בן איש חי דרשות – בהר

וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר
הקושיא ידועה מה ענין שמיטה אצל הר סיני שזכר אותו במצוה זו טפי משאר מצות ונ"ל בס"ד כי מהר סיני אנחנו למדין שהחסרון הוא סיבה ליתרון דארז"ל ע"פ למה תרצדון הרים גבנונים דנבחר הר סיני למתן תורה עליו בשביל שהוא נמוך מכל ההרים ומזה נלמד גם לענין שמיטה החסרון הוא סיבה ליתרון דע"י שהוא משמט ואינו זורע דנראה מחסר ממונו בזה יהיה ברכה גדולה בארץ כאותם השנים שזורע אותה כפלי כפליים וז"ש בהר סיני שחסרונו היה סיבה ליתרנו ראוי לאמר לישראל דין זה של השמיטה:

כי תבאו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ וכו'
הדקדוקים ידועים דאומרו אשר אני נותן פשיטה ומה חידוש קאמר בזה ועוד למה קראו שביתת הארץ שבת לה' ונ"ל בס"ד דשביתת הארץ היא שתים א' בשדות שלא יזרעו אותם והב' בכרמים שיעזבו אותם ולא יאספו פירותיהם לביתם אלא כל הרוצה ליטול יבא ויטול ושני שביתות אלו של שדות ושל כרמים צריכים זל"ז דאם האדם יקיים שביתת השדות בלבד לאו מוכח שהוא מקיים המצוה לשם ה' אלא נראה שהוא חס על ארצו שלא תכחיש לכך אינו זורעה כל השנים כולם אלא פוסק בשביעית דאם מקיים הוא מצות ה' היה לו לקיים גם בכרמים שלו להפקיר פירותיהם לאחרים ולמה אוסף כל פירותיהם לעצמו אבל המקיים מצות השמיטה בכרמים הנה זה חשוב שקיים גם בשדות לשם מצות ה' ויבא על זה המשל שהובא בספר אהל יעקב בפרשה זו שהביאו שם על ענין הצדקה והוא לעשיר שהיה לו ב' בנים בארץ מרחקים אחד עשיר ואחד עני ובקש העשיר להשיא בנו קטן שיש לו בארצו וכתב לבנו העשיר שיבא אצלו בשביל נשואי אחיו הקטן ויביא עמו גם את אחיו העני וכל הוצאות שיעשה לכבודו עליו לשלם במיטב כספו וכו' ע"ש והמשל הנז' יבא נכון בענין זה שאנחנו מבארים כאן דוק ותשכח ולז"א כי תבאו אל הארץ אשר אני נותן לכם כלומר אני נותן לכם בה תמיד כח מחודש בכל שנה ושנה להוציא פירות דעל כן אין לה משפט שאר ארצות שיכחישו אם יזרעום שנה כל שנה בלתי הפסק אך אתם תעשו בה שביתה לשם ה' בעבור המצוה שאין אתם צריכים לזה מצד הטבע וזהו ושבתה הארץ שבת לה' כלומר לשם ה' לקיים מצותו ובמה ניכר שהיא שבת לה' דשמא אתם מכוונים בעבור טובת הארץ מצד טבע העולם לז"א שש שנים תזרע שדיך ושש שנים תזמור כרמך ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ פירוש שני מיני שביתה ובשתים אלה שהם שבת שבתון ניכר ונתברר שהוא שבת לה' בעבור מצותו יתברך דוקא ופירש מה הם שני שבתות הוא שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור שהם אחת של שדות ואחת של כרמים שתעזוב השדות ותעזוב את הכרמים ובזה יתברר שהוא שבת לה':

או יובן בס"ד אע"פ שאין דין שמיטה נוהג בתחילת כניסתם לארץ אלא אחר ז' שנים שכבשו וחלקו עכ"ז כיון דבתחלת כניסתם נתאוו לקיים מצות התליות בארץ ואומרים אימתי יגמר כבוש הארץ ונקיים מצותיה מעלה עליהם כאלו קיימו בפועל נמצא היה אצלם ב' מיני קיום הא' מה שעלה במחשבה שזה היה תחילת כניסתם והב' מה שנתקיים במעשה ופועל אחר שכבשו וחלקו וז"ש כי תבואו אל הארץ וכו' אז תכף ומיד מעלה אני לכם ששבתה הארץ שבת לה' וזהו מכח המחשבה ואח"כ תהיה השביתה במעשה והוא שש שנים וכו' ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה' הוא קיום המצוה במעשה ממש:

שש שנים תזרע שדך
נ"ל בס"ד ידוע העשיה מכונית בשם שדה ועולם היצירה מכונית בשם כרם ושניהם צריכים תיקון מן תערובת רע שיש שם וז"ש שש שנים ע"י לימוד ששה סדרי משנה תזרע שדך העשיה וע"י לימוד ששה סדרי משנה תזמור כרמיך היצירה ואספת את תבואתה תבואת ה"א היא הבריאה שהיא סוד הבינה שהיא ה"א ראשנה שבשם או תבואת ה"א תורה שבכתב שהיא חמשה ספרים מנין ה' ובשנה השביעית הוא אלף השביעי שבת שבתון לארץ פירוש לישראל שנקראים בשם ארץ דכתיב ואתם תהיו ארץ חפץ יהיה להם שבת שבתון מנוחה כפולה לנפש ולגוף:

והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך וכו'
מקשים והלא באכילה צריך להקדים הבהמה דכתיב ונתתי עשב בשדך לבהמתיך והדר ואכלת ושבעת ורק בשתיה אדם קדים דכתיב והשקית את העדה ואת בעירם וכאן איך הקדים לך ולעבדך וכו' והדר לבהמתך ולחיה אשר בארצך וכו' ונ"ל בס"ד דזה דוקא בהיכא דאין עושין רש"מ אבל בצדיקים גמורים שעושין רש"מ אין קדימה לבהמה עלהם והנה ידוע מאמר רז"ל כתוב אומר ואספת דגניך וכתוב אומר ועמדו זרים ורעו צאנכם ומשני כאן בעושין רש"מ וכאן באין עושין רש"מ ומקשים והא האי ואספת דגניך כתיב בפסוק והיה אם שמוע תשמעו אל מצות ה' אלהיכם דאיירי בעושין רש"מ ותרצתי בס"ד שיש מקיים המצות בשביל מנהג אבותיו בידיו וזה לא חשיב עושה רש"מ אבל המקיים בשביל שהוא חושב שהוא עצמו עמדו רגליו על הר סיני ונצטווה מפי הקב"ה כדכתיב אשר אינינו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלהינו הרי זה עושה רש"מ בקיום המצות והנה שם כתיב והיה אם שמוע תשמעו והלשון כפול דהול"ל והיה אם תשמעו אך הכי קאמר שאתם מקיימים המצות בשביל ששמעו אבותכם בהר סיני לכך גם אתם תשמעו אל מצות ה' אע"פ שאתם מקיימים באמת אין נחשבים עושין רש"מ ולכך ואספת דגניך בידך ולא יעבדוך עמים אבל אם אתם חושבים שאתם עצמכם שמעתם מפי הקב"ה ואין אתם עושין בשביל שמיעה של אבותיכם אז תזכו לברכה גדולה ביותר שהוא יעבדוך עמים שהיא טובה ושלוה בה וז"ש כאן והיתה שבת הארץ לכם כלומר אם אתם חושבים תמיד שהווית המצוה של שבת הארץ בעת שנאמרה בהר סיני היא לכם שלא תחשבו שהיתה מעיקרא לאבותכם ומהם באה לכם אלא אתם חושבים שאתם עצמכם הייתם על הר סיני והיתה מצות שבת הארץ לכם ממש אז אתם עושין רש"מ ולכך אין קדימה לבהמה עליכם אלא לאכלה לך וכו' ואח"כ לבהמתך וכו' ויומתק ביאורינו זה על פי טעם הרב יד אפרים ז"ל שכתב הטעם דקדים מאכל בהמה לאדם משום דאין ראוי לאדם להחזיק עצמו לצדיק שניזון בזכותו אלא יחשוב שהוא ניזן בעבור הבהמות וכמ"ש חז"ל ע"פ אדם ובהמה תושיע ה' ולכן יקדים מאכל הבהמה למאכלו עכ"ד ובזה יבא ביאור שכתבנו לנכון:

וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע וכו' וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה וכו'
הקשה הרב באר מים חיים מסידור הלשון נראה שצווי הברכה יהיה כאשר יאמרו מה נאכל וצ"ל מאי תליא הא בהא ועוד מעיקרא דברים אלו של וכי תאמרו וכו' לא אצטריכי למכתב דאם יצוה הברכה אז לא יאמרו מה נאכל וכנז' בד"ק יע"ש ונ"ל בס"ד דידוע יש שני מיני ברכה הא' משותף עמה צער טורח וטיפול הרבה והוא אם תהיה הברכה בזרע השדה שתוציא מאה שערים על הנהוג הן אמת טובה גדולה היא ורבה אך ירבה לבעליה צער טורח ויגיעה רבה שיש לו משעת קצירה עד שיהיו חיטים ויכנסם באוצר דאינו דומה טורח וטיפול אלף סאה לטיפול וטורח מאה אלפים סאין והב' ברכה שאין משותף בה צער טורח כלל דהשדה תוציא תבואה כנהוג דהיינו זרע עשרה סאין תוציא לו מאה סאין ואחר שיכנסנה לאוצר יהיה בה ברכה שיוציא מן האוצר על יד על יד חשבון אלף סאין או יותר ועל ברכה זו נאמר ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה:

והנה שני מיני ברכות אלו תלויים בצדקת לב האדם ומחשבותיו בבטחון שיש לו בהקב"ה שאם האדם יש לו בטחון שלם וגמור בהקב"ה שאע"פ שרואה בידו עתה ריוח מועט שאינו מספיק לו בעבור ימים הבאים אינו דואג בלבו לומר זה שבידי הוא שיעור פרנסת שני חדשים ומה אוכל בכל השנה כולה בי"ב חודש וכיוצא בזה אלא הוא יש לו בטחון גדול בהשי"ת שיזמין לו פרנסתו למחר כשתכלה פרנסה שבידו ואפילו קצת צער ודאגה לא יהיה בלבו על זה הנה מאחר שהוא כיבד את ה' בבטחון גדול כזה אז הקב"ה יעשה עמו מדה כנגד מדה לתת לו ברכה מכובדת שאין בה תערובת טורח ויגיעה והוא שיתן לו הברכה באוצר ולא בקרקע בעוד הזרע בארץ אבל מי שהוא דואג על ימים הבאים כשיראה את המצוי בידו שהוא מעט ואינו מספיק לימים הבאים והוא מצטער ומחשב בלבו מה אעשה אח"כ אע"פ שבאמת הוא ג"כ בוטח בהשי"ת שיתן לו עכ"ז כיון דעובר בלבבו עם הבטחון מחשבה של צער ודאגה נמצא אין זה בטחון גמור והרי לא כיבד את השי"ת בבטחון שלם שבטח בו לכך כשיתן לו הקב"ה ברכה בשביל שבטח בו יתן אותה אליו בתערובת צער של טרחה ויגיעה כי גם הוא היה לו בבטחון תערובת צער ודאגה שהיה דואג במקצת לחשוב מה אעשה בשביל ימים הבאים ולכך מדה כנגד מדה יתן לו הקב"ה את הברכה בהיות הזרע נטוע בארץ דאז ירבה הטיפול והיגיעה מחמת רבוי הברכה:

ובזה יובן הכתוב ונתנה הארץ פריה הטבעי ולא בסוג ברכה אך אחר כך ואכלתם לשבע קרי בה לשבע בסנ"ל פירוש שיגמר כל העסק דאז נעשה לאכלה כי הונח באוצר יהיה פריה לשבע ר"ל שבע פעמים על השיעור שלו כי אתן בו הברכה יען כי וישבתם לבטח עליה קרי בה על י"ה פירוש שהיה לכם בטחון שלם על י"ה שבטחתם בהשי"ת ולא דאגתם כלל ברם וכי תאמרו מה שנאכל בשנה השביעית וכו' שמעורב עם בטחון שלכם דאגה זו של מה נאכל דנמצא אין הבטחון שלם אז וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים שאתן לכם הברכה בהיות הזרע בקרקע שבזה יתערב עם הברכה טורח ויגיעה ועמל רב ולא תזכו שתחול הברכה באוצר בהיות הפרי נגמר טיפולו והוכן לאכלה:

ובזה יובן כבד את ה' מהוניך ומראשית כל תבאותיך וימלאו אסמיך שבע דידוע אם יש לאדם בטחון בהשי"ת הרי זה מכבד את ה' וידוע בשמושי אות מ"ם דלפעמים תשמש במקום קצת כמו ותקח מפריו דר"ל קצת פריו וז"ש כבד את ה' בבטחון מהוניך ר"ל אם תראה קצת הוניך שאין בידך הון כדי ספוק הצריך למחר ולמחרתו וכן מראשית כל תבואתיך לשון רישות כמ"ש חז"ל ע"פ מראשית השנה כל שנה שרשה בתחלתה וכו' ר"ל שאין בתבואתך כדי סיפוק כל השנה עכ"ז אתה מכבד ה' בבטחון אז וימלאו אסמיך שבע שישלח לך ברכה בלתי תערובת טורח ויגיעה עמה:

והעברת שופר תרועה בחודש השביעי
נ"ל בס"ד שופר תרועה רמז לתשובה כמ"ש רז"ל שופר שפרו מעשיכם חודש חדשו מעשיכם וזמן התשובה בחודש שהוא תשרי שבו עשרת ימי תשובה אך בעשור לחודש שהוא יוה"כ יש לו יתרון בתשובה שתעבירו בכל ארצכם ר"ל בכל איברים שלכם כמ"ש כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך:

וקדשתם את שנת החמשים שנה וכו'
נ"ל בס"ד דארז"ל יצחק אע"ה עושה חשבון לפני הקב"ה כמה חיי האדם ע' שנה דל עשרים דלא ענשת עלייהו נשארו חמשים דל כ"ה דלילותא נשארו כ"ה וכו' נמצא חיוב האדם בזמן הקצוב בסתם הוא חמשים שנה ויצחק אע"ה ניכה חצי חמשים בעבור הלילות שנבראו לשינה אך הצדיקים באמת משמים לילות כימים בעבודת השי"ת וכמ"ש הספדן בגמרא דמ"ק נשים לילות כימים למשים לילות כימים יען שהצדיק גם בשינתו עושה תיקון ובירור בסוד בכל דרכך דעהו נמצא מקדש בעבודת השי"ת גם את השינה שלו שישן במשך החמשים שנה הנז' וז"ש וקדשתם את שנת החמשים שנה שנת לשון שינה שגם את השינה שהוא זמן בטלה תתקדשו לעשות בה תיקון ובירור ובזה הקודש שתעשו לשינה אז וקראתם דרור בארץ שתעשו ממנו דרור כי ק"ש דקודש יהיה ב' רישי"ן ואז קודש יהיו דרור בארץ התחתונה לכל יושביה שתעשו בירור ותיקון לכל יושביה הן הדומם הן הצומח הן החי והן האדם המדבר גם יובל התורה שבכתב ותורה שבע"פ כי תורה שבע"פ יש בה שמונה דרגין כשר ופסול אסור ומותר חייב וזכאי טמא וטהור ואלו ח' דרגין הם כפולים בחלק הנגלה ובחלק הנסתר הרי ב"פ ח' הם י"ו ותורה שבכתב רמוזה באותיות ב"ל כי ראשה ב' וסופה למ"ד ולז"א יובל היא כתיב הוא בלשון זכר וקרינן היא לשון נקבה כי תורה שבכתב סוד זכר ותורה שבע"פ סוד נקבה ושניהם רמוזים באותיות יובל שהוא י"ו ב"ל כאמור תהיה לכם כמ"ש יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך שלא תוכל הסט"א לינק מן התורה שלכם מאחר שאתם מקדשים גם חלק החול שלכם ועי"ז ושבתם איש אל אחוזתו כי יש בני אדם אחיזתם בעשיה דהיינו באבי"ע שבעשיה ויש בני אדם אחיזתם באבי"ע דיצירה ויש באבי"ע דבריאה והחוטא יורד ממקום אחיזתו למטה וע"י התשובה ועסק התורה חוזר אל מקום אחיזתו ואיש אל משפחתו תשובו יש בני אדם הם מבחינת קין ויש מבחי' הבל ויש מבחי' שת ויש מבחינת אדה"ר עצמו וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים כמה פרטים בשרשי הנשמות ואם חוטא שנפרד משרשו הנה בתיקון ישוב אל משפחתו אם בשורש קין או בשרש הבל או בשרש אדם וכיוצא:

כי יובל היא קודש תהיה לכם מן השדה תאכלו את תבואתה
נ"ל בס"ד יובל רמז לתורה כאמור לעיל גם יובל מספר מ"ח דהתורה נקנית במ"ח מעלות כמ"ש התנא בברייתא דאבות קודש תהיה לכם שישראל יש להם דין קודש ע"י עסק התורה כמ"ש קודש ישראל לה' ראשית תבואתו ר"ל יש להם דין קודש ע"י ראשית תבואתו של הקב"ה שהיא התורה שנקראת ראשית דכתיב ה' קנני ראשית דרכו ונקראת תבואתה והנה ישראל יתקדש החומר שלהם בתורה עד גדר שגם בעת הלינה שלהם שהיא השינה הם עוסקים בתורה וכמ"ש על רבינו האר"י ז"ל והנה המלוי של אותיות שדה כזה שי"ן דל"ת ה"ה יש בו אותיות לינה ואם נצרף גם אות תי"ו תהיה תלינה וז"ש קודש תהיה לכם עד כי גם מן השדה ר"ל בעת הלינה תאכלו את תבואתה של התורה שתהיו עוסקים בתורה גם בעת שינה או יובן בס"ד אותיות שדה במלואם כזה שי"ן דל'ת ה"א המלוי הוא אותיות ת' איל"ן והוא כי חיבור הוי"ה אדנ"י נקרא אילן שהוא מספר צ"א כמנין אילן שזה יהיה כמו אילן שמוציא פירות כן ישראל לוקחים כל מיני פירות של השפע מן האילן הזה שהוא שם חיבור הוי"ה אדנ"י וזה החיבור של האילן יתעורר להוציא פירות ע"י לימוד תורה שבכתב שהיא בסוד שם הוי"ה ולימוד תורה שבע"פ שהיא בסוד שם אדני וכתבנו ששניהם רמוזים באותיות יובל שהוא י"ו ב"ל וכנז"ל וידוע שבכל עולם מארבעה עולמות יש עשרה אילנות מחיבורים הנז' בסוד הי"ס וכל אחד כלול מעשר הרי מאה בחינות אילן יש בכל עולם מאבי"ע נמצא בארבעה עולמות אבי"ע הם ת' אילן ונרמזו במלוי שדה ולז"א כי יובל היא תורה שבכתב ותורה שבע"פ קודש תהיה לכם ואז עי"ז מן השדה ר"ל מן ת' אילן הרמוזים בתוך שד"ה תאכלו את תבואתה הוא השפע המשתלשל על ידה וגם המלוי הנז' הוא מספר חסדי אבות ודוק:

וכי תמכרו ממכר לאמיתיך או קנה מיד עמיתיך
נ"ל בס"ד דארז"ל אסור ללמד תורה לתלמיד שאינו הגון שהוא כזורק אבן למרקוליס וכן ארז"ל אסור ללמוד תורה מן רב שאינו הגון כמ"ש ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא אם הרב דומה למלאך תורה יבקשו מפיהו ואי לא לאו והקשו בגמרא רבי מאיר איך למד תורה מאחר ותרצו ר"מ רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק ולאו כ"ע חכימי כר"מ לאכול התוך ולזרוק הקליפה אלא חיישנן שמא ילמוד ממעשיו ג"כ וז"ש וכי תמכרו ממכר שהתורה נקראת לקח טוב שאתה המוכר שמלמד לאחרים צריך שיהיה לעמיתיך דהיינו תלמיד הגון כמוך צדיק שנחשב עמיתיך או קנה שאתה הקונה שצריך ללמוד מן הרב צריך שיהיה מיד עמיתיך שהוא רב הגון צדיק כמוך דלאו כ"ע יכלין למעבד כר"מ דגמר תורה מאחר דתוכו אכל וקליפתו זרק ובזה פירשו המפרשים ז"ל מאמר התנא אזהו חכם הלומד מכל אדם ר"ל איזהו חכם אשר יאות לו השבח אותו שהוא רב כח כר"מ שיוכל ללמוד מכל אדם אפילו אינו הגון דכתיב מכל מלמדי השכלתי כל דייקא אפילו אינו הגון יען כי אני אינני מביט בזה המלמד אותי כדי שאלמוד מעשיו אלא אני מצייר בדעתי דעדותיך היא התורה שיחה לי כלומר היא המדברת ושחה עמי ולא זה האדם המלמד:

ובכל ארץ אחזתכם גאלה תתנו לארץ
נ"ל בס"ד דארז"ל התורה נקראת ארץ וכנז' במדרש וידוע כי נשמות ישראל אחוזים בתורה ולכן ע"י עסק התורה עושים בירור לדצח"ם שהם בקרב הארץ התחתונה וז"ש ובכל ארץ אחזתכם היא התורה גאלה תתנו לארץ בברור הדצח"ם שבקרבה או יובן בס"ד דארז"ל במדרש איכה כהונה ומלכות נקראים בשם אלה דכתיב אלה שני בני היצה"ר העומדים על אדון כל הארץ זה אהרן ודוד שתבעו כהונה ומלכות גם איתא שם שהתורה נקראת ג"כ בשם אלה שנאמר אלה המצות וכן איתא בבראשית רבא פי"ב התורה נקראת אלה דכתיב אלה החוקים ע"ש ואלו השלשה כתרים של תורה ושל כהונה ושל מלכות שכל אחד נקרא בשם אלה עיקר שלימותם הוא בארץ דכתיב כי מציון תצא תורה וכו' וכן ארז"ל ע"פ וזהב הארץ ההיא טוב אין תורה כתורת ארץ ישראל וכן כהונה עיקרה שם כי יש מתנות כהונה תרומות וחלה וכיוצא שאין נוהגים אלא בארץ וכן קרבנות אחר שנכנסו לא"י אין קרבים אלא בארץ וכן מלכות תלה אותה הכתוב בכניסתם לארץ וכמ"ש בפ' שופטים כי תבא אל הארץ וכו' שום תשים עליך מלך וכו' וז"ש ובכל ארץ אחזתכם היא ארץ שאתם אחוזים בה שהיא משורשכם אז גאלה תתנו לארץ גאלה כתיב בלא וא"ו וקרי בה ג' אלה ר"ל שלשה שנקראים בשם אלה תתנו לארץ ובאופן אחר נ"ל בס"ד דידוע אותיות מ"י דשם אלהים הם בחי' הבל ותיקונם ע"י עסק התורה שהוא הבל ושלשה אותיות אלה דשם אלהים הם בחי' מעשה ותקונם ומתוקם יהיה ע"י מצות מעשיות אך באמת יש כח בעסק התורה שהוא הבל לתקן גם בחינת המעשה וכמ"ש זאת התורה לעולה כל הקורא בפ' עולה כאלו הקריב עולה וז"ש ובכל ארץ אחזתכם היא התורה כנז"ל גאלה תתנו לארץ ר"ל גם ג' אותיות אל"ה שהם בחי' מעשה תתנו לארץ העליונה היא העשיה שה"ס מעשה:

וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך
י"ל אומרו ומטה ידו עמך תיבת עמך לשון יתר ואין לה משמעות גם אומרו גר ותושב אם הוא כפירוש רש"י ז"ל הול"ל וכי ימוך אחיך או גר או תושב ומטה ידו ועוד י"ל מאחר שאמר והחזקת בו למה הוצרך לומר וחי עמך ונ"ל בס"ד בהקדים מעשה שהיה בסוחר עשיר עוסק במו"מ וקרה לו הפסדות מרובות עד שאבד קרן שלו ונשאר חסר שחייב לאחרים ואין לו לפרוע אך חסרונו לא נגלה עדיין לשום אדם וגם חובות שחייב לאחרים לא הגיע זמן הפרעון שלהם אבל הוא היה בעל בטחון ולכך היה הולך בשמחת הלב ולא היה דואג ומצטער כלל ועל כן דלותו ומחסורו לא היה ניכר ממראה פניו ומהנהגת מהלכיו ומשיחתו כלל ועיקר ואשתו היתה יודעת בכל זה והיתה אומרת לו על מה אתת הולך ואוכל ושותה בשמחה ובטוב לב והנה קרוב שיגיע זמן פרעון החובות ויתבעו אותך הבע"ח ואין לך לשלם וישמוך בבית האסורים והוא משיב לה אין מעצור לה להושיע ותשועת ה' כהרף עין לכן אין אני דואג כלל והנה בתוך זמן זה נזדמן ערב שבת אחד שלא היה לו פ"ק לקנות צרכי שבת כלל וגם לא היה לו לתת לחנווני מה שלוקחים בביתו ממנו בכל ששת ימי השבוע שהיה מנהגו לשלם לו בכל ע"ש והמתין עד שעת מנחה ולא בא לידו פ"ק משום מקום אך הוא היה לו שכן ג"כ סוחר ועשיר גדול ויאמר בלבו הקב"ה אמר לוו עלי ואני פורע אלך לי עתה אצל השכן שלי ואלוה ממנו חמשים דינר ואבטיחו שאפרעם לו ביום ראשון בבוקר דודאי הקב"ה ימציאם לי ואפרע לו והלך אצל השכן שלו אחר מנחה והוא עודנו בחנות ויאמר לו הנה אני דחוק הרבה והיום ע"ש ועד עתה לא קניתי צרכי שבת וגם אין לי לפרוע לחנוני בעבור השבוע כנהוג לכן תלוה לי חמשים דינר ואני אשלם לך ביום ראשון בבוקר והשכן העשיר השיב לי שאין תחת ידי עתה מעות אפילו דינר אחד ויצא מאתו בפחי נפש והנה השכן העשיר בא לביתו ויאמר לאשתו ראי איך זה האיש השכן שלנו הוא רמאי גדול שבא אצלי עתה לעת ערב ללות ממני מעות בשביל צרכי שבת והוא הולך שמח וטוב לב ואם הפסיד וירד מנכסיו עד שאין לו צרכי שבת איך הולך שמח וטוב לב אלא ודאי הוא רמאי שרוצה לפטור עצמו מפרעון המס של הקהל ומן קצבת העריכה לעניי העיר לכך בא אצלי לומר שהוא דחוק כ"כ מפני שאני אחד מן הנבחרים הפרנסים שבעיר כדי שאעיד עליו שהוא דחוק לפטרו מכאן ולהבא אמרה לו אשתו שמא האמת שהוא רחוק ואין לו ורק הוא בעל בטחון ולכך הולך שמח וטוב לך ואינו דואג כלום כי כן הוא מנהג בעלי בטחון שאין לוקחים דאגה בלבבם ואין צרים לצרת מחר ויאמר לה בעלה לא כן אלא בודאי הוא רמאי ויש לו שאם באמת אין בכיסו כלום אפילו לצרכי שבת למה המתין היום עד עת מנחה והיה לו לבא אצלי בבוקר ועוד הוכחה אחרת שהוא רמאי שהרי הבטיח לי שישלם לי ביום ראשון בבוקר ואם באמת אין לו היום מאין ישלם לי ביום ראשון בבוקר וכי עושה סחורה בשבת כדי שירויח אלא ודאי רמאי הוא ויש לו ומראה עצמו לפני דחוק כדי להבריח עצמו מן העריכה ומתשלום המס שקוצבין עליו הקהל ועוד יש הוכחה שלישית לדברי הנה אני שואל אותך תאמרי לי מה בדעתיך שאמרתי לו על בקשתו ותאמר לו ודאי אמרת לו שאין בידך מעות ויאמר לה כן הוא כך אמרתי לו אבל מהיכן ידעת שכך אמרתי לו והלא את יודעת שיש לי מעות הרבה בחנות ותאמר כך מנהג העולם על הרוב מי שיש לו יאמר שאין לו כדי שלא ילוו ממנו ויאמר לה א"כ זו הוכחה שלישית שדברי צדקו שזה יש לו ואומר שאין לו כדי להבריח עצמו מן המס וכיוצא:

והנה אח"ז עברו ימים ואותו הסוחר שירד מנכסיו בא לו הצלחה פתאומית והעשיר עושר גדול ואותו השכן שלא רצה להלוות לזה ירד מנכסיו מחמת הפסדות רבות שקרה לו ב"מ וקודם שנודע שברונו לעולם נזדמן ג"כ ערב שבת אחד שלא היה בידו פ"ק לקנות צרכי שבת וגם אין לו לפרוע לחנוני הוצאות השבוע כנהוג ועד עת מנחה היה מקוה שיבא לו מאיזה מקום מעות ולא בא לו ויועץ בלבו ויאמר טוב שכן קרוב מאח רחוק אלך לי אצל השכן שלי העשיר ואלוה ממנו חמשים דינרים וילך אצלו לחנות וימצא שכבר סגר החנות והוא הולך ברחובות העיר ובנו הולך עמו לבא לבית בשביל שבת ויגש אליו ויאמר הנני היום דחוק הרבה ועד עתה לא קניתי צרכי שבת וגם לא פרעתי לחנוני הוצאת השבוע על כן אבקש ממך שתלוני חמשים דינרים וביום ראשון בבוקר אשלם לך ויאמר טוב כן אעשה וחזר העשיר לחנותו ופתח החנות ויתן לו חמשים דנרים וחזר לביתו ובנו הולך עמו ובחזרתם אמר הבן לאביו מדוע חרדת לדברי השכן הזה כי אני אומר בודאי הוא רמאי ואינו דחוק יען שאם הוא דחוק למה לא בא ללות מן הבוקר ועוד אמר לך שיפרע ביום ראשון בבוקר וכי יעשה סחורה בשבת וימכור כדי שיפרע לך בבוקר ביום ראשון אין זה אלא רמאות לאכל החמשים דנרים ולא יפרע כלום ויאמר לו אביו בני כמעשה של זה השכן גם אני קרני קודם זמן זה שהייתי דחוק הרבה ובאתי אצל זה עצמו ללות ממנו חמשים דנרים בערב שבת אחר מנחה וג"כ הבטחתיו שאפרע לו ביום ראשון בבוקר וקשיות אלו שאתה מקשה ומוכיח שזה יש לו ומבקש ברמאות ישנם גם במעשה שלי ובאמת אני יודיע בעצמי שלא הייתי רמאי כי דחוק הייתי ולא היה לי כלום על כן גם על זה אין אני חושד שהוא רמאי אלא אומר שקרה לו דוחק כאשר קרה לי ועשה כמו שעשיתי ובקש כמו שבקשתי ע"כ:

על כן אמרו חכמי המוסר אם יראה האדם עצמו שהוא עשיר ויש לו מזל ההצלחה ועכ"ז יזדמן לו שעה דחוקה שיהיה דחוק למעות שיש עליו פרעון חוב וממונו אינו תחת ידו כדי לפרוע ומבקש ליקח בריבית חמשה למאה בחודש ואינו מוצא ומבקש לעשות כמה המצאות בדרך מקח וממכר והלואה כדי למצוא בידו מעות לפרוע ואינו מוצא עד אחר אלף מרורות שנתמרמר המציא לו מעות ופרע ועל זה יש להתפלאת מאחר שזה עודנו עומד במזל ההצלחה למה קרה לו צער ודוחק זה שאפילו עני שבעניים לא עבר עליו צער ודוחק כזה אך הענין הוא כי מן השמים הזמינו לפניו דוחק וצער זה כדי שאם יבא אדם אחר שהוא אמיד ונדחק לפי שעה ויאמר לו הלוני אלף דינרים לא יתרשל מלהלות לו כי יאמר אין זה דחוק הרבה ואם אני לא אלוה לו ימצא לו בקשתו בנקל מנכסיו או באופן אחר של מו"מ לכך הטעימו הקב"ה טעם צער ודוחק רב כזה אע"פ שהוא בעל ממון כדי שיאמר אולי גם זה קרה לו כאשר קרני ועי"כ ימהר לעשות עמו ג"ח וילוה לו כאשר בקש ממנו כי כבר ראה נסיון זה בעצמו:

ואמרתי בס"ד במקהלות משל על זה למלך שהיה לו בן יחיד אשר הוא יורש העצר שלו ויביא חכם אחד בקי בכל חכמות וימסר בנו בידו ללמדו כל חכמה ובפרט מה שנוגיע בתכסיסי המלוכה והחכם לימד את הבן כראוי ויביאהו אצל אביו ויאמר כבר למד כראוי תעשה לו כור המבחן ויבחנהו המלך וימצאהו שלם בכל וישמח שמחה גדולה ויצו לתת לאותו חכם מן האוצר שלו מאה אלף זהובים וגם נתן לו אות הכבוד והשררה ויען החכם ויאמר למלך עוד נשאר דבר אחד שצריך אני ללמדו ודי לזה זמן שעה אחת על כן תשלח אותו לביתי ואלמדהו ויאמר טוב הדבר וישלח את בנו לבית החכם והנה החכם סגר הדלת ויתפוס את בן המלך ויתן בסד רגליו ויכהו חמשים מקלות על רגליו עד כי התחיל הדם להיות שותת כזרם מים והבן צועק ואין מושיע לו אח"כ הניח אותו תוך עגלה אחת וישלחהו אצל אביו וירא המלך את בנו צועק וגונח והדם שותת מרגליו ויאמר מה לך ויספר לאביו והמלך נתמלא חימה וגזר לתלות את החכם על העץ אך צוה שיביאוהו אצלו קודם הצליבה לשאל אותו על מעשה הרע שעשה ויביאוהו לפני המלך ויאמר כבר גזרתי לצלוב אותך ואם יש קשה מצליבה הייתי עושה לך ורק הגד לי מה השטות הזאת שעלתה בדעתך להרע לבני רעה כזאת ואבדת בידים שכר העצום והכבוד שהיית לוקח ויאמר החכם אני נאמן במלאכתי ולא אעשה רמיה לכך השלמתי מלאכתי היום בדבר הזה שעשיתי מתחלה אשאלך אם אתה רוצה לעשות בנך סוחר או מלך הלא בודאי שרצונך לעשותו מלך במקומך ולכך מסרתו לו העיקר הוא ללמדו תכסיסי מלכות וכן עשיתי ולמדתיו ובדקת אותו ומצאתו שלם ורק הוא עדיין חסר דבר אחד שהוא עיקר וערך גדול בתכסיס המלוכה יען מלך במשפט יעמיד ארץ וכל אדם שעושה דבר חוץ לשורה יביאו משפטו לפניו אך העונש צריך להיות כפי מדרגת החטא ויזדמן שיבא לפניו דין אדם אחד שגנב מאה דינרים והוא יחרוץ עליו משפט להכותו אלף מקלות והוא מחמת שבימיו אפילו פרעוש לא עקצו מחמת השמירה שעושים לו אינו יודיע כמה הוא שיעור צער המקלות ובאמת אם יכוהו שלש מאות ימות ואם חמש מאות יהיה גופו חתיכות חתיכות אך כיון שגזר אלף מקלות דבר המלך אין להשיב ויכוהו וזה ימות מיתה משונה על גניבת מאה דינר כמה עול עשה זה במשפט לכך הכיתיו מקלות שיעור שיוכל לסבול כדי שיוכל לשער צער המקלות עד כמה מגיע בעשרה ועד כמה מגיע החמשים ועוד ועוד ואז ידע לגזור בעונש הראוי לפי העון וישמח המלך על דבריו ויוסיף לו מתנה יותר על מתנתו וכן הענין העשירים מימיהם לא ראו רעבון ולכן אם יבא עני רעב הוא וב"ב בתכלית הרעבון ויצעק ללחם לא ידעו כמה מגיע צער הרעבון כדי שיחוסו עליו לתת לו מיד להשביע רעבונו ורעבון ב"ב ואפשר שלא יתנו לו כלל לכך צוה השי"ת לעשירים ולעניים שיצומו יום אחד בשנה לילה ויום בעשרה לחודש תשרי כדי שהעשיר כשיצא ערבית מבית הכנסת רעב וצמא וחלוש בכל אבריו ידע לשער צער הרעבון עד כמה מגיע לכך לא יתמהמה מלתת לעני הרעב וצועק ללחם וכן הענין בדוחק מו"מ שיזדמן לעשיר אע"פ שהוא עודנו בתוקף מזל ההצלחה עכ"ז יזמין לו הקב"ה דוחק זה כדי שידע ויטריח בדעתו צער הדוחק עד כמה מגיע ויתאזר לעשות ג"ח להלוות לחבירו בשעת דוחקו וכאשר אמרנו לעיל:

ובזה יובן בס"ד הפסוק וכי ימוך אחיך ומטה ידו באופן שזה הדוחק אשר הגיע לאחיך הוא היה עמך מקדמת דנא כענין המעשה שכתבנו לעיל שזה הדוחק של שכן השני כבר היה אצל שכן הראשון וכל אותם הוכחות שיש להוכיח בהם מן הסברה לומר שהוא רמאי היו ראויים להאמר גם על מקרה שקרה לך ואתה יודיע בעצמך שבאמת היית דחוק ולא רמאי לכן גם על אחיך זה אשר מטה ידו ומבקש ממך הלואה לא תבא לטעון עליו טענות אלו להכריח שהוא רמאי ותחדל מלהחזיק בידו אלא תכף ומיד והחזקת בו כי אלו טענות היצה"ר כאשר טען אותו הבן לאביו והשיב לו שכבר דבר זה קרה לי ואיך אחשוד את זה בכך ודע לך אם אתה החזקת בו אתה מטיב לעצמך יותר מטובה המגעת לזה יען כי אתה קודם שעשית צדקה וחסד בממונך נחשב היית כמו גר בממון שלך אך עתה אחר שעשית צדקה וחסד אתה נחשב תושב בממון שלך וכמ"ש מונבז המלך אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי נמצא קודם צדקה האדם גר וע"י הצדקה נעשה תושב דאז הממון הוא שלו וז"ש גר ותושב מה שהייתי בסוג גר נעשיתי עתה בסוג תושב ונמצא זה אחיך המך הוא חי עמך כי שניכם חיים ונהנים בממון זה שאתה נותן לו:

או יובן בס"ד אומרו וחי עמך ר"ל תתן לו חיותו מן ממון המובחר שהוא עמך כמ"ש הרב אה"י ע"פ כבד את ה' מהוניך ומראשית כל תבואתיך דהיינו מן המובחר המונח בכיס שהוא בעבור צרכי פרנסתו של אדם דלכן גינה את עע"ז באומרו הזלים זהב מכיס מרוב אהבתם בה כי הקמצן אם יתן צדקה לא יתן מן המזומן בידו אלא אם יש לו מעות רעים יתן דהיינו אם יש לו חוב מת אצל אחרים שאינו יכול לגבותו מהם יאמר לעני או לגבאי שיקחוהו ולז"א וחי עמך מן ממון המוכן לך:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד וחי עמך ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל בפסוק והיה מעשה הצדקה שלום שע"י הצדקה יתייחדו ד' אותיות שם הוי"ה כיצד הפרוטה כנגד יו"ד וזרוע העשיר וחמש אצבעותיו כנגד ה"א ראשנה ואות וא"ו ואצבעות העני המקבלים הצדקה כנגד אות ה"א אחרונה וכל זה אם תהיה ההתחלה והתעוררות מן העשיר שפושט ידו ליתן ליד העני קודם שיפשוט העני ידו לקבל אך אם תהיה ההתחלה מן העני שפשט ידו אז יהיה סדר על סדר והי"ה כי זריע העני וחמש אצבעותיו כנגד ו"ה ופרוטה וחמש אצבעות העשיר כנגד י"ה ע"ש נמצא ההפרש בין זה לזה שאם יפשוט העני ידו תחלה והיה אות הוא"ו אצל העני ויחסר מן העשיר משא"כ אם יתחיל העשיר יהיה אות וא"ו דשם הוי"ה אצלו וז"ש וחי עמך ר"ל טוב שאתה תתעורר תחלה קודם שיפשוט אחיך המך את ידו לך שאז וחי ר"ל וא"ו של חי הוא השם ב"ה שהוא חי וקיים יהיה עמך: