וישראל אהב את יוסף מכל אחיו כי בן זקונים הוא
נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל דכל השבטים היו מושרשים במלכות כל אחד בספירה פרטית שבה ורק יוסף הע"ה היה מושרש בתפארת דהיינו יסוד שבתפארת והוא שורש יעקב אע"ה ולכן היה קרוב ליעקב אע"ה יותר משאר אחיו דגוף וברית חשבינן חד וז"ש וישראל אהב את יוסף מכל אחיו כל דייקא שהיה מכריע את כולם ולא כערך כל או"א בפ"ע יען כי בן זקונים בר חכים הוא לו תיבת לו דייקא לו ר"ל במקומו ושרשו שיעקב אע"ה היה בתפארת שהוא גופא ויוסף הע"ה היה ביסוד דתפארת משא"כ אחיו כולם היו מושרשים בספירות המלכות גם אמר בן זקונים יובן בס"ד ע"פ מ"ש הרב אה"י ז"ל בפסוק כבד את אביך למען יאריכון ימיך שאם האב יהיה יקר ונכבד בעיני בנו אז ודאי הבן יקלוט כל החכמות והמושכלות אשר קבץ אביו במשך שנים רבים ונמצא הבן גם בעודו קטן בשנים נחשב שהוא חי שנים הרבה והם אותם השנים אשר אביו קבץ בהם חכמה ומדע הרבה שהבן קלט את הכל ונעשו אצלו ולז"א למען יאריכון ימיך שיהיו חיי הבן ארוכין בפעולתם כאלו הוא חי גם אותם השנים שחי בהם אביו עכ"ד ע"ש ובזה פרשתי בס"ד יראת ה' תוסיף ימים כי קולט מה שהשיגו אחרים בשנים רבים משא"כ הרשעים שאינם לומדים מאחרים גם שנותם תקצרנה שלא למדו כלום גם בשנים שחיו בהם והלכו לאבוד כאלו אינם ובזה פרשתי בס"ד מאמר ראב"ע הריני כבן שבעים שנה שאז היה בן י"ח שנה הואיל וקבל כל המשכלות שקבץ אביו בחייו נמצא כאלו חי גם השנים אשר חי אביו ולכן יוסף הע"ה שקלט וקבל כל החכמה והמשכלות אשר השיג יעקב אע"ה אז גם בהיותו בן טו"ב שנים נחשב לבן זקן וזהו בן זקונים הוא לו:
ולא יכלו דברו לשלום
י"ל הול"ל דברו שלום ומה ענין תוספת הלמ"ד ונ"ל בס"ד דמדת צדיקים אם יראו אדם חטא להם בדברים מחמת טעות לא יניחו שנאה בלבבם אלא יגידו לו טעותו ואז מוכרח שיהיה שלום ביניהם ויבטל הריב וכאן קשא על השבטים שהיו צדיקים בשמעם שהביא יוסף דבתם רעה בטעות למה הניחו הדבר סתום כדי שיגדל הריב ויוסר השלום מבניהם אך תירוץ זה מובן ע"פ מ"ש המפרשים ז"ל בפסוק יוסף בן שבע עשרה שנה למה הוצרך ללמדנו סך ימיו באותו זמן ותרצו כי יוסף הע"ה אמר שהיו תולין עיניהם בבנות הארץ והיו אוכלים אבר מן החי אך באמת אותם הבנות ואותם הבהמות לא היו ממש אלא היו הם בוראים אותם בספר יצירה שלימדם יעקב אע"ה ויוסף הע"ה להיותו עודנו בן טו"ב שנים שלא הגיע לעשרים לא לימדו יעקב אע"ה ספר יצירה כי אין מלמדים ס' יצירה למי שלא השלים עשרים שנה ולכן כשהיה מגיד לו דברים אלו היה שותק שאם יגיד לו טעותו יאמר לו למדני עתה ומכח אהבתו לא היה רוצה להשיבו ריקם ולכך לא הגיד לו הענין איך ולזה הוצרך הכתוב ללמדנו שנותיו לומר זו היתה הסיבה שהביא דבתם רעה אל אביהם ושתק ולא הגיד לו הטעם עכ"ד והשתא ממילא מובן שגם השבטים לא היו יכולים להגיד לו הטעות לבטל דברי הדבה דאז היה יודע שיש ספר יצירה בעולם והיה מפציר באביו ללמדו עתה ולא היה הזמן ראוי לכך וז"ש ולא יכלו דברו דבר התנצלות לבטל הדיבה בשביל השלום כי הלמ"ד משמש במקום תיבת בשביל כמ"ש בספרי הדקדוק ויש לזה דמיונות במקרא במ"א או יובן לשלם כתיב וידוע כל דבור קשה ולז"א ולא יכלו דברו דבור קשה כדי לשלם לו כמידתו בעבור הדיבה ואז ינוחו מכעסם עליו ובזה יהיה השלום אח"כ ממילא כי חשו בעבור כבוד אביהם אשר אהבו הרבה:
ובאופן אחר נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש בס"ד בדרשותי על התהלים בפסוק חלבמו סגרו פימו דברו בגאות והוא כי כל דבר חשוב ומובחר נקרא בשם חלב כמ"ש ואכלו את חלב הארץ ולכן לשון הקודש שהוא המובחר שבשבעים לשון נקרא חלב ואויבי דוד הע"ה אינם רוצים לדבר עמו בלשון הקודש אלא בלשון תרגום כדי שבעת שהם מוכרחים ליתן לו שלום מיראת מלכות לא יאמרו לו שלום בלשון הקודש שהוא ארבע אותיות אלא יאמרו לו שלם בלשון תרגום שהוא קצר בשלש אותיות בלבד וז"ש חלבמו הוא לשון הקודש שהוא מובחר לשונם סגרו אינם רוצים לדבר כדי שפימו ידברו בגאות חלק התיבה לשתים וקרי בה ג' אות ר"ל כדי שיאמרו שלם שהוא ג' אות ולא שלום בלשון הקודש שהוא ד' אות וכן הענין כאן הם היו מוכרחים לתת לו שלום בשביל אביהם לכך לא היו אומרים לו שלום בלשון הקודש בוא"ו אלא היו מחסרים אות וא"ו ואומרים שלם וז"ש ולא יכלו דברו דבר וא"ו לשלם שלא היו מניחים אות וא"ו באותיות שלם כדי שיהיה שלום מלא או יובן בס"ד הכונה שלא היו מדברים שלום בפה מלא אלא היו נותנים שלום בתנועת הידים כמו מנהג הארופים ואנשי תוגרמא:
והנה קמה אלומתי וגם נצבה וכו'
נ"ל בס"ד קמה בחשן וגם נצבה באפוד כי האפוד היו אבניו שוהם שהם אבן של יוסף הע"ה והנה תסובנה אלומותיכם שהאבנים שלכם בחשן נפסלו באפוד ונעשו כסובין ותשתחוינה לאלומתי שכל שמות השבטים נכתבו באפוד על שוהם שהוא אבנו של יוסף הע"ה או יובן בס"ד י"ב שנה היה בבית הסהר שהם קמ"ד חדשים ובחודש תשרי שהוא חדש הקמ"ה מלך וז"ש והנה קמ"ה אלומתי וגם נצבה במלכות במצרים ואח"כ תסובנה אלומותיכם הגופים שלכם שסבבו הארצות ובאו עד מצרים ותשתחוינה לאלומתי שהשתחוו לגופו של יוסף הע"ה או יובן בס"ד ע"פ מ"ש באותיות דרבי עקיבה מ"ם פתוחה מלכות מ"ם סתומה ממשלה יע"ש ובזה פרשתי טעם שהתורה נתנה בארבעים יום וארבעים לילה כנגד מ' פתוחה ומ"ם סתומה ולכך כתיב בה בי מלכים ימלוכו בי שרים ישורו ויוסף הע"ה היה ביסוד שמספרו מ"ם מלאה שיש בה פתוחה וסתומה לזה ראה ממשלה ומלכות וזהו קמה אלומתי בממשלה וגם נצבה במלכות ולז"א מאלמים אלמים בתוך השדה ר"ל אל מ"ם פתוחה וסתומה בתוך השדה ספירת המלכות כי ממנה מקבלים שפע המלכות והממשלה למטה והנה קמה מצד מ"ם סתומה וגם נצבה מצד מ' פתוחה ולכן א"ל אחיו המלך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו זכרו מלכות וממשלה:
ובאופן אחר נ"ל בס"ד והנה קמה אלומתי בענין אשת פוטיפר שלא חטאתי ולא נפלתי בידה ועל כן נצבה במלכות שמלכתי בארץ מצרים ואז באו אחיו להשתחות לו וזהו תסובנה אלומתכם ותשתחוינה לאלומתי או יובן בס"ד קמה בנילוס שנעשה לו נס וצף ארונו ולקחו מרע"ה וגם נצבה בים סוף שנקרע הים בעבורו כמ"ש הים ראה וינס מה ראה ארונו של של יוסף והנה תסובנה אלומותיכם וכו' שכל ארונות אחיו השבטים עברו בים בזכות ארונו של יוסף הע"ה או יובן בס"ד אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה שעושים חיבור שם י"ל המעלה ניצוצות והוא רמוז בתוך אותיות שדה במילואם כזה שי"ן דל"ת ה"י והנה קמה אלומתי בירור ראשון וגם נצבה בירור שני והנה תסובנה אלמותכם ותשתחוינה לאלומתי להוריד נשמות מן בירור זה או יובן בס"ד יוסף הע"ה הוא בחינת היסוד שהוא קו אמצעי בשלשה אחרונות נה"י וקמה לתפארת שהוא בשלש אמצעיות וגם נצבה בדעת שהוא ראשונות והנה תסובנה אלמותכם ותשתחונה לאלומתי בשלש שכולם מקבלים השפע מן יוסף שהוא היסוד או יובן בס"ד ע"פ מ"ש בשבת דף ק"ד נון כפופה נאמן כפוף נו"ן פשוטה נאמן פשוט צד"י כפופה צדיק כפוף צד"י פשוטה צדיק פשוט ומקשי בגמרא היינו נאמן כפוף ומשני הוסיף לך הכתוב כפיפה על כפיפתו יע"ש והנה יוסף הע"ה נתנסה בדלות וגבר על יצה"ר ונתנסה בעושר וגדולה וגם כן גבר על היצה"ר וז"ש והנה קמה אלומתי שלא נפלה בבור שחת של יצה"ר וגם עוד נצבה כלומר נו"ן צד"י בה שנתנסיתי בשתי הפכיים הרמוזים באות נו"ן ובאות צד"י וגברתי תהילות לאל:
או יובן בס"ד אומרו וגם נצבה נץ בה ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל כי נץ הוא עוף הנקרא מטנ"י והוא מבשר בשורות טובות וז"ש וגם נץ בה ר"ל כאלו יש נץ המבשר טוב באלומתי כי ראיתי באלומתי הוראות ורמזים שהם בשורות טובות על העת"ל:
מה החלום הזה אשר חלמת
נ"ל בס"ד לעיני אחיו היה מראה להם בתיבת מה לשון מיעוט כמו ואהרן מה הוא אך בלבו היה מכוין מה לשון רבוי כמו מה רב טובך:
לכה ואשלחך אליהם
נ"ל בס"ד נתנבא שבהליכה זו יזכה לאות ה"א שנוספה לו בהיותו במצרים בליל ר"ה אשר מלך בה וזהו לכה לך ה' ולז"א ויבא שכמ"ה משך ה' או יובן בס"ד א"ל לך ה"א שניתן לו בזה סגולה להצילו מעיה"ר בכונתו באות ה' שמסגולת לזה:
לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשבני דבר
נ"ל בס"ד דאין משיבין על הקלקלה אך אני שולח אותך לראות את שלום שתיהם ובודאי לא תהיה קלקלה בשתיהם נפשות וממון על כן תוכל להשבני דבר שאם הקלקלה בצאן תשיב אחי בשלום ואם להפך תשיב הצאן בשלום:
וישאלהו האיש לאמר מה תבקש ויאמר את אחי אנכי מבקש
נ"ל בס"ד שם מ"ה מן ע"ב שמות של ויסע ויבא ויט הוא שם סא"ל והוא מסוגל להכנעת היצה"ר ולזה רמז לו המלאך מה תבקש שם מה מן הע"ב שמות תבקש לך לעזרתך מפני הרוב היא אשת פוטיפר שתהיה כנגדך בהליכה זו ויוסף הע"ה השיב את אחי אנכי מבקש כולם זכרים ואין נשים ויצה"ר מאן דכר שמיה עתה שצריך אני להכין לי שמירה כנגדו:
ונראה מה יהיה חלומותיו
נ"ל בס"ד הכונה אמר תיבת מה על חלום השני בלבד שא"ל מה החלום הזה אשר חלמת ואנחנו נראה מה יהיו כל חלומותיו גם הראשון:
הנה בעל החלומות הלזה בא
נ"ל בס"ד נצצה בהם רוה"ק ונתנבאו שעתיד להוסיף לו מלאך גבריאל אות ה"א בשמו דכתיב עדות ביהוסף שמו וכמ"ש רז"ל וידוע כי מלאך גבריאל ממונה על החלומות ולז"א הנה בעל החלומות ה' לזה בא שעתיד להביא אות ה"א לזה:
ויראו אותו מרחוק
י"ל למאי אצטריך לומר ד"ז ודי באומרו ובטרם יקרב וכו' ונ"ל בס"ד כי דבר זה נעשה בנס ע"י שמים שהזריח עליו אור כדי שיראו אותו מרחוק יותר משיעור ראיה שיכולים לראות בעיניהם כדי שיהיה זמן יותר מעת ראייתם עד שקרב להם ממש ובמשך הזמן הזה שנתארך נתקררה חמתם שהיתה קשה מאד שכולם הסכימו להמיתו:
ויתנכלו אותו להמיתו
פירש רש"י ז"ל לשון נכלים וערמומית שעשו לו וצ"ל מה הערמה שעשו לו ולדברי רז"ל ששיסו בו הכלבים אין בזה ערמה ותחבולה כי הם שיסו בו להדיה ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש בספר ש"ח של ת"ח איש מאותם המתפלספים בא לפני גאון מפורסם להתלוצץ וא"ל הנה ההלכה היא שחייב אדם לעמוד בפני ת"ח ועוד שמענו סגולה אחת אומרים אם יראה אדם כלבים באים עליו ישב על הארץ וינצל אבל לא יעמוד ולא יברח ועתה יש לי לשאול ממך אם יראה אדם ת"ח בא לפניו וגם עוד כלבים באים עליו מה יעשה אם יעמוד בפני ת"ח לקיים המצוה או אם ישב בשביל הסגולה הנז' ויען לו הגאון היה ידוע אם ההלכה רפויה אז אמרינן פוק חזי מאי עמא דבר וכמו המנהג כן תהיה ההלכה לכן בא נא אני ואתה נלך בשוק ונראה מה יעשו בני אדם אם יעמדו בשבילי או אם ישבו בעבורך ואז נפשט הספק שלך עכ"ד ע"ש נמצא שיש סגולה להנצל מן הכלבים הבאים עליו שיהיה יושב בארץ כנגדם ואז יחדלו מלהזיק לו וזהו ענין הערמה ותחבולה שעשו לו בשיסוי' הכלבים והיינו שיסו אותם לבא מאחוריו כדי שלא יראה אותם שאם יבואו עליו מלפניו היה עושה הסגולה ההיא טרם שיקרבו אליו שישב אך עתה הערימו לשלוח אותם מאחריו שאין רואה אותם רצים עליו עד שיקרבו אצלו ממש להמיתו ולז"א ויתנכלו אותו להמיתו:
נושאים נכאת וצרי ולוט
י"ל למאי אצטריך ללמדנו מה היו המשאות שלהם ונ"ל בס"ד לומר הזמין לו משאות אלו עמו לסימן טוב כי ר"ת ג' מינים אלו הוא נצ"ל וס"ת טי"ת רמז לו שיהיה ניצול מן הצרה הזאת ע"י היסוד שאחוז בו שהוא טי"ת גם טי"ת מורה על טובה ונ"ל עוד כי אותיות נצל הוא חצי השם של צנדלב"ש היוצא מפסוק מעט צרי ומעט דבש וכו' כמ"ש רבינו האר"י ז"ל ונרמז בזה כי עתה האיר בו חצי השם הזה ולבסוף יאיר בו כל השם והוא בזמן ששלח לו יעקב אע"ה המנחה עם אחיו:
ויקח יהודה אשה לער בכורו ושמה תמר
קשא הול"ל ויקח ער בכור יהודה אשה ושמה תמר ונ"ל בס"ד דבאמת תמר היא בת זוגו של יהודה והיא אשתו העקרית ואינה של ער ואונן ועל כך ודאי קודם בואם לעוה"ז נזדווגו בעולם הנשמות יהודה ותמר כי ידוע שכל איש ואשתו שיזדווגו בעוה"ז מוכרח שקודם בואם נזדווגו יחד בעולם הנשמות כמ"ש רבינו האר"י ז"ל ועל כן תחלת דבר רמז הכתוב דבר זה באומר ויקח יהודה אשה מקודם בעולם הנשמות ואח"כ זאת האשה היתה בעוה"ז לער בכורו ושמה תמר ר"ל שמה מעיד עליה שיצא ממנה צדיקים שנמשלו לתמר:
ותשב בפתח עינים אשר על דרך תמנתה
נ"ל בס"ד היא היתה בתולה ואין בתולה מתעברת בביאה ראשונה אך היא מיעכה באצבע תחלה והוציאה בתוליה וז"ש ותשב פתח עינים פירוש ישבה אחר שפתחה העינים הוא מקום דם הבתולים אשר על דרך תמנתה תתה מן דהיינו מקום תתה את מ"ן שלה כי זרע האשה נקרא מן:
והיא לא נתנה לו לאשה
איתא במסרה והיא ז' בזקף גדול והיא לא נתנה לו לאשה. והיא הפכה שער. והיא גלתה את מקור דמיה. היא בתרומת הקדשים לא תאכל היא מתהלכת בין החיות היא ראש לכל הממלכות והיא בעמק אשר לבית רחוב עכ"ל ונ"ל בס"ד סמיכות כתובים הנז' זע"ז דידוע מ"ש המפורשים ז"ל דתמר לא נחשבת מן הדין אשה לער ואונן דהם לא קנו אותה אפילו בביאה מפני שהפכו שלחנם לבעול שלא כדרכה דוקא וקדושי כסף עדיין לא היו נוהגים לכן לא היתה ראויה לשילה בתורת יבום ויהודה נחשב בא על אשה פנויה זרה ממנו וז"ש והיא לא נתנה לו לאשה יען והיא הפכה שער אל תקרי שער בשי"ן שמאלית וציר"י אלא שער בשי"ן ימנית וקמץ כלומר נהפך שער ופתח הביאה שלא באו ער ואונן בשער הראוי אלא במקום אחר וא"כ לא נתנה לו לשילה לאשה בתורת יבום ומחמת כן נשארו בתוליה והיצרכה למעך באצבע להוציא בתוליה וז"ש והיא גלתה מקור דמיה ובעת שנבעלה ליהודה לא לקחה אתנן זונה ח"ו כי מה שלקח ממנו היה כדי להיות בהם עדות ובירור אח"ז ולא לקחתם בתורת אתנן וזהו והיא בתרומת הקדשים לא תאכל קדשים מלשון לא יהיה קדש לא היתה בזה קדשה ואכילה כינוי לתשמיש כמו אכלה ומחתה את פיה וזהו בתרומת הקדשים ר"ל באתנן הזנאים לא תאכל וע"י שנבעלה ליהודה זכתה להביא נביאים ומלכים וז"ש היא מתהלכת בין החיות אלו נביאים שדבריהם חיים וקיימים לעולם וגם עוד היא ראש לכל הממלכות היא מלכות ב"ד דכתיב ביה גם אני בכור אתנהו עליון לכל מלכי ארץ ועוד ג"כ היא בעמק זו בבל שהיא עמוקה ששררה שלה נמשכה עד שם ברישי גולה שהיו בבל והם משבט יהודה אשר לבית רחוב ששם נתרחבה התורה בתלמוד בבלי:
ותאמר חותמך ופתילך ומטך
נ"ל בס"ד הטעם שבחרה בשלשה אלה כי ידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל שהאיש נותן לאשה אור מקיף בקידושין ואור פנימי בביאה והוא לא נתן לה קידושין לכך לקחה אלו ממנו קודם ביאה כדי לקבל על ידם אור מקיף לכן בחרה בחותם שהוא טבעת דוגמה לאור מקיף ובטלית שהוא עצמו סוד או"מ כמ"ש רבינו האר"י ז"ל והמטה רמז למקום שיוצא משם אור המקיף וכל זה נתן הקב"ה בדעתה לעשות לצורך הענין וז"ש הנה אנכי בראתי חרש ר"ל לב חכם שהוא לב של תמר נופח באש התאוה של יהודה פחם ר"ת פתיל חותם מטה שנתתי לה לב חכם לעשות זה וגם נתתי לב מבין למעך באצבע כדי שתעשה עצמה כלי בביאה שלו לקבל הריון ממנו וז"ש ומוציא כלי למעשהו ומ"ש יהודה תקח לה נ"ל בס"ד נצצה בו רוה"ק שהיא בחינת המלכות הנקראת חקל תפוחין קדישין ר"ת תק"ח:
זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים
נ"ל בס"ד הכונה של וגם הוא כי דרך הזונות כשיתעברו שותים סם להפיל הולד וזו זנתה וגם עוד חידוש נמצא בה כי הנה עתה הרה לזנונים שמביאים לה סם להפיל העובר כדי שלא יהיה ניכר זנותה לעולם ואינה מקבלת אלא רוצה בהריון זה שלה ומקיימת ושומר אותו:
לאיש אשר אלה לו אנכי הרה
נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רז"ל הפעם אודה את ה' לאה תפסה פלך הודיה ועמדו כל בניה בעלי הודיה יהודה ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני וכו' יע"ש ותמר נצצה בה רוה"ק שעתיד יהודה להודות לאחוז מדת אמו לאה שתפסה פלך הודיה ולז"א לאיש אשר אלה לו אלה אותיות לאה ר"ל מדת לאה לו אנכי הרה:
ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח
נ"ל בס"ד דידוע יעקב אע"ה יש בשמו ז' הויו"ת כי מספר יעקב עולה מספר ז' הויו"ת שהם של ז' ספירות חג"ת נהי"ם שהם שבעת ימי השבוע ובזה פרשתי דברי רז"ל אמר הקב"ה עולמי עולמי מי בראך מי יצרך יעקב בראך יעקב יצרך כלומר ז' הויו"ת שרמוזים במספר שם יעקב בהם נבראת ובזה מובן מ"ש לו בחלום הסולם והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך עמך דייקא ששבעה שמותי נרמזים בשמך ולכן ושמרתיך בכל יום אשר תלך כי יש בשמך שמות כנגד כל שבעת ימי השבוע אך יוסף הע"ה שמו מספר ששה הויו"ת שהם כנגד ששה ימי החול וכנגד שבת לא יש לו שם הוי"ה וענין אשת פוטיפרע היה בשבת ולכן צריך לו שמירה בשבת יותר על כן ויהי ה' את יוסף שחיבר עמו עוד שם אחד משמות הוי"ה כדי להשלים לו כנגד יום השביעי ואז ויהי איש ר"ת את יום שבת או את יום שביעי מצליח ולכך ויהי בבית אדוניו המצרי באין מורא ופחד כי עתה נשלמו בו ז' הויו"ת כנגד כל שבעת ימי השבוע:
וימצא יוסף חן בעיניו וישרת אותו
נ"ל בס"ד תחלה עשאו משרת לו לעצמו שהוא משרת נכבד ולא כשאר משרתי הבית ואח"כ ויפקדהו על ביתו הם אוצרות של צרכי הבית ואח"כ וכל יש לו נתן בידו הם אוצרות של מקח וממכר ויהי מאז הפקיד אותו בביתו ועל כל אשר יש לו שהוא האוצרות דקיימי לממכר וליטול מהם זרע לשדותיו נתברר ונודע כי ברך ה' את המצרי בגלל יוסף ולא מצד המזל של המצרי יען כי ראו ויהי ברכת ה' בכל אשר יש לו תחלה בבית ואח"כ בשדה דהיינו ראו תחלה אוצרות שבבית דקיימי לממכר וליטול מהם זרע נעשה בהם ברכה דבמקום שהניחו אלף כור מצאו אלפים כור אך מה שהיה זרוע בשדותיו שלקחו הזרע שלהם מיד המצרי לא נעשה בו ברכה אלא הוציאה השדה כנהוג ורק מה שנזרע בשדה אח"כ מן הזרע שמסר להם יוסף היה בשדה ברכה שהוציאה עשר ידות ואם היה זה מכח מזל המצרי היה ראוי בזמן שנראית הברכה בבית היתה נעשית ג"כ בשדה הזרועה וכיון דנראית הברכה תחלה בבית ואח"כ בשדה כשקבלו הזרע מיד יוסף בזה נתברר שנתברך בגלל יוסף וכיון שראה כך אז עזב כל אשר לו דייקא גם אבנים טובות ומרגליות ועוד ג"כ חידש דלא ידע איתו מאומה שנתן לו רשות לעסוק כפי דעתו ורצונו ואין צריך שימלך אתו וגם אין צריך לכתוב חשבון הכנסה והוצאה כאדם העושה בשלו:
ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת
איתא במדרש א"ר אבין הכניסה אותו מחדר לחדר ומקיטון לקיטון עד שהעמידה אותו על מטתה והיתה ע"ז חקוקה למעלה הימנה ונטלה סדין וכסתה פניה וכו' ע"ש ויש לדקדק למה כסתה פני ע"ז שלה והלא היא קליפה ונח לה בטומאת עבירה זו כי פאר הוא לע"ז אם יקלקל עמה ח"ו ונ"ל דארז"ל בן זקונים הוא לו שהיה פניו דומה לאביו והנה אלו העושים ע"ז ודאי עושים פניה צהובים ומבהיקים במראה זכוכית לבנה אשר צורת האדם העומד כנגדה נראית בה וזו הקליפה של אשת פוטיפר חששה פן כשיעלה למטה נראית צורתו בפניה של ע"ז ואז יזכור את אביו ויפרוש וכמו שהיה באמת אח"כ שבאה דיוקנו של אביו לפניו לכן הקליפה נתנה בלב אשת פוטיפר שתכסה פניה של הע"ז:
בא אלי לשכב עמי ואקרא בקול גדול
נ"ל בס"ד א"ל בקול גדול כדי שלא יאמרו כולנו היינו למטה ולא שמענו את הקול לכך אמרה מרוב הבהלה שהיה לי בדבר זה צעקתי בקול גדול שהוא משונה אינו דומה לקול בני אדם ואתם ודאי שמעתם אך לא שמתם לב עליו כי חשבתם הוא קול חמור נוער בחוץ מאחר שהיה משונה בעוצם גודלו ותנח בגדו אצלה לחבקו ולנשקו עד בא אדוניו אל ביתו והיא הואיל ועדיין היה לה תקוה שמא ע"י יסורין תוכל עליו לפתותו ואינה רוצה שיהרג לכך אמרה לבעלה בא אלי העבד העברי לצחק בי ר"ל לעשות בדרך צחוק ולא היתה כונתו לבעול ממש כדי שלא יחם לבו ויהרגהו תכף אך הוא חרה אפו איך הזיד לבו לצחק באשתו בדבר זה:
ובגפן שלשה שריגים
נ"ל בס"ד בגפן אלו ישראל שלשה שריגים ג' מיני לימוד שהם מקרא משנה גמרא והיא כפורחת זה לימוד המקרא עלתה נצה לימוד המשנה כי אינו בר אכילה גמורה הבשילו אשכלותיה ענבים זה לימוד הגמרא אשר מאיר עיני האדם להבין מצות ה' על אמתותם ולעשותם כהלכתם וכנגד זה הנקודות של ג' ספירות חג"ת שהם אבות נקודת חולם מקרא נקודת שבא משנה נקודת סגול גמרא ועז"א תורת חסד על לשונה כי הסגול הוא נקודת החסד וזה עיקר הלימוד ור"ת הנז' שס"ח שהוא מספר מלבוש כי מן לימודים הנז' יהיה מלבוש הנקרא חלוקא דרבנן:
