בן איש חי דרשות – כי תשא

כי תשא את ראש בני ישראל וכו'
נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשאר הפסוקים פרשת ויצא בסוד השבטים דראובן הוא בחסד בסוד אור בן אור דיום ראשון ע"ש וידוע דהצדקה שנותן האדם יש בה ב' מינים הא' מה שנותן מכח נדבת לבו כל נדיב לב יביאיה וזו הצדקה נקראת נדבה כי נולדה בלבו מכח מדת החסד שגברה בו ולכן נקראת נדבה שהוא מספר גדולה אהבה דהחסד נקרא בשם גדולה ונקרא בשם אהבה כנודע וזאת יש בה כח לבטל הנגף שהוא המות יען כי נולדה ממדת החסד ומספר נדבה ומספר חסד המולידה הם מספר קל"ג כמנין נגף שעולה קל"ג לרמוז שהיא יש לה כח לבטל הנגף ועל זאת הצדקה נאמר וצדקה תציל ממות אך יש מין צדקה שני שהיא נעשית מתוך כעס או מצד פניה אין זו בכחה לבטל הנגף ולא תציל ממות כי לא נולדה מן החסד אלא מדבר אחר וז"ש כי תשא את ראש בני ישראל ר"ל מדת החסד שהוא רמוז בראש בני ישראל שהוא ראובן אור בן כמ"ש רבינו ז"ל לפקודיהם שתחבר מדת החסד עם כל או"א מהם דאז מכח מדת החסד הקשורה ודבוקה בם ונתנו איש כופר נפשו שהצדקה נולדה מן מדת החסד שבקרבם ולא מצד דבר אחר על כן יש בזה הצדקה כח לבטל הנגף וזהו לא יהיה בהם נגף כאמור כי צדקה זו נקראת נדבה ועם מספר חסד הוא קל"ג כמנין נגף ולכן תוכל לבטלו:

או יובן בס"ד אומרו ולא יהיה בהם נגף דידוע שישראל נקראו גפן כמ"ש רז"ל ע"פ גפן ממצרים תסיע וההפרש בין גפן לנגף הוא גפן פ"ה סתומה ונו"ן פתוחה ונגף נו"ן סתומה ופ"ה פתוחה והנה אות נו"ן רומזת ליד העשיר ויד הגבאי כי ביד יש חמשה אצבעות כנגד חמשה אורות וכל אחת כלולה מחמש הרי ביד יש מספר כ"ה ושני ידים של העשיר הנותן ושל גבאי המקבל יש בהם מספר נו"ן ומן הראוי במצות הצדקה וכופר נפש צריך להיות יד העשיר פתוחה ליתן ויד הגבאי פתוחה לקבל משא"כ אם תהיה יד אחד מהם סתומה לא' תתקיים המצוה ולכן צריך שיהיה אות נו"ן הרומז לשתי ידים שלהם נו"ן פתוחה שמורה על פתיחת שתי ידים של עשיר ושל גבאי אך הפה של שניהם תהיה סתומה שהעשיר לא יתפאר בפיו בצדקתו וגם לא יוציא נדר מפיו וגם לא יתהלל במתת שקר שנודר משלם וכן פה של הגבאי סתום שאינו מצטרך לפתוח פיו להפציר בעשיר ולומר לו תן אלא כיון שפותח ידו יתן לו העשיר הצדקה בשתיקה וזו הצדקה המעולה שהנון פתוחה והפה סתומה והמה אותיות גפן דהפה סתומה והנון פתוחה ועל שם זה נקראו ישראל גפן אך נגף הוא להפך כי הוא מורה דהנון שהוא כנגד הידים של העשיר והגבאי הוא נו"ן סתומה דיד העשיר סתומה שאינה פתוחה ליתן צדקה ויד הגבאי סתומה דאינו פותחה לקבל מאחר שאינו רואה יד פתוחה ליתן למה יפתח ידו אך הפה היא פתוחה שהעשיר פיו פתוח לידור והוא מתהלל במתת שקר שאינו נותן כלום והגבאי פיו פתוח לצעוק תנו כי השעה צריכה מאד ואין רואה ידים פתוחות ליתן ועל כן המה אותיות נג"ף נו"ן סתומה ופה פתוחה וז"ש ונתנו איש כופר נפשו מנדבת הלב בלתי תביעה ואז ולא יהיה בהם נגף שיתהפכו אותיות נגף לאותיות גפן שהוא פה סתומה ונו"ן פתוחה כאמור ודוק:

זה יתנו כל העובר על הפקודים
ארז"ל נתקשה מרע"ה במחצית השקל והראה לו הקב"ה כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד ואמר לו כזה יתנו ופירש הגאון כ"ס ז"ל דמחצית השקל היה לכפר על עון העגל אך בתיקון התשובה לולא הקב"ה עוזר לאדם אינו יכול לעשות כלום ולכן אין לאדם בתיקון התשובה אלא רק החצי וחציו הוא לה' העוזר וסומך הנופלים ממנו לשוב אליו ולכן צוה שיתן כל אחד מחצית השקל ולא שקל שלם להורות להם דאין להם בתיקון התשובה אלא החצי בלבד והיתר מה' הוא והנה מרע"ה נתקשה במחצית השקל שהיה תמוה לו למה צוה חצי ולא שקל שלם והראה לו שאין להם אלא מחצית התיקון דהראה לו דוגמת חצי מטביע ממקום פעולת התיקון שהוא תחת כסא הכבוד שמשם נחצבו נשמתם ושם הוא כח פעולתם ואמר לו כזה שהוא חצי יתנו ולא יותר דהשאר אני הוא העושה עכ"ד והנה לפי דרכו וטעמו של הרב ז"ל פרשתי דקדוק מלת כזה דאמר רחמנא למרע"ה הוא כי הכח נקרא ידים כמ"ש ולא היה בם ידים לנוס והם אין להם אלא רק חצי כח שהוא חצי ידים ונרמז חצי ידים באותיות כזה כי חצי אותיות יד הוא ז' וחצי אותיות ים הוא כ"ה הרי צירוף כז"ה ולכך א"ל כזה יתנו ר"ל חצי ידים ולא ידים בשלימות:

או יובן בס"ד לפרש זה יתנו דארז"ל מה בין נדר לנדבה נדר הרי עלי נדבה הרי זה ולכן אמר זה יתנו תחלת בסוג נדבה שהוא הרי זה ולא יהיה תחילתו בסוג נדר שהוא הרי עלי או יובן בס"ד הכונה דאין הצדקה לבדה תספיק לביטול הנגף אלא זה יתנו התורה שמכונית בשם זה כמ"ש רז"ל ע"פ מה זה ועל מה זה ופרשתי בס"ד הטעם כי היא ה' ספרים אך נחשב ג"כ ז' ספרים כשנחשוב פסק ויהי בנסוע ספר בפ"ע לכך נקראת ז"ה כל העובר על הפקודים שעבר על מצות שבתורה וגרם להכניס קודש בחול שעירב ע"י עונותיו חלקים מן הקדושה בחלק הסט"א הנה עתה ע"י צדקה ועסק התורה מתקן אשר עוית והוא כי קליפת נגה אשר חציה טוב וחציה רע שגרם בעונותיו להריק מחצי הטוב בתוך חצי הרע הנה עתה עושה להפך כי מחצית השקל שהוא רע יריק ויתן חלקי הטוב שמעורבים בו בשקל הקודש שיחזור הטוב אל הקדושה:

עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה'
נ"ל בס"ד הטעם שנותנין מחצית השקל שהוא עשרה גרה ולא שקל שלם שהוא עשרים גרה בהקדים מ"ש הרב ייטב לב בפ' כי תצא דף מ"א כתיב קדשים תהיו כי קדוש אני ה' פירש רש"י הוו פרושים מן העריות וכו' כי הנואף נקרא קדש והנואפת נקראת קדשה כמ"ש לא תהיה קדשה מבני ישראל ולא יהיה קדש בבני ישראל וז"ש קדשים תהיו בחול"ם כי קדוש אני ה' ולא תהיו קדשים בציר"י דההבדל בין זה לזה הוא ע"י הנקודה דקדש מטסטרא דקדושה הנקודה למעלה על גבי האות שהוא נקוד חול"ם אבל קדש מסט"א הנקודה תחת האות שהוא נקוד צר"י לרמוז כי יורד הוא למטה וכו' עכ"ד יע"ש ובזה פרשתי בס"ד רמז נכון אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ר"ל מי שהוא קדוש באמת שדבק בשמים ששם הקדושה נקודה שלו ממעל שהוא קדש בחול"ם למעלה מן האות ואשר בארץ שנמשך אחר החומר והתאוה ונדבק בסט"א הנקודה שלו מתחת שהוא קדש בצירי ולכן צוה הכתוב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה:

ובזה יובן בס"ד הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו כלומר מי שהוא קדש מצד הסט"א אות הדל"ת היא עומדת על נקודת הצר"י וזהו תסב על ציר"ה ר"ל נקוד צר"י שהוא קדש וזה תמצאהו עצל על מטתו זו אשתו כי מדת המנאפים מים גנובים ימתקו להם ורודפים אחר הזנות אפילו שהם מכוערים ובנשיהם אע"פ שהם יפות עצלים שאין נזקקין לנשותיהם בתאוה וחמדה אלא כאדם עצל שהוא קץ בדבר ולז"א על מטתו שהיא אשתו המותרת לו דהאשה נקראת מטתו של בעל והתשמיש נקרא תשמיש המטה דמתייחס אל המטה ובזה יובן בס"ד מאמר רז"ל עמו אנכי בצרה אל תקרי בצרה אלא בצרי דכל הצרות באים בעין הזנות הן קדש בצרי דזכרים הן קדשה בצר"י דנקבות שאם יהיו קדוש וקדושה בחולם דנעשים כל ישראל קודש אז הדין נותן דהקדש מפקיע משעבוד מלכיות ונגאלים מיד ובזה יובן בס"ד בשוב ה' את שבות ציון היינו כחולמים שכלנו קדושים בחול"ם כאותם בעלי קדש וקדשה בחולם ולא כאותם שהם בנקוד צר"י ובזה פקע שעבוד הגלות:

נמצא ההפרש בין קדוש דקדושה ובין קדש דסט"א הוא בנקודה דוקא זה בחולם שהוא יו"ד אחת שמספרה עשרה וזה בצר"י שהוא שני יודי"ן שמספרם עשרים ולכן כתיב העשירי יהיה קודש לה' ולזה בחר השי"ת שיביאו כופר נפש שהוא תיקון התשובה מחצית השקל שהוא עשרה גרה ולא שקל שלם שהוא עשרים גרה לרמוז כי תיקון התשובה הנעשה בתורה ובצדקה תלוי בקדושת הברית שיהיה אדם בתואר קדש בחולם שהוא מספר עשרה ולא קדש בצר"י שהוא מספר עשרים ובזה שהם קדש בחולם יהיה להם דין הקדש המפקיע משעבוד הסטר"א וממילא יועיל להם כופר נפש להנצל מן הצרה ולכן העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל כי בזה הרמז שיש במחצית השקל יבין איך הוא יוצא מרשות הסט"א ויתרומם ויהיה לה' וכמ"ש העשירי יהיה קודש לה' ודוק:

העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט
נ"ל בס"ד אם האדם עשיר בתורה ומצות לא ירבה בדעתו כלומר לא יתגאה במעשיו ותורתו כי בזה הגאוה יאבד כל עשרו הנז' ואם דל בתורה ומצות לא ימעיט בעיניו כח נפשו שגם ד"ז הוא מתחבולות יצה"ר אם יראה אדם המוני חפץ לגשת אל הקודש להכניס עצמו בעול תורה ומצות יאמר לו היצה"ר מה אתה ומה חייך הלא ריקם אתה ומה נחשבים אלו המצות ועסק התורה שאתה חפץ להשיגם כי לא תוכל להשיג ולא יעלו בידך ורחק ממך ב' עולמות טוב לך ללכת בתענוגי עוה"ז ואח"כ בעוה"ב החשבון שוה בין על אלף ובין על מאה וכיוצא בדברים אלו דמסביר לרוב חולשת נשמתו וקוצר כוחו וידעתו לא יעלה בידו מאומה מן הטוב אשר יבקש לעשות ולמה יטרח בחנם אך באמת זה עצת היצה"ר לאבד את האדם אלא צריך שיאמין האדם אע"פ שהוא בשר ודם ובא מטיפה סרוחה ותש כוחו עכ"ז אפשר שיעלה בידו להיות צדיק גמור כאחד מן הגדולים הראשנים ולז"א העשיר בתורה ומצות לא ירבה בדעתו שיתגאה אלא יחשוב בשפלותו ויאמר מה אני ומה חיי ואם הוא דל בתורה ומצות לא ימעיט כחו וערך נפשי בלבבו כדי שלא יתרשל בדברים שבקדושה ולכן יש קודם לב אותיות אך שהוא לשון מיעוט ואחר לב אותיות גם לשון רבוי ועיין להרב אלף המגן בסדר בחקותי שהביא מעשה אחת במלך שהיה מתגאה ונתן לו החכם מוסר מן האשפה להשפילו והושפל בדעתו ביותר ואח"כ חזר ונתן לו מן האשפה מוסר להפך ובזה עמד במצוע יע"ש ואמר עוד ממחצית השקל ע"ד שארז"ל לעולם יראה אדם כפות מאזנים שלו שקולים חציו חייב וחציו זכאי ואם עשה מצוה הכריע עצמו לכף זכות ואם עבירה להפך ועי"כ לא יקטן האדם בעיניו עון אחר או מצוה אחת וכמ"ש בס"ד ע"פ וחוטא אחד יאבד טובה הרבה ולז"א נותן עצה לאדם שיראה עצמו תמיד ממחצית השקל דאז מצוה אחת תכריע לטובה ועבירה אחת תכריע לרעה וכל עצות אלו אשר יעצתיך הוא בעבור לתת את תרומת ה' התשובה שנקראת תרומה שהוא תרום ה"א ע"ד שאמרו תשובה תשוב ה"א לכפר על נפשותכם שתועיל התשובה לכפר גם על רוח ונשמה שהם בסוד וא"ו וה"א ראשנה דשמא קדישא משא"כ נפשותכם היא בסוד ה"א אחרונה ולז"א אע"פ שקראתיה תרומה שהוא תרום ה"א סוד הנפשות הנה באמת יש כח בתשובה לרומם ולתקן גם רוחות ונשמות שהם עומדים למעלה מהנפשיות וז"ש לכפר על נפשותכם על דייקא ולקחת את כסף הכפורים הוא הצדקה ונתת אותו על עבודת אהל מועד דהיינו בצירוף התורה שעוסקים בה בבתי מדרשות הנקראים אהל מועד שהם מקום ועד לחכמים והעוסקים בתורה הרי הם עוסקים בעבודה כי זאת התורה לעולה וכו':

אך את שבתותו תשמורו כי אות היא ביני ובינכם לדורותכם לדעת כי אני ה' מקדשכם
הדקדוקים בפסוק זה ידועים ואין צורך לפרטם ונ"ל בס"ד כי השבת בו ניכר קשר ישראל עם הקב"ה יותר משאר מצות ולכן הערביים קורין את היהודי בן השבת ולז"א אות היא ביני ובינכם לעיני העמים גם עוד הוא סימן טוב המורה לדורותכם העת"ל באחרית הימים כי שאר אומות האיד שלהם בראשית השבוע רמז וסימן שקבלו ימי טובתם בראשנה אך ישראל בסוף השבוע סימן שעדיין לא קבלו ימי טובתם אלא עתידין לקבל באחרונה וכיון דהאחרית טוב אז למפריע הכל טוב וכמ"ש ואם היה ראשתך מצער אחריתך ישגה מאד ולז"א הוא סימן לדורתם העת"ל לדעת מזה כי אני ה' מקדשכם לעתיד ועדיין לא לקחתם הטוב המיועד לכם ואשר הבטחתי אתכם בו:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד דידוע בשבת נמשך נועם מן הבינה שה"ס שם אהיה ועל זה אומרים במוצאי שבת ויהי נועם ה' אלהינו עלינו שמבקשים שלא יסתלק מאתנו ורמז לדבר שם אהי"ה במלוי יודי"ן שה"ס הבינה עולה קס"א וישראל מספרם עולה תקמ"א סך הכל מספר שבת רמז שבשבת נמשך על ישראל נועם הבינה שהיא שם אהיה דבמלואו הוא קס"א וז"ש אך גי' אהי"ה שה"ס הבינה את שבתותי תשמורו תצפו אליו מלשון ואביו שמר את הדבר כי אות היא בני ובינכם ר"ל השבת עצמו מורה על כך והוא אות על הדבר יען כי מספרו הוא ביני ובינכם בין שמי אהי"ה ובין שמכם ישראל ששמי ושמכם עולה מספר שבת:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד בהקדים מאמר רז"ל אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות כהלכתן מיד נגאלין וצ"ל למה הגאולה תלויה במצות שבת טפי משאר מצות ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש בגמרא דשבת פרק ט"ז אימא שלום דביתהו דר"א אחתיה דר"ג הואי הוה ההוא פלסופא בשביבותייהו דהוה שקיל שמא דלא הוה מקבל שוחדא בעו לאחוכי ביה עיילה ליה שרגא דדהבא אזלא לקמיה אמרה ליה בעינא דנפלגי לי בנכסי דבי נשא א"ל לר"ג פלוג א"ל כתיב לן במקום ברא ברתא לא תרות א"ל מן יומא דגליתון מארעיכון אנטלת אורייתא דמשה ואתיהיבת אורייתא אחריתא וכתיב בה ברא וברתא כחדא ירתון למחר הדר עייל ליה איהו חמרא לובא א"ל שפיל לסיפיה דספרא וכתיב ביה אנא לא למפק מאורייתא דמשה אתיתי וכתיב ביה במקום ברא ברתא לא תירות אמרה ליה נהור נהורך כשרגא אמר לה רבן גמלאל אתא חמרא ובטש לשרגא ע"ש והנה בודאי זאת המעשה לא נזכרה בתלמוד הקדוש כדי להשתעשע בסיפור דברים שבה אלא נזכרה בשביל שיש בה משל ורמז על ענין יקר הצריך לנו ופרשתי בס"ד הרמז בדבר זה הוא דידוע כל משפיע נקרא זכר וכל נשפע נקרא נקבה ולכן אוה"ע נקראים בנות ירושלים כמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בפסוק השבעתי אתכם בנות ירושלים ע"ש והטעם כי הקב"ה ברא את ישראל עיקר בעולם וכל השפע הוא להם ומן השיורין יקחו האומות ולכן ישראל תיאר אותם בשם בנים דכתיב בנים אתם לה' אלהיכם ומה שאין עתה כך זה הוא מסיבת העונות ולעתיד תחזור עטרה ליושנה ברם אוה"ע מתחלה היו חושבים עצמם הם וישראל בהשוואה אחת ואין לישראל יתרון וכמ"ש עשו ליעקב אע"ה נסעה ונלכה לנגדך בהשוואה אחת ולדידהו רוצים לומר ברא וברתא כחדא ירתן אך באמת זה אינו כי באורייתא דידן כתיב במקום ברא ברתא לא תירות וזהו מאמר הפלסוף ביום ראשון ברא וברתא כחדא ירתון כי כן הוא דעת אוה"ע בראשונה אך סוף הימים שפת אמת תכון לעד ויתקיים דין תורתינו הקדושה על תילו דאמרה במקום ברא ברתא לא תירות וישראל יהיו עיקר ואוה"ע נשפעים מתחתם ואז גם הם לעתיד יודו בכך כאשר הודה אותו פלסוף ביום השני במקום ברא ברתא לא תרות ולז"א הכתוב במלאכי על אדום ועיניכם תראנה ואתם תאמרו יגדל ה' ומעל לגבול ישראל שיודו במקום ברא ברתא לא תרות ישראל יהיו העיקר וכן אמר בתהלים בשוב ה' את שבות עמו וכו' אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה וכו' שהם העיקר והשאר העכו"ם טפלים:

והנה אם ישראל שומרים שבת כהלכתו אז יזכו לגאולה שיתקיים בהם ההלכה במקום ברא ברתא לא תירות יען כי שמירת שבת היא ג"כ בנויה על ההלכה הזאת דאמרנו לעיל כל משפיע נקרא זכר ונשפע נקבה לכן השבת נקרא ברא וימי החול ברתא כי ימי החול נשפעים ונזונים מקדושת השבת וכן הנפש נקראת ברא והגוף ברתא כי הגוף נשפע מן הנפש והשי"ת נתן את השבת לנפש וזו היא מנוחתה שישמרו ישראל את השבת לבלתי עשות בו מלאכה שהיא צרכי הגוף ויעשו בו מצות שהם מזון הנפש וכוחה ואם האדם יחלל השבת במלאכה של חול שהיא צרכי הגוף נמצא עושה הדין דברא וברתא כחדא ירתון אבל הנזהר לשמור את השבת הנה הוא אזיל בתר שיטת ההלכה דבמקום ברא היא הנפש ברתא לא תרות ועל כן תלה הכתוב גאולת ישראל בשמירת שבת דאם שומרים שבת נמצא תופסים עיקר לשיטה זו דבמקום ברא ברתא לא תירות ואז מדה כנגד מדה יגאלם הקב"ה ויקיים בהם דין זה במקום ברא ברתא לא תירות ויהיו הם העיקר בעולם וז"ש אך את שבתותי תשמורו כי שמירת השבת היא מקצוע גדול לכם שכל טובתכם ומעלתכם תלוי בזה יען כי היא אות לדורותכם לעתיד שאם אתם תשמרו שבת גם אני אתנהג עמכם בשפע הטובה לעשות אתכם עיקר וזהו לדעת כי אני מקדשכם לכם לבדכם שאתם תהיו עיקר ובמקום ברא ברתא לא תרות שאז יתקיים בכם מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו:

ועוד נ"ל בס"ד אך את שבתותי תשמורו דקשא הול"ל אך שבתותי ומלת את יתירה ועוד למה כתיב הוא לשון זכר וקרינן היא לשון נקבה גם אומרו לדורותכם קשא דכל המצות הם קיימים לדורות עולם גם אומרו לדעת מה ידיעה יש ממצוה זו טפי משאר מצות ונ"ל בס"ד דמצינו שהשליט הקב"ה את ישראל בקדושת ימים טובים שמסרם בידם ע"י קדוש החודש שמסור בידם כמ"ש אשר תקראו אותם במועדם קרינן ביה אתם ודרשו רז"ל אפילו מוטעים וכו' אך קדושת שבת אינה מסורה בידם אלא קדשו השי"ת ליום השביעי מששת ימי בראשית ואין אדם יכול לשנותו מיהו כד חזינן שפיר נמצא שהקב"ה נתן שליטה לישראל גם בקדושת שבת כי הקב"ה לא קידש את השבת אלא מכניסת הלילה ונתן רשות לישראל לקדשו מבעוד יום ולהוסיף מחול על הקודש כרצונם ולא עוד אלא קדושת יו"ט תלויה בב"ד דוקא שיקדשו את החודש וזו הקדושה מסורה ביד כל אדם כי כל אדם המקבל עליו שבת מבעוד יום נעשה אצלו זמן התוספת הזה שבת גמור והוא מקדש ואוכל בו סעודת שבת ושומרו בהלכות שבת ומקבל עליו שכר שבת וגם זו התוספת מחול על הקודש שנתן בה רשות לישראל היא אות על העתיד באלף השביעי שיהיו ימי החול כולם קדושים בקדושת שבת ולכן אלף השביעי הוא נקרא עולם שכולו שבת והנה בודאי הגם דזו התוספת שעושים ישראל היא בקדושת שבת עכ"ז אינה שבת דאורייתא אלא שבת דרבנן דהיינו שנחשבת כמו נקבה לגבי זכר כי שבת הקב"ה שהוא דאורייתא הוא בסוג זכר אבל תוספת שעושים ישראל הוא בסוג נקבה וז"ש אך את שבתותי תשמרו נקיט את על התוספת שהוא נטפל לשבת העקרי תשמורו את הכל בקדושת שבת כי אות היא ביני ובינכם כתיב הוא לשון זכר וקרינן היא לשון נקבה לרמוז על שבת העקרי של הקב"ה שהוא בסוג זכר ועל התוספת דישראל שהוא בסוג נקבה הם אות לדורותכם באחרית הימים באלף השביעי שימי החול כולם יהיו מקודשים כשבת וצריך לדעת מדבר זה שתבינו הטובה שלי כי אני ה' מקדשכם שע"י קדושה שקדשתי אתכם הנה אתם יכולים לעשות מן עתות החול קודש לקדשם בקדושת שבת:

ובזה יובן בס"ד ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם פירוש אם ישראל נזהרים בשמירת שבת העקרי של הקב"ה איך יהיו יכולים לעשות שבת חדש מן עתות של חול על כן ושמרו בני ישראל את השבת העקרי של הקב"ה שהוא שבת דאורייתא כדי לעשות את השבת החדש מעתות של החול וזה התוספת שמוסיפן מן החול על השבת הוא סימן לדורותם לעת"ל באלף השביעי שיהיו ימות החול קדושים כמו קדושת שבת וגם אחר ביאת המשיח בסוף אלף השישי יהיה בחול זווגים עליונים ועת רצון כמו שיהיה ביום שבת עתה ולכן ארז"ל שמירת שבת מסוגלת לגאולה ודוק היטב:

נמצא בשבת יש ארבעה מדרגות עתה ולז"א תקנו אנשי כנה"ג בתפלת מנחה ד"פ מנוחה והוא מ"ש מנוחת אהבה ונדבה מנוחת אמת ואמונה מנוחת שלום השקט ובטח מנוחה שלימה שאתה רוצה בה וכו' והיינו מנוחת אהבה ונדבה כנגד תוספת שבת שאנחנו עושין בידינו מבע"י שגם זה הזמן נקרא מנוחה ונתן לנו השי"ת רשות בדבר זה בתורת נדבה באהבתו בנו שיהיה לנו כח לעשוח שבת חדש משעות החול ומנוחת אמת ואמונה כנגד קדושת שבת העקרי של לילה שהיא קטנה משל שחרית והוא שבת אמיתי של הקב"ה גדול משבת שלנו שעשינו בתוספת ומנוחת שלום השקט ובטח כנגד קדושת שחרית שהיא יותר גדולה משל לילה ומנוחה שלימה שאתה רוצה בה זו קדושת מנחה שהיא גדולה משחרית והיא עת רצון ולזה קרי לה שלימה וגם אמר שאתה רוצה בה והבן:

קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש וכו'
הדקדוקים ידוע ונ"ל בס"ד דהם הבינו שיש פ"פ לאהרן הע"ה לומר להם למה לכם זה העגל דאם משה נפטר אני אהיה מנהיג אתכם במקומו לכך הקדימו לסדר דברים טענות לסתור דבר זה והוא הא' דמרע"ה א"א שיהיה אדם ממלא מקומו כי מדרגת הנבואה שנתנה לו לא נתנה לזולתו דארז"ל כל הנביאים נתנבאו בכה ומרע"ה נתנבא בזה דכתיב זה הדבר אשר צוה ה' דשכינה מדברת מתוך גרונו ועוד טענה ב' דהוא מעלתו גדולה שהיה נחשב לחמשה אנשים גדולי עולם כי הוא היה גלגול הבל וגלגול שת ועוד היה בו נח ושם בן נח כמ"ש רבינו ז"ל בפסוק ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני נמצא ארבעה גדולי עולם היו בו והוא עצמו נעשה בו חמשה גופים יקרים ומעולים ואיך יבא צדיק אחד להיות ממלא מקום חמשה עוד טעם ג' כי ליוצאי מצרים לא יש מנהיג ראוי כמוהו דא"ל הקב"ה אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם ומזה מובן דאחר יציאתם א"א להיות מנהיג אחר ממלא מקומו ועוד טעם ד' כי לא נתברר אם נפטר שלא יבא עוד כלל או שמא לא נפטר ואחר איזה חדשים וימים יבא ואם יראה שהנחנו מנהיג במקומו יקשה עליו הדבר וגם עוד איך נוריד המנהיג מגדולתו כיון שעלה לא ירד אך לא נניח מנהיג אדם אלא זה העגל שהוא מזהב מעשה ידי הוא לא יתקנא בו וגם לא אכפת לנו אם נשליכו ונעזבהו כי מתכת הוא וז"ש קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו בסוג מנהיג דוקא ואם תאמר אני אהיה מנהיג במקומו לז"א זה א"א חדא כי זה משה שיש לו נבואה במדרגה עליונה של זה ואתה אע"פ שאתה נביא אין לך מדרגה של זו ועוד הוא האיש כלומר ה' איש שנחשבים כחמשה אנשים ואיך אתה איש אחד תמלא מקומו ועוד אשר העלנו ממצרים שא"ל הקב"ה אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם ואיך אתה תמלא מקומו בהנהגה שלנו ועוד לא ידענו מה היה לו אם נפטר שלא יבא או עודנו חי ויבא אח"ז על כן א"א להניח במקומו אדם שמא יבא אח"כ ובטעם האמור:

וישב העם לאכול ולשתות ויקומו לצחק
י"ל מא קמ"ל בצחוק אחר שהגיד הרעה הגדולה של ע"ז וההקרבה וכו' ונ"ל בס"ד דארז"ל במדרש רבא בפסוק ויקרא אברהם את שם בנו יצחק יו"ד עשרה כנגד עשרת הדברות צד"י תשעים שרה הבת תשעים שנה תלד קו"ף מאה הלבן מאה שנה יוליד חי"ת כנגד המילה שנתנה לשמנה ע"כ ופירש הרב בית אהרן ז"ל ז"ש שרה צחק עשה לי אלהים ר"ל הצד"י והחי"ת והקו"ף כבר נעשו רמזיהם שבאו לעולם אבל היו"ד שהיא כנגד עשרת הדברות עדיין לא נתנו עשרת אך כל השומע במעמד הר סיני עשרת הדברות בזה השמיעה ישלים שם יצחק לי ע"כ ע"ש והן אמת כששמעו וקבלו בה"ס עשרת הדברות נשלם שם יצחק אך אחר שעשו העגל ועברו על עשרת הדברות והכחישו דבור ראשון של אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וכו' באומרם אלה אלהיך ישראל אשר העלוך וכו' פגמו באות יוד דיצחק ונחסר מהם הצינור הזה דידוע שאותיות שמות האבות הם צינורות השפע לישראל ולא נשאר בידם אלא צינורות של צחק וז"ש ויקומו לצחק:

שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך
נ"ל בס"ד דידוע פלוני שהוא זכר נקרא רע ופלונית שהיא נקבה נקראת רעה ועליה נאמר והשבתי חיה רעה מן הארץ שאם עושין רש"מ תתבטל שליטתה ואם לאו ח"ו תתגבר וביטולה הוא שיתהפכו אותיות רעה לטובה ולכן ניבא יחזקאל הע"ה על ישראל לעתיד בסי' ל"ד במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל יהיה נוהם וכו' והיינו ע"י זכות התורה שנתנה בארבעים יום שהיא נקראת טוב יתגבר הטוב בעולם שהוא הפך הרעה ויהיה נוסף אות מ' על אותיות רעה ויהיה מזה מרעה טוב כי הרעה עצמה תתהפך לטובה ע"י זכות התורה שנתנה בארבעים יום שהוא מספר מ' ויהיה להם מרעה טוב ולכן בחרבן בהמ"ק כתיב היו שריה כאילים לא מצאו מרעה שנסתלקה אות מ' ונשאר רעה ודבקה בם ולכן א"ל פרעה כי רעה נגד פניכם שהרגיש ע"י השר שלו בזה ולכן עתה התפלל מרע"ה ואמר למה יאמרו מצרים ברעה הוציאם וכו' דייקא על כן שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך קרי בה והנח מ"ם על הרעה בשביל עמך שתתהפך הרעה למרעה טוב:

ויאמר אנכי אעביר כל טובי על פניך
נ"ל בס"ד ידוע דאותיות של השמות הם צינורות השפע והברכה תבא מן המלוי וכמ"ש הרב ערבי נחל ז"ל וידוע ישראל נקראו בשתי שמות שהם יעקב ישראל כמ"ש כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל והנה שם יעקב במלואו יש בו י"ב אותיות שהם י"ב צינורות ושם ישראל ט"ו וידוע מרע"ה שהיה המנהיג של ישראל וראשם ולכן כל השפע ישתלשל אליו בצינורות והוא יחלק לישראל וז"ש אעביר כל טוב"י קרי ביה ט"ו ב"י דהיינו ט"ו על שם ישראל וב"י של שם יעקב על פניך כי עיקר השפע הוא לך וזהו על פניך וקראתי בשם ה' לפניך הפנימיות של אותיות משה כזה מ"ם שי"ן ה"ה עולה ק"י כמנין נס והוא מספר שם הוי"ה ככתבו במלוי אלפין שעולה מ"ה ובקריאתו שעולה ס"ה הרי מספר נס וז"ש וקראתי בשם ה' הרמוז לפניך ר"ל במספר נס ועי"ז וחנותי וכו':