בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות
נ"ל בס"ד דארז"ל האבות ודוד הע"ה הם ארבעה רגלי כסא המרכבה וזכותם חופף על ישראל בארבעה רגלים כנודע והנה סוף שמות אברהם יצחק ישראל דוד הוא מקל"ד שהוא מספר שם קדוש המסוגל להצלחה שהוא כסה בפ"ז והוא אותיות כס"ף זה"ב ובו יצאו ממצרים כמ"ש רבינו מהרש"מ ז"ל בפסוק ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל וכתבתי בס"ד במ"א בשם המקובלים ז"ל ששם זה מסוגל להצלחה ובזה מובן רמז הכתוב ותעדי זה"ב וכס"ף וכו' ותצלחי למלוכה וכתבתי דלכן האבות נתברכו באותיות כל כמ"ש בכל מכל כל כי אותיות כל במילואם כ"ף למ"ד עולה קע"ד כמנין שם ההצלחה הנז' שעולה קע"ד ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב והכשבים הפריד יעקב ויתן פני הצאן אל עקד וכל חום בצאן לבן פירוש נתן הצאן שלו אל עק"ד הוא שם ההצלחה הנז' אך כל חום רמז לגבורה ודין המשיכם בצאן לבן ולפ"ז נמצא שם הקדוש הנז' המסוגל להצלחה רמוז בסוף שמות ארבע רגלי כסא המרכבה שהם אברהם יצחק ישראל דוד שבזכותם ומשך שפע משם הנז' אל כל שבטי ישראל שהם ארבעה רגלים והנה קודם אותיות מנור"ה יש אותיות למק"ד שהם אותיות מקל"ד הנז' בשם שמות האבות ודוד שבהם רמוז השם הנז' וידוע שנשמות ישראל נמשכו ונולדו מן ז' ספירות הבטן שהם חג"ת נהי"מ הנקראים שבעה נרות וז"ש בהעלותך את הנרות רמז לנשמות ישראל כי הנשמה מכונית בשם נר והספירה ג"כ נקראת נר אל מול פני המנרה פני ר"ל קודם רמז לשם ההצלחה הנז' הרמוז קודם אותיות מנרה יאירו שבעת הנרות הם נשמות ישראל הבאים משבעה ספירות הבנין:
ועוד נ"ל בס"ד דידוע הטבת הנרות בכל יום אינו עושה הכל בבת אחת אלא מטיב חמש נרות בלבד ועוסק בעבודה אחרת ואח"ז מטיב השתים וכנז' בברייתא דאביי הוה מסדר סדר המערכה וז"ש בהעלותך את הנרות ב' ה' עלותך את הנרות וטעם שני חלוקות אלו כנגד תורה שבכתב שהיא חמשה ספרים ויש בה עוד חלוקה של שתים כי בנסע הארון הוא ספר בפ"ע ולז"א אל מול פני המנורה היא התורה שמכונית בשם מנורה יאירו שבעת הנרות שבהיכל או טעם לשתי חלוקות אלו ה' וב' כי ה"ה חסדים הם חמשה בסוד התפשטות שהם חג"ת ונ"ה וב' הם בסוד כללית:
ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה כאשר צוה ה' את משה
נ"ל בס"ד הכונה אע"ג דצווי היה לאהרן בעת צווי המשכן שהוא כמה חודשים קודם שהדליק אהרן כי התחיל להדליק בר"ח ניסן וכבר המשכן נגמר בכ"ה בכסליו עכ"ז כיון שהיה אהרן הע"ה משתוקק מעת הצווי אמתי תגיע מצוה זו לידי ואקיימנה נחשב לו שעשה המצוה הזאת מעת אשר צוה ה' את משה:
וזה מעשה המנורה
נ"ל בס"ד המנורה רומזת לתורה ולא סגי תלמוד בלבד אלא צריך לקיימה במעשה אבל חלק המעשה אינו טוב שיהיה בסוג נדר שאומר הרי עלי אלא בסוג נדבה שאומר הרי זה ולז"א וזה מעשה המנורה זה דייקא גם צריכה להיות מעשיה ולמודה מקשה זהב בהשוואה סוף לימוד בהתחלת לימוד שלא יקוץ מחמת טורח גם עוד תהיה שלימה בלב הנרמז בסוף התורה בלמ"ד דישראל ובראש התורה בבי"ת דבראשית וזהו ירכה ופרחה ירכה זה למ"ד פרחה זה בי"ת כי הפרח הוא נראה בראשנה דכל מקשה היא בהשוואה אחת וע"כ נחשב כאלו קיים התורה כמאמרה וז"ש כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה זאת חוקת התורה:
עשה לך שתי חצוצרות כסף
נ"ל בס"ד רמז לתורה שבכתב ותורה שבע"פ שעסקם בקול יהיו כסף לשון תאוה מקשה תעשה אותם שלא יהיה סתירה מזה לזה ולכן תורה שבכתב שבעה ספרים ושבע"פ ששה סדרים כמנין אחד והיו לך למקרא העדה לשון עדי רמז לבירור נ"ק ולמסע את המחנות קבוץ גליות מחנות ישראל ותקעו ישראל בהם שיתמידו בלימודם בשתי תורות בקבע ונועדו אליך כל העדה אל פתח אהל מועד שלעתיד יבואו כל ישראל ללמוד תורה מפי מרע"ה ואליהו זכור לטוב יהיה מתורגמן כמ"ש רז"ל או יובן בס"ד ותקעו בהן כי הן כינוי למיתה ועניות ואם תניח בהן אות וא"ו יהיה הון וזה הצירוף של הון יהיה ע"י התורה שמכונית בשם דעת וז"ש ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ולז"א ותקעו בהן קרי בה ותקע וא"ו בה"ן שיהיה הון ע"י התורה שהיא דעת ונועדו אליך כל העדה שבכל דור תאיר נשמת מרע"ה בישראל ונועדו לשון עדי וקישוט או ר"ל יקחו עדיים ממך בכל שבת כנודע בכונת ישמח משה במתנת חלקו שיחזיר להם עדיים שפרקו בחורב וה"ס נשמה יתירה וזהו אל פתח אהל מועד בערב שבת בין השמשות בקבלת שבת ואם באחת היא התורה שמכונית בשם אחת כמ"ש רז"ל יתקעו שיהיו אדוקים ותקועים בלימודה אז ונועדו אליך הנשיאים הם משיח בן דוד ומשיח בן יוסף שהם ראשי אלפי ישראל:
וכי תבואו מלחמה בארצכם
י"ל הול"ל וכי תבא ולא תבואו דקאי עליהם ועוד הול"ל וכי תעשו מלחמה או כי תהיה מלחמה ועוד הול"ל וכי תבואו למלחמה כי המלחמה היא פעולה ונ"ל בס"ד דמצינו שבירך יצחק אע"ה את עשו ועל חרבך תחיה ומצינו שאמר הקול קול יעקב והידים ידי עשו וקבלו רז"ל שאמר הכי כשהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו וקשא והלא ברכת עשו בחרב ולמה נקיט ידים הול"ל חרב ופרשתי בס"ד טעם נכון דחרב לבדו בלא יד לא יעשה החרב פעולה שלו וכמ"ש רז"ל במדרש משל אחד על זה והובא המשל שלהם בספר אחד בלשון מליצה והוא עגלה אחת מלאה קרדומות לטושות יצאה ועברה מבית החרש דרך היער וכל זקני עצי היער עמדו מרעידים ויאמר איש אל אחיו בא הקץ בא הקץ עלינו כי מי יתייצב עם חרשי משחית אלה אם יקומו להכרית שם ושארית ואך אלה אחת זקנה לא אבדה נצחה ותאמר אל זקני היער אל תערוצו כי כל הימים אשר לא יבגד בנו אחד מאחינו לתת בית יד לקרדומות האלה יפלא מאת הברזל עשות לנו דבר ע"כ וכן הנמשל עשו ברכתו ושליטתו בחרב דוקא אך לחרב צריך בית יד לתפוס בו החרב וגם צריך שיהיה לגוף האדם ג"כ יד שיתפוס בה הרי צריך לפעולת החרב שתי ידים שהוא יד לאדם ויד לחרב וברכת עשו נתפרש בה החרב דוקא והיא חסרה ידים והיינו דתלה תשלומין שלה שהוא הידים של גוף האדם וגוף החרב בקולו של יעקב ולז"א כשהקול קול יעקב שתי קולות בתורה שבכתב ותורה שבע"פ אז אין הידים ידי עשו שיהיה חסר שתי ידים אחת של גוף ההורג וא' של גוף החרב וכיון דחסרו שתי ידים תתבטל פעולת החרב ולז"א בתפלת מוסף מפני היד שנשתלחה במקדשך כי היד נעשית מכח עונות ישראל שביטלו מעסק התורה ובזה נתנו לאויב יד בגופו ויד בחרבו ונמצא החרבן יתייחס ליד ולא לחרב ואם יעסקו בתורה לא יהיה ידים לאויב ובמה יעשה המלחמה והוא הדבר אשר דברה האלה הזקנה לעצי היער כל הימים אשר לא יבגד בנו אחד מאחינו לתת בית יד לקרדומות אלו יפלא מאת הברזל עשות לנו דבר ונמצא אם יבא האויב להלחם בישראל בחרב שבידו נחשב כאלו ישראל עצמם הביאו את המלחה של האויב בארצם שהם נתנו ידים לגופו ולחרבו להלחם בם ולז"א וכי תבואו מלחמה בארצכם אתם המביאים את המלחמה ולז"א וקוי ה' יחליפו כח ב"פ יד עולה כח יעבירו ב' יד מגוף האויב ומגוף החרב:
אמנם דקדק הכתוב לומר תבואו מלחמה ולא אמר למלחמה ללמדנו בזה עוד ענין אחד והוא כי הסיבה דהעלה עליהם הכתוב כאלו הם הביאו המלחמה מחמת ביטול תורה שנתנו בזה יד לאויב הנה באמת א"א שיהיה ביטול תורה אצל ישראל לגמרי בשום זמן כי ברית כרותה היא זו אשר לא תשכח מפי זרעו וכנז' בדברי רז"ל בגמרא ורק הענין הוא שבזמן שישראל עושין רש"מ יהיה לימודם בתורה בקבע וגם בשובע וכשאין עושין רש"מ יהיה לימודם בתורה מעט מן המעט והנה אמרתי בס"ד לכך התורה נקראת לחם דכתיב לכו לחמו בלחמי להורות שצריך לעסוק בה בקבע כמו אכילת הלחם שהיא בקבע אצל האדם ואין סעודה בלא לחם וגם לעסוק בה הרבה לשובע כמו הלחם שהאדם אוכלו לשבוע כמ"ש ואכלתם לחמכם לשובע אמנם יש דבר אחד בעולם שהוא הפך הלחם והוא המלח דלחם בהפוך אתוון מלח וזה המלח אין אדם אוכלו לשובע אלא בתערובת וגם רק מעט מן המעט שאם ירבה קצת באיזה מאכל קץ משא"כ הלחם אוכלו בלא תערובת במאכל אחר וגם אוכל הרבה לשבעו ואינו קץ באכילתו וככה הוא הנהגת ישראל בעסק התורה כשעושין רש"מ מתנהגים בה כמשפט הלחם וכשאין עושין רש"מ אין בטלין ממנה לגמרי אלא מתנהגים בה כמשפט המלח שנאכל ע"י תערובת וגם שהוא דבר מועט ומאחר שנוהגים בה כמשפט המלח על כן סיבבו ביאת המלחמה בארצם והיינו שנרמז מנהגם בתורה באותיות מלחמה שהוא מלח מה ר"ל היתה התורה אצלם דוגמת מלח שהוא דבר מועט ומה ר"ל מעט כמו ונחנו מה ולא היתה אצלם דוגמת לחם רב ולזה אמר וכי תבואו מלחמה בארצכם ולא אמר למלחמה והיינו ר"ל וכי תבואו לפני ה' מלח מה ולא לחם רב לכך תבואו מלחמה בארצכם ואמר והריעותם בחצוצרות רמז שיקראו בפרשת תוכחה שהם צ"ח קלנות ותועיל הקריאה לשברון הלב ואז יעשו תשובה בשברון לב ונזכרים לטובה ולז"א בחצוצרות צ"ח צרו"ת שהם צ"ח קללות של תוכחה ובזה נזכרתם לטובה לפני ה' אלהיכם מחמת שברון הלב ובזה נושעתם מאויבכם:
נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם לכה אתנו וכו'
נ"ל בס"ד כיון דנתן הקב"ה לישראל את הארץ בסוג מתנה כל הנותן בעין יפה הוא נותן לכן מלבד חשיבות הארץ שהיא זבת חלב ודבש נתן להם בתים מלאים כל טוב וז"ש נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם בתורת מתנה וכיון דכל הנותן בעין יפה הוא נותן לכך ודאי נמצא שם טוב רב ועצום מלבד טוב גופה של ארץ ואם תאמר הליכתי עמכם בושה לי כי אני גר ואין לי חלק בארץ ואיך אכנס עם החולקים לז"א לכה אתנו אנחנו שבט לוי שגם לנו אין נחלה בארץ ועל כן אין לך בושה כי כמונו כמוך וא"ת אתם שבט לוי אע"פ שאין לכם חלק ונחלה יש לכם ערי מגרש שנאמר צו את בני ישראל ונתנו ללוים מנחלת אחוזתם ערים לשבת ומגרש לערים סביבותיהם תתנו ללויים הרי עכ"פ יש לכם אחוזת קרקע ואני גר אין לי אחוזת קרקע לז"א והטבנו לך שניתן לך אחוזת קרקע וכמ"ש רז"ל שנתנו לו ע"פ הדיבור דושנה של יריחו וא"ת עכ"ז בושה הוא לי שאני נוטל מאתכם בתורת צדקה ומאן דאכיל דלאו דיליה בהיל לאסתכולי באפיה לז"א כי ה' דבר טוב על ישראל שיש להם עין טובה ומי שיש לו עין טובה אדרבה הוא מחזיק טובה למקבל המתנה אשר רצה לקבל המתנה ממנו וא"כ חושבים כאלו אתה עשית עמהם טובה במתנה שנותנים לך או יובן בס"ד לך אתנו והטבנו לך טוב מחודש שאינו שייך והוא כי ה' דבר טוב על ישראל על דייקא רמז לאור מקיף שהוא אור שעליהם וזה או"מ אינו שייך אלא בישראל דוקא ולז"א ויהי נועם ה' אלהינו עלינו דייקא בסוד או"מ ובזה מעשה ידינו כוננהו ובזה יובן הכן בחוץ מלאכתך זה או"מ שהוא מבחוץ ועתדה בשדה לך בשדה חקל תפוחין קדישין שהיא סוד השער כמ"ש אדני שפתי תפתח:
או יובן בס"ד לכה אתנו והטבנו לך דידוע כל נ"ו הוא גבורה כי פ"ר דינים דמנצפ"ך מתחלקים לחמשה גבורות וכל חלק עולה נ"ו וז"ש לכה אתנו לך ה"א את נ"ו שיהיה צירוף הו"ן ובזה והטבנו לך כלומר והטב נ"ו שה"ס גבורה לך כי ה' דבר טוב שה"ס החסד על ישראל:
ויאמר אל נא תעזוב אותנו כי על כן ידעת חנותינו במדבר וכו'
הדקדוקים רבים ואין צורך לפרטם ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש במדרש רבה פרשת נשא הקב"ה אוהב את הגרים משל למה"ד למלך שהיה לו צאן והיתה יוצאת בשדה ונכנסת בערב כן בכל יום פעם אחת נכנס צבי אחד עם הצאן הלך לו אצל העזים היה רועה עמהם אמרו למלך הצבי הזה נלוה עם הצאן והוא רועה עמהם כל יום ויום יוצא עמהם ונכנס עמהם היה המלך אוהבו הרבה אמרו לו אדונינו המלך כמה תיישים יש לך ואין אתה מזרזינו ועל הצבי הזה בכל יום ויום אתה מציוינו א"ל המלך הצאן רוצה ולא רוצה כך הוא דרכו לרעות כל היום ולערב יבא וישן בתוך הדיר אבל הצביים במדבר הם ישנים אין דרכם ליכנס לישיבת בני אדם לא נחזיק טובה לזה הצבי שהניח כל המדבר הרחב הגדול במקום כל החיות ובא ועמד בחצר כך אין אנחנו צריכין להחזיק טובה לגר שהניח משפחתו ובית אביו והניח אומתו וכל אוה"ע ובא לו אצלינו לכן הרבה עליו שמירה שהזהיר את ישראל שישמרום שלא יזיקו להם וכן הוא אומר ואהבתם את הגר וגר לא תונה ע"כ ע"ש:
נמצא יש יתרון לגר צדק על ישראל בזה דהישראלי הולך בדרך הטובה שהלכו אבותיו ונתגדל בה מתחלת ביאתו לעולם שזה הוא מנהגו של עולם מעשה אבות יעשו בנים ואין זה חידוש כ"כ אך הגר שהיה הולך בתחלה בדרך הרעה שהלכו אבותיו ובה נתגדל והתנהג והנה היום עזב לימודו ומנהגו והלך בדרך הטובה של ישראל הנה זה הוא חידוש גדול והוא שבח ופאר גדול אליו שנלחם עם יצרו לשנות טבעו ומנהגו שנתגדל בו ובזה הטעם פרשו המפרשים ז"ל מאמר הש"ס גבי ר"א שהתפלל ולא נענה והתפלל רבי עקיבה ונענה דיצאה בת קול ואמרה זה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו פירוש דר"א היה בן גדולים צדיקי ישראל לכן צדקות שלו אינה נחשבת שינוי הטבע והמדה משא"כ רבי עקיבה שהיה בן גרים דאבותיו היו גויים נמצא צדקות שלו היא שינוי הטבע והמדה ולכן יגדל שבחו יותר ועל כן נענה:
והנה בזה פרשתי בס"ד מאמר הש"ס ביומא דף מ"א באותו כה"ג שאמר לשמעיה ואבטליון ייתון בני עממין לשלם והדבר יפלא איך עבר כה"ג על לאו מפורש בתורה דכתיב וגר לא תונה שעשה להם אונאת דברים לקרותם בני עממין ונ"ל דהוא כונתו לשבח לומר שהם בני עממין ועכ"ז הנה הם גדולי ישראל שאין כמותם בדור ההוא והוא ע"ד שבח בת קול ששבחה את רבי עקיבה כמ"ש זה מעביר על מדותיו ומצא מקום לשבח זה באותה העת שעשו ענוה גדולה אעפ"כ שכל ישראל הלכו אחריהם ונהגו בהם כבוד גדול לא נתגאו עליו אלא באו לאפטורי מינה כדרך הקטן שלוקח רשות מן הגדול ממנו וזה הפך מנהג אבותם כי הם היו מבני בניו של סנחריב שנתגאה גאוה גדולה ואמר מי בכל הארצות האל וכו' כמ"ש רז"ל ועכ"ז הם הקפידו עליו מפני כי לעיני בני אדם נראה שהוא מבזה אותם בדברים אלו דלאו כ"ע גמירי למידק דיוקים אלו ופשט דברים נראה אונאת דברים הוא זה ואמרתי משל על זה לשני בני אדם שאחד מהם הלך בספינה פשוטה מעיר בצרה לעיר בגדאד בארבעה ימים והיה משתבח לפני חבירו בזירוז דרכו א"ל חבירו מה תתפאר בכך הלא אנכי הלכתי בדרך זה בשלשה ימים א"ל שוטה אתה הלכת מן עיר בגדאד לבצרה שהספינה הולכת על פני המים מאיליה ואין צריך לה לא משוט ולא מלח כי המים הם רודפים והולכים מבגדאד לבצרה והם מריצים אותה אבל אני הלכתי בהפך מעיר בצרה לעיר בגדאד שצריך אני לדחות את המים הרודפים כנגדינו במשוט ובכמה הכנות בכוחי וגבורתי וחכמתי וכן הנמשל דהגר צריך שילך נגדיי למים הזדונים הבאים כנגדו מכח מנהג אבותיו שנתגדל בו וצריך לו כח גדול לדחותם מעליו אך איש ישראל שהוא זרע קודש שנתגדל בקדושה ובטהרה הנה דרך הישרה הוא נח לפניו מצד מנהג אבותיו שנתגדל בו:
ובזה יובנו בס"ד מקראי קודש אלו דאחר שאמר מרע"ה ליתרו לכה אתנו השיב לו אל ארצי ואל מולדתי אלך ואינו מואס ח"ו בארץ ישראל ובחבורו עם ישראל אלא אמר מן מהלכי עמכם אינו יוצא ממני תועלת להמון ישראל דמה נחשב אני נגדך ונגד גדולי ישראל הראשים והשופטים ומה ילמדון ממני המון ישראל אבל אם אלך לארצי במקום שאין אנשים גדולים יהיה תועלת ממני לאחרים שאלמדם דרך הטובה ואנהיגם בדרך ישרה וכמ"ש במקום שאין אנשים השתדל להיות איש והשיב מרע"ה אל נא תעזוב אותנו דכוננו צריכים לך שיש תועלת גדולה מן מהלך שלך עמנו יען כי על כן ידעת חנותינו במדבר השמם הזה שהוא ארץ ציה ושממה לא עבר בו איש וגם לא מקום זרע וגפן ותאנה ורמון ולא מקום מים ועכ"ז עזבת ארמנותיך ומושב עירך החשוב ובאת להתגורר עמנו במדבר השמם הזה כדי לקנות יהדות וללמוד תורת אלהים ודרך ישרה הא ודאי כולנו כאחד מגדול ועד קטון ניקח ונלמוד מוסר גדול ממך לעצמינו וכמו המשל הנז' שאמר המלך על הצבי זה עזב מקום מושבו הטוב לו ובא להתגורר אתנו לכך יקר וחביב הוא אצלינו וכן אתה ועל כן והיית לנו לעינים שנראה אותך כל שעה ונלמד תוכחת לעצמינו שלא נקיץ מן המדבר הזה ולא נתרשל מללמוד תורת אלהינו ודרך הישרה גם אמר והיית לנו לעינים ר"ל דוגמת העינים שהאדם רואה מן השחור ולא מן הלבן כן הדבר ממך שאתה עיקרך גוי שבאת מן השחור והחשך אומה נכריה נראה אור לעצמינו כי נקח קל וחומר זה בן גוים שהיה כומר לע"ז כך נעשה כ"ש אנחנו ישראל זרע קודש שבאנו ממקום האור דצריכין אנחנו להתנהג בקדושה ולהדבק בה או יובן בס"ד והיית לנו לעינים דהנאת ראיית העינים מתפשטת יותר מהנאת שמע האזנים כי הראיה מגעת לאדם ממקום רחוק יותר מהרחק הגעת השמע וכן הנאת שמע האזנים מתפשטת יותר מהנאת ריח החוטם וכן הנאת הריח מתפשטת יותר מהנאת הטעם שבפה ולכן הצדיקים ות"ח נקראים בשם עינים כי הם ישיגו ראית האלהית ממקום רחוק יותר ובזה ירמז הכתוב מ"ש באברהם ע"ה וירא את המקום מרחוק וכן יתרו חכם לב היה והוא משיג מרחוק כמו השגת הראיה שבעינים ולז"א והיית לנו לעינים ר"ל דוגמת העינים שצופין למרחק יותר:
והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה
תיבת אשר בקרבו נראה לשון יתיר ונ"ל בס"ד הצדיקים יצר אחד שולט בקרבם והוא יצה"ט ורשעים גמורים ג"כ יצר אחד והוא היצה"ר אך בינונים שולטים שני יצר בקרבם שהם יצה"ט והיצה"ר וקר גי' יצר והאספסוף היו בינונים אשר ב' ק"ר בו ר"ל שני ק"ר שהוא יצר יש בו או יובן בס"ד הכונה היה להם תאוה בגוף הקרב שלהם שהיו מתאוים שיגדל ויתרבה כפליים על שיעור שיש בו וכמו אותו מלך פרס שהיה מתפלל לע"ז שלו שיהיה גרונו ארוך כפליים על שיעור שלו כדי שתתעכב בו האכילה יותר ולא תרד תכף לחדרי בטנו שאז יתענג בהרגשת מתיקות וטעם המאכל בהיותה שוהה בגרונו כן הם התאוו על גוף הקרב שלהם תאוה שיגדל ויתרחב כפליים על שיעורו וגבולו והוא הדבר שדבר הכתוב בגנות הרשעים באומרו ובטן רשעים תחסר כי בעיניהם יחסר השיעור שלה בחשבם כי קטנה היא ולא תכיל מאכל הרבה כפי רוב תאותם:
או יובן בס"ד ע"פ מ"ש בזוה"ק ע"פ סוס ורכבו רמה בים כי נוקבא דקליפה נקראת סוס וידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים כי התאוה הרעה תמשך לאדם מן הנוקבה דקליפה והיא המפתה בפיה וכמ"ש שלמה הע"ה כי נפת תטופנה שפתי זרה וחלק משמן חכה לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדחנו וכל זה מדבר על אשת זנונים נוקבא דקליפה ולכן ארז"ל אין אדם מת וחצי תאותו בידו יען כי התאוה פרה ורבה להיותה באה מן הנוקבא דקליפה ודרכה של נוקבא להיות מתעברת ויולדת וחוזרת ומתעברת וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל ע"פ אל נא תהי מריבה ביני וביניך וכו' והנה יש אם למקרא וקרינן אספסוף באות וא"ו ונמצא יש בתוך אספסוף פ' סו"ס ר"ל פה של הסוס היא נוקבא דקליפה שנקראת סוס שבו תהיה הפו"ר של תאוה אצל האדם וז"ש ואספסוף במה שיש בקרבו שהוא פ' סוס בו התאוו תאוה ר"ל רבוי תאות כי הנקבה פרה ורבה:
זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם
י"ל הול"ל אשר אשר אכלנו לשון עבר ונ"ל בס"ד עשו עקיצה דקה בדברים אלו לומר אנחנו מוכרחים מעתה לשוב למצרים ולאכל שם את הדגה כי אין תקוה שימצא לנו בשר במדבר הזה אך בושו לומר בפירוש נשובה מצרימה כאשר דברי בשאר תלונות נתנה ראש ונשובה מצרימה על כן במקום שצריכין לומר אכלנו לשון עבר אמרו נאכל לשון עתיד כאלו ברור להם שישובו מצרים ויאכלו שם הדגה ועתה זוכרים מה שעתידין לאכול ועקצו בדברים אלו עקיצה שקורין בלשון ערבי דסיס"י יהודית כנגד כבודו של מרע"ה כאלו אומרים נתנה ראש וכו' וגם המרו כנגד כבודו יתברך להחליט שלא יוכל ח"ו לתת להם בשר במדבר הזה וכמ"ש אסף בתהלים שאמרו היוכל אל לערוך שלחן במדבר ולכך גם מרע"ה הבליע תוכחה להוכיחם על דברים אלו בנעימה באומרו כי בכיתם באזני ה' לאמר מי יאכלנו בשר כי טוב לנו בארץ מצרים פירוש טוב לנו שנרד עתה למצרים ונאכל בשר:
הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם
רבים תמהו לפי פשוטים של דברים נראה ח"ו שהוא מסתפק ביכולת השי"ת ונ"ל בס"ד דאין לו שום ספק ח"ו ביכולת השי"ת ורק דיבר דרך שאלה ששאל מאתו יתברך להודיעו איך רצונו לעשות להם אם יתן להם בשר בהמה ויגזור שיהיה מספיק להם או אם ירצה לתת להם בשר דגים כדי סיפוקם ורצה לדעת זאת מפני שהוא יתברך א"ל בשר בסתם והם רבים שיש להם דיעות מחולקים ואם יאמר להם שיתן להם בשר בסתם אז אם יתן להם בשר בהמה יאמרו אנחנו אווינו בשר דגים כי כבר אמרנו זכרנו את הדגה ואם יתן להם בשר דגים יאמרו אווינו בשר בהמה כי לכן אמרנו מי יאכלנו בשר וסתם בשר הוא דגים ולכן טוב שתגיד לי איך תתן כדי שאני אומר להם מתחלה בפירוש בשר בהמה ועוף או בשר דגים וז"ש שש מאות אנף רגלי העם וכו' ולפי רבויים ירבו חילוקי דיעות בהם דא"א שיהיו שוים כולם בדעת אחת אלא זה רוצה כך וזה רוצה להפך ואתה אמרת בשר אתן להם בשר סתם ולא הודעתני מה הוא אם בשר בהמה או בשר דגים על כן הגידה נא לי עתה איך רצונך לתת להם אם הצאן והבקר ישחט להם ומצא להם שתגזור שיספיק להם בשר צאן ובקר להשביעם בו אם או אם כל דגי הים יאסף להם ומצא להם כדי שאני אפרש להם הדבר קודם שיהיה והשיב לו השי"ת היד ה' תקצר עתה תראה היקרך דברי אם לא פירוש אתן להם דבר חשוב הרבה ממוצע בין עוף ובין דגים אשר כל נפש אדם תתאוה אליו ולא יאמרו בשר אחר עדיף לן מזה אלא כולם ירדפו אחריו לאכל ואמר יקרך לשון וקר שאתה תתייקר אצלם במתנה זו שהכל יאמרו עליה חן חן:
