אחר תפילת הלחש
"ויכולו השמים והארץ"
נז. אחרי תפילת הלחש אומר הש"ץ עם הקהל שלושה פסוקי שבת מפרשת בראשית: "ויכולו השמים והארץ" וכו', עד "אשר ברא אלוקים לעשות" בקול רם ומעומד.
"ויכולו" עם הציבור
נח. טוב להשתדל לסיים את תפילת הלחש לפני שהחזן מתחיל לומר: "ויכולו" כדי לאומרו עם הציבור, מכיון שאמירתו בעשרה עדיפה.
"ויכולו" כשנמצא בתפילת לחש
נט. היה באמצע תפילת הלחש והחזן התחיל לומר: "ויכולו" – לא יפסיק בתפילתו כדי לומר: "ויכולו" עם הציבור, אלא ימשיך בתפילתו, ויאמר: "ויכולו" אחרי תפילת הלחש, ביחיד. ויש נוהגים שיחיד האומר: "ויכולו" יאמר בטעמים.
"ויכולו" למתפלל ביחיד
ס. המתפלל תפילתו ביחיד גם אומר: "ויכולו".
"ויכולו" בעמידה או בישיבה
סא. יש אומרים שהמתפלל ביחיד יאמר "ויכולו" בעמידה, ויש אומרים שיכול לאומרו בישיבה. ומנהגינו לאומרו בעמידה.
"ויכולו" לנשים
סב. נשים המתפללות ערבית של שבת – יאמרו "ויכולו" גם בתפילה וגם לאחריה. ואשה המקדשת – תאמר "ויכולו" שוב בקידוש (וראה עוד בדיני אמירת "ויכולו" בהלכות קידוש פרק ט"ז, ל"ד- ל"ה)