וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים את בני ישראל לפני מותו
י"ל למאי הוצרך לפרש את בני ישראל מאחר שמפרש בפרשה עצמה את שמות הנברכים ועוד לפני מותו לשון יתר הוא שגם זה מוכח מסוף הפרשה ונ"ל בס"ד שכל דבר סופי מוכיח על תחלתו וכאשר פרשתי בס"ד על פסוק סוף דבר הכל נשמע ע"ד שאמרו שמע כלומר הבן והנה משעת פטירתו של מרע"ה ידענו כמה אהבה עצומה היה לו בישראל יותר מבניו ממש כי מנהגו של עולם האדם בעת מותו לא ישים לב אלא על בניו ואשתו שאהבתו בם היא אהבה פנימיות ועיקרית ואם ישים לב על אהוב נכרי זה ניכר שהוא אוהבו כאחד מבינו וכ"ש אם זכור יזכרנו לו לבדו להטיב לו וכאן אצל מרע"ה בשעת פטירתו לא שם לב על בניו לברכם אלא רק זכר את ישראל כל שבט בשמו ולבניו לא פרט להם ברכה בפ"ע הרי זו הוכחה גמורה שאוהב היה את ישראל יותר מבניו דהסוף יוכיח על ההתחלה וז"ש וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים את בני ישראל דוקא ולא את בניו ואע"פ שהיה הדבר הזה לפני מותו דכפי הטבע צריך שיברך בניו וב"ב תחלה:
ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וכו'
נ"ל בס"ד כי ידוע דרשת רז"ל שדרשו פסוק זה מדבר על מה שהחזיר הקב"ה את התורה על שרי אדום וישמעאל ושאר אוה"ע ולא קבלוה וי"ל בזה למה לא שלח נביא לאוה"ע התחתונים לדבר עמהם על קבלת התורה כי אם רק דבר עם השרים שלהם והלא לישראל שלח את משה בחירו לדבר עמהם עצמם על קבלתה ותרצתי בזה תירוץ פשוט ונכון כי אוה"ע כיון שיש להם שרים למעלה אם לא ירצו השרים בקבלת התורה אלא רק האומות התחתונים ירצו בקבלתה אין זו קבלה של כלום משום דחב לשרים בזה שאם האומה תעבור על ד"ת ותתחייב כליה אין הקב"ה מכלה אותה אלא עד שיבטל השר שלה וכמ"ש רז"ל ע"פ יפקוד ה' על צבא מרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה ולכן תחלה דבר עם השרים וכיון דלא רצו אז לא יועיל רצון האומות עוד בזה משא"כ ישראל אין להם שר למעלה כי הם חלקו יתברך ולכך הקב"ה נקרא לגבי ישראל אלהי ישראל אבל לגבי אוה"ע נקרא אלהי האלהים וז"ש מסיני בא וזרח משעיר זה שר אדום הופיע מהר פראן זה שר ישמעאל ואתא מרבבות קודש שאר השרים של האומות וא"ת למה עם ישראל דבר להם עצמם על התורה ואוה"ע עם השרים לז"א מימינו אש דת למו כלומר הן אמת שהתורה היא מימינו של הקב"ה שהיא חסד ועושה חסד וטובה עם לומדיה ומקיימי דבריה הנה מצד אחד היא אש דת למו ששורפת את עוברי דבריה דלכן נקראת מים ונקראת אש וא"כ מה תועיל קבלת אומות התחתונים דבקבלה זו חב לאחרים הם השרים ולכך דבר עם השרים עצמם תחלה וכיון דלא רצו לא דבר עוד עם האומות:
אף חובב עמים כל קדושיו בידיך וכו'
ידוע דרז"ל דרשו עמים על ישראל דכל שבט נקרא עם וכמ"ש רש"י ז"ל ולז"א אף ר"ל אפילו בשעת אף ג"כ חובב את ישראל כמ"ש ברוגז רחם תזכור אפילו בשעת כעסו זוכר את הרחמים כל קדושיו הם תורה ומצות שמורים בידיך לעולם הנצחי ואין אתה מבזבז את שכרם להם בעוה"ז ולכן מרוב חיבתם תוכו לרגליך שכפית עליהם ההר כגיגית להורות שהם יש להם נפשות קדושים ולא שייך בהו טענת אונס ומודעה ומאחר דכל קדושיו הוא שכר תורה ומצות הוא בידיך שאין אתה נותן אותו להם בעוה"ז הנה בעוה"ז ישא ברכה וטובה מדברותיך וכמ"ש רז"ל אע"ג דשכר מצות בהאי עלמא ליכא משום דנצטוו ע"י שליח ואין כאן חיוב ביומו תתן שכרו עכ"ז מן שכר מצות אנכי ולא יהיה לך דמפי הגבורה שמענו אותם יש שכר גם בעוה"ז משום לקיים מצות ביומו תתן שכרו ולז"א ישא ברכה מדברותיך מאותם מצות שדברת עמהם בעצמך שלא היה הדיבור ע"י שליח משא"כ שאר תורה אשר צוה לנו משה ולא שמענום מפי הגבורה יש בהם מורשה לקהלת יעקב מורשה לשון רישות שהם רשים משכרם בעוה"ז שאין להם שכר כלל:
תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב
נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הרב קול יעקב בקהלת ויותר שהיה קוהלת חכם עוד לימד דעת את העם דכפי הטבע מי שהוא חכם ביותר אין יכולים המון העם להשיג חכמה ממנו ולכן אם היה יכול ללמד את המון זה שבח גדול אליו ע"ש וכן כאן אצל מרע"ה אשר היה חכם גדול ביותר היה בו חידוש זה דאעפ"כ יכלו המון הם לירש דבר חכמה ממנו וז"ש תורה צוה לנו משה הידוע ברוב חכמתו ועכ"ז מורשה קהלת יעקב שיכלו המון לירש התורה ממנו:
ובאופן אחר נ"ל בס"ד דידוע מ"ש בתיקונים ובדברי מהרח"ו ז"ל שיש תורה דאצילות שהיא בסוד אלף ויש תורה דבריאה שהיא בסוד בי"ת ואם לא היה חוטא אדה"ר היינו משיגים תורה דאצילות שהיא פנימיות הסוד הרמוזה באלף אך כיון שחטא לא לקחנו אלא תורה דבריאה לכך התחילה בבי"ת דבראשית וידוע כיון דלקחנו תורה דבריאה שהיא בסוד בינה לכך היתה קבלתה ע"י מרע"ה שזכה לבינה ולכן א"ל וזה לך האות כי אנכי שלחתיך וכו' תעבדון את האלהים על ההר הזה ועל כן אחר גמר התיקון של חטא אדה"ר נזכה לתורה זו דאצילות שהיא בסוד אלף ועתה לומדים אותה הצדיקים בג"ע ובזה פרשתי בס"ד מ"ש דוד הע"ה טוב יום בחצריך מאלף כלומר כשאלמוד שם תורה דאצילות שה"ס אלף ולז"א טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף כלומר אותם שהם מן תורה דאצילות שה"ס אלפין:
והנה ידוע שהתורה נקראת אור דכתיב נר מצוה ותורה אור וא"כ תורה שבכתב ושבע"פ הם ב"פ אור אור ובאות א' דאור רמוז תורה דאצילות שה"ס אל"ף ובאותיות ו"ר דאור רמוז תורה דבריאה שה"ס בי"ת וב"פ ו"ר של שני אור הנז' הם מספר בי"ת נמצא שם אור כולל על תורה דאצילות ועל תורה דבריאה ודוגמה לזה תמצא בדברי רבינו האר"י ז"ל בעץ חיים שער לידת המוחין פ"ב וז"ל והנה ב' אלפין שבשני פעמים או"ר או"ר אלו הם שרשים שלהם הנשארים בז"א ושאר האותיות שהם ו"ר ו"ר מאירים בנוקבא ואז נעשה בה בחינת בי"ת עכ"ל יע"ש וכן הענין ברמז שרמזנו אות א' דאור על תורה דאצילות ואותיות ו"ר על תורה דבריאה ומאחר שניתנה לנו תורה דבריאה הרמוזה באות ו"ר ע"י מרע"ה שהוא סוד הבינה בזה נצטרפו אותיות ו"ר דאור עם אותיות משה ונעשה כאן צירוף מורשה וז"ש תורה צוה לנו משה ר"ל תורה דבריאה שהיא אותיות ו"ר דאור שהם באמצע שם תורה צוה לנו משה לכן בזה מורשה קהלת יעקב שנצטרפו אותיות ו"ר דאור שהם עומדים באמצע שם תורה עם אותיות משה המקבלה לנו ונעשה לישראל בזה צירוף מורשה:
ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל
נ"ל בס"ד דכתיב גבי בלעם ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה וכתבו התוספות שהיה רוצה לומר באותו רגע תיבת כלם ונהפך לאותיות מלך דברכם ותרועת מלך בו ופרשתי בס"ד מה שזכו שתתהפך כלם למלך בזכות משה ואהרן ובזכות י"ב שבטים כי משה אהרן ר"ת שלהם מ"א ואותיות השבטים הם מ"ט אותיות כי זבולון כתיב בחד וא"ו ובנימין בשני יודי"ן נמצא סך הכל הם צ' אותיות כמנין מלך וז"ש ויהי בישורון מלך שזכו תתהפך כלם למלך ע"י בהתאסף זכות ראשי עם הם משה ואהרן יחד עם שבטי ישראל שיש בהם מספר צ' שהוא מספר מלך:
עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק כי שפע ימים ינקו ושפוני טמוני חול
ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רז"ל במדרש שוחר טוב סי' י"ד וז"ל את מוצא שני פעמים כתוב בספר תהלים מי יתן מציון ישועת ישראל אחד בספר ראשון ואחד בספר שני ולמה א"ר לוי הרב אמר אחד והתלמיד אמר אחד הרב אמר אחד מי יתן והיה לבבם זה להם והתלמיד אמר אחד ומי יתן את כל עם ה' נביאים לא דברי הרב ולא דברי התלמיד מתקיימים בעוה"ז אבל לעוה"ב (פירוש לימות המשיח) שניהם מתקיימים דברי הרב מנין שנאמר ונתתי לכם לב חדש דברי התלמיד מנין שנאמר והיה אחרי כן אשפוך רוחי על כל בשר עכ"ל ע"ש ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב מ"ש פרעה לכו עבדו את ה' אלהיכם מי ומי ההולכים ויאמר משה בנערינו ובזקינינו נלך וכו' והיינו כי פרעה היה מדבר מכח השר שלו שהיה שם בפיו אלו הדברים כי השר שלו חזי ושמע מאחורי הפרגוד התכלית של המעלה שיזכו אליה ישראל לעתיד בזמן מלך המשיח שהוא מאמר מי של הקב"ה ומאמר ומי של מרע"ה ורצה לדעת אם אלו המעלות של מי ושל מי ישיגו ישראל בתערותא דלעילא ולא מצד עצמם דנמצא אלו המעלות הנז' הם ההולכים להם מאת ה' או אם יזכו להם מצד אתערותא דלתתא שיטיבו מעשיהם וישיגום ונמצא ישראל הם הולכים אצל מעלות אלו ולכן שם השר בפה פרעה לשאל שאלה זו מי ומי ההולכים פירוש מעלות של מי ושל ומי הם ההולכים לכם כי יהיה זה באתערותא דלעילא שעל זה יצדק לומר המעלות הולכים אצל ישראל מחסדו יתברך והשיב לו מרע"ה בנערינו ובזקינינו נלך ר"ל שנשיג אלו המעלות באתערותא דידן שאנחנו נלך אצלם לקחת אותם ולא שהם ילכו אצלינו מצד אתערותא דלעילא:
ובזה פרשתי בס"ד הכתוב בישעיה ל"ג הוא מרומים ישכון מצדות סלעים משגבו לחמו ניתן מימיו נאמנים מלך ביופיו תחזנה עיניך תראנה ארץ מרחקים והכ' דניבא על מעלות עם ישראל לעתיד דארז"ל עתידה ירושלים שתגבה שלשה פרסאות ועז"א הוא מרומים ישכון קאי על עם ישראל ואמר עוד מצדות סלעים משגבו דאיתא במדרש ע"פ יונתי בחגוי הסלע אין סלע אלא הקב"ה שנאמר ה' סלעי ומצודתי ע"ש וכתיב ואני אהיה לה חומת אש סביב ולז"א מצדות סלעים הם אותיות השם ב"ה משגבו שלעם ישראל שהם יהיו להם חומה בירושלים ואמר עוד לחמו ניתן כמ"ש רז"ל עתידה א"י שתוציא גלסקאות וכלי מלת שנאמר יהי פסת בר בארץ ולז"א לחמו ניתן שלא תתן הארץ תבואה שצריך לה יגיעה אלא לחם גמור ושלם ואמר עוד מימיו נאמנים רמז למעלות הנז"ל של מי ושל ומי והם אותיות מ"י מי"ו תחלק התיבה לצירוף מי ומ"י נאמנים אלו המאמרים נאמנים להתקיים בישראל כמ"ש במדרש הנז"ל ואז אותו זמן מלך ביופיו תחזנה עיניך שיזכו לראות פני שכינה או מלך ביופיו ביופי וא"ו שיתעלה וא"ו בשם הוי"ה ויהיה בסוד יו"ד כמ"ש רבינו האר"י ז"ל ע"פ ביום ההוא יהיה ה' אחד תראינה ארץ מרחקים היא הבינה שהיא ארץ של החכמה שנקראת רחוק בסוד ותתצב אחותו מרחוק או מרחקים מרח"ק מי והיינו מרחק חכמה בסוד ממרחק תביא לחמה מי הבינה שנקראת מי שיש בה חמשים שערים:
ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב יחיינו מיומים וביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו והכונה תיבת יומים היא מ"י ומ"י יחיינו לעתיד ממענות אלו וגם עוד ביום השלישי הוא בית שלישי שיבנה בב"א שהוא כנגד יום שלישי דששת ימי בראשית שהוכפל בו כי טוב המורה על הקיום יקימנו ונחיה לפניו בהארת הפנים שהם שלשה ספירות ראשנות:
וז"ש עמים הר יקראו עמים אלו שבטי ישראל כמ"ש רש"י ז"ל הר יקראו הר ה' ר' ר"ל חמש פעמים ר' הוא אלף כמ"ש בהבטחות של עת"ל הקטן יהיה לאלף או יובן הר זה הר המוריה יקראו יאספון שם ואז שם יזבחו זבחי צדק שלא יעשו עונות כדי שיצטרכו להקריב חטאות ואשמות אלא יקריבו תודות ושלמים הבאים על הצדק והזכות דוקא כי שפע ימים ינקו ימים אותיות מ"י מ"י של הרב ושל התלמיד שיתקיימו בהם והיינו מכח מ"י שאמר הקב"ה יזכו שלא יחטאו עוד שיהיה לבם שלם ולא יצטרכו להקריב זבחים של חטאות אלא יזבחו זבחי צדק כאמור ומכח מי של מרע"ה שאמר ומי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם אז יזכו ושפוני טמוני חול כתרגומו וסימן דמטמרן בחלא מתגליין להון והוא רמז שישיגו נסתרות התורה הנקראת לוחות העדות שיתגלו להם הסודות בהופעת רוה"ק בהם:
לבנימין אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו וכו'
נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הרב אספקלריא המאירה ז"ל בשם זוה"ק דכ"ח עתים שאמר שלמה הע"ה בקוהלת הם כנגד י"ד ימים שהלבנה מלאה וי"ד ימים שהלבנה חסרה ולכך קשים מזונות למי שנולד בי"ד ימים אחרונים שבחודש שהם בפגימת הלבנה וכתב עוד שם די"ד ימים ראשנים שבחודש הם בחינת שם הוי"ה שהוא רחמים וי"ד אחרונים בחינת שם אדנ"י שהוא דין יע"ש וידוע שהצדקים מהפכים מדת הדין למדת רחמים ולכך ע"י צדקתם עושים גם את י"ד ימים אחרונים לטובה בבחינת שם הוי"ה שהוא רחמים וז"ש לבן ימין הוא הצדיק שנוטה לימין שהוא היצה"ט ידיד ה' י"ד י"ד הם י"ד ימים הראשונים של החדש וי"ד ימים אחרונים כולם יהיו נשפעים בבחינת שם הוי"ה או יובן בס"ד שם הוי"ה במילואו ומילוי מילואו יש בו כ"ח אותיות שהם י"ד אותיות בי"ה וי"ד אותיות בו"ה והצדיק שהוא בן ימין מיחד י"ד וי"ד אותיות השם הנז' ונשפע מהם ובזה יובן פותח את ידי"ך ר"ל י"ד וי"ד של שמך ובזה משביע הוא לכל חי הוא הצדיק רצון ולז"א לבן ימין ידיד ה' י"ד וי"ד של שם הוי"ה משפיעים ומאירים בו גם עוד הצדיק שהוא בן ימין ישכון לבטח עליו כלומר ג"פ קדוש הרמוזים באותיות בטח במילואם כזה בי"ת טי"ת חי"ת דהמלוי עולה מספר קדו"ש כמ"ש הרב ב"ע ז"ל יהיו שרוים עליו שיהיה הצדיק קדוש במחשבה קדוש בדבור קדוש במעשה גם עוד חופף עליו כל היום קרי ביה ה' יום ר"ל חמשה חסדים כי החסד נקרא יום כמ"ש יומם יצוה ה' חסדו וגם עוד בין כתפיו שכן והוא דחסד וגבורה הם שני כתפים שהם קו ימין וקו שמאל ובין שני קוים אלו יש קו האמצעי שהוא התפארת והאיש שהוא צדיק אחוז בתפארת והאשה במלכות ולז"א ובין כתפיו שכן כי הוא אחוז בתפארת שהוא קו האמצעי העומד בין שני קוין שהם הכתפים או יובן ובין כתפי וא"ו שכן דהיינו הכתפים של אות וא"ו שהם הצדדין שלו באלפ"א בית"א הם אותיות זה וידוע מ"ש רז"ל זה כנוי להקב"ה וכנוי לתורה כמ"ש ע"פ מה זה ועל מה זה שמא עברו ישראל על זה אלי ואנוהו או שמא עברו על מזה ומזה הם כתובים ועוד ארז"ל עושה הקב"ה מחול לצדיקים לעתיד ומורין באצבע ואומרים הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישעתו:
וליוסף אמר מבורכת ה' ארצו
נ"ל בס"ד יוסף הוא יסוד דכורא לכן מבורכת ה' ארצו שם הוי"ה ה"ס דוכרא ממגד שמים מטל כלומר שלימות שם הוי"ה שהיא בארבע מילואיו ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שהם ט"ל אותיות ומתהום יסוד המלכות הנקרא תהום רובצת להעוסקים בתורה שבע"פ שהעוסק בתורה שבע"פ נקרא תנא כמנין תהום ובזה פרשתי תהום אל תהום קורא לקול צנורך כי תהום התחתון שהוא תנא בתורה שבע"פ יונק מן תהום העליון שהוא יסוד המלכות שהיא סוד תורה שבע"פ:
בכור שורו הדר לו
נ"ל בס"ד אור הדעת נקרא בכור שנוטל פי שנים ששם יורדים החמשה חסדים וחמשה גבורות דהדעת הוא בקו האמצעי בין חכמה ובינה ונוטל החסדים מחכמה והגבורות מן הבינה וידוע דיוסף הוא היסוד ואע"פ שהיסוד הוא סוף הששה קצוות שהם חג"ת ונה"י הוא יש לו מעלה עליהם מפני שיכול לעלות לדעת לקבל אורות משם יען כי שם שרשו וכמ"ש רבינו ז"ל בסוד הלולב ומיניו והדעת מקבל אורות חסדים מחכמה ונעשים בו בריכה של מים אשר מן הבריכה ההיא משקה לשש קצוות וכן מקבל אורות הגבורות מן הבינה ונעשה בו בריכה של מים אשר מן הבריכה ההיא משקה לשש קצוות ונראה לרמוז בס"ד ב"פ בריכ"ה עולה מספר דעת רמז כי בדעת נמצאים שתי בריכות הנז' של חו"ג ולכן יעקב אע"ה שהוא בתפארת המכוון כנגד הדעת נתברך בעשרה ברכות והיינו מן הבריכ"ה שבדעת שהיא יו"ד ברכ"ה ולכן יוסף הע"ה שהוא ביסוד ששרשו בדעת הנקרא בכור שנוטל פי שנים שהם אורות החו"ג שהם שתי בריכות עולה מספר שמו במילואו כזה יו"ד ו"ו סמ"ך פ"ה כמנין בריכה וידוע כל דבר חשוב נקרא שור כמ"ש הרד"ק וז"ש ככור הדעת שהוא שורו של יוסף כלומר חשיבותו הנה הוא הדר לו שנשפע ממנו שלום ברכה וטובה וחיים:
תם ונשלם שבח לאל בורא עולם.
