"שבעה דנחמתא"
מח. בשבע השבתות שבין תשעה באב לראש השנה, קוראים הפטרות: "שבעה דנחמתא" העוסקות בגאולה ובנחמת ישראל, וכולן מהספר ישעיה. הפטרת: "נחמו נחמו עמי", הפטרת: "ותאמר ציון", הפטרת: "עניה סוערה", הפטרת: "אנכי אנכי הוא מנחמכם", הפטרת: "רני עקרה", הפטרת: "קומי אורי כי בא אורך", הפטרת: "שוש אשיש בה".
ר"ח אלול
מט. כאשר חל ראש חודש אלול יומיים בשבת ובראשון – הספרדים מפטירים הפטרת: "עניה סוערה" בספר ישעיה ומוסיפים פסוק ראשון ואחרון מהפטרת "שבת וראש חודש" ["השמים כסאי"], וכן פסוק ראשון ואחרון מהפטרת ערב ראש חודש ["מחר חודש"]. האשכנזים מפטירים הפטרת שבת וראש חודש ["השמים כסאי"] ואינם מפטירים הפטרת: "עניה סוערה" [ומשלימים אותה בהפטרת שבת כי תצא וקוראים גם את ההפטרה של "עניה סוערה" עם הפטרת "רני עקרה"], וכמו כן אינם אומרים פסו' ראשון ופסו' אחרון מהפטרת: "מחר חודש".