בן איש חי דרשות – חקת

זאת חוקת התורה אשר צוה ה' לאמר
נ"ל בס"ד עיקר שלימות המצות יהיה ע"י הקריאה והלימוד כי במעשה ממש א"א לקיים כל רמ"ח עשה וז"ש זאת חוקת התורה אשר צוה ה' הוא לאמר באמירה תלייא מלתא או יובן בס"ד ע"פ משארז"ל אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר אלא יאמר אפשי ואפשי אלא שאבי שבשמים גזר עלי וז"ש זאת חוקת התורה שלא תאמר אי אפשי בשקצים ורמשים ובשר חזיר אי אפשי בשפיכות דמים וכיוצא אלא תאמר שאני מקיים כאשר צוה ה':

ועדיין י"ל הול"ל זאת חוקת הפרה או זאת החוקה בסתם ולא יאמר חוקת התורה וכבר נרגשו בזה המפרשים ז"ל ונ"ל בס"ד דידוע מ"ש הראשנים ז"ל ע"פ כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב כי מה שאצלינו הוא בסוג חק שאין לו טעם הנה הוא אצל הקב"ה בסוג משפט שיש לו טעם ועל כן מצא החקירה מקום לנוח מאחר דכל החוקים יש בהם טעם אצל הקב"ה למה לא גילה טעמם והניחם בלא טעם והתירוץ הוא כדי לנסות את ישראל שיהיה לבם שלם במצותיו יתברך לשמור את החוקים שאין להם טעם כמו המשפטים שיש להם טעם ובזה פרשתי בס"ד הטעם שנתן להם במרה קודם מתן תורה פרשת פרה אדומה כי מצוה זו היא חוקית יותר מכל החוקים מפני שיש בה שני הפכיים בנושא אחד ונתן להם זאת המצוה קודם מתן תורה לנסותם שאם לא יהרהרו אחר מדותיו ומצותיו יתברך לומר מה מצוה זו ומה טעם יש בה אז ראויים לקבל התורה כולה ובזה פרשתי בס"ד מ"ש במרה שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו כי פרה אדומה נקראת חק ונקראת משפט כי לגבי ישראל היא חק כמ"ש כי חק לישראל הוא אבל אצל הקב"ה היא משפט כמ"ש משפט לאלהי יעקב ולכן הקדים לתת אותה שם במרה ולז"א ושם נסהו שעשה להם נסיון קודם קבלת התורה אם יהרהרו אחר מצותו או אם יקבלו דרך גזרה אפילו שאין בה טעם ובזה מובן ממילא מה שקראה כאן זאת חוקת התורה כי היא חוקה שנתנה לישראל בתורת נסיון בעבור התורה:

ועוד נ"ל בס"ד מה שקראה חוקת התורה כי היא יש בה שני הפכיים בנושא אחד שמטהרת את הטמא ומטמאה הטהור העוסק בה ודוגמה זו ישנה בתורה דכתיב בה רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך דחולי השרר של האדם צריך לו סמים חמים וחולי העצמות צריך לו קרים והיא מרפאה שני הפכיים בנושא אחד וכמ"ש הרב מקור ברוך ז"ל וכתב עוד דלכן נקראת אש ונקראת מים שהם הפכיים שהיא מרפאת חולאים הפכיים כמו עקרבא דצריך לה קרירי וזברתא דצריך לה חמימי יע"ש ואמרתי בס"ד לכן נקראת עז כמ"ש ה' עוז לעמו יתן שהיא מרפאת עקרבא וזברת שהם ר"ת ע"ז שהם הפכיים ולפ"ז לכך קראה חוקת התורה כי החק שלה שהוא שני הפכיים בנושא אחד הוא דוגמת החק שיש בתורה שמרפאה שני הפכיים ונראה לכן פרה במלואה פ"ה רי"ש ה"י עם הכולל גי' תורה דחק שלה דומה לחק התורה:

ועדיין צריך לישב דקדוק לאמר נראה לשון יתר דהא קאמר אח"ז דבר אל בני ישראל ונ"ל בס"ד דידוע התשובה היא בכלל החוקים דאין טעם לקבלת התשובה דשורת הדין מחייבת נפש החטאת היא תמות ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ואיך תועיל התשובה ולא עוד אלא שהאדם מקבל עליה שכר ומהפכת הזדונות לזכיות הא ודאי היא חק גמור וזהו הטעם דלא מהני תשובה אלא לישראל כי הם קבלו התורה כולה שיש בה כמה חוקים לכך זכו לחק זה של התשובה משא"כ בני נח שאין להם אלא רק ז' מצות שאין בהם חק לא זכו לתשובה שהיא חק ולז"א רחוק מרשעים ישועה כי חוקיך לא דרשו וכאשר כתבתי בזה בדרשותי בס"ד באורך יע"ש:

ועתה נראה להמתיק יותר ביאור הפסוק שאמר לשון ישועה והוא כי הכתוב אמר וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק ופירשו המפרשים ז"ל שיוסר מאותיות רשעים הקרנות שהם אות רי"ש ואות מ"ם וישאר ישע עכ"ד וצריך להבין במה יוסרו אותיות אלו ונ"ל הכונה דידוע מ"ש הרב מנ"ע ז"ל טעם לעשרת ימי תשובה שיש בהם ר"מ שעות כנגד שיעור מקוה של הטהרה שהוא ר"מ קבין דארבעים סאה הם ר"מ קבין לכך נבחרו עשרה לטהרת האדם בתשובה כשיעור מקוה טהרה יע"ש והנה אותיות ר"מ של רשעים הם אותיות מ"ר שהם רומזים לכוחות הסט"א הדבקים בהם שנקראים נגע"י בנ"י אד"ם כמנין מ"ר גם הם כמנין אל אחר שמספרו מ"ר שנטו אחריו שממנו נמשך היצה"ר המחטיאם ולכן ע"י התשובה שעושים ישראל בעי"ת שהם ר"מ שעות מסתלק מהם מ"ר דסט"א הנז' הדבק בהם ונשאר אותיות ישע בשם רשעים הרומזים לחלק הטוב שהוא מספר שלום עם האותיות גם הם מספר פועל צדק כי האדם בהיות דבקים בו נגע"י בנ"י אד"ם שהם מספר מ"ר הרמוזים במר דרשעים היה על ידם פועל רע ועתה ע"י התשובה שנסתלקו נגע"י בנ"י אד"ם נשאר ישע שהוא מספר פוע"ל צד"ק נמצא ע"י התשובה שהיא רמוזה בשיעור מקוה טהרה שהוא ר"מ קבין יסתלקו אותיות מר מן רשעים וישאר ישע אך אלו הרשעים שאין להם חלק בתשובה לא יסתלק משמם אותיות מר כדי שישאר אצלם ישע ולז"א רחוק מרשעים ישועה דייקא יען כי חוקיך לא דרשו ומחמת כן אין להם חלק בתשובה שעל ידה נעשה להם ישע בשנים אבל ישראל שיש להם חלק בתשובה שהם מודים בחקים אז יסתלקו מהם נגע"י בנ"י אד"ם שהם מספר מ"ר ע"י התשובה שהיא בסוד המקוה טהרה שהוא ר"מ שעות וז"ש זאת חוקת התורה אשר צוה ה' כלומר בעבור חוקת התורה אשר צוה ה' לכם אז לאמר חלק התיבה לשתים וקרי בה לא מר כלומר לא יהיה אצלכם מר הם נגע"י בנ"י אד"ם הרמוזים באותיות מר יען כי בזכות שאתם מקבלים חוקת התורה אז ממילא תזכו בתשובה שהיא בסוג חק ומסלקת את מ"ר הנז' על כן דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה שהיא מצוה חוקית הגדולה בחוקות התורה:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד אומרו לאמר דאיתא בשמות רבא פרשה י"ט יהי לבי תמים בחוקיך זה חוקת הפסח וחוקת פרה אדומה בזו נאמר זאת חוקת הפסח ובזו נאמר זאת חוקת התורה ואי אתה יודע איזה חוקה גדולה מזו משל לשני מטרונות דומות כשהיו מהלכות שתיהן כאחת נראות שוות מי גדולה מזו אותה שחברתה מלווה אותה עד ביתה והולכת אחריה כך בפסח נאמר בו חוקה ובפרה נאמר בה חוקה ומי גדולה הפרה מפני שאוכלי פסח צריכין לה שנאמר ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת עכ"ל ולכן לעולם פרה סמוכה לחודש שקורין פרשת פרה ובשבת שאחריו קורין החודש ובזה יובן הכתוב זאת חוקת התורה אשר צוה ה' לאמר פירוש כדי לאמר אחריה חוקה אחרת שהיא חוקת הפסח שא"א לקיים חוקת הפסח אלא רק אחר חוקת הפרה:

ובמדרש איתא זאת חוקת התורה אמר הקב"ה חוקה חקקתי גזרה גזרתי א"א רשאי להרהר אחריה וי"ל למה כפל הלשון חוקה חקקתי גזרה גזרתי ועוד למה הוצרך לצוות על זה בפרה דוקא ולא בכלאים ובשר בחלב וכיוצא שהם ג"כ חוקים שאין להם טעם ועוד מי פתי יבא להרהר אחר גזרתו יתברך ונ"ל בס"ד דאיתא בפסיקתא רבתי והביאה בספר בג"י ז"ל א"ר פנחס הכהן מעשה היה שנצטרכו ישראל לפרה אדומה ולא היו מוצאין אח"כ מצאו אצל גוי אחד הלכו וא"ל מכור לנו את הפרה שיש לך שאנחנו צריכים א"ל תנו דמיה וטולו אותה וכמה הם הדמים בג' או בד' זהובים א"ל אנו נותנים לך עד שהם הולכים להביא הדמים הרגיש אותו הגוי להיכן הם צריכים וכו' א"ל איני מוכרה לכם א"ל שמא להוסיף על דמים אתה מבקש וכו' א"ל טול לך ה' זהובים טול עשרה טול עשרים עד שהגיעו ליתן לו אלף זהובים והלכו להביא לו הזהובים מה עשה אותו רשע אמר לגוי אחד חבירו בא וראה איך אני משחק ביהודים הללו כלום הם מבקשים אותה ונותנים לי הדמים אלא מפני שלא עלה עליה עול הריני נוטל העול ונותנו עליה ואטול את ממונם וכן עשה וזה הוא סימנה של פרה אדומה כל פרה שלא עלה עליה עול שתי שערות יש בצווארה במקום שהעול נתון וכל זמן שלא עלה עליה עול השתי שערות זקופים הן נתן עליה עול מיד ב' שערות נכפפים ועוד סימן אחר יש בה כל זמן שלא עלה עליה עול עיניה שוות ואם יונח עליה עול אז לא יהיו שתי עיניה שוות וכיון שבאו ליקח אותה והראו לו את הזהובים מיד נכנס והוציאה להם התחילו מסתכלים בה ורואין את סימניה א"ל טול פרתך אין אנחנו צריכין לה שחוק באמך כיון שראה אותו רשע כן התחיל אומר ברוך שבחר באמונה זו ונכנס לביתו וחנק עצמו מחמת צערו כן יאבדו כל אויביך ה' ע"כ יע"ש:

והנה באמת אי לא הוו הני תרי סימני היה לב כל אדם מהרהר אחר מעשה הפרה לומר הקב"ה גזר בתנאי שלא עלה עליה עול ואיך יתאמת אצלינו שלא עלה עליה עול ודילמא בא אדם אחד והניח עליה העול רגע אחד והסירו ואנחנו לא נדע ונמצא לא עשית כהלכתה אך ע"י שני סמנים אלו שעשה השי"ת בה בדרך נס שיהיו בה שתי שערות זקופים ואם יונח העול נכפפים וגם נס שני אם יונח העול לא יהיו שתי עיניה שוות ודומות זע"ז נמצא לא נשאר מקום להרהר ולהסתפק על כשרותה כי שני סמנים אלו הם כשני עדים גמורים המעידים עליה ולז"א חוקה חקקתי בגופה של פרה מעת הולדה שיהיו בה שתי שערות זקופות ואם יעלה עליה עול אז נכפפות ועוד גזרה גזרתי אם יעלה עליה עול יהיה שינוי בין שתי עיניה שלא יהיו שוות ודומות זל"ז הרי כאן שני עדים המעידים על כשרותה לכך א"א רשאי להרהר אחריה לומר אולי פסולה היא דשמא עלה עליה עול ולא ידענו אבל על הרהור אחר הטעם איך היא מטהרת לא אצטריך למימר דמי זה יהרהר אחר גזרתו יתברך לבקש טעם:

ויקחו אליך פרה אדומה תמימה
נ"ל בס"ד דאיתא בילקוט ראובני דתשעה פרות נעשו ממרע"ה ועד עתה והעשירית עתיד לשרוף אותה מלך המשיח בב"א יע"ש ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב בישעיה וא"ו ורחק ה' את האדם ורבה העזובה בקרב הארץ ועוד בה עשריה ושבה והיתה לבער והוא כי הטומאה מרחקת את האדם והטהרה מקרבת ומעת שפסק אפר פרה נתרחק האדם מפני שעובדים עבודת הקודש בטומאה שכולם טמאי מת הם וגם אין יכולים לעשות פלאות ע"י שמות הקודש מפני שאין משתמשין בשמות הקודש אם הם טמאים וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל לרבינו מהרח"ו ז"ל ולז"א ורחק ה' את האדם מחמת הטומאה הדבוקה באדם ואין נטהר ממנה ולכן ורבה העזובה בקרב הארץ דאין יכולים להשתמש בשמות הקודש כדי לתקן דבר זה אך הרחקה זו לא תהיה לנצח אלא ועוד בה עשריה שתעשה פרה העשירית ושבה והיתה לבער ע"י מלך המשיח בב"א נמצא עם זאת של מלך המשיח יהיו עשרה פרות לכך קראה כאן אדומה תמימה שהם עשרה אותיות כנגד עשרה הנז' אך כאן יש עשרה כפי המקרא שקורין אדומה מלאה בוא"ו אבל כפי מה שכתוב בס"ת אדמה בלא וא"ו הם תשעה כי באמת הם תשעה בכל זמן הרב הזה והעשירית נעלמת לכך אות וא"ו דאדומה ג"כ נעלם בכתיבה:

ודברתם אל הסלע ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם
נ"ל בס"ד רצה הקב"ה שידברו עם הסלע בפה כי בפה יש חמשה מוצאות הדיבור שהוא חיות האדם וחמש פעמים חי עולה מספר מים לכך רצה שיוציאו להם מים ע"י הפה וצוה שמרע"ה ואהרן הע"ה שניהם ידברו ויוציאו את המים כי רצה שבדבור מרע"ה יצאו מים להשקות העדה ובדיבור אהרן הע"ה יצאו מים להשקות את בעירם ולז"א ודברתם שניכם אל הסלע ונתן מימיו שני חלקים מים והוצאת להם דייקא לצרכם מים מן הסלע אתה המוציא לצרכם וע"י דבור של שניכם אז והשקית את העדה בחלק שלך ואת בעירם בחלק אהרן אחיך ומלוי הסלע יש בו מים זה יורה על מים שהם לצורך ישראל עצמן אך מרע"ה לא נשתמש בפה אלא ביד ולכן כתיב וירם משה את ידו שעשה הרמה לידו לעשות הנס בה ולא עשאו בפה ויך את הסלע במטה נמצא נשתמש ביד ובמטה ולכך נגזר עליו שלא יכנס לארץ ישראל שהיא בחינת פה והנה מספר יד מטה עולה מספר חכם ובזה יובן בס"ד מאמר רז"ל א"ל הקב"ה למשה משה חכם אתה ומבקש ליכנס לארץ בתמיה והיינו כיון שחטאת שלא נשתמשת בפה אלא נעשית חכם להשתמש ביד ובמטה שעולים מספר חכם ואיך תבקש ליכנס לארץ שה"ס פה:

וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים וכו'
נ"ל בס"ד ידוע דה"ג מנצפ"ך הם בחמשה אותיות אלהים ואותיות נצ"ך הם ג' גבורות אשר מתייחסים לידים שהם זרוע וכף ואצבעות והם בחינת קין לכך נצך גי' קס כמנין קין אבל ב' גבורות מ"ם פ"ה דמנצפ"ך הם כנגד אותיות מי דשם אלהים והם בחי' הבל בן אדה"ר ולכך מרע"ה שהיה בחינה זו היה כוחו בפיו וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל כל זה בשער הפסוקים פ' בלק באורך יע"ש והנה הקב"ה רצה שיוציא מים בדבור פיו כי הוא היה מבחינת ב' גבורות מ"ם ופ"ה שהם באותיות מי דשם אלהים ואותיות מי המה אותיות מים ודבר זה מכוון היטב בענין זה אך מרע"ה הוציא המים על ידו ששם אותיות נצ"ך שהם כמנין סלע ולז"א וירם משה את ידו ששם נצ"ך עשה לה הרמה ויך את הסלע שעולה מספר נצ"ך שרמוזים ביד ולכך הכהו פעמים כי אותיות נצ"ך הם כפולים ולכך הוציא מים למשקה האדם ולמשקה הבהמות שהם חלוקים זע"ז ולז"א ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם שתי חלוקות לכך הכהו פעמים:

על כן יאמרו המושלים באו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון
רז"ל אמרו המושלים ביצרם גם עיר סיחון דרשו רז"ל נטרקון סיחה נאה ונ"ל בס"ד הכתוב לפי דרכם כי ידוע שיש כמה מצות שא"א לקיים אותם במעשה אך האדם נשלם בהם בתרתי הא' מצד המחשבה חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה כמ"ש רז"ל ע"פ ולחשבו שמו והשנית ע"י הדיבור כמ"ש ע"פ זאת התורה לעולה וכו' כל הקורא בפרשת עולה כאלו הקריב עולה וכו' וז"ש על כן יאמרו המושלים אלו הצדיקים שמושלים ביצרם שבאו לעוה"ז להשלים תיקון שלהם בתרי"ג מצות באו חשבון היא המחשבה טובה להשלים בה המעשה ועוד תבנה ותכונן נשמתם ע"י עיר סיחון עיר ר"ל גוף הנקרא עיר קטנה סיחון נטרקון סיחה נאה ר"ל גוף המהלך אחר סיחה נאה של תורה שקורא בפרשיות של המצות ואז נשלם בזה חלק המעשה:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש המפרשים ז"ל איך התשובה מקרעת גזר דין אפילו אם נחתם לרעה על האדם ותרצו שהאדם ברשעו בעת שנחתם עליו גז"ד לרעה היה תחת ממשלת היצה"ר דהגוף נקרא עיר קטנה וכשחטא נקרא על שם היצה"ר וא"כ הגזרה נכתבה ונחתמה על עיר היצה"ר וכששב בתשובה פנים חדשות באו לכאן שנקרא אז עיר היצה"ט ואין זו העיר שנגזרה עליה הגזרה וה"ז דומה לאומר קונם שאינו נכנס לבית ראובן אם מכרו לשמעון מותר להכנס בו דפנים חדשות באו לכאן שנקרא עתה בית ראובן עכ"ד וידוע דין זה דקונם הנז' נלמד מענין עמון ומואב דטהרו בסיחון דהשי"ת גזר אל תצר את מואב וכו' ולכן חשבון שהיתה עיר מואב אסורה לישראל מה עשה הקב"ה בא סיחון ולקחה ממואב ובאו ישראל ולקחו אותה מסיחון ולכן הקדים הכתוב ואמר כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי היא והוא נלחם במלך מואב הראשון ויקח את כל ארצו מידו עד ארנון והיינו להודעינו ענין ההיתר איך נעשה לישראל וכן הוא דין הקונם הנז' שהוא אמר קונם לבית ראובן ועתה שנעשה בית שמעון הותר דפנים חדשות באו כאן ובזה פרשתי בס"ד הכתוב בישעיה הרבית הגוי לא הגדלת השמחה כתיב לו בוא"ו וקרינן לא באל"ף ודרשינן לתרווייהו כחדא דאמרינן לא לו הגדלת השמחה כלומר הרבית הגוי זה סיחון שנלחם עם מלך מואב הראשון ולקח את ארצו מידו אך לא לו הגדלת השמחה אלא לנו כי הנצוח שהיה לסיחון בזה היה בעבורינו כדי שיהיה לנו היתר לרשת את ארץ מואב ועל כן שמחת הנצוח היא לנו דסוף דבר אנחנו ירשנו את חשבון שהיתה תחלה למואב ובזה יובן ונתנו ה' אלהיך בידיך ושבית שביו כלומר כיון שנשבה זה אצל זה אז הותר:

ובזה פרשתי בס"ד הפסוקים בתהלים מ"ד אלהים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו פעל פעלת בימיהם בימי קדם: אתה ידך גוים הורשת ותטעם תרע לאומים ותשלחם: כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו והדקדוקים ידועים כי הלשון מכופל בראשון ובשני וכפי האמור מובן שפיר שאבותינו ספרו לנו הנסים כאשר רצית לתת לנו מארץ מואב פועל פעלת עשית שתי פעולות בזא"ז האחת אתה ידך גוים הורשת זה מלך מואב הראשון הורשת אותו מחשבון שהיתה ארצו ותטעם לסיחון ועמו וזהו פועל הראשון ואח"כ עשית פעלת שנית והוא כי תרע לאומים זה סיחון ועמו ותשלחם מחשבון ונמצא למפריע דאלו הגוים סיחון ועמו לא בחרבם ירשו את ארץ מואב היא חשבון בתחלה אלא אתה עשית להורישם הארץ הזאת כדי שאנחנו נקח אותה ונמצא כי זרועם לא הושיעה למו דייקא ר"ל אין הישועה הראשנה ההיא תתייחס להם אלא לנו שקיימת בזה מאמר רשע יכין וצדיק ילבש:

נמצא אלו בעלי תשובה שחזרו בתשובה ומשלו ביצרם יש להם עזר וסיוע לבטל גזר דין של רעה הנגזר עליהם בעת רשעתם מדין חשבון שהותרה לישראל מפני שנסתלק מעליה שם מואב ונקראת על שם סיחון דפנים חדשות באו כאן כן הם גופם שהוא עיר קטנה נסתלק מעליו שם היצה"ר שהיה עליו בעת גז"ד ונקרא עתה על שם היצה"ט דבדין הוא שיוסר מעליהם גז"ד הרעה דפנים חדשות באו כאן וז"ש על כן יאמרו המושלים אלו בעלי תשובה שמשלו ביצרם ויצאו מתחת רשות יצה"ר ונקרא עליהם שם יצה"ט בואו חשבון ר"ל בואו לדין היתר הנעשה בחשבון שעי"ז תבנה בעוה"ז ותכונן בעוה"ב עיר סיחון הוא הגוף הנקרא עתה על שם סיחון הוא יצה"ט שהוא בעל סיחה נאה המדבר עם אמרי שפר בעצות טובות ונכונות הפך יצה"ר שסיחתו מקולקלת ובזויה:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הרה"ג הרח"ף ז"ל בספר רפואה וחיים דשם הימ"ל הוא שם של הצלחה ויוצא מר"ת הוא ישלח מלאכו לפניך ר"ת הימ"ל ע"ש ונרמז זה בתיבת המשלי"ם שהיא אותיות ש"ם הימ"ל באו חשבון לשון חשיבות ומעלה שיצליחו בשם זה ותבנה ותכונן בו עיר סיחון הוא גוף האדם המהלך אחר סיחה נאה ודרך הלצה י"ל דעל ידי שאומרים הדרשנים משלים בדרשות יצליחו בדבריהם שיהיו ערבים לשומעים ויטו אזנם להם וז"ש על כן יאמרו המשלים כי כתיב המשלים בלא וא"ו ואז עי"כ באו חשבון לשון חשיבות ומעלה שיהיה חשיבות לדבריהם ויתקבלו הדברים בלב השומעין וזהו תבנה ותכונן עיר סיחון הוא גוף השומע המהלך אחר סיחה נאה:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד על כן יאמרו המושלים באו חשבון כי ארז"ל שטן אין לו רשות לקטרג ביוה"כ דימות השנה שס"ה ושטן מספרו שס"ד חסר יום אחד ומקשים והלא נו"ן דשטן היא נו"ן פשוטה דמספרה שבע מאות ונמצא מספרו הרבה ותרצו דאותיות מנצפ"ך לפעמים נחשבים כמספר הקטן דהיינו נו"ן פשוטה בחמשים כמו נו"ן סתומה ולכן הוי מספרו שס"ד חסר חד מן שס"ה ועיין ביערת דבש ז"ל מ"ש בזה ע"ש וז"ש על כן יאמרו המושלים ביצרם כמ"ש חז"ל באו חשבון חלק תיבת חשבון לשתים וקרי בה חשבו נו"ן דשטן תעשו לה חשבון חדש שאינה שלה כי היא חשבונה ת"ש ואתם תעשו לה חשבון חדש שתהיה כמו נו"ן כפופה שמספרה חמשים ובזה תמשלו ביצה"ר ביוה"כ שיחסר ממנו חד מן שס"ה:

ובגמרא איתא באו ונחשב חשבונו של עולם הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה ופרשתי בס"ד דהפסד מצוה אינו ברור כדי שנצטרך לחשוב זה כנגד שכרה וכן שכר עבירה אינו ברור כדי שנצטרך לחשוב כנגד הפסדה רק אני אומר חשבו חשבון של עולם ר"ל כפי דעתם של אנשי העולם שמחליטים הפסד למצוה ושכר לעבירה או יובן בס"ד ע"פ מ"ש רז"ל יראה אדם כאלו העולם כולו חציו חייב וחציו זכאי עשו מצוה אחת הכריע עצמו וכל העולם לכף זכות ואם עשה עבירה הכריע להפך ודבר זה שלמדונו רז"ל הוא ענין הגון כנגד עצת היצה"ר יען כי אם יביט האדם בעצמו בלבד אפשר שיטעהו היצה"ר לחשוב עצמו רובו זכיות ולכן לא אכפת לו בעבירה אחת או מצוה אחת אך אם האדם יראה עצמו בשיתוף עם העולם מהיכן יודיע איך העולם עומד ודילמא חציו עונות וחציו זכיות דאז נמצא מצוה אחת מועלת ועבירה אחת מקלקלת וז"ש בואו ונחשב חשבונו של עולם ר"ל בשיתוף עצמינו עם העולם כולו או יובן בס"ד ע"פ מ"ש בירושלמי דאמר רבי יוחנן לר"א כשראהו בוכה בשמעו שמכר כל קרקעותיו בשביל לעסוק בתורה וא"ל רבי יוחנן וכי קשה בעיניך שמכרתי דבר הניתן בששה ימים וקניתי דבר הניתן בארבעים יום וז"ש בוא ונחשב חשבונו של עולם ר"ל דראוי לדחות קנייני עוה"ז מלפני תורה שהיא קנין עוה"ב שקנייני עוה"ז נתנו בבריאת העולם שנברא בששה ימים והתורה נתנה בארבעים יום או יובן בס"ד אל יראה אדם חייו מרובין שעולים לסך שבעים שנה הקצובים אלא יראה את השבעים בחשבון היובלות שעולים יובל וחצי כמ"ש הרב אוהל יעקב ז"ל בפרשת בהר בדבר זה ברוחב וידוע כי היובל נקרא עולם וכמ"ש רז"ל ע"פ ועבדו לעולם זה עולמו של יובל וז"ש בואו ונחשב חשבון השנים שלנו בחשבונו של עולם הוא היובל ואז נראה שאין עולים יובל וחצי ממש:

או יובן בס"ד ע"פ מ"ש הרב מנ"ע ז"ל אופן קנ"ז דהעולם הוא מהלך קמ"ד אלף יום והכונה על הישוב רמז לדבר מעונה אלהי קדם ועשה שם החשבון ע"פ דברי רז"ל בגמרא דפסחים דף צ"ג בשם סודי רזיא יע"ש ואמרתי בס"ד טעם לזה שעשה הקב"ה את העולם על חשבון קמ"ד והוא דכתיב עולם חסד יבנה שהוא מתקיים ועומד על החסד אך ידוע כי החסד הנוהג בעולם הוא תרין חסד באתכסייא וחסד באתגלייא ככה תמצא הן בכללותו הן בפרטותו וב"פ חסד הוא קמ"ד לכך עשה השיעור על מהלך קמ"ד אלף לרמוז שהעולם מתנהג ועומד על חסד באתגלייא וחסד באתכסייא וז"ש בואו ונחשב חשבונו של עולם שהוא מהלך קמ"ד אלף שבזה נדע שיש לנו חסד כפול באתגלייא ובאתכסייא ובזה יובן זכרתי ימים מקדם שנות עולמים כלומר ימים של מהלך העולם שהם מקד"ם קמ"ד אלף כמנין ב"פ חסד ובזה בטוח אני שאזכה לשנות עולמים עוה"ז ועוה"ב כי חסדיו יתברך יצרוני ובזה יובן בס"ד ואכרתה להם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים ברית עולם דייקא שבו רמוז ב"פ חס"ד ובזה יהיה להם חסדי דוד הנאמנים חסדי תרי משמע:

או יובן בס"ד חשבונו של עולם כי מספר עולם עולה קמ"ו כמנין שם הוי"ה בנקוד סגול שהוא בחסד שעולה קמ"ו כמנין חשבון אותיות עולם הרי נרמז בחשבון אותיות עולם מ"ש הכתוב עולם חסד יבנה:

או יובן בס"ד ארז"ל מן הארץ עד הרקיע ת"ק שנה נמצא חשבון העולם בגובה וקומה הוא ת"ק ופרשתי בס"ד הטעם שעשה השי"ת כן להורות כי העולם קיים ע"י מצות פו"ר זיוג איש ואשתו דכתיב לא תהו בראה לשבת יצרה וידוע כי האיש יש בו רמ"ח אברים ואשה רנ"ב סך הכל ת"ק לכך מדלקין ליל שבת שתי נרות כי ב"פ נר הוא ת"ק כנגד חיבור איש ואשתו ואלו המושלים ביצרם ממהרין לישא אשה תכף וכמ"ש ר"ח האי דעדיפנא מחבראי משום דנסיבנא בשיתסר ואי הוה נסיבנא בארביסר הוה אמינה גירא בעינא דשטנא לכן אלו המושלים ביצרם שהם ממהרים לישא אשה אומרים אל תהרהרו אחרינו על אשר רדפנו אחר נישואין במהרה כי בואו חשבונו של עולם שהוא מהלך ת"ק שנה בגובה כדי להורות בזה שהעולם קיים על ידי מצות נשואין איש ואשה שזכו: