ויהיו חיי שרה מאה שנה
הדקדוק ידוע דהול"ל ותחי שרה ועוד אומרו שני חיי שרה לשון כפול הוא וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשי"ך ז"ל ונ"ל בס"ד דידוע שנים שהאדם חי בצדקות נקראים חיים ואם לאו אין נקראים חיים גם ידוע דארז"ל בן מ"ח שנה הכיר אברהם אבינו את בוראו וידוע שהוא נשא את שרה בעודה קטנה וכנז' בגמרא גם הוא היה גדול ממנה עשר שנים כי בת צ' היתה בלידת יצחק והוא היה בן מאה וא"כ לפ"ז כיון שהוא הכיר בן מ"ח היא הכירה עמו בת ל"ח ונמצא בגיותה עשתה ל"ז שנים כי שנת ל"ח תחשב עם שנים של גירות ובא הכתוב להגיד אל תחשוב ל"ז שנים הראשונים של שרה שהם כמנין ויהי"ו היו פגומים ואין נקראים חיים אלא ויהיו חיי שרה ר"ל גם אותם ל"ז שנים שהם כמנין ויהיו נחשבים חיי שרה כי הם תיקנו אח"כ שנים הראשונים ועשאום סולת נקיה שנים של חיים באופן כי הם שוים בחשבון אחד עם כל שנים הבאים אחריהם שהם סך הכל מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים וחזר ואמר שני חיי שרה כי הצדיק יש לו שני מיני חיים הא' הם חיים בכימות שהאריך ימים והא' חיים באיכות כמ"ש יגע רבי בון בכ"ח שנים מה שאין תלמיד ותיק יגע במאה שנה ובזה יובן כי בי ירבו ימיך באיכות ויוסיפו לך שנות חיים בכימות וכן הוא אומר כי היא חייך ואורך ימיך ולז"א כאן שני חיי שרה שזכתה לשני מיני חיים של איכות ושל כימות ותיבת שני ר"ל שתים ובזה יובן הכתוב לקמן ואברהם זקן בא בימים ב' ימים ר"ל ב' בחינות ימים דכימות ודאיכות יען כי וה' ברך את אברהם בכל שהשליטו ביצרו ולכך זכה לשני מיני ימים הנז' של הכימות ושל האיכות:
ואברהם זקן בא בימים וה' בירך את אברהם בכל
נ"ל בס"ד דהשי"ת עשה חשבון הימים של האדם במעשיו יום אחד לשנה כולה שנידון ביום ר"ה דוקא לטובת האדם שאם יעמדנו לדין יום א' לחודש וכל ר"ש יום א' לשבוע לא יוכל לעמוד כי לפעמים ימצא רוב הימים של החודש חסרים ומקולקלים וכן רוב ימי השבוע או כולו חסר ומקולקל וצריך לכלותו אך עשה חשבון לכל ימי השנה שאז ימים נושאים ימים וימים משלמים ובזה אפשר שימצא רובו זכיות אמנם אותם שהם צדיקים גמורים שאין חוטאים כלל בשום יום ואין להם מחסור בשום יום כלל אין צריכין לתקנה זו אלא יכולים הם לבא בחשבון המעשים לפני הקב"ה דבר יום ביומו כי אין מחסור ליראיו בשום יום כדי שיצטרך למלאתו מיום אחר ובזה פרשתי בס"ד תפלת שלמה הע"ה והיו דברי אלה וכו' קרובים אל ה' אלהינו יומם ולילה לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו פירוש שביקש שיהיו כולם צדיקים גמורים שאין למו מחסור שאז אפשר לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו ולא יצטרכו ליום אחד לכל השנה כולה וז"ש כאן ואברהם זקן שקנה חכמה בא בימים ר"ל בא לפני הקב"ה בחשבונו בימים ר"ל דבר יום ביומו יען כי וה' ברך את אברהם בכל שהשליטו ביצרו:
ובאופן אחר נ"ל בס"ד ואברהם זקן שקנה חכמה יען כי בא בימים ב' ימים שהם מ"ח שעות והתורה שהיא החכמה נקנית במ"ח מעלות כנז' בברייתא דאבות או יובן בס"ד אותו זמן היה בן ק"מ שנה כי בן ק' שנה הוליד את יצחק ואותו זמן שהשיאו אשה היה יצחק בן ארבעים שנה כמ"ש ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה וידוע ימים הקצובים לכל אדם הם שבעים כמ"ש ימי שנותינו בהם שבעים שנה וק"מ הם ב"פ שבעים הרי אותו זמן נכנס בשתי ימים של בני אדם וז"ש בא בימים או יובן בס"ד ואברהם זקן שקנה חכמה ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשה"פ פרשת לך לך שתיקן מוח חכמה וגם בא בימים שזכה לשם אל שהוא בחסד השולט בימים דכתיב חסד אל כל היום ועיי"כ בירך את אברהם בכל כי קודם אותיות בכל יש מספר א"ל ואחר אותיות בכל יש מספר חכמה:
ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו וכו'
י"ל מאי קמ"ל מגמלי אדוניו וכי ס"ד שלקח משל אחרים למאי נקט וילך מאחר דאמר אח"כ ויקם וילך ועוד תיבת ויקם נראה יתר ונ"ל בס"ד דארז"ל בהליכה זו קפצה לו הארץ ועוד כמה נסים נעשו לו ובודאי כל נסים אלו נעשו לו בזכות אברהם אע"ה שנתלוה עמו בדרך אך כיון שהוא עבד וחייב לילך בשליחות אדוניו אין לו יתרון מצוה בשליחות זו לכך התחכם שילך בשליחות זו ברגליו אע"פ שיש עמו גמלים חשובים כי הלוכו ברגליו אינו חייב בו ונמצא יש לו מצוה בכך אך ידוע כי הגמלים אינם שוים שיש אדם יש לו גמלים הרבה לפירותיהם או לשכרם אך אם הוא אדם גדול יש לו מין גמלים יקרים כמו בני הרמכים דאין נמצא ממין זה הרבה בעולם ולכן אלו לא קיימי לשכירות ואין רוכבים עליהם כל אדם כי אם הבעלים כאשר יזדמן להם ואלו נקראים על שם הבעלים ואין נמנים עם שאר גמלים ואליעזר כדי להשביע עיניהם לקח מאלו החשובים אשר נקראים על שם אדוניו וזהו מגמלי אדוניו ואע"פ שהיה לו גמלים חשובים אלו עכ"ז הוא לא רכב אלא וילך ברגליו ומאחר שניתן לבו לעשות מצוה זו לכך כל טוב אדוניו הוא זכות תורה ומע"ט של אברהם אע"ה נתלוה עמו בדרך לשומרו ולהגן עליו ולכך זכה לנס גדול והוא ויקם וילך וכו' כלומר תכף מהתחלת קימתו קפצה לו הארץ וילך אל ארם נהרים אל עיר נחור שהלך לשם מקימה הראשונה או יובן ויקם וילך שעשה קימה לנ"ק שבירר בהילוכו או יובן ויקם שנעשה לעצמו קימה שבהלוכו זה יצא מארור ונכנס לברוך ע"י לבן כשא"ל בא ברוך ה' כמ"ש בזוה"ק:
הקרה נא לפני היום
נ"ל בס"ד אותה שעה היתה מנחה שהיא חום דינא קשייא ורצה שתתמתק השעה שיתקרר הדין לעשות הצלחת דבר המבוקש ולז"א הקרה נא לפני היום לשון קרירות הרומז למיתוק הדינין או יובן בס"ד רצה שיזדמן לו זכות יום א' דמילת אברהם ויום א' דמילת יצחק ושלשה ימים של עקידה הרי חמשה ימים וז"ש הקרה נא לפני היום ה' יום ר"ל זכות חמשה יום הנז' או יובן בס"ד רצה להמשיך עשרה פעמים שם הוי"ה במילוי אלפין שעולה ת"ן שהם נרמזים באותיות שלפני אותיות אליעזר וז"ש הקרה נא לפני דייקא היום:
או יובן בס"ד ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל דהגבורות הם פ"ר דמנצפ"ך ומתחלקים לחמשה חלקים כל חלק הוא נ"ו לכן כל אותיות נ"ו שבסוף תיבה הם בסוד הגבורה וכתב בשער מאמרי רשב"י שגם החמשה חסדים המה פ"ר שהם כמנין ורב חסד וכתבתי במ"א ההפרש בין הה"ח להג' כי ההג' כל חלק הוא נקרא נ"ו אך הה"ח כל חלק הוא נקרא יום כי החסד נקרא יום א"כ ההג' הם חמשה נ"ו והה"ח הם חמשה יום ואליעזר רוצה עתה שהגבורות יהיו חסדים ויאירו לו חמשה חסדים כדי שיצליח במעשיו וז"ש הקרה נא לפני היום ה' יום שהם חמשה חסדים ולא ה' נ"ו שהם הג' או יובן בס"ד כי ענין זה שהולך בו שהוא זווגו של יצחק אע"ה שממנו יצא זרע ישראל ודאי אינו נח לשטן ולכך יקטרג ויעשה סכסוכים ועכבות על כן ירצה שהיום הזה תתבטל שליטתו כמו יום האדיר בימי שנה שהוא יוה"כ ולז"א הקרה נא לפני היום בה"א הידיעה שהוא יוה"כ שיזדמן לפני כחו של אותו היום שהוא מבטל שליטת השטן ומהפכו לטובה כמ"ש רז"ל דהשטן ביוה"כ מלבד שאינו מקטרג אלא נהפך לטובה:
ויהי הוא טרם כלה לדבר
י"ל תיבת הוא יתיר ונ"ל בס"ד דארז"ל שלשה נענו במענה פיהם וחד מהם אליעזר והוא היה הראשון ולז"א ויהי הוא דייקא אשר טרם כלה לדבר אז והנה רבקה יוצאת שנענה במענה פיו ועדיין משנברא העולם ועד עתה לא היה כן אצל צדיקים אחרים שיהיו נענים במענה פיהם שהוא היה ראשון בזה או יובן בס"ד בעבור הצלחת המבוקש שלו שבו גילוי זרע ישראל ותלוי בזה קיום כל העולמות נעשה אותה שעה זווג עליון למעלה כדי לשלשל שפע למעשה הנסים הצריכים לדבר זה וידוע כי הו"א רמז לזווג העליון שיזדווגו אות וא"ו דשמא קדישא עם אות ה"א דשמא קדישא ע"י מ"ד ומ"ן הרמוזים באות אלף שבו יו"ד עלאה ויו"ד תתאה והפרסא באמצע כמ"ש בקה"י וז"ש ויהי הו"א זווג עליון טרם כלה לדבר ועי"כ והנה רבקה יוצאת התחילו מעשה הנסים לצורך הענין המבוקש:
ואמרה שתה וגם גמלך אשקה אותה הוכחת לעבדך ליצחק
י"ל למה עשה הסימן בהשקאת הגמלים ולא בהשקאת האנשים אשר עמו ונ"ל בס"ד כי הוא קבל מאברהם אע"ה שיצחק יוליד ב' בנים דוקא אחד צדיק מצד הטוב שבגבורת יצחק ואחד רשע מצד הסיגים אשר בגבורת יצחק ולכן א"ל ולקחתי אשה לבני ליצחק ר"ל אשה שתוליד שנים אחד נמשך מן הטוב שהוא בני ממש ואחד מן הסיגים שבגבורה הנקראת יצחק ולכן עשה הסימן שתאמר שישתה הוא כנגד בן הצדיק שתביא מיצחק וגם תאמר לו שתשאב לגמלים כנגד בן הבא מצד הסיגים שביצחק ולז"א אותה הוכחת לעבדך ליצחק עבדך כנגד בן הטוב וליצחק כנגד בן הבא מצד הסיגים שבו:
והנערה טובת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה ותרד העינה ותמלא כדה
נ"ל בס"ד דארז"ל עדיין לא יצאה מפתח הבית ורק אותו היום יצאה לקיים דבר בקשתו של אליעזר וז"ש טובת מראה מאד ולכן איש נכרי לא ידעה עדיין אפילו בהבטה כל דהו מאחר שלא יצאה חוצה ובזכות הצניעות שלה עשה לה הקב"ה נס עתה בהילוכה בחוץ שירדה העינים של עוברים למטה שכל אדם כשהיה מהלך לא היה יכול לשאת את עיניו לראות בבני אדם ההולכים ברחוב אלא עיניו יורדות למטה לראות בשטח הארץ כמי שעיניו כאבות כדי שלא יראו אותה כלל הן אנשים הן נשים ותמלא כדה ותעל באין שטן ואין פגע רע:
ותכל להשקותו ותאמר גם לגמליך אשאב
י"ל למה לא אמרה לו כן מעיקרא שתה אדוני וגם לגמליך אשאב כי באמת כך היה נוסח בקשתו מאת ה' בתחלה שתשיב לו כו"כ אך הנה בלא"ה י"ל באומרו הגמאיני נא מעט מים מכדך למה רצה שישתה מן הכד עצמו וכי לא היה לו כלי שתשפוך בתוכו מים אך דקדוק זה מובן ע"פ הטעם שכתב הרב בית אהרן ז"ל עמ"ש גם לגמליך אשאב דהן אמת מן השמים שמו בלבה דבר זה שתשיב כך אך צריך טעם מה ראתה ע"פ השכל שתשאב לגמליו ג"כ ופירוש שהיתה מוכרחת מצד שכלה לעשות כך כי הוא שתה מן הכד עצמו אז אמרה בדעתה איך אעשה אם אוליך הכד לבית הרי נפגמו המים ששתה זה בפיו מן הכד עצמו ואם אשפוך המים לארץ ואחזור ואמלאהו מים טהורים להוליכו לבית הנה עומד על העין ורואה ויהיה לו בושה בזה שנראה שאני חוששת שנטמאו המים בשתייתו ולכך שפכתים על כן הוכרחה לומר לו עתה גם לגמליך אשאב כדי שתשפוך את המים לשוקת שישתו הגמלים ותחזור ותמלאהו לצורך הגמלאים עד אם כילו לשתות עכ"ד ובזה נתיישב דקדוק הנז' למה שתה מן הכד ולא הביא כלי שתשפוך לו בו כי אע"פ שבקש מהשי"ת שיניח בלבה לומר גם לגמליך אשאב רצה שיהיה הנס קרוב לטבע שתהיה תשובה זו של השקאת הגמלים הכרחית לבעלת השכל ואם יתן לה כלי לשפוך בו מים לא היה לזה הדבר הכרח אך כיון ששתה מן הכד אז נעשה לה הכרח לומר גם לגמליך אשאב ובזה ממילא מובן דקדוק הראשון שדקדקנו שלא שם השי"ת בלבה לומר גם לגמליך תכף כשאמר לה הגמיאיני נא מעט מים מכדך כי רצה השי"ת שדבר זה של שאיבת הגמלים תוליד אותו משכלה ובשאלתו ממנה להשקותו מים עדיין לא נעשה דבר שתוליד ממנו דבר זה של שאיבת הגמלים ולכך לא אמרה אלא שתה אדוני כי חשבה שיוציא הכלי מחיקו לשפוך לתוכו מים וישתה כדרך כל הארץ אך הוא כשאמרה שתה אדוני לא הוציא כלי אלא הגיש את פיו אצל הכד ושתה ובזה נעשה דבר שתוליד ממנו שאיבת הגמלים ואז עתה אחר ששתה בפיו מן הכד אמרה גם לגמליך אשאב והוסיפה לומר עד אם כילו לשתות גם זה מרוחב שכלה כי אמרה שמא יחשוב שאני אומרת לו גם לגמליך אשאב בשביל שהמים האלו שכבר נטמאו משתייתו שמוכרחת אני לשפכם בארץ לכן אמרתי לשאב את גמליו שלא ילכו המים לאיבוד לז"א עד אם כילו לשתות דודאי כדי צרכם צריך שאשאב עוד כמה כדין מן העינה ונראה שעשה השי"ת ככה שלא שם בלבה בנס להשיב לו מעיקרא על שאיבת הגמלים אלא המתין עד שתוליד תשובה זו משכלה להראות שבחה לאליעזר שידע שהיא שכלית מאד:
והאיש משתאה לה
נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הגאון חיד"א ז"ל בפתח עינים סגולה להנצל מעין הרע לעשות ה' של כסף גם המנהג לומר חמשה כנגד בעלי עיה"ר להנצל ע"ש והוא היו עמו אנשים וראים אותה וחש פן יטילו בה עיה"ר בראותם יופיה וחכמתה וזריזותה ודרך ארץ שלה לכך שם לה בכונה שלו אות ה"א לשומרה מעיה"ר וז"ש משתאה לה תיבת משתא"ה קרינן בה שם את ה' לה או יובן בס"ד כי היא אותה שעה היתה חסרה ה"א ולכן כתיב תיבת נערה בפרשה זו נער חסר ה"א וכמ"ש בזוה"ק כתיב נער וקרינן נערה עד דלא קבלת דבר היא נער ולאחר דקבלת דבר נערה ע"ש והוא ע"י כונה שלו עתה המשיך לה אות ה"א למתק הדינים שלה ולז"א משתאה לה שם את ה' לה או יובן בס"ד ע"פ מ"ש הרב הקדוש מהרש"ם בלקוטי שושנים בפ' גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי שיש שם קדוש הנקרא אתה שכותב המלאך על מצח הצדיק בהיותו הולך בגיא צלמות לברר משם נשמות ובזה השם של את"ה יהיה לו שמירה שלא יהיה ניזוק ע"ש ועתה ראה אליעזר שאותו מקום מלא עע"ז ורק צדקת זו ביניהם לכך נחשב אותו מקום גיא צלמות וצדקת זו שהוא לוקח אותה משם עתה הוא זמן הבירור של נ"ק שצריכה לברר מהם כשתלך מאתם לכך כיון להמשיך לה שמירה מן שם אתה ולז"א והאיש משתא"ה לה קרינן בה שם את"ה לה ועוד מחריש לדעת מחריש לשון התחכמות כמו החרש והמסגר ר"ל שהיה מתחכם ג"כ בכונתו להמשיך לה הארה מן הדעת להצלחת החיבור:
הנה רבקה לפניך קח ולך
נ"ל בס"ד כונתם לומר הנה מצידינו אנחנו קשים וידועים במרמות ותחבולות ולא נגמור שום ענין עם שום אדם בנחת אלא אחר אלף צרות של מרירות אשר נמרר אותו וכ"ש ענין גדול כזה לתת בת מלכים יפה כלבנה לארץ אחרת אך אנחנו מודים תכף למסור אותה לך בראותינו תוקף הצלחת המזל שיש לך אשר לא נמצא הצלחה טבעית כזאת והוא כי רבקה היקרה הצנועה אשר מעת הולדה לא יצאה מפתח ולא שזפתה עין אדם אפילו הקרובים בני העיר והן היום ע"י הצלחת המזל שלך היא מאיליה נעשית לפניך שאתה איש נכרי והיית עומד חוץ לעיר וטיילת עמה ארוכות וקצרות בחקירות ודרישות כאות נפשך על כן מוכרחים אנו לכוף ראשינו נגדך להודות על המבוקש שלך למסרה לך לבלתי נהיה נגדיים עמך כי מי יוכל לנצח את בעל מזל ההצלחה כזאת הא ודאי ישוב חרבו אליו:
או יובן בס"ד הנה רבקה לפניך קח ולך כי נתנו עיניהם בממון ובקשו אותו ברמז כי בושו לבקש בפה מלא באומרם רבקה לפניך קח ולך ותניח הממון כי הממון הוא מונח בביתם וכאלו הוא בידם או יובן בס"ד ר"ל תקח אותה בבגדים שעליה כי אין זמן לעשות לה נדונייא ע"פ כבוד בית אביה וזהו כמו שהיא לפניך קח ולך או יובן בס"ד הם רצו שילך בלילה ההיא כדי שאחר שיצא וילך בדרך ירדוף אותו לבן בחילוף בגדים כלסיטי מזויין ויגזול ממנו הממון אך בהיות הממון בביתם אין גוזלים חוט אחד כמנהג הערביים ובאו לחזק לבו שלא יתפחד מן יציאת הלילה כי אמרו הנה זאת אשה לבן אדוניך שהוא גבורה וידוע כי בלילה שולטת מדת הגבורה וא"כ הלילה הוא זמן שליטתו ואיך יהיה נגזל ממונו בו וז"ש הנה רבקה לפניך קח ולך עתה ולא תפחד יען כי תהי אשה לבן אדוניך שהוא גבורה שזמן שליטתה בלילה או יובן בס"ד רצו שילך בלילה כדי לגזלו אך עשו טעם לעצתם שרוצים בכך בשביל להציל עצמם מן החשד שלא יחשדם אח"כ שהחליפו אותה מאחר שהם ידועים לרמאים לא ינקו מן החשד ולז"א הנה רבקה לפניך שאתה רואה אותה עתה שזו היא אשר השקתה אותך מים ונתת הנזם על אפה והצמידים על ידיה על כן בבקשה ממך קח ולך עתה שאם תעכב הליכתך עד הבוקר אפשר שתחשוד אותנו שהחלפנו אותה והבאנו לך בת אחרת:
ובאופן אחר נ"ל בס"ד הנה רבקה לפניך קח ולך ע"ד אותו סומא שירש מאביו מרגלית אחת כלילת יופי ויקרת הערך ורצה למכרה ושלח אצל עשיר גדול וא"ל הנה המרגלית הזאת היא גלויה לפניך בלבד ולא לפניו כי הוא סומא ואינו רואה אותה כדי שיניח עליה ערך ושומה על כן אתה ע"פ נאמנות שלך תאמר ערכה ושוייה ותתן לו וכן כאן א"ל לבן רבקה אינה מסטרא דילן שנוכל להבין ערכה אלא היא מסטרא דקדושה והם סומין מסטרא זו שאינם יכולים לידע ערכה ומה האור הקדושה החופף על פניה ורק לפניך שאתה מסטרא דקדושה היא גלויה ותדע ערכה וז"ש הנה רבקה ערכה גלוי לפניך דוקא ולא לפנינו יען כי היא חלק כ"ו כלומר שם הקדושה שמספרו כ"ו וזה אותיות קח ולך אותיות חלק כ"ו ולכן ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה' אב הקדושה ולא כאשר דברנו אנחנו נמצא כמו פקדון היתה בידינו שאינה מסוג שלנו ואתה תדע כמה ראוי לתת לנו מתן בעד פקדון היקר ששמרנו אותו:
