"פ מ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בפרשה זו דחסיד אחד היה מכבד כל אדם הן הגדול ממנו בשנים הן הקטן ממנו בשנים באומרו הגדול בשנים עשה מצות יותר ממני בודאי וצריך אני לכבדו ועל הקטן בשנים היה אומר ודאי לא עשה עונות כמוני ולכן צריך אני לכבדו וכן על הגדול ממנו בחכמה אומר ודאי צריך אני לכבדו בעבור חכמתו ועל הקטן ממנו בחכמה אומר צריך אני לכבדו כי זדונותיו חשובין כשוגג למעוט חכמתו משא"כ אני שגגתי חשוב כזדון וא"כ תמיד זה רואה ראייתו לטובה לצד שבו יהיה שפל בעיניו וכן כאן בא הרמז יראה לכאן ולכאן על הגדול בשנים יראה שהוא עשה מצות יותר ויתקנא ממנו ועל הקטן בשנים יראה שעשה עונות מעט ויתקנא ממנו ואז קנאת סופרים תרבה חכמה בעבודת ה':
או יובן בס"ד יראה לכאן ולכאן שהתשובה צריך לה הכנעת הלב וזה תהיה על ידי שיראה מאין בא מטיפה סרוחה ולאן הוא הולך למקום עפר וזהו לכאן ולכאן במוקדם ובעתיד ולכן תקנו חז"ל תענית בער"ה כדי שיהיה לאדם הכנעה וישוב אל ה' וירחמיהו:
