ויהי בשלח פרעה את העם
איתא במדרש מאן אמר וי פרעה אמר וי וי"ל דמשמע בעל המאמר הזה היה לו ספק באמירת הוי אם פרעה אמרה או אחר דהיה צד טעם לומר דפרעה אמר וי ועוד טעם דאחרים אמרו וי ולא פרעה כי כן מורה לשון השאלה מאן אמר וי ובא להכריע דפרעה אמר וי ולא האחרים על כן צ"ל מה הוא צדדי הספק שלו ונ"ל בס"ד דארז"ל בשכר פסיעות שליווה פרעה את אברהם אע"ה דכתיב וישלח אותו דשלוח ר"ל לויה עשה לו נשתעבדו בניו אצלו פירוש דגזרת השעבוד לא נתפרש בה באיזה אומה תהיה ועתה בשכר פסיעות של לויה זכה פרעה שיהיה השעבוד אצלו ולפ"ז יש צד טעם לומר דישראל אמרו וי על שלוח שעשה להם פרעה שלווה אותם דאמרו בשכר לויה ודאי שארית השעבוד שהוא קץ שנה שצריך להיות להם אח"כ ודאי יזכה בו פרעה בשכר לויה והוא קל וחומר מן לויה הראשנה ולכן אמרו וי דעתה נודע להם שיש להם חזרה למצרים אח"ז ויש צד אחר לומר שגם פרעה אמר וי על יציאת ישראל מארצו שהפסיד כ"כ עבדים לכך בא בעל המאמר לשלול את ישראל מן אמירת וי ואמר מאן אמר וי פרעה לבדו אמר וי והיינו כיון דאמר וי על יציאתם הפסיד שכר לויה שעשה להם דפרעה הראשון עשה הלויה מרצון לבו דלא אמר וי אך פרעה עשאה בע"כ כיון דאמר וי ולכן ודאי ישראל בטוחים שלא יחזרו למצרים ולז"א פרעה לבדו אמר וי כמ"ש ויהי בשלח פרעה את העם וחשש ההשבה והחזרה למצרים לא היה אלא מצד זה דלא נחם אלהים וכו' כי אמר אלהים פן ינחם העם בראותם מלחמה ואז ושבו מצרימה:
וחמשים עלו בני ישראל ממצרים
נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל דפרעה ומצרים היו יונקים מן אותיות מ"י דשם אלהים אשר בכל אות יש כ"ד צרופים ושניהם מ"ח צירופים ולכך נקראו בני חם ע"ש גם ידוע דשם אלהים כל אות כלול מחמשה א"כ אותיות מי הנז' הם חמש ובזה וחמשים רנ"א חלק התיבה לשנים וקרי בה חמש מי עלו בני ישראל ממצרים כי על ידם עלו ובזה יובן בס"ד המדרש בפרשה זו אמר הקב"ה אתה אמרת וגם את ישראל לא אשלח ואני אמרתי שלח עמי ויעבדוני נראה דברי מי עומדים ודברי מי בטלים לסוף עמד פרעה בעצמו ואמר קומו צאו מתוך עמי ואקדים עוד מ"ש רז"ל ע"פ ועיני רשעים תכלנה עין של רשעים תלויה ופרשו המקובלים ז"ל כי הקליפות נקראים רשעים ואין להם קיום בלתי חלקים של טוב שיש בקרבם ואלו נרמזים באות עי"ן שבשמם ואם תסלק אות עי"ן ישאר רשים שמורה שהם רשים ועניים מחלקי הטוב נמצא תגבורת ישראל על קליפת עכו"ם הוא ע"י שיסלקו מהם אות עי"ן שרמוז בו חלקי הטוב וישארו רשים וכן עשו ישראל ביציאתם ממצרים דמצרים היו עיקר הקליפות שנקראים רשעים אך ישראל לקחו מהם רכוש הגשמי ורכוש הרוחני שהם נ"ק ששניהם נרמזים באות עין דרשעים ונשארו רשים משניהם כדכתיב וינצלו את מצרים עוד ידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים דאותיות מ"י דשם אלהים שהיו פרעה ומצרים יונקים מהם המה היו בחי' הבל אך אותיות אלה הם היו בחי' קין ופרעה חשב כיון שהוא היה קין כמ"ש הש"ך ז"ל לכך יוכל למנוע את ישראל ולדחותם גם מן אותיות אלה דשם אלהים שלא יתגברו בהם את ישראל ולז"א לו השי"ת בא אל פרעה למען שתי אותותי אלה דייקא בקרבו שאגביר את ישראל גם באותיות אלה שאז יתחזקו מכל ק"ך צרופים דחמש אותיות שם אלהים ובזה יובן אתה אמרת וגם את ישראל לא אשלח תיבת ג"ם הוא ג' מ"ם דשלשה פעמים מ' הוא ק"ך שרוצה להחזיק לעצמו בכל הק"ך שהם מ"ח של שני אותיות שהיו מצרים מהם וע"כ צרופים של אל"ה מצד שהם בחינת קין והוא עצמו קין ואני אמרתי שלח את עמי ויעבדוני אותיות עמי הם ע' של רשעים ומ"י של אלהים ולסוף אמר פרעה קומו צאו מתוך עמי שהודה בפיו על סילוק ויציאה של אותיות עמ"י:
ובאופן אחר נ"ל בס"ד וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים דידוע שיש חמשה חסדים דכל אחד כלול מחמשה הם כ"ה וכן החמשה גבורות כל א' כלול מן חמשה הם כ"ה ובהתכללותם זב"ז בסוד המיתוק המה חמשים וידוע כי כל התגברות חלק הקדושה על חלק הסט"א וכל התגברות ישראל על עכו"ם הוא תלוי בזה המיתוק שיתמתקו הה"ג בחמשה חסדים שהם כה וכ"ה ויהיו בסוד חמשים ובזה פרשתי בס"ד הענין אצל מרע"ה כשהרג את המצרי כדי לתקן חלק הקדושה שבקין דכתיב ויפן כ"ה וכ"ה דעשה תחלה המתוק ההג' בחמשה חסדים שהם כ"ה וכ"ה ואז ויהרוג את המצרי כדי לתקן את קין ובזה יובן בס"ד טעם נכון מ"ש בענין שפע הגשמים שהביא אליהו זכר לטוב אחרי עצירתם שלש שנים ויהי עד כה ועד כה והשמים התקדרו עבים ורוח ויהי גשם גדול והיינו כי להוריד שפע גדול כזה עשה תחלה מיתוק ההג' בחמשה חסדים שהם כ"ה וכ"ה ואז השמים התקדרו עבים ורוח ויהי גשם גדול ובזה יובן מ"ש אח"ז ותשלח איזבל מלאך אל אליהו לאמר כה יעשון אלהים וכה יוספון כי בעת מחר אשים את נפשך כנפש אחד מהם והכונה זה לעומת זה עשה האלהים דכמו שיש ענין הח' והג' בקדושה שהם כ"ה וכ"ה כן יש בקליפה כקוף בפני אדם ולכן חשבה כמו שהוא נתגבר בכח כ"ה וכ"ה שבקדושה כן היא תתגבר בכ"ה וכ"ה דסט"א כקוף בפני אדם לכן א"ל כ"ה יעשון אלהים שלה וכ"ה יוסיפון וכו' אך מחשבתה זו בטלה ומבוטלת וז"ש כאן וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים פירוש התכללות של המתוק שנמתקו כ"ה הגבורות בכ"ה החסדים שהם נעשו חמשים בם עלו בני ישראל מארץ מצרים:
ובני ישראל יוצאים ביד רמה
נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל דגלות מצרים היה לתקן ניצוצות קרי של אדה"ר שיצאו ממנו בק"ל שנה שפירש מאשתו בסוד והק"ל נשמע בית פרעה ואותם ניצוצות היו בחינת הדעת בסוד אין קשוי אלא לדעת וישראל שהיו שם היו מבחינת נשמות אלו שה"ס הדעת ולכן מרע"ה שהי' טוב גמור מסוד הדעת שהוא גאלם שביציאתם נתקן בחינת הדעת ואמרתי ע"פ טעם זה לכך זכו ישראל ביציאתם לרכוש גדול שנתעשרו בו כי העושר נמשך משפע הדעת כדכתיב ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים שמאחר שנתקן הדעת זכו לשפע זה שהוא הון יקר בביזת מצרים וביזת הים והנה אותיות יד במלואם ורבועם כזה יו"ד יו"ד דל"ת הם עולים מספר דעת בדקדוק ובזה פרשתי בס"ד מ"ש הרחמן הוא יפתח לנו את ידו הרחבה והמלאה וצריך להבין מה ענין הרחבה והמלאה ובזה מובן היטב דנרמז בזה על הדעת שרמוז באותיות יד במלואם והרחבתם כזה יו"ד יו"ד דל"ת ע"ד הרביע שעושין בשמות הקודש ומבקשים שימשך לנו שפע מן הדעת דכתיב ובדעת חדרים וכו' אך מבקשים בדרך נסתר ונעלם בדברים אלו כדי שלא ירגישו המקטרגים ויתקנאו וכן הענין כאן רמז הכתוב ובני ישראל יוצאים ביד רמה והיינו יד רמז לדעת ע"ד שביארנו והיינו רמה שנתרוממו ניצוצותיו ונתקנו ועי"כ יצאו ברכוש גדול מכח שפע ובזה יובן וירא ישראל את היד הגדולה רמז לדעת אשר עשה ה' במצרים עשה ר"ל תיקן כמו ובן הבקר אשר עשה:
לפני בעל צפון נכחו תחנו על הים
נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות שיש טל דאברהם וטל דיצחק וטל דיעקב שצריך לכוין בהם בשלש סעודות שבת וביאר הרב אמת ליעקב ז"ל דף ק"י ענין הטל הזה דאבות ע"פ זוה"ק ויחי דף רכ"ה דאין העולם מתקיים אלא ע"י טל זה דאבהן ע"ש ובזה פרשתי בס"ד הכתוב נאם ה' לאדוני שב לימיני וידוע מ"ש בגמרא דפסוק זה לאדוני קאי על אברהם אע"ה וידוע אותיות הימין של שם הוי"ה שהם כוז"ו עולים מספר ט"ל ורמז לו על הטל הזה שלו והנה ידוע דבעל צפון היה קליפה גדולה והוא הנשאר מכל אלהי מצרים כדי להטעותם שיאמרו קשה יראתם וכמ"ש משגיא לגוים ויאבדם וכנז' ברש"י ז"ל ולפ"ז איתו מקום היה מקום סכנה לישראל ששם רובצת טומאה קשה ואם ישבו ישראל לפני בעל צפון צריכין הגנה עליונה להגין עליהם לכך רמז לו שיכוין להמשיך להם הגנה מן טל דאבות שיעורר אותו הטל העליון דנגיד מלעילא להגין עליהם ואותיות ט"ל הם למעלה מן אותיות ים לז"א וישובו ויחנו לפני בעל צפון וצריכי' הגנה לכך נכחו תחנו על הים ר"ל בטל העליון שהוא רומז על אותיות ים שיגין עליכם ובזה יובן כי הוא על ימים יסדה על ים וים הם טל עליון וטל תחתון שרמוזים על ים וים ובזה יובן מ"ש בעונג שבת אז תתענג על ה' על ר"ל סמוך כמו ועליו מטה מנשה ואותיות הסמוכים לאותיות שם הוי"ה הם כוז"ו שהם מספר ט"ל הנמשך דשלש סעודות:
ובאופן אחר פרשתי בס"ד <2b>נכחו תחנו על הים כי בשם אלהים שהוא דין יש אל שהוא חסד אך הוא זועם בכוחות הדינין בסוד ואל זועם בכל יום שפרשו בזוה"ק שזועם בכוחות הדין והנה אותיות אל הנז' הם עומדים למעלה מן אותיות הים בשם אלהים ולז"א נכחו תחנו על הים ר"ל באותיות אל שהוא חסד שהם טל אותיות הים דשם אלהים ששם אל זה זועם בכוחות הדינין ואין אתם יראים מן קליפה זו דבעל צפון.
ובאופן אחר נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הרב ש"ש ז"ל דף ט"ו ע"פ מי יתן טהור מטמא שיש בקדושה חמשים שערי קדושה ובקליפה חמשים שערי טומאה ונרגן מפריד אלוף כי אותיות מי הם חמשים ואותיות טמא חמשים דבקליפה חמשים שערים הם אותיות טמא ובקדושה הם אותיות מ"י ע"ש וז"ש לפני בעל צפון ששם הקליפה שהיא מתחלקת לאותיות טמא הנה אתם נכחו תחנו על הים שבקדושה הוא אותיות מ"י ולז"א נכחו כי זה לעומת זה עשה האלהים נמצא החמשים שבקדושה מתחלקים לשני חלקים שהם מ"י אבל בקליפה מתחלקים לשלש חלקים שהם טמא ובזה יובן בס"ד תחת שלש רגזה ארץ ובזה יובן בס"ד ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלישים על כולו שלשם כתיב כי לקח עמו הסט"א שהם מתחלקים לשלש:
ויוגד למלך מצרים כי ברח העם וכו'
ארז"ל במדרש מי הגיד למלך מצרים עמלק בא והגיד לו וצ"ל למה עמלק נכנס בעובי הקורה להגיד לו דבר זה ועוד הלא ארז"ל איקטורין שלח עמהם וכיון שראו שהלכו שלשת ימים ואין חוזרין למצרים באו והגידו לפרעה וא"כ כיון שהיה לפרעה מגידים מה חידש לו עמלק בהגדתו ונ"ל בס"ד דידוע מ"ש בזוה"ק דעמלק היה חציו מקליפת בלעם והוא ע"ם דעמלק וחציו מקליפת בלק והוא ל"ק דעמלק וידוע כי בלעם היה מיועצי פרעה והוא שנתן לו עצה רעה על ישראל ופרעה היה נסמך בקליפתו כי היה קשר אחד גם ידוע מ"ש בזוה"ק דעם ערב רב שנתגיירו ויצאו עם ישראל היו ג"כ שני בניו של בלעם שהם יונס ויומברום והיו מכשפים גדולים וקליפה גדולה שהם מקליפת אביהם ורק בעת גאולת ישראל נתגיירו לפנים והם אשר עשו את העגל והטעו את ישראל בכשופים שעשו בו וכנז' בזוה"ק פרשת כי תשא דף קצ"א ופרשת בלק דף קצ"ד יע"ש ולכן עמלק שהיה חציו מקליפת בלעם שהוא החצי של אותיות ע"ם שבו הרגיש בדבר זה מכח הקליפה שלו שנעתק חלק גדול מן הקליפה שהיא עם דעמלק ונהפך אל הקדושה שהם ישראל והיינו שידע שבני בלעם שהם בני קליפה זו של עם שיש בו נתגיירו ונעשו אצל ישראל ויצאו מרשות פרעה כי הם היו במצרים תחת רשות פרעה אך פרעה לא ידע ולא הרגיש בהם שנתגיירו והלכו עם ישראל ורק עמלק הרגיש בזה מכח הקליפה שלו שהיא חציה מבלעם ודבר זה היה קשה עליהם יותר ממות ולז"א ויוגד למלך מצרים ע"י עמלק כי ברח העם שברח חלק גדול מן קליפת עם דעמלק שהיא קליפת בלעם שהיו תחת רשות פרעה והוא היה לו קשר בקליפה זו מזמן עצתו של בלעם לכן אמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל ר"ל עם ישראל מעבדנו עם בדנו ר"ל חלק קליפת עם שהם בני בלעם שהיו בדנו לשון בדים שהם היו בדים ומוטות שלנו תחת רשותינו דשלוח ישראל גרם להם הפסד רב שאיבדו בני בלעם שהם היו בדים שלהם בכח הטומאה ובזה יובן מ"ש בעגל ויפול מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש ואמרי בזוה"ק פרשת בלק דף קצ"ד אלין אינון בנוי דבלעם יונס ויומברוס דהוו שקילי כשלשת אלפי איש ולז"א מן העם דייקא שהם מן קליפת עם דעמלק:
ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו
י"ל תיבת מעבדנו לשון יתר גם י"ל בדברי רש"י ז"ל שכתב נהפכו לרדוף אחריהם בשביל ממונם שהשאילום דמנ"ל הא והלא בכתוב מפורש מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו ונ"ל בס"ד בהקדים מ"ש הרב משנת ר"א ז"ל בפרשת לך לך ע"פ בשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה דבר נא באזני העם וישאלו דקשה הול"ל בקיצור בצאתם ישאלו וכו' ופירש הענין ע"פ מ"ש במציעא פרק האומנין השוכר את הפועלים וחזרו בהם ידם על התחתונה ואם בעה"ב חזר בו ידו על התחתונה כלל העולה דאם בעה"ב חוזר בחצי המלאכה ידו על התחתונה ומשלם שכר שלם לפועל ואם הפועל חוזר בחצי המלאכה ידו על התחתונה שאינו יכול לתבוע שכר חצי המלאכה שעסק יען כי בעה"ב צריך לשכור פועל אחר להשלים לו המלאכה ואם יצטרך להוסיף לזה הפועל האחר הוא מוסיף כנגד כל שכר עסק פועל הראשון שעסק כבר ולכן כדי שלא ישאל מרע"ה מהקב"ה איך אתה מצווה לישראל לנצל את מצרים בשביל שכר עבודה שעשו במצרים והלא לא השלימו המלאכה של פתום ורעמסס הקצובה עליהם וכשהם יוצאים עתה בחצי המלאכה ידם על התחתונה ואין נוטלים שכר על מה שעשו כבר דפרעה יהיה תופס בשכרן כדי לשכור פועלים אחרים להשלים המלאכה לכך הקדים השי"ת ואמר לו דברים אלו כשלחו גרש יגרש אתכם שאין אתם יוצאים מאילכם אלא הוא יגרש אתכם ונמצא יש לו בזה דין בעה"ב שחזר בחצי המלאכה דיד בעה"ב על התחתונה לשלם שכירות כל המלאכה לפועל ועל כן תצוה להם עתה וישאלו כלי כסף וכו' עכ"ד בשינוי קצת שתקנתי את הדברים היטב כאשר יראה הרואה ודע כי דין הנז' איירי בקבלנות דוקא ולישראל היה ג"כ דין קבלנות דכתיב וישימו עליו שרי מסים וכו' ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתום ואת רעמסס ששמו עליהם בנין מקומות אלו להשלימו:
ובזה פרשתי בס"ד לתרץ קושיא גדולה וחזקה שנתקשו בה כל המפרשים ז"ל מה טעם צוה השי"ת שיאמרו לו דרך שלשת ימים נלך במדבר ולא אמרו לו שיצאו לגמרי מאחר דכונתו יתברך להוציאם לגמרי ובזה ניחא דאם היה אומר לו תחלה שישלחם לגמרי היה להם דין פועל שחזר בו בחצי המלאכה דידו על התחתונה שאיבד כל שכרו ואיך יזכו ברכוש בשביל שכר עבודה אך עתה שא"ל דרך שלשת ימים ילכו ויבואו נמצא דאין חוזרים בהם וידע הקב"ה כי הוא יסרב גם על זה ולא ירצה לשלחם דרך שלשת ע"מ לחזור ואז בזה יהיה מוכה עשר מכות עד כי סוף דבר הוא בעצמו יגרשם לשלחם לגמרי וכאשר היה כן בליל ט"ו ניסן ששלחם מאיליו לגמרי וא"ל הרי אתם ברשותכם הרי אתם בני חורין ונמצא דהוא חזר בו בחצי המלאכה דיד הפועל על העליונה ליקח שכר כל המלאכה אפילו מה שלא השלים עדיין ואז ממילא זכו ברכוש ששאלו מהם בשביל שכר עבודה ובזה מובן ג"כ הטעם מה שלקחו תחלה בתורת שאלה ורק אחר שחזר בו והוציאם זכו בו בשביל שכר עבודה:
ועל זה יבא היטב המשך הכתובים בפרשת שמות ואמרתם אליו ה' אלהי העברים נקרא עלינו ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה וכו' ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ר"ל אפילו על אופן זה שאין יוצאין לגמרי אלא ע"מ לחזור ג"כ לא ירצה ויסרב ועי"כ ושלחתי את ידי והכתי את מצרים וכו' ואחרי כן ישלח אתכם הוא מאיליו ומעצמו שיאמר לכם הרי אתם ברשותכם הרי אתם בני חורין קומו צאו מהר לגמרי ואז עי"כ תזכו בשכר עבודה שלם ואז ונתתי את חן העם בעיני מצרים והיה כי תלכון אע"פ שאתם הולכים לגמרי שלא לחזור לא תלכון ריקם בלא שכר עבודה ואם לא אעשה אופן זה לומר לו דרך שלשת ימים צריך שתלכון ריקם:
ובזה יובן הכתוב כאן והוא כי פרעה ועבדיו הרגישו עתה מכח השר שלהם בהפסד ממונם שנעשה להם זה ע"י השלוח ששלחום לגמרי מאליהם שא"ל הרי אתם בני חורין שתלכו ולא תשובו עוד דנמצא עי"כ בעה"ב הוא שחזר בו דידו על התחתונה והפועל נוטל שכר שלם ובזה זכו ישראל בממונם בשביל שכר עבודה ולז"א מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדינו שלא שלחנום ע"מ לחזור כאשר בקשו הם תחלה דרך שלשת ימים אלא שלחנום מעבדנו דנמצא אנחנו חזרנו בנו ויד הפועל על העליונה שיש לו זכות בשכר עבודה שלם ולז"א רש"י ז"ל נהפך לבם על ממונם שהשאילום ר"ל מה שקראו תגר על עצמם ששלחום מן העבודה לגמרי כל בכייתם היתה בעבור ממונם שהשאילום דהשתא זוכין בו ישראל בשביל שכר עבודה משלם:
ויאסור את רכבו ואת עמו לקח עמו
נ"ל בס"ד דידוע שר מצרים היה שמו מצרים וכמ"ש רז"ל ע"פ מצרים מת על שפת הים גם כתבתי לעיל דהשר ששמו מצרים רמוז במלוי שם פרעה פ"ה רי"ש עי"ן ה"ה מספר מצרים נמצא פרעה רוכב על השר שלו כי אותיות הפשוט רוכבים על המלוי וז"ש ויאסור את רכבו שקשר עמו את השר שהוא רוכב עליו לעזרו ועי"כ ואת עמו שהם מצרים הנקראים על שם השר לקח עמו שבכח השר שלו גבר עליהם לפתותם ולהכריחם שילכו עמו להלחם בישראל או יובן וייאסור את ר"ך בו שהיה מדבר בלשון רכה ותחנונים ובזה את עמו לקח עמו:
ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלשם על כולו
נ"ל בס"ד דאיתא בספר קרנים ודן ידין מאמר י"ב שיש ש"ל קליפות בשר של כלבים ע"ש וידוע כי בעל צפון שנשאר מכל אלהי מצרים היה קליפת כלבים ולכן עתה המשיך פרעה על חילו כח ש"ל קליפות הדבקים בשר של כלבים אשר בבעל צפון הנשאר מכל אלהי מצרים ולז"א ושלשם על כולו חלק התיבה לשנים וקרי בה ושל שם בשין שמאלית ר"ל כח ש"ל קליפות ש"ם על החיל כולו ולא הועיל כלום וגבר ישראל:
התיצבו וראו את ישועת ה'
נ"ל בס"ד דאיתא במדרש שהיה מכריז גבריאל לפניהם על חמשת מצות שהיה להם וקורא על המים שיעמדו נגד ישראל בשביל חמשה מצות שמנה אותם במדרש ולז"א ה' תיצבו בזכות ה' מצות תיצבו וראו את ישועת ה' או יובן ה' תיצבו הם הג' מנצפ"ך שהם כלי זין הלוחמים בפרעה אשר יעשה לכם היום ה' יום כי הג' מנצפ"ך כל גבורה היא נ"ו אך יש ג"כ חמשה חסדים שהם ג"כ פר מספר ור"ב חס"ד כנז' בשער מאמרי רשב"י ואלו החלקים שלהם יהיו כל חלק יו"ם כי החסר נקרא יום וז"ש אשר יעשה לכם ה' יום כי לכם יהיו חמשה שהם ה' יום:
