אונן
א. אונן הינו אדם שמת אחד משבעה קרוביו, שחייב להתאבל עליו, ופטור מכל מצוות עשה שבתורה עד לקבורת הנפטר.
אנינות בשבת
ב. דיני אנינות רובם אינם חלים בשבת, ולכן גם אדם שהיה אונן בערב שבת – חייב בכל התפילות והברכות בשבת, אך אסור ביחסי אישות וכן אסור בלימוד תורה.
הפסקת אנינות בער"ש
ג. נחלקו הפוסקים מתי מפסיק אונן את אנינותו (ביחס לרוב הדינים וכדלהלן) בערב שבת. יש אומרים שמפסיק כשעה אחת לפני כניסת השבת, משום שממילא אינו יכול לעסוק אז בצרכי המת, ויש אומרים שמפסיקים את האנינות רק בכניסת שבת ממש. והמנהג כדעה הראשונה.
מנחה בער"ש
ד. כיון שהאנינות נפסקת שעה לפני כניסת שבת – צריכים קרובי הנפטר להתפלל גם תפילת מנחה בערב שבת ולהדליק נרות שבת.
ה. מי שמת לו מת אך לא נקבר עדיין כיון שנפטר סמוך לשבת – ייזהר שלא יאכל בחדר שבו נמצא המת.
שמו"ת
ו. מותר לאונן לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום בשבת.
ז. אונן שקשה לו להסיר את הצער מליבו – יכול לבכות בשבת.
קדיש
ח. כל זמן שהמת לא נקבר – אין אומרים קדיש, ולכן אונן המתפלל בבית הכנסת בשבת – אינו אומר קדיש יתום. אמנם, יכול האונן לומר קדיש כחלק מסדר התפילה.
ט. אם רוצה ללכת בשבת סמוך לתחום או ליד מקום החברא קדישא וכדו' כדי לעסוק בצרכי המת מייד בצאת השבת – חלה עליו אנינות מיד כשיצא מביתו.
ערבית במוצ"ש
י. יש אומרים שהאונן מתפלל ערבית אחרי פלג המנחה של יום השבת ואומר "אתה חוננתנו" בתפילתו, ויש חולקים ואומרים שאין לשנות מהמנהג הרגיל מכיון שאין להראות אבלות בשבת, ולכן לדעתם האונן לא מתפלל ערבית כלל (אמנם לגבי ק"ש בלי ברכות לכו"ע קורא לפני השקיעה). ומכיון שלא אמר בתפילה "אתה חוננתנו" – הוא אסור במלאכה עד שיאמר במוצאי שבת: "ברוך המבדיל בין קודש לחול" ללא שם ומלכות, ואז יהיה מותר במלאכה.
הבדלה
יא. מן הדין – מותר לאונן לאכול ללא הבדלה, אך נהגו שאונן שומע הבדלה מאחר בביתו או בבית הכנסת.
קבורה במוצ"ש
יב. כאשר קוברים את הנפטר במוצאי שבת – האבלים מתפללים ערבית של מוצאי שבת אחרי הקבורה ומבדילים על הכוס לפני סעודת ההבראה, ולא אומרים בהבדלה זו את הפסוקים המקדימים ["הנה אל ישועתי" וכו', "ראשון לציון הנה הנם" וכו'], אלא מתחילים מברכות ההבדלה. ומכל מקום, עדיף שישמעו הבדלה מאדם אחר שלא הבדיל עדיין [ומכל מקום כאשר נקבר במוצאי שבת, גם כאשר שומעים הבדלה מאדם אחר ולא מבדילים בעצמם, ישמעו אחרי הקבורה ולא לפניה].
קבורה ביום ראשון
יג. כאשר קוברים את הנפטר ביום ראשון והאבלים לא שמעו הבדלה במוצאי שבת – יבדילו על הכוס אחרי הקבורה ויאכלו סעודת הבראה אחרי הבדלה.
הבדלה ביום ראשון
יד. כאשר מבדילים ביום ראשון אחרי קבורה – לא מברכים על הנר ועל הבשמים. אמנם, גם אז המבדיל מברך ברכת "המבדיל בין קודש לחול" בשם ומלכות בתנאי שלא טעמו כלום עד שהבדילו, אך אם טעמו – מברך "המבדיל בין קודש לחול" בלי שם ומלכות.
הבדלה אחר יום ראשון
טו. לא שמעו הבדלה במוצאי שבת או ביום ראשון – יבדילו עד יום שלישי, אך לא יברכו על הנר או על הבשמים, ובנוסף המבדיל יברך "המבדיל בין קודש לחול" בלי שם ומלכות [ויהרהר שם ומלכות בליבו].
שמירת המת בשבת
טז. נהגו לשמור על המת משעת הפטירה ועד הקבורה, וגם בשבת המת צריך שמירה.
שבת בביטול אבלות
יז. אין השבת מבטלת אבלות שבעה [ולא שלושים], משום שאם הייתה שבת מבטלת שבעה לא היו שבעת ימי אבל לעולם, שהרי תוך כל שבעה ימים יש שבת אחת.
השלמת אבלות עבור שבת
יח. למרות שאין השבת מבטלת שבעה, היא נחשבת יום מימי השבעה ואין צורך להתאבל יום נוסף תמורתה, וכמה טעמים לדבר: א. משום שבשבת נוהגים אבלות שבצנעה. ב. משום שבשבת המצווה היא להתענג, ועונג ואבלות לא סותרים זה את זה בהכרח [בחג המצווה היא לשמוח ובשבת להתענג, ויש הבדל בין עונג לשמחה, וע"כ יש הבדל בין שבת ליום טוב בעניין ביטול האבלות].
