ויהי ימי יעקב שני חייו
אומרו ימי יעקב לשון יתר הוא ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה כי הצדיק היום שלו חשוב כשנה של אחרים כי מסגל תורה ומצות ביום אחד יותר ממה שיעשו אחרים בשנה אחת וזהו תוסיף ימים באיכות וז"ש ויהי ימי יעקב שני חייו ר"ל הימים שלו נחשבים לשנים באיכותם או יובן בס"ד כל אדם יש לו ימים ויש לו לילות אך הלילות נתנו לשינה וכמ"ש יצחק אע"ה בחשבון שנות האדם דל כ"ה שני דלילוותא אמנם הצדיק הלילות נחשבים לימים שגם בלילות קבע עתים לתורה ושינתו מועט ואפילו בעת שינתו נשמתו עולה למעלה ולומדת תורה בישיבות הצדיקים נמצא הלילות נחשבים ג"כ ימים ולז"א הספדן על אותו חכם נשים לילות כימים על משים לילות כימים וכנז' בגמרא ולז"א יראת ה' תוסיף ימים שגם הלילות שלהם נחשבים לימים ונמצא הימים שלהם נוספים ושנות רשעים תקצרנה שגם הימים עצמן מאבדים אותם וז"ש ויהי ימי יעקב שני חייו פירוש כל שנות חייו נחשבים ימי יעקב שאין בהם לילות:
ויאמר אנכי אעשה כדבריך
נ"ל בס"ד אם אשבע נמצא אני עושה מצד הכרח השבועה אך טוב שלא אשבע דאז אני עושה מצד מצות כבוד אב והשיב לו השבעה לי דאין אתה נשבע מעצמך אלא לי בשביל הצווי שלי ונמצא אתה מקיים מצות כבוד אב במה שאתה שומע דברי שאני אומר לך שתשבע ועוד אתה מקיים אח"כ מצות השבוע ג"כ:
ועדיין צ"ל למה לא פירש לו על השבועה בתחלת דבריו ונ"ל כי בתחלה אמר אם אומר לו שישבע יקשה עליו הדבר לומר וכי חשידנא בעיניך שלא אקיים דבריך עד שאתה רוצה להשבעני לכך בתחלה סתם הדברים ולא אמר השבועה בפירוש ואחר שצווהו להעלותו השיב לו יוסף הע"ה גם אני אעשה לעצמי כדבריך שאצווה את זרעי שיעלו אותי ממצרים בעת יציאתם משם אז א"ל יעקב אע"ה א"כ השבעה לי אע"פ שאין אתה צריך שבועה ותקיים בודאי כי אתה מלך ותוכל לקיים אך בשביל עליה שלך צריך שבועה דיש לחוש הואיל וטרודים ביציאה שתהיה זמן רב ישכחו צוואתך אז וצריכים לחפש אחר ארונך שלא ימצא להם בנקל וכאשר היה כן באמת אך ע"י שבועה יהיו מוכרחים להשתדל למצוא אותך לקיים צוואתך ואם לא תשבע לי לא תוכל להשביעם כי יאמרו וכי אביך השביע אותך כדי שאתה משביע אותנו אך אם תשבע לי מוכרחים גם הם להשבע ואז וישבע לו וגם השבע השביע את בני ישראל על עליה שלו:
הנה בנך יוסף בא אליך ויתחזק ישראל וישב על המטה
ונ"ל בס"ד שם החמישי משמות ע"ב הוא שם מה"ש וכתב בקה"י ז"ל בשם רבינו האר"י ז"ל ששם זה מסוגל לרפואה וידוע כי אבנו של יוסף הע"ה הוא שהם ובהפך אתוון מה"ש נמצא יש ליוסף הע"ה שייכות בשם מה"ש המסוגל לרפואה ולכן כיון שא"ל בנך יוסף בא אליך אז ויתחזק ישראל:
ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים לי הם
י"ל תיבת ועתה גם אומרו לי הם נראה לשון יתר ונ"ל בס"ד בהקדים מ"ש בספר הלקוטים לרבינו ז"ל בפרשת וישב בשעה שבלבל ראובן יצועי אביו ומנע משכבה של בלהה ראויה היתה להוליד תאומים וכבר נזדמנו לבלהה מלמעלה נשמותיהם של שני תאומים ונתלבשו באוצר ידוע ששמו גוף שהוא קרוב לאויר עוה"ז והנה להחזירם א"א מה עשו ב"ד של מעלה הורידו שני נשמות אלו למצרים לאשת יוסף והם מנשה ואפרים וכו' ע"ש נמצא אפרים ומנשה של יעקב אבינו עליו השלום היו מכבר ורק ע"י ראובן הלכו אצל יוסף וז"ש ועתה דייקא שני בניך הם הנולדים לך שבעת הלידה היו לך הנה מתחלתם לי הם שנשלחו מן השמים לי ועל כן בדין הוא דאפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי להכניסם בכלל בני:
ויקח יוסף את שניהם
י"ל תיבות את שניהם לשון יתר ודי לומר ויקח יוסף את אפרים בימינו וכו' ונ"ל בס"ד רמז בזה שהמשיך להם הכנה לברכה משני שמות מ"ה שהם שם הפנימי ושם החיצון שבתפארת בסוד מה שמו ומה שם בנו כנז' בעץ חייים שער השמות פרק ז' יע"ש וזה נרמז בתיבת שניהם קרי בה שנ"י מ"ה ולקח את אפרים בימינו משמאל ישראל וכו' כיון בזה לעשות חיבור חםד וגבורה כפלים כי הימין חסד והשמאל גבורה וב"פ חסד גבורה הוא תקע"ו כמנין יסוד ומלכות וכמנין עושר:
ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק
נ"ל בס"ד שלימות עבודת הקודש הוא תלמוד מעשה שמחה בשניהם וזהו לכו חזו מפעלות אלהים אשר שם שמ"ת בארץ ר"ת שמחה מעשה תלמוד והתלמוד שהוא תורה רמוז בשם ישראל שהוא לי ראש דהתורה נקראת ראש נתנה במ' יום כמנין לי והמעשה רמוז בשם אברהם כי המעשה הם רמ"ח כמנין אברהם והשמחה של תלמוד ומעשה רמוז בשם יצחק שהוא צחוק של מצוה וז"ש יקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק להיות שלמים בשלש הנז' ברכת כהנים ט"ו תיבות וצריך להם ט"ו אותיות להיות צינורות לשפע והם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק כי אברהם יצחק ישורון מלא הם ט"ו אותיות או יובן בס"ד דידוע שיש שם יא"יי של ס"ג שהוא שני יודי"ן ואל"ף יו"ד שיש בהוי"ה דמלוי ס"ג בסדר הזה וזה השם הוא ברחל אך בלאה יש שם של איי"י שהוא אל"ף ושלשה יודי"ן אחריו שיש בשם אהי"ה דמילוי יודי"ן בסדר הזה ושם זה הוא בלאה וכנז' בשאר הכונות בדרוש הציצית ודרוש ד"ה ע"ש ושני שמות הנז' חשבונם שוה ורק ההפרש הוא בסדר האותיות ושניהם נרמזים בשמות האבות אך שם שברחל סידורו הוא כך יעקב ישראל אברהם יצחק שהם ר"ת ייא"י ולכן כאן שבא לברך בניה של רחל המשיך להם הארה והשפעה משם הנז' שברחל שסידורו הוא ע"פ סדר יעקב ישראל אברהם יצחק ולז"א ויקרא בהם שהוא יעקב ישראל תחלה ואחר שמותי הם שמות אברהם ואחריו יצחק:
וידגו לרב בקרב הארץ
נ"ל בס"ד הכונה אין הדמיון לדגים בכל דבר שיש בדגים דבר לא טוב שהגדול בולע את הקטן ורק הדמיון הוא לרב ר"ל לענין הרבוי דוקא או יובן בקרב אותיות ארץ יש מספר תל"ד כמנין י"ד פעמים א"ל ושם אל זועם בכוחות הדינין ובזה יובן לכו חזו מפעלות אלהים אשר שם שמות בארץ אל תקרי שמות אלא שמות ולז"א פועל ישועות בקרב הארץ ולזה בירך את יוסף הע"ה וממגד ארץ ומלואה:
ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא הגוים
ארז"ל שעתיד יהושע לצאת ממנו שינחיל את הארץ ויעמיד חמה בגבעון וירח בעמק אילון שאז יתמלא כל העולם משמעו וי"ל כיון דיש גדולה כזו לאפרים למה לא ברכו על גדולה זו בפירוש ובאמת גדולה זו צריכה טובא לברכתו של יעקב אע"ה כדי לתת לו כח בדבר זה לעשותו ועוד יש קושיא גדולה ועצומה כי הוא בירך אותם בשוה וסיים וידגו לרוב בקרב הארץ וכאן השלים הברכה ולמה לא הסיר ידו מעל ראשיהם דלא מצינו שבירך אותם עוד וכיון דאמר אח"ז וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו על ראש אפרים וירע בעיניו ויתמוך יד אביו להסיר אותה מעל ראש אפרים על ראש מנשה מוכח להדיה שלא סילק עדיין יעקב אע"ה את ידו מעל ראש אפרים ולמה לא סילק כיון שגמר הברכה ובודאי יוסף הע"ה לא רצה להסיר יד אביו להניחה על ראש מנשה אלא מפני שראה שלא סילקה אביו ומחמת כן חשב שרצונו לברך עדיין ולא ראינו שבירך עוד ונ"ל בס"ד בהקדים מ"ש במדרש קהלת פרשה ג' דרבי שמעון בן חלפתא עם אנשי עין תאנה הלכו לקיים מצות מילה במקום אחד והיה אביו של אותו תינוק משקה אותם בסעודת המילה יין ישן ואמר להם שתו מן יין הטוב הזה שאני בטוח באדון השמים שממנו אני משקה אתכם ביום משתה הנשואין שלו והם ענו אחריו כשם שהכנסתו לברית כך תכנסהו לתורה ולחופה ומתוך אלו הדברים יצא לו ר"ש מאותו הבית יחידי כדי ללכת למקומו והיה זה בחצי הלילה ופגע בו מלאך המות וא"ל בשביל שאתם בטוחים על מעשיכם הטובים אתם יוצאים בשעה שאין ראוי לצאת בה כלומר בלילה דשכיחי מזיקין וא"ל ר"ש ואתה מי אתה שהרי גם אתה יצאת בלילה יחידי וא"ל שהוא שליח השלוח אל הבריות ר"ל גילה לו שהוא עצמו מלאך המות וא"ל ר"ש מדוע פניך רעים א"ל מקול דברים קשים שאני שומע מפי הבריות בכל יום א"ל ר"ש ומה הם א"ל התינוק הזה שהכרתם ערלתו היום שטר פסק דינו הוא עמדי שאקח אותו לאחר שלשים יום והנה שמעתי שאביו השקה אתכם יין וא"ל שתו יין הטוב שאני בטוח באדון השמים שאני משקה אתכם ממנו במשקה הנשואין שלו ושמעתי זאת ולכן נעצבתי שמתיירא אני שתפלה זו שהתפללתם תבטל הגזרה הזאת א"ל ר"ש אשביעך בחייך שתראה לי עתה שטרי וזמני מתי הוא א"ל אין אני שולט על זמן שלך או על דחבירך דכוותך א"ל ר"ש יהי רצון מלפני הקב"ה כשם שאין אתה שולט על שטר שלנו כן לא יהא לך רשות לעבור על דברינו אלו שאמרנו כשם שהכנסתו לברית כך תכנסהו לתורה ולחופה ובקש רחמים וחיה התינוק ע"כ יע"ש:
והנה המאמר הזה מוקשה דאותו השליח למה חשש מדברי אבי הבן דהא אומר לר"ש שמעתי שאביו היה משקה אתכם יין ואומר כו"כ משמע כי מחמת דברי אבי הבן היה חושש פן תתקבל תפלת העונים אותו כשם שהכנסתו וכו' ולפי פשט הענין מה לו להזכיר את דבריו של האב לימא ליה שמעתי שהתפללתם כשם שהכנסתו וכו' ומתיירא פן תקובל תפלתם ונ"ל בס"ד ענין ידועה שיש חיצונים המטים אזנם לקול תפלות התחתונים והם מתאמצים לקטרג על כל תפלה שלא תעשה פירות וזה עסקם תמיד אמנם יש תפלה יוצאה מן התחתונים ואלו החיצונים המקטרגים לא ירגישו בה לקטרג עליה והוא דאין האדם מתפלל להדיה יהי רצון וכו' כדרך התפילות אלא הוא מבליע תפילתו בדברים שבינו לבין חבירו שהוא מדבר עם חבירו דברים גשמיים של צרכי עוה"ז ובתוך הדברים מבליע התפלה שמברכו ואלו החיצונים לא ירגישו בהבלעה מאחר ששומעין ההתחלה היא סיפור דברים בעלמא בצרכי עוה"ז ולא ישימו לב על דברים אלו וממילא עושה האדם לתפלתו הברחה מהם ואז תעלה ותקובל ברצון בלתי קטרוג ולכן אם היו ר"ש וחביריו תחלת הכל אומרים דברים אלו בדרך תפלה מאליהם שהיו אומרים לו יהי רצון מלפני אלהי השמים כשם שהכנסת הילד הזה לברית כך תכנסהו לחופה לא היה מתיירא אותו השליח מתפילתם זו שמא תעשה פירות כי יודע שיש חיצונים מטים אזנם לכל דברי תפלה שתצא מן התחתונים לקטרג עליה ועל זאת ודאי יקטרגו לומר כבר גז"ד של זה נמסר ביד השליח ועוד שאר מיני קטרוג הרבה אך הוא נתיירא מפני שתפילתם נבלעה בין הדברים כי אבי הבן התחיל לדבר תחלה דברים חיצונים בעלמא באומרו תשתו מיין הטוב הזה שאני בטוח שאשקה אתכם ממנו בחופתו הרי הוא מדבר דברים בעלמא שאינו רוצה מהם תפלה ונראה שגם הם השיבו על דבריו דברים בעלמא לומר מה שאמרת שתשקה אותנו מן היין הזה בחופתו אה"ן כן יהיה ותצדק בדבריך דכשם שהכנסתו לברית כך תכנסהו לחופה הרי לפי הנגלה השיבו לו תשובה על דבריו לומר כן תעשה כאשר דברת ואין כאן תפלה כי לא באו דבריהם בדרך תפלה אלא הם כמו תשובה לדבריו של אבי הבן אך באמת הם בלבבם כיוונו בדברים אלו דרך תפלה ולא כמשיב דברים בעלמא ולכך היה מתיירא אותו השליח פן לא הרגישו המקטרגים בתפלה זו ועלתה ועשתה פירות וכאשר היה כן באמת:
וכן הענין כאן אצל יעקב אע"ה כשבא לברך את מנשה ואפרים רצה לברך את אפרים בתגבורת העצומה הזאת שיהיה לזרעו יהושע במלחמה של ל"א מלכים שהיא תגבורת גדולה עד מאד אשר כל המקטרגים יתקנאו בה ויפתחו פיהם לקטרג והוא רוצה להבריח את הברכה הזאת מעיני המקטרגים שלא ירגישו בה ולכך לא אמר אותה בפירוש וגם לא ברמז ואמר הברכה לשניהם בהשוואה אחת עד וידגו לרב בקרב הארץ ועדיין לא סילק ידו כי רוצה לברך את אפרים בתגבורת הנז' אך רוצה לעשות לה הברחה מעיני המקטרגים שלא ירגישו בה והיינו שיבליע בתוך דברים בעלמא והוא ידע בחכמתו כי יוסף הע"ה אחר שיראה נוסח הברכה שוה לשניהם ועכ"ז הניח יד הימין על ראש אפרים ירע בעיניו וירצה להסירה בטענה כי זה הבכור שים ימינך על ראשו ואז מוכרח להשיב לו תשובה על דבריו אלו ואז יבליע הברכה של אפרים בתגבורת הנז' בתוך התשובה שאינו נראה דנחית לברך אלא הוא בא להשיב תשובה ליוסף לתרץ לו הקושיא שלו שהקשה לו והלא מנשה הבכור וראוי שתשית הימין על ראשו ואז ממילא לא ירגישו המקטרגים בזאת הברכה כיון דלא ראו דנחית לברך אלא הוי כמשיב דבר ליוסף לתרץ לו קושיתו ולכך לא סילק ידיו אחר שגמר ואמר וידגו לרב בקרב הארץ כי באמת כונתו לברך את אפרים בברכה זו והוא ממתין עד שימצא לה מקום להבליעה ולהבריחה בו וכן היה כי יוסף הע"ה נתעורר להסיר יד אביו והקשה לו לא כן אבי כי זה הבכור וכו' ואז מצא יעקב אע"ה מקום הברחה שהשיב לו ידעתי בני ידעתי וכו' ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו יען כי זרעו יהושע יהיה מלא הגוים דהיינו ימול ויכרית ל"א מלכים וזהו מלא מל ל"א הרכיב בזה ב' תיבות בתיבה אחת ועוד כיון בזה שיעמיד חמה ולבנה נמצא כאן הבליע הברכה העצומה הנז' אך בהברחה כי המקטרגים לא הרגישו בזה מאחר דלא נחת לברך אלא באו דבריו דרך תשובה לקושיתו של יוסף הע"ה שא"ל לא כן אבי וכו':
האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים
נ"ל בס"ד הגיד להם עתה את הטובה והנס הגדול אשר יעשה להם הקב"ה בשביל תוקף העינוי שחשבו המצריים לאבדם בו מן העולם והשי"ת הפר עצתם הם אמרו פן ירבה והקב"ה אמר כן ירבה וכן יפרוץ וכמ"ש וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ שהוא ר"ל כן ירבה באיכות וכן יפרוץ בכימות וזו הטובה והברכה של כן וכן רמוזה בסוף אותיות הימים כי אחר אותיות הימים יש אותיות כ"ן וכ"ן ולז"א את אשר יקרא אתכם ברכה מאת ה' באחרית אותיות הימי"ם שהוא כן וכן שבזה הפר עצת פרעה ועמו או יובן רצה לגלות להם הקץ שיהיה באלף השישי שהוא אחרית ה' ימים שכל אלף שנים נחשב כיום אחד וכמ"ש רז"ל ע"פ אלף שנים בעיניך כיום אתמול ואלף השישי שהוא יום השישי הוא אחרית ה' ימים ואמר עוד הקבצו ושמעו בני יעקב לימדם לאחוז מדת האחדות תמיד וזהו הקבצו ושמעו ועוד לימדם שיהיה להם תמיד הבנה והשכלה ביחוס שלהם שלא יראו בני עשו ויאמרו גם אנחנו נהיה כמותם אלא צריכין להבין מי אביהם ואז יהיו אוחזין מעשה אביהם בידם וארז"ל שמע כלומר הבן לז"א ושמעו ר"ל הבינו אל ישראל אביכם איך היה ותלכו בעקבותיו:
יהודה אתה יודוך אחיך
נ"ל בס"ד גם בעודך יהודה קודם שלקחת המלכות בזמן דוד הע"ה יודוך אחיך שאתה ראוי למלוכה ידך בערף אויביך ידך ר"ל כוחך גם נרמז בה דוד שמספרו יד הנה הכח שלכם הוא בערף אויביך אויב הסתמי הוא הנחש ואחורי אותיות נחש יש אותיות זמר שהזמירות מזמרים עריצים ואין הנחש נכנע אלא בזמר וכמ"ש בס"ד לעיל בפ' בראשית בפסוק הוא ישופך ראש ואותיות זמר הם מוטלים בערף הנחש ולכן דוד הע"ה נקרא נעים זמירות ישראל שהיה עוסק בזמירות תמיד גור אריה יהודה ארז"ל בהמ"ק היה בחלק בנימין ורצועה היתה יוצאה מחלק יהודה נכנסת בחלק בנימין ובה היה מזבח בנוי והיה בנימין הצדיק מצטער עליה לבלעה דכתיב חופף עליו כל היום גם ארז"ל בבית ראשון היה אש המזבח דוגמת ארי רובץ ובבית שני היה דוגמת כלב רובץ וז"ש גור אריה יהודה במקום המזבח שהוא אריה גור שם כי בחלקך יהיה זה מטרף בני בנימין שהיה מצטער לבלוע ולטרוף המקום המזבח עלית נתעלית גברת דבעת שבאו לחקר מקום המקדש ועלה בידם שהוא בחלק בנימין אם היו בונים אותו במקום נבנה לא היה מכוון מקום המזבח באותה רצועה של יהודה אך עתה נתעלית שהיה סייעתא דשמייא לדוד בנך שיכוין המקום על האמת שבזה גבוה המזבח ברצועה שלך כרע בבית ראשון רבץ בבית שני כארי וכלביא דוגמת הארי היה בבית ראשון ודוגמת כלב בבית שני וזהו כלביא כלב י"א ובבית שלישי מי הבינה יקימנו לא יסור שבט היסוד הנקרא שבט מיהודה שה"ס המלכות ומחקק מבין רגליו חלק התיבה לשתים וקרי בה ומחק ק' מבין רגליו והוא ק' של קנה שיקצץ רגלי הקו"ף ויהיה ה"א וזהו ראשון לציון הנה הנם כנז' בזוה"ק עד כי יבא שילה ולו ר"ל יבא ש"י אורות לה"א ולוא"ו שה"ס תפארת ומלכות וז"ש ש"י לה"א ולוא"ו אז אותו זמן יקהת עמים:
חכלילי עינים מיין ולבן שינים מחלב
נ"ל בס"ד דאמרו בגמרא היתר דוד הע"ה וזרעו דאתו מן רות המואביה והיתר רחבעם דאתי מן נעמה העמונית הוא מן ב' יודי"ן הכתובים בעמוני ומואבי דהול"ל לא יבא עמון ומואב בקהל ה' ולמה אמר עמוני ומואבי ביו"ד אלא ללמדך עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית גם ידוע שמלכי ב"ד נקראים עינים של ישראל כמ"ש ר"ל לפני רבי יהודה נשיאה כנז' בירושלמי ועוד נקדים מ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל ע"פ ותקח נעמי את הילד ותשיתהו בחיקה ותהי לו לאומנת ותקראנה לו השכינות לאמר יולד בן לנעמי והוא דכאשר באה נעמי ולקחה הילד ותשיתהו בחיקה כדרך נשים זקינות שמביאים להם ילדים בחיקם דוקא ולא להניק כי אין חלב בדדיהן הנה נעמי תכף ומיד כשנתנה אותו בחיקה ותהי לו לאומנת שעשה לה הקב"ה נס שהשפיע לה חלב בדדיה והניקתו ואז בראות השכינות הנס הזה כי ידעו שנע דדיה צומקות כי היא זקנה גדולה ואיך תכף הנקתו חלב אז אמרו לא על חנם עשה הקב"ה נס זה אלא להורות כי יולד בן לנעמי כי הילד הזה הוא מחלון שבא דרך יבום ע"י בעז עכ"ד ע"ש נמצא השי"ת עשה נס גדול בבנה של רות שהמציא לו חלב בנס מדדי אשה זקנה שצמקו דדיה וזו הוכחה גדולה שראויה רות לבא בקהל כי כלל גדול הוא לא עביד קב"ה ניסא לשקרי ועתה מי שהוא עם הארץ ואינו מבין הדרשה של דקדוק ב' יודי"ן דעמוני ומואבי הנה הוא יאמין בהוכחה זו הפשטית של נס החלב דהנקבות לא נאסרו דכ"ע ידעי דלא עביד קב"ה ניסא לשקרי ובזה יובן בס"ד חכלילי עינים ר"ל היופי וההיתר של העינים שהם מלכי ב"ד דאתי מיהודה שהם נקראים עינים של ישראל הוא מיין תיבת מיין קרי בה מן יו"ד יו"ד כלומר מן יו"ד של עמוני ויו"ד של מואבי דמוכח מנייהו הדין של עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית וכאמור בגמרא וזאת ההוכחה תספיק לחכמים דדייקי קראי אך לבן שנים אדם שהוא עם הארץ שנקרא בן שינים שכל עסקו בעבור לעיסת השינים ואין לו עמל תורה הנה זה אינו מבין הוכחה זו של היודי"ן ולזה תביא לו הוכחה של היתר העינים מחלב כלומר מנס החלב שנעשה לבנה של רות דכ"ע ידעי לא עביד קב"ה ניסא לשקרי וכאמור ובזה יובן מ"ש דוד הע"ה כי אתה גוחי מבטן מבטחי על שדי אמי הם השדים של נעמי אמי שהיא היתה חשובה אמו של עובד זקני כמ"ש יולד בן לנעמי:
מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך
נ"ל בס"ד סעודות שבת הם ארבעה ובכל אחת צריך לחם משנה אפילו בסעודה רביעית הרי צריך לה שמנה ככרות וזהו שמנה לחמו והוא יתן מעדני כי מכבד השלחן של שבת במעדנים אז נפתלי יש נפת לי בזה המצוה שמליצים עלינו זכות ופרש הדבר אילה שלוחה אותיות אליה הוא אליהו זכור לטוב שלוח בכל מוצאי שבת קודש לג"ע שיושב שם תחת עץ החיים וכותב שם זכיות של ישראל שיש להם מצד השבת וזהו הנותן אמרי שפר זכיות ישראל:
בן פרת יוסף בן פרת עלי עין
יובן בס"ד דארז"ל יוסף הע"ה היה יפיו ותוארו דומה לרחל אמו והיה יעקב אע"ה נהנה בראייתו כי כל עת שרואה אותו כאלו היה רואה את רחל אמו והיה מתנחם בה ובזה פרשתי בס"ד הטעם שנתן לו חלק יתר בעבור הנאה זו שהיה נהנה מראיית פניו וז"ש בן פרת יוסף בן פרת שלקחת חלק כפול עלי עין בעבור העין שלי שנהניתי מראיית פניך או יובן ארז"ל יוסף משלו נתנו לו ונראה תחלת דבר שזה להיות פותר שזה היה סיבה למלכותו ג"כ זכה משלו ע"י שלא חטא בעריות נצטרפו אותיות יו"ד עין של עריות ביחד ונעשו פ' ואז נעשה מן עריות אותיות פותר שזכה להיות פותר וז"ש בן פורת יוסף בן פורת עלי עין וקרי בה על יו"ד עי"ן דעריות שנצטרפו ביחד ונעשו פ' ואז נעשית פותר או בן פורת ר"ל פותר על עיקר החלום של שבלים ופרות בן פורת ר"ל פותר עוד על שאר דברים של החלום שפתרת אותם להיות ירא פרעה איש נבון וחכם וכו' כל זה היה עלי עין החכמה העליונה שנקראת עין שהשפיעה בך ובאופן אחר נ"ל בס"ד בן פורת יוסף וכו' דארז"ל יוסף משלו נתנו לו פה שלא נשק בעבירה ועל פיך ישק כל עמי גופו שלא נגע בעבירה וילבש אותו בגדי שש ידיו שלא משמשו ויסר המלך טבעתו ויתן אותה על יד יוסף רגליו שלא פסעו ירכבון על קרינין וירכבהו את מרכבת המשנה מחשבה שלא חשבה תבא ותקרא חכמה ויקראו לפניו אברך אב בחכמה ועוד ארז"ל בשכר עין שלא הסתכלה בעבירה לא תשלוט בו עיה"ר ועל זה קשא כל אבר לקח השכר לעצמו של יוסף המלך ע"ה ולמה העין לקחה שכר לעצמו ולזרעו כי כל זרעא דיוסף אין עין הרע שולטת בהם והתירוץ לזה הוא כי העין יש לה עוד רבותא על שאר איברים מלבד ענין אשת פוטיפר עוד נתלבטו כל נשים של מצרים ורצו שיוסף הע"ה ישא עיניו ויראה אותם ולא יכלו לו והוא דארז"ל בשעה שרכב יוסף הע"ה על מרכבת המשנה ועבר ברחובות כל ארץ מצרים יצאו כל הנשים על חומות הבתים שלהם וכל אחת זורקת לפניו מין תכשיט משלה לכבודו כדי שישא עיניו ויראנה ולא היה נושא עיניו לראות שום אחת מהן נמצא העין שלו עשתה פועל מצוה עם גופים רבים מלבד אשת פוטיפר לכך זכתה לשכר שלה עם גופים רבים שהם זרעו מלבד גופו של יוסף הע"ה עצמו וז"ש בן פורת חן שהוא השכר בן פרת בכפל עלי עין שלקחה שכר כפול לו ולזרעו משא"כ שאר איברים והשיב שכר העין היה על כי בנות מצרים צעדו עלי שור כדי שישא עיניו ויראה ולכך לקח שכר לרבוי זרעו:
