בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ
נ"ל בס"ד מצוה ראשונה שבתורה היא מצות פו"ר וארז"ל על מצוה זו קיום השמים והארץ כי במצוה יהיו תיקון הנשמות כולם שהם יסוד השמים והארץ וידוע בית בריש תיבה משמשת במקום בעבור וז"ש בראשית בעבור מצות הראשית שהיא פו"ר ברא אלהים וכו' ונראה לפרש בס"ד לכך מצוה האחרית שבתורה היא מצוה כתיבת ספר תורה כל אדם לעצמו וכתבה אחרית לומר שנוהג בה דין מצוה הראשית שיעשה האדם פו"ר בתורה שמוליד נשמות ע"י עסק התורה וכמ"ש בס"ד על מאמר בן עזאי בעת שהוכיחו אותו על אשר לא עסק בפו"ר שלא נשא אשה א"ל מה אעשה נפשי חשקה בתורה ואין אני בטל מפו"ר אלא עושה אני ע"י עסק התורה ובזה יובן מגיד מראשית אחרית ר"ל מן מצוה הראשית מגיד על האחרית איך יעשה ובזה יובן בס"ד הן גאלתי אתכם אחרית כראשית ר"ל תהיה הגאולה ע"י שתעשו האחרית שהיא של ס"ת כראשית מצות פו"ר ובאופן אחר פרשתי בס"ד אומרו מגיד מראשית אחרית דידוע מ"ש הפוסקים ז"ל אם שני שותפים יוצאים י"ח מ"ע לכתוב ס"ת באחד או"ד בעינן ס"ת שלם לכל או"א וי"א דמהני וי"א דלא מהני ולסברת האומרים דלא מהני ס"ת אחד לשנים יבא הטעם לנכון דלהכי כתב מצות פו"ר של איש ואשתו ראשונה ומצות כתיבת ס"ת באחרונה לומר צריכה להיות האחרונה כראשונה וכמ"ש סוף דינא כתחילת דינא כמו דאתתא לבי תרי לא חזיא כן מצות ס"ת אחת לבי תרי לא חזיא ובזה מובן הרמז שפיר מגיד מראשית אחרית ר"ל מן מצוה הראשית מגיד לנו דין האחרית:
ובאופן אחר נ"ל בס"ד מדרגות המספר המפורשים באותיות אלפא ביתא הם שלשה מדרגות שהם אחדים עשרות מאות אבל האלפים לא נתפרשו אלא רק רמז יש למספר האלף באות הראשון שהוא אות אל"ף ואם תקח שני אותיות הראשים שבשלשה מדרגות המספר הנז' שהם א"ב באחדים וי"כ בעשרות וק"ר במאות תמצא שעולה מספרם של"ג כנגד שלשה אותיות אל"ף דשם אהי"ה במלואו כזה אל"ף ה"א יו"ד ה"א שעולה מספרם במילואם של"ג ובזה יהיה זיכוך בעל תשובה לנפשו ולגופו בסוד הכתוב אם יהיו חטאכם כשנים כשל"ג ילבינו כנודע בספרי הקבלה וידוע שהנשמה נקראת שמים והגוף ארץ כמ"ש רז"ל בגמרא יקרא אל השמים מעל זו הנשמה ואל הארץ לדין עמו זה הגוף וז"ש בראשית ר"ל ב' ראשית דהיינו בהארת השל"ג הרמוז בשני אותיות שהם ראשית בכל השלש מדרגות של המספר ברא לשון בהירות וזיכוך את השמים זו הנשמה ואת הארץ זה הגוף גם עד"ז יתפרש בתורה שנקראת ראשית דכתיב בה ה' קנני ראשית דרכו ברא לשון בהירות את השמים הנשמה ואת הארץ הגוף כי התורה נותנת חיים לעושיה ומזככת הנשמה והגוף:
ורוח אלהים מרחפת על פני המים
נ"ל בס"ד מצינו שכל הנבראים יצאו מחלק הדומם דכתיב תוצא הארץ ולא עוד אלא שהאדם מובחר הנבראים שהוא קדוש אלהים ג"כ נברא גופו מן הדומם דכתיב ויברא אלהים את האדם עפר מן האדמה ובמה זכה הדומם להוציא בריות טובות אך כל זה הוא בכח רוח אלהים שהיה מרחף עליו לכך נתקדש ונעשה בו כח לכל זאת והנה אותיות מים במילואם מ"ם יו"ד מ"ם המילוי שלהם שהוא הפנימיות של אותיות הפשוט המה אותיות דומ"ם ממש ולז"א ורוח אלהים מרחפת על פני המים הוא הדומם שרמוז בפנימיות אותיות מי"ם:
וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך
נ"ל בס"ד ידוע שהקליפות נקראו אלילים וכשהקליפה מלבשת האור יהיה חשך ולכן אם תסיר מספר אלילים מן חשך ישאר אור נמצא אם יהיה אלילים דבק באור הוא מספר חשך וז"ש וירא אלהים את האור כי טוב שביררו ועשאו טוב מבורר מפני שהבדיל אלהים בין האור ובין החשך ר"ל הבדיל הקליפות שהם אלילים שרמוזים במספר ההפרש שיש בין מספר אור למספר חשך כי ההפרש הוא קכ"א כמנין אלילים והנה בזה החשך שנשאר מוכרח שנשאר בו עתה חלק אור וזה יתברר לעתיד ואז יתקיים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ שלא ישאר חשך וקליפה כלל ובזה יובן זרח בחשך אור לישרים ר"ל מן החשך עצמו זרח אור שהיה גנוז בו לישרים אלו ישראל ובזה יובן המדרש בפרשה זו בשר ודם מדליק נר מתוך נר דלוק שמא יכול להדניק נר מתוך חשך והקב"ה מתוך חשך מוציא אורה שנא' וחשך על פני תהום וכתיב בתריה ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור ע"כ והוא מבואר היטב על פי האמור:
ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים
נ"ל בס"ד ידוע דהתורה נקראת מים גם ידוע מלימוד חלק האור נברא אור בחינת שמים ומלימוד חלק הפשט הנגלה נברא אור בחינת ארץ וידוע כי ד' חלקי התורה שהם פרד"ס הם כנגד ד' אותיות שם הוי"ה וחלק הסוד הוא כנגד אות יו"ד דשמא קדישא גם ידוע כי לימוד הסוד צריך להעלימו ועליו נאמר חמוקי ירכיך מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר אבל חלק הפשט הנגלה עליו נאמר חכמות בחוץ תרנה ברחובות תתן קולה וז"ש יהי רקיע ר"ל נברא בחינת רקיע שהוא אור הנקרא שמים בתוך המים ר"ל ע"י חלק הסוד שהוא אות יו"ד דשמא קדישא שהיא עומדת בתוך תיבת מים אך אין ראוי להשוות לימוד זה עם לימוד הפשט של התורה אלא ויהי מבדיל בין מים למים ר"ל בין מים של חלק הסוד ובין מים של חלק הפשט כי שניהם נקראים בשם מים לכך נקוד מים ראשונה בקמץ ומים שניה בפתח לומר בזה תפתח פיך ברחובות לכל אדם ובזה תקמץ כי אין מלמדין הסוד אלא לצנועין:
יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה
נ"ל בס"ד תחת אותיות שמים יש תנ"ך כי המ"ם האחרונה כפולה ותנ"ך היא התורה שבכתב כולה וז"ש יקוו המים השפע של בני חיי ומזוני הנקרא מים שהוא משולש מתחת השמים בזכות לימוד תנ"ך אל מקום אחד אלו ישראל שהם נפשותם מעולם האחדות ולכך גוי אחד אפילו כשהם בארץ ותראה היבשה י"ב שה דכתב מהרי"א בשם זוה"ק שהחסד נקרא שה ובי"ב פרצופי האצילות יש בכל אחד חסד הרי י"ב פעמים חסד וזהו יבשה י"ב שה שיתראו י"ב פעמים חסד ויתגלה על ישראל ויהי כן:
ויכל אלהים מלאכתו אשר עשה
ארז"ל מה היה העולם חסר מנוחה באת שבת באת מנוחה נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש בס"ד בסה"ק אדרת אליהו בהפטרת ואתחנן בפסוק נחמו נחמו עמי הקדמה מהרב שעה"מ ז"ל כשיגברו העונות מתחבר אותיות ח"ר מן רחום עם אותיות ו"ן דחנון ונעשה חרון ונשארו נ"ח מחנון ומ"ו מרחום לבדם ולזה אמר נחמו נחמו עמי תתנחמו באותיות נ"ח ומ"ו שיחזרו להתחבר במקומם ויושלם רחום חנון ויתבטל החרו"ן ובזה פרשתי שם כמה פסוקים ע"ש גם עוד כתב הרב שעה"מ ז"ל ע"פ הוי גוי חוטא דבעוה"ר מפרידים אות ה"א אחרונה בהשם ונשאר הו"י ולכן נקראת תשובה תשוב ה"ה ע"ש נמצא התיקון הוא צריך שתחברו אותיו"ת מ"ו ואותיות נ"ח במקומם ולא יתפרדו ממקום שלהם ואז לא יהיה חרו"ן בעולם וכן צריך שתתחבר אות ה"א אחרונה בשם ולא יהיו אותיות הו"י לבדם וצירוף כל אותיות אלו הוא מנוח"ה וידוע בשבת יתפרדו כל פועלי און ויסתלק החרון מן העולם וגם יהיה חיבור אותיות שם הוי"ה בשלימות האחרונה שהיא סוד השבת כידוע ולכן אמר רבינו האר"י ז"ל בפיוט השבת צווחין אף עקתין בטלין ושביתין ברם אנפין חדתין ורוחין עם נפשין ולז"א מה היה העולם חסר מנוחה כי החסרון מגיע באותיות מנוחה כאמור ע"י החרון באה שבת באה מנוחה שנשלמו אותיות הנז' ונתחברו במקומן ולכן אמר רבינו ז"ל צווחין אף עקתין בטלין ושביתין כי המנוחה שמספרה ק"ט תבטל הצוח"ה שהיא ג"כ מספר ק"ט ואז במקום צוחה יעשו נגון בפיוטים דנגון הוא מספר ק"ט:
אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים
נ"ל בס"ד דארז"ל דהקב"ה עשה שלשה מחיצות לעולם במערב ודרום ומזרח והניח צד פתוח שאם יאמר אחר אני בראתי שמים וארץ יאמרו אם כך קום ותשלים הבריאה לעשות מחיצה רביעית ונמצא העולם עתה כמו אות ב' שיש לה ג' מחיצות וצד הצפון פתוח וז"ש אלה תולדות השמים והארץ בהבראם חלק התיבה וקרי בה ב' הבראם ר"ל דוגמת ב' הבראם או הכונה כצורת ב' וכאות ה' בראם כמ"ש ביה צור עולמים ולמה עשה כך שלא בריאתם בצד הצפון כדי שהכל יהיו מודים באותו היום אשר עשות ה' אלהים ארץ ולא יבא אחר לומר אני עשיתים כי יאמרו א"כ קום השלם הבריאה או נ"ל בס"ד ידוע העולם נבנה וקיים על מצות עשה שהם חסדים דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה והם רמ"ח כמנין אברהם אך צריכין להיות כפולים רמ"ח במעשה רמ"ח במחשבה כמ"ש רבני אשכנז ז"ל ובזה פרשתי בס"ד הפ' באיוב ויגד לך תעלומות חכמה כי כפלים לתושיה ולכן ראה זכריה הע"ה את התורה מגילה עפה נמצא ב"פ רמ"ח שהם אברהם אברהם בהם נבנה העולם ומתקיים וז"ש בהבראם חלק התיבה וקרי בה ב' אברהם דהיינו שני אברהם בכפל:
לא טוב היות האדם אעשה לו עזר כנגדו
נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הרב מת"ל בשם רבינו בחיי ז"ל דחמשה אצבעות כל אחד מהם נברא לתועלת אחד כנגד חמשה חושים והגודל שהוא בהן בלשון תורה נברא לשימוש חוש הטעם שבפה ע"ש ובזה פרשתי בס"ד טעם נכון לשם אדם כי תחלת חטאו של אדם הוא באכילה שבפה ולכן ארז"ל היצה"ר מתגרה יותר ע"י אכילה ושתיה ולכך סעודה שהנאתך מרובה ממנה משוך ידך ממנה ואחר אותיות אדם יש בהן שהוא אצבע הנברא לצורך אכילה שבפה לרמוז שהאדם יתן דעתו תמיד לשמור עצמו באכילה אשר לה מתייחס הבהן שהוא אחר אותיות אדם שישים עיניו ולבו שם ובזה יובן בס"ד הכתוב למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני פירוש עון הנעשה באכילה שבפה הנרמז בעקבות שמי הוא יסובני לכל זה כי כל הרעות נסתבבו מעון אכילת עץ הדעת ובזה יובן בס"ד מ"ש השי"ת לנחש הוא ישופך ראש ואתה תשופינו עקב פירוש למעלה מן אותיות נחש יש זמר ואין דבר מכניע הנחש כמו הזמירות ולכן בתהלים אומרים לזמר עריצים כי הזמר הקדוש מזמר עריצים וזה הזמר הקדוש רמוז בראש שם נחש ולז"א הוא ישופך ראש אך אתה תשופינו עקב בעקבות שמו דסוף אותיות אדם יש בהן שהוא המתייחס לאכילה שבפה והיצה"ר שהוא הנחש יש לו כח להתגרות באכילה עם האדם יותר מד"א מפני כי תחלת החטא היה באכילה ולז"א בסנהדרין צ"ט אדם לעמל יולד איני יודע אם לעמל פה או לעמל מלאכה כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו הוי אומר לעמל פה נברא ע"ש ולכך נרמז בהן שהוא תשמיש אכילה שבפה אחר אותיות אדם להגיד כי אדם לעמל פה נברא:
והנה ידוע מ"ש המפורשים ז"ל אם היה אדה"ר נברא לבדו ואוכל מעץ הדעת בהיותו לבדו לא היה לו תקנה כי אז היה חוטא בלא פתוי משא"כ עתה באה עליו חוה בפתוי כנז' במדרש ולכך לא מת תכף אלא האריך לו ונעשה לו קיום בעולם והנה הקב"ה צופה עתידות ידע כי יחטא אדם בעץ הדעת באכילתו לכך הקדים והביא לו את חוה כדי שיהיה לו התנצלות ועזר בדינו וז"ש לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר זו האשה בשביל חטא שעתיד לחטוא בטעם האכילה שבפה הרמוז כנגדו שהוא בהן המתייחס לחוש הטעם של אכילה גם רמז עוד באומרו כנגדו שהוא בהן שהוא כנגד ספירת החסד כנז' בדברי רבינו האר"י ז"ל בדרוש הציצית ר"ל אעשה לו עזר במדת החסד שהיא רמוזה בבהן שהוא כנגדו:
ויאמר לו איכה
נ"ל בס"ד דארז"ל קודם החטא היה לאדה"ר כתונת אור ואחר החטא נעשה עור שנסתלק ממנו אור המקיף וידוע כי תיבת כ"ה שיש בתורה היא תיבת אור והיא בפסוק יהי אור בפרשה זו ולכן אחר שחטא שנסתלק אור ונעשה עור א"ל הקב"ה איכה חלק התיבה לשתים וקרי בה אי כה ר"ל איה האור שהוא כ"ה או יובן בס"ד ע"פ מ"ש בס"ד בסה"ק אדרת אליהו בפרשה זו כשבא אדה"ר לאכול עץ הדעת לא נתפשטו הכף והאצבעות שלו ע"ש וזה החסד עשה לו הקב"ה אולי ירגיש ויתעורר ויפרוש מן אכילתו ועכ"ז לא הועיל לו ולז"א א"י כ"ף ה' ר"ל איה החסד של הנס שעשיתי לך בכף וחמש אצבעות שלך כדי שתרגיש בנזק האכילה ולא הועיל לך שלא נתפעלת מכל זה לפרוש מן האיסור או יובן בס"ד דאדה"ר כשנברא לקח הבכורה שהיא המלכות כדכתיב אף אני בכור אתנהו שהוא היה הבכור בעוה"ז וגם זכה ולקח הברכה כשבראו דכתיב ויברך אותם אלהים ואחר שחטא נסתלקו אותיות כה מן בכורה ונשאר בור ואותיות כ"ה מן ברכה ונשאר רב הרי נשאר אצלו בור רב שנפל בבור רב ע"י חטא זה שהביא מיתה לעולם שצריך לירד האדם לקבר למקום עפר וחושך שהוא בור רב לרוע וז"ש ויאמר לו איכה אי כה שנסתלקו מן בכורה ומן ברכה שעי"כ נפלת בבור רב שכרה לך הנחש ולכן יעקב אע"ה שהיה שופריה דאדה"ר ותיקן עון אדה"ר זכה ונטל הבכורה והברכה מעשו הוא אדום סטרא דנחש או יובן בס"ד ע"פ מ"ש בסה"ק אדרת אליהו פרשת בלק על שם קדוש יהי' שהופיע כ"ה אורות בארבע רוחות העולם ומעלה ומטה יע"ש וז"ש אי כ"ה שנחשך העולם מן אור כ"ה הנז' ע"י החטא שלו:
והנחש היה ערום מכל חית השדה
נ"ל בס"ד דארז"ל הנחש לא יכול לעשות ערמה להחטיאם אלא רק ע"י הגדר שעשה אדה"ר לחוה באומרו שאסור ליגע בעץ הדעת ואז בזה מצא הנחש מקום מוכן לפרענות שדחף אותה ונגעה וא"ל כשם שנגעה ולא מתה כך תאכל ולא תמות ובזה נתפתית לדבריו וידוע מ"ש המקובלים ז"ל דכל אות מאלפא ביתא יונק וחי מן אות הקודם אליו ולכך עשה השי"ת את כ"ב האותיות בסדר אבג"ד עיקר ולא בסדר תשר"ק כדי שבסדר זה יהיה כל אות קטן במספרו מן האות שמשפיע אליו ובזה ילמוד האדם מוסר שלא יתגאה המשפיע על הנשפע כי אין המשפיע נותן משלו אלא משל הקב"ה עכ"ד ז"ל ולפי זה אותיות שדה הם יונקים וחיים מן אותיות גדר שהם למעלה מהם בסדר אבג"ד על כן גדר הוא חיות של אותיות שדה וז"ש והנחש היה ערום שהיה יכול לעשות ערמתו בפתוי חטא של חוה מכל חית השדה מן הגדר שהוא חיות של אותיות שדה ואות מ"ם היא מ"ם הסיבה ר"ל מסיבת הגדר:
ויאמר ה' אלהים אל האשה מה זאת עשית
י"ל תיבת זאת נראה לשון יתר ונ"ל בס"ד כי הגזרה היתה ביום אכלך ממנו מות תמות ודרשו רז"ל א' לו וא' לזרעו ונמצא הגזרה היתה שבעה אותיות ואם לא היתה חוטאת לא היתה נעשית גזרה זו בעולם ובחטאה עשתה אותה לז"א מה זא"ת ז' אות של גזרת מות תמות עשית אותם בעולם ע"י חטאיך ולכן גם לנחש המפתה א"ל כן כי עשית זא"ת:
ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים
הלשון כפול ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש המפרשים ז"ל שהטעה אותה הנחש באומרו שהקב"ה לא צוה שלא לאכול כלל מעץ הדעת אלא רוצה פעם ראשונה תאכלו ותדעו טעמו טוב מאד ואח"כ תפרשו ממנו בשביל מצות השי"ת כדי שבזה יהיה שבח למצוה משא"כ אם לא תאכלוהו כלל מה שבח יש בזה אולי סם המות הוא עכ"ד ועל זה אמר הכתוב שפתוי זה נכנס בדעתה ותרא האשה אמתי יהיה לנו טוב מן מצות העץ שנתקבל שכר טוב על זה דוקא אם יהיה תחלה למאכל יען וכי היתכן שיש תאוה בגוף האדם למראה עינים דוקא דהיינו רואהו בלבד ואינו יודע טעמו וא"כ אם לא נאכל ונדע טעמו ונפרוש ממנו אח"כ בשביל מצוה מה שכר טוב יש לנו בזה השמירה ועוד היתכן שיהיה נחמד העץ אצלינו להשכיל כלומר בהשערת השכל שנחשוב בשכלינו שהוא דבר מתוק וערב דודאי לא יחמוד דבר אלא א"כ יטעם ממנו ויערב לו ולכן ותקח מפריו ותאכל בפועל:
ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור
ונ"ל בס"ד בתחלה הי' אור ואחר חטא נעשה עור וההפרש הוא מספר ס"ט כמנין יגון גם כמנין אנח"ה ע"ה ולכן לעתיד יחזור אור ואז כתיב ונסו יגו"ן ואנח"ה גם בחטאו הביא וי לעולם לכך במקום א' נעשה ע' שהוא י"ו בכ"ב אותיות ולכן ההזאה בעור האדם היא באוזב מספר י"ו לתקן ע' של עור והתיקון יהיה לעתיד על ידי התורה שיש בה שבעים פנים ונקראת אור דכתיב ותורה אור ובזה יובן בס"ד אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים שיזדקק אות ע' שהוא שביעי בסדר תשר"ק ע"י אמרות ה' היא התורה שהיא שבעה ספרים דכתיב תיבה עמודיה שבעה:
