שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם במספר שמות כל זכר לגלגלתם
נ"ל בס"ד אות וא"ו רומז לחיים כמ"ש בזוה"ק ע"פ וישם ה' לקין אות הוא וא"ו הרומז לחיים ולכן התורה שהיא נותנת חיים לעושיה היא ששה סדרים שבע"פ ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב ואחבשך בשש ולכן כאן שבא למנותם וידוע דהמנין מזיק לחיים לכך א"ל שאו ראש כל עדת בני ישראל ר"ל שא וא"ו הרומז לחיים לכל עדת בני ישראל גם עוד בעבור שמירתם מעיה"ר במנין זה תקשר אותם למשפחותם אלו י"ב שבטים שבטי יה שכל אחד מהם ראש משפחה בפ"ע וגם לבית אבותם הם אברהם יצחק ויעקב כי בהיות האבות אצל הבנים לא תשלוט בהם עיה"ר וכמ"ש המפרשים ז"ל ע"פ וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו היינו ישראל סבא שבא יעקב אע"ה וחנה שם אצלם כדי שלא תשלוט בם עיה"ר של בלעם גם עוד תמשיך להם כח מן שני יחודים של שמע ישראל ושל בשכמל"ו שהם במספר שמות השבטים כי שמות השבטים הם מ"ט אותיות דזבולן נכתב בוא"ו אחד ובנימין בשני יודין ואותיות שמותם מכוונים כנגד ב' יחודים של שמע ישראל ובשכמל"ו שהם מ"ט אותיות להורות כי הם חרב פיפיות נגד אוייבי ישראל והמה המגינים על ישראל תמיד בשכבם ובקומם גם ידוע בשמות הקודש יש שם שהוא סוד זכר שהוא חסדים ויש שם שהוא סוד נקבה שהוא גבורות וכן הענין בספרות וכן הענין בעולמות העליונים ולז"א לו עתה כל זכר ר"ל כל בחינת זכר שהוא חסדים תמשיך אותו לגלגלתם להשפיע בהם:
או יובן בס"ד לרמוז אומרו שאו ראש כל עדת בני ישראל וכו' דר"ת שמות השבטים שהם עדת בני ישראל הוא בגד יזי"ן ישרא"ל והיינו בג"ד ר"ת בנימין גד דן ותיבת יזי"ן ר"ת יששכר זבולון יוסף נפתלי ותיבות ישרא"ל ר"ת יהודה שמעון ראובן אשר לוי ובא הרמז בזה לרמוז כי הקב"ה יזין את ישראל במן שהוא לחם מן השמים שנקרא גד דכתיב והמן כזרע גד הוא וארז"ל נקרא גד שמגיד לישראל וכו' וכיון דהם נזונים בלחם מן השמים שהוא גד על כן הם מתקשרים בעולמות העליונים ששם הוא עשר ספירות הקודש שהם ז' ספירות תחתונות שהם שבעת ספרות הבנין ושלשה ראשנות שהם כח"ב ולז"א שאו את ראש עדת בני ישראל השבטים אשר משם עולה הרמז שישראל נזונים בלחם מן השמים הנקרא גד ועל כן בזה יתקשרו ישראל למשפחותם הם ז' ספירות חג"ת נהי"ם שמשם יצאו ישראל ולבית אבותם הם ג' ספירות כח"ב שהם אבות לשבעה הנז' במספר שמות לכך תראה שישראל מספר שמם מכוון כנגד מספר שמות העשר ספירות כמ"ש בזוה"ק כי כח"ב חג"ת נהי"מ מספר תקמ"ו כמנין ישראל עם האותיות וז"ש במספר שמות שישראל הם במספר שמות הספירות שהם משפחותם ובית אבותם הנזכרים:
ואמר עוד כל זכר לגלגלתם נ"ל בס"ד שישראל יש להם דין זכר בעוה"ז אך אוה"א יש להם דין נקבה דלכך נקראים בנות ירושלים כמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל ולכן יש להם לישראל שליטה ונחלה גם בעוה"ז דקי"ל במקום ברא ברתא לא תירות וידוע דישראל אין להם חלק ונחלה בעוה"ז בגוף הארץ אלא רק ע"י מדת הענוה שבהם ואין להם שפע ברכה וטובה בעוה"ז אלא בעבור מדת הענוה וכמ"ש ע"פ וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום וידוע מ"ש המקובלים ז"ל דאות כף רומז לענוה שהעניו הוא כפוף ולכן מאן דאיהו זעיר איהו רב כי ך' הוא מספר עשרים שהוא עולה מספר כתר ולכך לא יחזרו ישראל לארצם אלא בזכות הענוה ולכן על הגאה אומר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור במקום אחד שאם ח"ו יתגאו יסתלק אות כ"ף הרומז לענוה מתואר זכר וישאר זר שיהיה עם ישראל זר בעוה"ז שאין להם חלק ונחלה בו אלא יזכה בה עשו ע"פ החלוקה הקדומה אבל אם יהיו ענוים ישאר אות כף בתוך אותיות זר ויהיה להם צירוף זכר דאז בדין הוא שיטלו להם גם עוה"ז דהכי קי"ל להלכה במקום ברא ברתא לא תירות:
ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב בישעיה מ"ג אנכי הגדתי והושעתי והשמעתי ואין בכם זר פירוש אע"פ שהגדתי מעלתכם שאמרתי לפרעה בני בכורי ישראל וגם הושעתי אתכם ממצרים באותיות ומופתים ועוד עלית על כלנה שהשמעתי אתכם דברי בהר סיני פנים בפנים עכ"ז לא נתגאתם וסלקתם אות כ"ף ונעשתם זר אלא גם בכל המעלות אלו אין בכם תואר זר אלא תואר זכר כי עודכם דבקים בענוה ובזה פרשתי שבשפלינו זכר לנו ויפרקינו מצרינו פירוש ע"י שפלינו במדת ענוה יש תואר זכר לנו ומחמת כן ויפרקינו מצרינו ומחמת כן כי לעולם חסדו שזכינו לרוב טובה וחסד גם בעולם הזה:
ואתכם יהיו איש איש למטה איש ראש לבית אבותיו הוא
י"ל כפל איש איש גם תיבת הוא יתיר ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל בביאור התוספתא דזוה"ק בפרשת נח למה נח נח תרין זמני אלא כל צדיק וצדיק די בעלמא אית ליה תרין רוחין וכו' וביאר רבינו ז"ל הכונה שהצדקים יש להם נשמה תחתונה שוכנת תוך גופם ונשמה עליונה עומדת צ"ל על ראשם בסוד אור מקיף ושואבת להם חיים מלמעלה תמיד ומריקה אל נשמתם אשר בתוכם ע"ש ונמצא הצדיק הוא כפול שהוא אחד ונחשב כשני אנשים ובזה יובן בס"ד מ"ש חנה הע"ה ונתת לאמתך זרע אנשים ר"ל זרע אחד שהוא נחשב כשני אנשים מכח שני נשמות שיש בו ולכך שמו כפול שקראו הקב"ה שמואל שמואל והנה כאן רצה הקב"ה שהמונים את ישראל יהיו צדיקים גמורים שהם משה ואהרן וי"ב נשיאים שגם הם היו צדקים גמורים דלכך זכו להיות ראשים כדי שלא ימשך נזק לישראל במנין זה על ידם וז"ש ואתכם יהיו איש איש למטה ר"ל צדיק גמור שהוא נחשב איש איש בכפל פי מה שהיה ראש לבית אבותיו הוא דייקא ר"ל מצד צדקותו שהוא ראוי לכך ולא נתמנה לראש ע"י סיבה חיצונית ובזה יובן הכתוב אח"ז ויקח משה ואהרן את האנשים האלה אשר נקבו בשמות חלק התיבה לשנים וקרי בה ב' שמות ר"ל שכל אחד מהם היה צ"ג שיש לו ב' שמות כאמור לעיל:
איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו
נ"ל בס"ד קיום ישראל בעולם הוא ע"י החסד דשם אל דכתיב חסד אל כל היום ושם זה שהוא חסד זועם בנוחות הדינין הבאים לכלותם ולכן כתיב ואל זועם בכל יום ופירשו בזוה"ק שזועם בכוחות הדינים ולכן הניח להם הקב"ה אותיות אל בסוף שמם לשמירתם וע"י שם אל שהוא חסד מתמתק שם אלהים שהוא גבורה לכך בראש אותיות אלהים יש אותיות א"ל וידוע דשם אל נרמז בראש שמות האבות שהם אברהם יצחק ישראל ישורון שמספרם א"ל וידוע כי השם נקרא בית וז"ש איש על דגלו באותיות לבית אבותם ר"ל באותיות שהם לשמות אבותם שהם מספר שם אל יחנו בני ישראל ולכן מנגד סביב לאהל מועד יחנו שהמשכן נקרא אהל על שם חמשה חסדים שהם ה"פ א"ל וזהו אה"ל אותיות ה' א"ל ונקרא מועד על שם ה"ג דשם אלהים שיש בו ק"ך צירופם במנין מועד והם חונים סביביו באין פחד כי גובר אצלם שם אל שהוא חסד הרמוז בשמות אבותם ובזה מובן היטב המדרש שהובא בספרי המפרשים באותות לבית אבותם אל תקרי באותות אלא באותיות לפיכך אמר בלעם מה אקוב לא קבה אל והוא תמוה וע"פ ביאורינו יבא נכון בעזה"י:
ובאופן אחר נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש בס"ד במ"א דקודם לב יש אך שהוא לשון מיעוט ואחר לב יש גם לשון רבוי רמז בדברים העליונים כל מה שקונה אדם תורה ומצות ומעשים טובים יחשוב אותם למעט ולכן למעלה מן לב יש אך שהוא רמז על דברים של מעלה אבל בדברים התחתונים הארציים מה שיקנה מהם יחשבם למרובה שיהיה שמח בחלקו ולכן תחת לב יש גם וידוע כי האבות היו שפלים וענוים למאד שהיו רואין כל מה שסיגלו בתורה ובמצות הם דבר מועט ולכך נרמז מספר אך שהוא לשון מעוט בראש שמותם שהם אברהם יצחק יעקב וז"ש איש על דגלו היא התורה ומצותיה שנקראת דגל כמ"ש חז"ל ע"פ ודגלו עלי אהבה אז באותות לבית אבותם שהם מספר אך יחנו בני ישראל אבל מנגד ר"ל במידה הנגדית שהיא מחשבת הרבוי לא יתנהגו בה בכל זאת אלא רק סביב לאהל מועד שהיא עוה"ז בה יחנו וקרא לעוה"ז בשם אהל מועד כי היא עראי כישיבה של אהל וגם יש לה זמן קצוב ועת מועד לכל חי:
או יובן בס"ד ע"פ מ"ש המפרשים ז"ל דשמירת המועדים הוא תיקון לעון העגל שהיה בשש שעות דהם ט"ו יום שעולים ש"ס שעות ונתבטל איסור ששה שעות דעגל בש"ס שעות של מועדים והנה ידוע שהמועד נקרא אות גם ידוע דשלש רגלים הם כנגד שלשה אבות פסח בחינת יצחק ושבועות יעקב וסוכות אברהם וז"ש באותות הם שלש רגלים שנקראו אותות שהם מתייחסים לבית אבותם יחנו בני ישראל בקדושתם ושמירתם ואז אע"פ שהם חטאו והיה מנגד במעשה העגל הנה בעתה יהיה תיקון סביב ביב ס' ר"ל חלל ס' כי ביב ר"ל חלל כמ"ש רז"ל עומדת על פי הביב שהוא ר"ל על פי החלל ודומה לזה איש נבוב ילבב נבוב ר"ל חלול דיתבטל איסור העגל בששים כדין איסור שנפל לתוך ששים שהוא בטל ועי"ז לאהל מועד מקום השראת שכינה יחנו או יובן בס"ד אותיות אברהם יצחק יעקב הם מספר אחד פי האבות הן הן המרכבה שהוא מקום האחדות ולכן ישראל שהם זרע האבות צריכין להיות גוי אחד בארץ דהנטיעות יהיו דומות לשרשים וזה תואר האחד הוא דגלם של ישראל דמשתבח בהם הקב"ה בכך כמ"ש בגמרא ע"פ וה' האמירך היום דקוראם גוי אחד וז"ש איש על דגלו שהוא תואר אחד הרמוז באותיות לבית אבותם דהשם נקרא בית יחנו בני ישראל תמיד ואז זוכין כי סביב לאהל מועד מקום השראת שכינה יחנו תמיד שלא תתרחק השכינה מהם כי בפירוד ומחלוקת תסתלק השכינה צא ולמד מחרבן בית שני שהיה בעבור ש"ח גם אמר מנגד סביב לאהל מועד רמז בזה על מצות הצדקה הרמוזה באותיות גד כמ"ש בגמרא דשבת גימ"ל דל"ת גמול דלים וע"י הצדקה יהיה לישראל התקרבות ודבקות בהשי"ת וז"ש מנגד חלק התיבה לשתים וקרי בה מן ג"ד ר"ל מן מצות הצדקה שהיא רמוזה באותיות ג"ד אז סביב לאהל מועד יחנו תמיד:
או יובן בס"ד מנגד מן ג"ד רמז לתשובה דידוע שהתשובה מכונית בשם דלת והטעם פרשתי בס"ד במ"א דאמרו ביומא דף ע"ו שיעור דלת הוא ארבעה ארובות ולכן נקראת דלת שצריך לתקן בה ארבעה עולמות אבי"ע שהם כנגד ד' אותיות השם ב"ה וכל עולם הוא ארובה אחת ואמרתי בס"ד דלכן תמצא מילוי ארץ הוא מספר דלת לרמוז כי הארץ עומדת ומתקיימת ע"י התשובה שנקראת דלת ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב חסדך ה' מלאה הארץ פי התשובה שהיא רמוזה במלוי ארץ היא בחסדו יתברך דשורת הדין מחייבת נפש החטאת היא תמות כמ"ש רז"ל שאלו לחכמה וכו' שאלו לנבואה וכו' ורק הקב"ה אמר בחסדו יעשה תשובה ויתכפר לו ולז"א לה' הארץ ומלואה כי הוא פתח דלת זה לחוטאים והנה ידוע דשלשה מינים הם שצריך האדם לעשות להם דלת שהוא התשובה שהמה חטאים ועונות ופשעים נמצא שלשה מיני דלת צריך לאדם וזה נרמז באותיות גד שהוא ג' דלת כלומר מן ג' דלת שהוא התשובה אז סביב לאהל מועד יחנו שיהיו קרובים למקום השראת שכינה או יובן בס"ד מן ג"ד רמז לשם שדי שהוא ג' אותיות ושם אדני שהוא ד' אותיות שנפגמו בחטא אדם וחוה כמ"ש המקובלים ז"ל בפסוק הנחש השאנ"י שנשאר ש"י ואנ"י הנה בעתה בתיקון שני שמות אלו אז יתקרבו ישראל אל פני הקודש וסביב לאהל מועד יחנו או יובן בס"ד מן ג"ד רמז לשלשה שמות שהם כל אחד ד' אותיות והם אהי"ה המאיר בנשמה ושם הוי"ה המאיר ברוח ושם אדני המאיר בנפש והם כנגד מחשבה ודבור ומעשה וכנז' בשער הגלגולים הנה על ידם סביב לאהל מועד יחנו שיהיו קרובים למקום השראת שכינה ודבקים שם או יובן בס"ד מן ג"ד רמז לתיקון אות וא"ו שהוא אות ג' בשם הוי"ה ותיקון אות ה"א שהוא אות ד' בשם הוי"ה בהם סביב לאהל מועד יחנו או יובן מן ג"ד רמז לתיקון השם שהוא ד' אותיות וכסא שהוא ג' אותיות והכל עולה בקנה אחד:
ובאופן אחר נ"ל בס"ד דשלימות העבודה הוא עסק התורה שבכתב ושבע"פ והב' קיום המצות והג' השמחה שיהיה לאדם בשניהם דכן הוא אומר בפרשת תוכחה תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה הרי העדר השמחה הוא חסרון גדול בעבודה הכוללת תלמוד ומעשה ושלשה אלה נרמזו בשמות האבות כי אברהם מספרו רמ"ח כנגד רמ"ח עשה הרי בשמו נרמז חלק המעשה של המצות ויצחק נרמז בשמו השמחה כי יצחק לשון צחוק שהוא שמחה של מצוה כמ"ש צחוק עשה לי אלהים ותרגומו חדוה עבד לי ה' ובשם יעקב נרמז חלק התלמוד בתורה שבכתב ותורה שבע"פ כי לימוד תורה שבכתב הוא בבחי' שם הוי"ה ולימוד תורה שבע"פ הוא בבחי' שם אדני ושניהם מספר צ"א כמנין שלוב שם הוי"ה ושם אדנ"י שעולה צ"א אך ידוע בלימוד יש שני בחינות חלק נגלה וחלק הנסתר ושלוב הוי"ה (אהי"ה) אדנ"י רומז לחלק הנסתר ושלוב אדנ"י הוי"ה רומז לחלק הנגלה וידוע כי יעקב אע"ה נקרא בשם יעקב שהוא מספר שני שלובים הנז' שעולים קפ"ב הרי בשמו רמוז התלמוד תורה בשלימות בחלק הנסתר ובחלק הנגלה ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב בברכה שבירך יעקב אע"ה את מנשה ואפרים באומרו ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק דכיון לברכם בשלשה הנז"ל שהם התלמוד תורה הרמוז בשמו והמעשה הרמוז בשם אברהם והשמחה הרמוזה בשם יצחק ושלשה הנז' הם דגלם של ישראל וז"ש איש על דגלו באותות לבית אבותם ר"ל באותיות של בית אבותם שהם שמות אברהם יצחק יעקב שנרמזו בהם שלשה עיקרים של העבודה יחנו בני ישראל תמיד ואז בזכות זה אע"פ שהיו מנגד שחטאו ונתרחקו חוזרים ומתקרבים אל פני הקודש וסביב לאהל מועד מקום השראת שכינה יחנו:
ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל והיו לי הלוים
י"ל למה חזר ואמר והיו לי הלוים מאחר שכבר אמר הנה לקחתי את הלוים ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש במדרש בראשית רבא פ' ע' רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר כותי אחד שאל את רבי מאיר אין אתם אומרים יעקב אמיתי דכתיב תתן אמת ליעקב א"ל הן א"ל ולא כך אמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך א"ל הן א"ל הפריש שבטו של לוי אחד מעשרה למה לא הפריש אחד מעשרה לשנים שבטים אחרים א"ל וכי י"ב הם והלא י"ד הם אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי א"ל כ"ש אוספתא מיא אוסיף קמחא א"ל אין אתה מודה לי שהן ארבעה אמהות א"ל הן א"ל צא מהם ארבעה בכורות לארבעה אמהות דהבכור קודש ואין קודש מוציא קודש א"ל אשריך ואשרי אומתך שאתה שרוי בתוכה עכ"ל ונראה כי זו התשובה של רבי מאיר רמז אותה הכתוב כאן שבא לתת טעם למה לקחתי את הלוים לבדם שהם שבט אחד והלא י"ד שבטים הם לז"א ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל סבא הוא יעקב תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל סבא תיבת תחת ר"ל אחר כמו וימלוך תחתיו ר"ל אחריו כלומר לקחתי אותם כל אותם ארבעה שהיו פטר רחם שהם קודש ואין קודש מוציא ונשארו עשרה דוקא ולכן והיו לי הלוים לבדם שהם שבט אחד ולקחתים אחד מעשרה כאשר נדר ישראל סבא אביהם:
