טעם ביקור חולים
א. מצווה גדולה לבקר את החולה, מכמה טעמים. וכך כתב הטור: "וכיון שחלה האדם מצווה על כל אדם לבקרו, שכן מצינו בקב"ה שמבקר חולים. ומצווה גדולה היא לבקר, שמתוך כך יבקש עליו רחמים ונמצא כאילו מחיה אותו, וגם מתוך שרואהו מעיין בעניינו – אם יצטרך לשום דבר משתדל בו להמציאו לו ועושה שיכבדו וירבצו לפניו".
סיוע לחולה
ב. המבקר את החולה עליו לדאוג לצרכי החולה. ואפילו המבקר חולה המאושפז בבית החולים ורוב טיפולו מוטל על צוות בית החולים – צריך לשאול אם יכול לסייע לצוות בטיפול בחולה או בדבר אחר שצוות בית החולים אינו מטפל בו.
עדיפות לחולים עניים
ג. כתבו חכמי המוסר שעיקר מצות ביקור חולים היא לבקר חולים עניים הזקוקים לעזרה יותר מאחרים, ובכלל זה לדאוג לרופאים ולרפואות וכו'.
ביקור שמכביד על החולה
ד. ישנם חולים שמפאת חוליים יש להימנע לבקרם, וכדברי השו"ע: "אין מבקרין לא לחולי מעיים ולא לחולי העין ולא לחולי הראש" וכו'. והסיבה לכך היא – מחמת בושה. ויש שהדיבור קשה לחולים אלה והביקור מכביד עליהם. ועל כן, בכל מקרה שהביקור מכביד על החולה – יש להימנע לבקרו.
זהירות בביקור חולה
ה. המבקר חולה שהביקור מכביד עליו [אבל הוא יודע שיועיל לו] – צריך לנהוג בזהירות רבה כפי שכתב השו"ע: "אין מבקרין אותו בפניו אלא נכנסים בבית החיצון ושואלים ודורשין בו אם צריכים לכבד ולרבץ לפניו וכיו"ב, ושומעין צערו ומבקשים עליו רחמים". אמנם, מותר להיכנס פנימה לרגע אחד, לשאול לצרכיו, לבקש עליו רחמים ולצאת מיד.
