בן איש חי דרשות – יתרו

ויקח יתרו חותן משה את צפורה אשת משה
נ"ל בס"ד שלקח את צפורה ואת שני בניה גרשון ואליעזר כי ללמד בהם מוסר השכל לישראל והוא דארז"ל למה נקראת צפורה שטיהרה בית אביה בדם הצפור שמטהר המצורע והכונה כיון שזכתה להיות אשת משה אז כל בית אביה נתגיירו ונכנסו תחת כנפי השכינה ונעשו מגדולי ישראל על כן ישראל יקחו מוסר לעצמם דאלו נכרים כ"כ זכו בהתחברות הצדיק מרע"ה כ"ש ישראל שהם אחיו ועמו שיזכו למעלות רמות בדבקותם בו וגרשון כי אמר גר הייתי בארץ נכריה והיינו ארץ נכריה קאי על מצרים שנקראת נכריה לכל תושביה כי את העם העביר אותו לערים שטלטלם ממקום למקום ובזה פירש רבינו האר"י ז"ל אומרו כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם דקאי על תושבי הארץ ולכך נקראת נכריה ומרע"ה כשבא למדין ונשא אשה נקרא תושב אך הוא עשה מזכרת לגירותו בארץ נכריה היא ארץ מצרים כן ישראל ילמדו שלא ישכחו גירותם שהיו בארץ מצרים לכך כל המצות נאמר בהם זכר ליצאת מצרים והביא את גרשון שעשה בו מזכרת לארץ מצרים שגם הם ילמדו לעשות כמוה שלא ישכחו ארץ מגוריהם אשר גרו בה וכמ"ש וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ואת אליעזר שקראו כך על שם כי אלהי אבי בעזרי ויצלני מחרב פרעה דארז"ל בא וראה אין מעשה הקב"ה כמעשה ב"ו וכו' אמרו מלאכי השרת נתפס משה בן ביתך א"ל אני מתקיים עליו א"ל הרי הוא עומד לפני פרעה הרי איפאגיטא שלו נקרין הרי הוא יוצא ליהרג א"ל הרי אני מתקיים עליו מנין ויצלני מחרב פרעה א"ר ינאי בא קוסטינר ליתן החרב על צוארו וקהית החרב מצוארו שנעשה של שיש ושלמה מקלס אותו צוארך כמגדל השן א"ר אביתר ולא עוד אלא שנהפכה החרב על קסטינר שנאמר ויצלני מחרב פרעה לי הציל אבל לא לקסטינר עכ"ל הראה בזה הקב"ה את גדולתו שאינו צריך לעשות הכנה קודם הנס אפילו בשנים ושלש רגעים ומזה ילמדו מוסר השכל בהילוכם במדבר אם יראו איזה מחסור להם לא יצעקו ויקראו תגר אלא יאמינו כי השי"ת ימלא חסרונם ברגע של עת הצורך שאין צריך לעשות הכנה למעשיו קודם זמן ובאמת אם היו לומדים מכל הלימודים האלה היטב לא היה בא עליהם כל אותם מיני עונשים ומלקיות בהילוכם במדבר ולז"א ויקח יתרו חותן משה את צפורה וכו' ואת שני בניה אשר שם האחד וכו' כדי ללמדם לישראל מוסר השכל בהם לכך פירש טעם השמות שלהם כאן:

אני חותנך יתרו בא אליך
י"ל מה חידש לו בזה שאמר אני חותנך דהוא יודע ומכירו בכך ולמאי אצטריך לפרש בכך ונ"ל בס"ד ע"ד מ"ש הרב חובת הלבבות ז"ל בשער יחוד המעשה דחסיד אחד בא לחנות לקנות דבר וא"ל בעל החנות שהוא מוזיל לו המקח בשביל החסידות ויראת שמים שיש בו א"ל החסיד אני באתי לקנות בדמים ולא באתי לקנות ביראת שמים ע"ש וטעמו של אותו חסיד פשוט דאין ירצה ליהנות מן יראת שמים שלו ובפרט בעוה"ז והנה יתרו נתגייר והיה בו יראת שמים הרבה ובודאי כל אחד מישראל מיקרו ומקבלו בביתו וכ"ש מרע"ה שאוהב יראת שמים אך אם היה מתאכסן אצל אחרים בודאי הם יכבדוהו ויקבלוהו בשביל יראת שמים כיון דאין לו קורבה עמהם אבל מרע"ה שיש לו קורבה גדולה עמו שהוא חותנו צריך לקבלו בכבוד בשביל הקורבה ולזה בירר יתרו הדבר בפירוש שא"ל אין אני מתאכסן אצלך בשביל יראת שמים אלא בשביל שאני חותנך יתרו בא אליך שאתה חייב לקבלני משורת דרך ארץ ונימוס העולם:

כי בדבר אשר זדו עליהם
נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רז"ל בפסוק הבה נתחכמה לו פן ירבה אמר הקב"ה אתם אומרים פן ירבה ואני אומר כן ירבה נראה דבר מי יקום ופרשתי בס"ד הכונה שעשה הקב"ה את פ' סתומה של פן לאות כ' סתומה של כן שההפרש שבנותם הוא אות יו"ד הפוכה שיש בתוך פ' סתומה וכיון שהסיר אות יו"ד זו נעשה כן וזו היו"ד הפכה לרעת מצרים שהביא עליהם עשר מכות כמנין יו"ד אך הנה יו"ד במילואה אם תהפך קריאתה בקראת דוי שהוא לשון חולי ומכה ולהיות כי יו"ד הנז' של תוך הפ"ה היא הפוכה לכך קיים אותה במצריים כפי משמעות קריאתה בהיפוך דהיינו דוי שעשה להם דוי ביו"ד מכות וז"ש כי בדבר אשר זדו ר"ל בדיבור שזדו בו שאמרו פן ירבה ולא אמרו כן ירבה נעשה הדיבור הזה רע עליהם שלקו ביו"ד מכות כנגד יו"ד הפוכה של פ' סתומה או יובן בס"ד ע"פ המדרש בפסוק מי ה' אשר אשמע בקולו אמר הקב"ה אתה אמרת מי חייך במי אתה לוקה מי ים למפרע בים אתה יודיע מי אני ע"כ וז"ש בדבר אשר זדו ר"ל בדבור של מי שזדו בו נהפך לרעה אליהם או יובן בס"ד דידוע הטעם שגברה יד מצרים לשעבד את ישראל בחומר ובלבנים היינו בשביל בירור ותיקון ניצוצות קדושה של קרי דק"ל שנה שפירש אדה"ר מאשתו שכולם היו במצרים בסוד הכתוב והקל נשמע בית פרעה ק"ל כתיב ונשמע מלשון אסיפה וקבוץ כמו וישמע שאול את העם וע"י קושי העבודה פלטה הקליפה לאותם ניצוצות של ק"ל שנים וזה הרמז של פליטת הק"ל נרמז למעלה מאותיות מצרים כי למעלה ממצרים יש אותיות פל"ט ק"ל וז"ש בדבר אשר זדו מצרים לשעבד את ישראל שהוא סיבת הקרי של ק"ל שנה נתקיים ברמז שנרמז עליהם ר"ל על אותיות מצרים שהוא פלט קל:

היה אתה לעם מול האלהים
נ"ל בס"ד כי ידוע שהשפע יחול על שאינו מוכן באמצעות המוכן שאם יאיר השמש על הבדולח יאיר ממנו גם חפץ אחר שכנגדו משא"כ אם יאיר השמש על עץ ואבן וכאשר האריך בזה בספר יד יוסף ז"ל יע"ש ולכן דורו של מרע"ה זכו לנבואה במדרגה גדולה למקטנם ועד גדולם במעמד הר סיני שדבר השי"ת עמהם פנים בפנים מעין נבואת מרע"ה וכל זה היה להם באמצעות המוכן הוא מרע"ה שהיה אתם והנה לפני אותיות אלהים יש אותיות במוכן גם הם אותיות בנמו"ך שהוא מדת הענוה כי הנביא יהיה מוכן לנבואה ע"י ענוה שבו שהוא נמוך ובזה פרשתי בס"ד הטעם שהנביא נקרא איש האלהים כי אותיות מוכן ואותיות נמוך הם סמוכים לאותיות אלהים מלפניהם רמז כי הנביא מוכן לנבואה מאת האלהים ע"י שיהיה נמוך דהיינו עניו ולז"א לו יתרו למרע"ה שהוא היה המוכן שבאותו הדור ובאמצעותו חל שפע רוה"ק על שאינו מוכן היה אתה לעם מול האלהים כי מול אותיות אלהים הם אותיות במוכן:

ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל
י"ל והלא הוא רוצה למנות דיינים ואנשי חיל מאן דכר שמייהו הכא וכי למלחמה צריך להם ואי סייפא לא ספרא ואי ספרא לא סייפא ונ"ל בס"ד דידוע העולם קיים על עסק התורה וכל השפע וטובת העולם תלוי בעסק התורה ורבותינו חכמי ישראל אשר תורתם אומנתם ועוסקים בתורה יומם ולילה הם המקיימים העולם והם השומרים אותו מכל פגעים רעים והם המושכין לו שפע טובה וברכה בכללות אך הם רובם אין נהנים מעוה"ז כלום ולוקח הנאה מועטת לעצמו מן העולם כי מקיימים מאמר התנא פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן ובתורה אתה עמל ומצינו בר"א בן חרסום שהיה עשיר מופלג שהניח לו אביו אלף עיירות ואלף ספינות והוא מסתפק בפת ומים והולך ממקום למקום ללמוד ורבינו הקדוש שהיה שומר הסוסים שלו עתיר משבור מלכא זקף עשר אצבעותיו בעת פטירתו ואמר רבש"ע גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהניתי מעוה"ז באצבע קטנה וכן ראב"ע ור"ט ורבי עקיבה שהיו עשירים מופלגים ולא היו נהנים מעוה"ז לגופם ומצינו חזקיהו מלך יהודה שהיה מלך ועוסק בתורה ימים ולילות והיה מאכלו ירק בכל יום ועוד ועוד כאלה הרבה נמצא יוצא מהם תועלת גדולה לעולם והם יגיעים בו ואין נהנים ממנו אלא דבר מועט על כן רבותינו חכמי ישראל דומין לאנשי חיל כי דבר זה מצוי באנשי חיל שאותם העושים מלחמה כל הטורח עליהם ועומדים בסכנה והפרס שלהם דבר מועט אבל השרים שאין עליהם טורח ואין עומדים בסכנת המלחמה פרס שלהם גדול וכל שר גדול שיש לו מנוחה יותר הוא לוקח פרס יותר לכן חכמי ישראל נקראים בעבור זה אנשי חיל כי עניינם ומצבם כמו אנשי חיל מיהו ודאי יש חכמים שעוסקים בתורה הרבה אך ג"כ נהנים מעוה"ז הרבה שהם מפונקים ומעונגים תמיד ואכלי תרי עלמי ואלו אין להם דמיון לאנשי חיל העושים מלחמה ולא יקראו בשם זה ולכן יתרו כשיעץ את מרע"ה למנות דיינים א"ל שיברר דיינים מאותם חכמים שהם דומין לאנשי חיל שיגיעתם מרובה והנאתם מעוטה דאינם מפונקים ומעונגים כי המלומדים בתפנוקים אע"פ שהם חכמים גדולים וצדיקים ויראי שמים אין ראוי למנותם דיינים כי מחמת שהם מפונקים לא יוכלו לסבול עול ציבור דאם באו בע"ד לפניו והוא אוכל וסועד לא ירצה לדבר עמהם ומי יודיע כמה תמשך סעודתו גם אם מפונק ירצה לנוח או לישן מעט ואם יבואו בע"ד יאמר יגע אנכי או אני רוצה לישן וכיוצא בזה משא"כ חכם שאינו מפונק ומקיים מאמר התנא הנז"ל הנה יטה שכמו לסבול עול ציבור כשור לעול וכחמור למשוי ולא ינעול דלת בפני בע"ד בשום עת ולכן א"ל ואתה תחזה תברר מכל העם אנשי חיל דיינים חכמים שהם דומין לאנשי חיל שיגיעים הרבה והנאתם מועט גם קראם אנשי חיל שזכו למ"ח מעלות שהתורה נקנית בהם מספר חי"ל:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד אומרו ואתה תחזה מכל די"ל תיבת מכל לשון יתר והול"ל מן העם ונראה דמצינו שנקרא מרע"ה לפעמים בשם בן עמרם בסתם בלשון חז"ל וכן הקב"ה קראו כך כמה פעמים ופרשתי בס"ד הטעם כי ידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל דמרע"ה השיג את הבינה בהיותה בסוד סמ"ך אך יעקב אע"ה השיגה בהיותה בסוד מ"ם והכונה בהיותה בסוד מ"ם היא תבונה אבל בסוד סמ"ך היא בינה וידוע בינה ותבונה חדא נינהו אלא שהבינה עליונה ותבונה תחתונה גם ידוע דכל נועם הוא בבינה וגם הוא בתבונה שהיא חלק התחתון של הבינה על כן בינה ותבונה נקראים נעמים לשון רבים וגם לאה ורחל נקראים נעמים אך הם נועם תחתון וכמ"ש בס"ד בדרשותי על פסוק חבלים נפלו לי בנעמים והנה נעמים העליונים שהם בינה ותבונה רמוזים באותיות עי"ן מ"ם במילואם בזא"ז שהם אותיות נעמי"ם ממש ולכן מרע"ה שזכה לבינה וכ"ש לתבונה נקרא בן עמרם כלומר בן מ"ם עי"ן מ"ם שהוא צירוף נעמים שהוא רם כלומר נעמים הרמים והעליונים שהם בינה ותבונה נמצא לפ"ז מרע"ה השיג מקום זה העליון של בינה ותבונה שהם נעמים שרמוזים באותיות ע"ם במילואם לז"א לו ואתה תחזה תשיג ותראה מכל העם כל דייקא ר"ל מבינה ותבונה הרמוזים באותיות ע"ם:

בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני ויסעו מרפדים ויבואו מדבר סיני
י"ל מאחר דאמר ביום הזה באו מדבר איך חוזר ואומר ויסעו מרפדים ויבואו מדבר סיני ונ"ל בס"ד שהיה לישראל ב' בחינות ביאה למדבר סיני הא' במחשבה כי מעת יציאתם ממצרים היו משתוקקים למדבר סיני כדי לקבל התורה העלה להם המחשבה כאלו באו מדבר סיני ועל זו הביאה שהיא מצד המחשבה קאמר לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר כאלו בעת היציאה באו מדבר סיני ואח"כ פירש הכתוב הביאה שהיתה בפועל ועל זה אמר ויסעו מרפדים ויבואו מדבר סיני בפועל:

ויחן שם ישראל נגד ההר
נ"ל בס"ד לפני אותיות הר מצד אחד יש אותיות ק"ד ומצד אחד יש אותיות ו"ש וצירוף ארבעתם הוא קדו"ש והכונה כיון שחנו במדבר סיני מקום קבלת התורה קנו להם תואר קדוש ששרתה עליהם קדושה והקב"ה ג"כ קראם באותו מקום בתואר קדוש דכתיב ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש:

ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש
נ"ל בס"ד שבח האדם שבחר בו השי"ת יותר מן המלאך היינו מפני דמלאך אין חידוש ופלא בקדושתו כי הוא רוחני ומושלל מן החומר ולמה לא יהיה קדוש אך האדם שיש לו גוף חומר עכור ועכ"ז יהיה קדוש זה פלא משל לאחד שהלך בשוק ומצא בחנות אחת צורת עוף עשוי מעץ ואבן אך היה עשוי בחכמה שנראה לעיני כל שהוא עוף הפורח ממש בלתי הפרש כלל ויתאוו לקנותו ויאמר לבעל החנות בכמה תמכור זה א"ל בעשרה זהובים א"ל שוטה עוף הפורח כזה הוא נמכר בעשרה פרוטות ואיך תרצה בזה עשרה זהובים א"ל זה עוף הפורח הוא מעשה שמים יש כמוהו לאלפים ורבבות לכך נמכר בזול דמצוי הרבה אך זה עשוי בחכמת אדם מעץ ואבן שהתחכם לעשוה העץ עוף ממש והוא דבר פלא אינו בנמצא לכך מחירו יקר וכן הדבר הזה המלאך אין לו חומר לכך קדושתו אינה פלא ויש אלפים ורבבות מלאכים שהם כולם קדושים אך האדם שהוא בעל גויה חמריי אם יהיה קדוש דומה למלאך זה פלא וחידוש שאינו מצוי לכך הוא חביב לפני הקב"ה ביותר ולז"א ואתם תהיו לי ממלכת כהנים ולא מלאכי מרום אע"ג שהם קדושים יותר מכם יען כי נמצא בכם חידוש תרתי דסתרי שאתם גוי ר"ל בעלי גוי וגוף חמריי ועכ"ז הוא קדוש לכן נבחרתם אצלי:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד אומרו גוי קדוש דידוע דתנן בברייתא דאבות דהתורה נקנית במ"ח מעלות ופרשתי בס"ד טעם למספר מ"ח דידוע העונות עושים מסך למנוע השגת האדם בתורה וכל אדם לפי חטאיו יתעבה המסך כנגדו וידוע כי השגת התורה היא בלב ולכן חסידים ואנשי מעשה יש שדרכם לומר ודוי קודם שיעסקו בתורה דידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל דהודוי הוא לתועלת הלב לכך מכה שם ביד ימינו שבה רמז לחסדים וע"י הודוי נתקן חסרון ופגם הלב ומתכפרים עונות האדם בסוד ונשא השעיר עליו את כל עונותם שע"י אמירת הודוי המקטרג ליקח חלקו בעת הודוי והולך לו ונפרש ממקום הקדושה וכנז' כל זה בספר הכונות יע"ש ולכן יש חסידים נוהגין להתוודות קודם עסק התורה כדי להעביר המסך החופף ומכסה את הלב מכח העונות שהוא מונע השגת התורה בלב ככתוב כי עונותיכם מבדילים וכו' ובזה פרשתי טעם נכון לקריאת שם ודוי כי הוא דו וי והיינו דו ר"ל שנים דשתי פעמים וי הוא מספר לב שצריך האדם לקרא וי וי על הלב שלו להעביר ממנו המסך של העבירות וידוע כי האדם צריך להתוודות על שלשה מינים שהם חטא ועון ופשע וא"כ קורא בודוי ג"פ וי דהיינו וי על חטאים וי על עונות וי על פשעים וג"פ ו"י הם מספר מ"ח לכך ארז"ל שהתורה נקנית במ"ח מעלות:

והנה ידוע דאחר הודוי יתהפך הרע לטוב שהקטיגור יהיה סניגור ונראה דאותו וי שאמר על עונותיו הם יתהפכו לטוב והיינו שתהיה יו"ד של וי בסוף הוא"ו של וי ואז יהיה אות הוא"ו צורת גימל כזה ג ונמצא אות וי נעשה אות גימל וקרוב לענין זה מצאתי בספר ארץ החיים על התהלים מזמור יו"ד שכתב כשחוטאין ואין עושין חסד למטה מסתלק היו"ד של גימל למעלה ונעשה וי ע"כ יע"ש וכן הענין כאן לטובה יתהפכו אותיות וי מרע לטוב דאות י' תהיה בסוף ו' ואז נעשה מן וי אות ג' וידוע מ"ש רבינו ז"ל בשער ההקדמות דאות גימ"ל רומז ליסוד וכל תיקון והשפעה הוא ביסוד ולכן כיון שיתהפכו וי לאות ג' מורה על השפעת היסוד טובה וברכה:

ולכן כתיב וחטאך בצדקה פרוק דידוע אות גימ"ל רומז לצדקה וכמ"ש בגמרא דשבת גימ"ל דל"ת גמול דלים ואמרנו לעיל שצריך לקרא ג"פ וי על חטא ועון ופשע וג"פ וי אלו נהפכים לטובה להיות ג"פ ג' ובזה יובן בס"ד צדקה תרומם גוי תיבת גוי הוא ג' וי ר"ל תרומם ג"פ וי לעשותם גימ"ל הרומז ליסוד שמשפיע טוב והנה ישראל בחטאם קראם גו"י חוטא ג' וי חוטא שיש להם ג' מינים חטאים שהם שוגג ומזיד ופשע ולכן אתה שבא ליתן להם התורה שנקנית במ"ח מעלות שהם מטהרים אותם מן ג"פ וי קראם גו"י קדוש וידוע דהיסוד נקרא קדוש כנודע בכונת הקדושה ודוק היטב:

ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר
נ"ל בס"ד דידוע לכ"ע בשבת נתנה תורה וידוע דהשבת הוא מעין עוה"ב וידוע דעוה"ב נקרא בוקר וז"ש ויהי ביום השלישי בהיות הבקר שהיה אותו היום שבת שהוא מעין עוה"ב הנקרא בוקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר הרי שלשה דברים נעשו על ההר שנתנה התורה עליו בו ביום דר"ת שלהם קב"ע קולות ברקים ענן לרמוז להם עשה תורתך קבע ולכן גם עשרת הדברות יש בהם קב"ע תיבות וקול שופר חזק מאד ארז"ל שהיה מתגבר והולך לרמוז בזה על בעלי תורה כל זמן שמזקינין דעתם מתוספת עליהם ויחרד כל העם אשר במחנה דאחזתם אחילו מרוב הפחד וארכבותן דא לדא נקשן:

ויצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה
י"ל דהול"ל ויוצא משה את העם מן המחנה לקראת האלהים ולמה נקיט הפך משפט הלשון הראוי להכתב ונ"ל בס"ד דארז"ל דכל השמות שהיו קודם ואשר יבואו אח"כ ע"ס כל הדורות כולם נתעברו באותם הגופים של ישראל וכמ"ש אשר ישנו פה עמנו היום ואשר אינינו פה עמנו היום ולכן אמר ישעיה הע"ה מאת היותה שם אני שכולנו היינו בסיני נמצא ישראל שעמדו על הר סיני היה בהם שני חלקים הא' אנשי הדור ההוא אשר היו ובאו בעוה"ז בגופים שלהם והם הנראין לעיני הכל וגלויים וידועים לכל וחלק הב' הם אותם שכבר נפטרו מעוה"ז ואשר עתידין לבא וחלק זה אינו גלוי ונראה אלא לאלהים כי אלו הם נשמות בלבד אשר נתעברו בגופים של אותו הדור והוא יתברך היודע מי הם וכמה הם ונמצא בעת שהוציא מרע"ה את העם מן המחנה הוציא עמהם גם אותו החלק אשר אינו גלוי ונראה אלא לקראת האלהים וז"ש ויוצא משה את העם ר"ל עם העם את אותו החלק שהוא נראה לקראת האלהים לבדו ויתייצבו בתחתית ההר אותיות שתחת ההר הם אותיות ש"ו ועם אותוית הר שאצלם נעשה צירוף שור"ה וידוע דארז"ל אין שורה פחות משלשה וישראל באותו מעמד שרתה עליהם ג' קדושות שהוא קדושת כהנים וקדושת לויים וקדושת ישראלים דלכך נקראו עם תליתאי כמ"ש בגמרא בריך רחמנא דיהב אוריין תליתאי לעם תלתאי ולז"א ויתייצבו בתחתית ההר שרמוז בזה אותיות שורה לומר שזכו עתה למדרגת שורה שנעשו עם תלתאי ששרתה עלהם שלשה קדושות:

ויקרא ה' אל משה אל ראש ההר ויעל משה
נ"ל בס"ד אותיות הר עם אותיות הקודם הם צירוף קדרה לרמוז דהיה ההר לישראל דוגמת קדרה שמבשלת הבשר וממתקת המרירות כן ישראל כיון שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתם וכל זה לעמא דישראל אבל במרע"ה לא היה זוהמה וסיגים כלל דלכך שרתה עליו רוה"ק מעת שנולד ולא נראה בו סרחון כלל נמצא הוא אינו תוך ההר שהוא הקדרה דאינו צריך בישול ותיקון כדי שיתייחס לדבר המונח תוך הקדרה לבשלו ולתקנו אלא הוא למעלה מן ההר שהוא הקדרה ואומרו משה ידבר והאלהים יעננו בקול נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל כי מדרגת מרע"ה בנבואה היתה גדולה שהיה מתלבש קול בקול ושניהם שלו ולז"א יעננו בקול ב' קול ולז"א כאן ויעל משה במעלה על כל הנביאים:

דילוג לתוכן